בלוג

אנחנו מאמינים בני מאמינים, שכל התורה המצויה עתה בידינו היא הנתונה למשה רבנו, והוא יתברך עשה ועושה ויעשה לכל המעשים והוא דיין אמת, ואוהב אותנו בניו, ומביא גואל כל הזמן לקיים בריתו עם אברהם יצחק ויעקב, וכל ישראל מפשפשים במעשיהם בעת הזאת, וכבר באו חיזוקים ת"ל בלימוד התורה שהוא השומר היותר גדול, ובצניעות להסיר חרון אף, ובוודאי אלו דברים הצריכים חיזוק תמיד, וביותר בעת ובעונה הזאת. אמנם אל לנו לשכוח להתחזק בעוון המיוחד לגזרה הנוראה הזו, שעליו הזהירה תורתנו הקדושה בפירוש שכך יקרה, ויש לנו הרבה להתחזק בזה, ובכך נזכה בע"ה להאמין שתורתנו הקדושה תורת חיים היא, ולא נחצוב יותר חלילה מים מרים מאררים מבארות נשברים אשר לא יכילו המים, ולא ירעילונו יותר לצבות בטן ולנפיל ירך רח"ל.

אמשול משל מעניינו של יום, מעשה היה בר' ישראל בעל בעמיו, שהגיע עתו לבנות בית חדש. רבות השקיע ר' ישראל בביתו החדש, הכיורים – המילה האחרונה, הריצוף – בהט ושש, והבניה כולה סטייל אירופי מודרני, והגג – פאר היצירה! – תצפית פנורמית מרהיבה. זה לא שר' ישראל לא יודע מה שאמרה תורה (דברים כב) – "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו". אבל 'מוחמד' הקבלן החייכן הבטיח לו, שזה בכלל לא מסוכן, והוא ממש התבייש להביא את ידידיו אנשי העולם הגדול ליצירה האירופית שלו, באם מונומנט מכוער כמעקה מיושן יתקע שם. גם צידוקים הלכתיים לא חסרו, וגם להפסיד 290,000 ש"ח מחירו של מעקה היה בבחינת 'הפסד מרובה', ובפרט שזה יהיה על חשבון כספים שיכולים ללכת לצדקה.

ויהי היום, ומה קרה? אין זו העת לתאר סיפורים קשים, אך למעשה הייתה שם איזו בחינה של 'יפול הנופל' רח"ל, אף אחד לא דמיין נפילה כזו, ר' ישראל שבור ורצוץ, זו הדירה שכל כך בטחתי בה, איך יתכן? ר' ישראל עושה חשבון הנפש – כמה ביטול תורה עשיתי בשביל הדירה הזאת, ירחם ה', בני הבית גם הם היו צריכים להשתדרג כשהאורחים המודרנים מגיעים, לא תמיד זה חפף לצניעותן של אימותינו, ומי בכלל יודע חשבונות שמים? ומה עם מעקה, אתם שואלים? ר' ישראל לא מבין, זה הרי ודאי לא קשור אלי, הוא ממש זועף על השאלה שאני מפנה אליו, 'וכי אינך מאמין שהחיים בידיו של הקב"ה?' שאלה טובה הוא שואל, חז"ל גם שואלים זאת, בא נראה מה הם עונים על כך, וכך כתב רש"י שם – "כי יפול הנופל – ראוי זה ליפול, ואף עפ"כ לא תתגלגל מיתתו על ידך, שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב".

רבינו בחיי הרחיב את הביאור, וזה לשונו שם – "ועשית מעקה לגגך. ע"ד הפשט יזהיר שישתמר האדם מן הסכנה, כענין שכתוב (דברים ד) 'השמר לך ושמור נפשך מאד', ולכך יצוה, כי כשיבנה ביתו – שיעשה מעקה לגגו ולא יניח ברשותו נזק ומכשול להכשל בו בני אדם, ולא ישים דמים בביתו, וכענין זה המגדל כלב רע או המעמיד סולם רעוע בתוך ביתו, וכן הזכירו ז"ל. כי יפול הנופל, שמא יפול. וע"ד המדרש – ועשית מעקה לגגך כי יפול הנופל ממנו, ראוי היה ליפול מששת ימי בראשית, אבל אתה לא תגרום שתהא מיתתו על ידך. וענין המדרש הזה, כי כל הנבראים כולן נבראו בחפצם ורצונם, והקב"ה הודיעם בראשית הבריאה כל עניניהם כלם וכל המקרים העתידים לבוא עליהם, וכן הודיעם ימי חייהם ומיתתם היאך תהיה, וכן ענין מזונותם אם בריוח אם בצער אם ע"י עצמן אם משל אחרים, וכן דרשו רז"ל – 'כל מעשה בראשית לדעתם נבראו, לצביונם נבראו, שנאמר  'וכל צבאם", והכל רצו וקבלו, ועל זה אמרו ראוי היה ליפול מששת ימי בראשית, ואף על פי כן יש עונש גדול למי שמסבב, ולכך ועשית מעקה לגגך".

ובמעבר לא חד, למציאות העגומה שלנו, על גודל החטא הנורא שחטאנו ושעווינו ושפשענו, בדיבור מעשה ומחשבה, במסירת חבל עזה הקדוש, לידי אויבי ה' הפראיים. לא די לנו שלא קיימנו מה שציוונו בתורתנו – "והורשתם את כל ישבי הארץ" (במדבר לג נב), אלא הוספנו חטא על פשע, והורשנו מן החבל הזה את בניו אהוביו של מקום, ועכשיו בא לנו העונש אשר הזהירנו הוא יתברך, על הדבר הזה, כאמור – "ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה" (שם לג נה) סלח לנו מחל לנו כפר לנו.

אנו התחלנו לגרש את היהודים מתוך עזה בשביל חיות האדם, והפראים המשיכו ופינו גם את עוטף עזה. מי שהוגדרה כמדינת היהודים, רידפה במחשבת פיגול את מאהביה 'המערביים' – 'ככל הגויים בית ישראל', 'כל בני האדם שווים' – זוהי הקונספציה. לכו ונשובה אל ה' ונכריז: יהודים אנחנו, לא כל בני האדם שווים, כח מעשיו הגיד לנו בורא עולם, לתת לנו באהבה נחלת גויים, גם אנחנו גם אחינו שעדיין לא שומרים בהידור את כל התרי"ג, נשיב אל לבנו, כי טוב לנו אז מעתה, וננהל כאן את כל חיינו לפי הנחיות היצרן, ועל פי דרישתו של בעל הבית, נלך בארצו בצניעות, אף נתחזק בלימוד תורתו הקדושה, ועל מנת לקיים, ועם האורחים הבלתי קרואים נעשה כמו שציוונו על ידי משה עבדו מפי כבודו כאמור: (במדבר לג)

"וידבר ה' אל משה בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר  דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם עברים את הירדן אל ארץ כנען והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם ואבדתם את כל משכיתם ואת כל צלמי מסכתם תאבדו ואת כל במתם תשמידו  והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה … ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם".

ופירש רש"י ז"ל – "כי אתם עברים את הירדן וגו' והורשתם  – והלא כמה פעמים הוזהרו על כך, אלא כך אמר להם משה – כשאתם עוברים בירדן ביבשה, ע"מ כן תעברו. ואם לאו – מים באין ושוטפין אתכם, וכן מצינו שאמר להם יהושוע בעודם בירדן (סוטה לד.). 

והורשתם – וגרשתם. והורשתם את הארץ – והורשתם אותה מיושביה, ואז וישבתם בה – תוכלו להתקיים בה. ואם לאו – לא תוכלו להתקיים בה".

וברבנו בחיי: "והורשתם את הארץ. כלומר מיושביה, ואחר כך וישבתם בה, שאם לא כן לא תוכלו להתקיים בה".

ובספורנו: "והורשתם את הארץ. כאשר תבערו יושבי הארץ, אז תזכו להוריש את הארץ לבניכם, שאם לא תבערו אותם, אף על פי שאתם תכבשו את הארץ, לא תזכו להורישה לבניכם".

והמלבי"ם הטעים את הדברים: "והורשתם ר"ל אם תעשו כן אז 'והורשתם את הארץ', ר"ל תזכו שיהיה ירושה לבניכם, וזאת שנית – 'וישבתם בה', שתשבו במנוחה ושלות השקט, 'כי לכם נתתי' הוא טעם על שני התנאים, שתורישו כל יושבי הארץ כי רק לכם נתתי לרשת אותה, לא שתשבו ביחד עם הגויים".

ובספר הכתב והקבלה חידד את הדברים: "והורשתם את הארץ. כאשר תבערו יושבי הארץ אז תזכו להוריש את הארץ לבניכם, שאם לא תבערו אותם, אעפ"י שאתם תכבשו את הארץ – לא תזכו להורישם לבניכם".

דבר נפלא כותב רבנו הנצי"ב בהעמק דבר: "ועדיין ראוי היה להיות סדר הפסוק 'וישבתם בארץ וירשתם אותה כי לכם' וגו׳. אלא למדנו עוד, דבעינן שידעו בשעת ישיבה שקונין בזה ולא ישיבה בעלמא. והוי כדאי׳ ביבמות דף נב, בעודר בנכסי הגר וכסבור שלו היא לא קני. וה״נ אי ישבו שלא לשם ירושה לא קנו. אלא 'והורשתם את הארץ, וישבתם בה'".

ועיין בחזו"א יו"ד סימן סה, שהאריך בהלכות אלו, ומסיק שלאו דווקא עובדי עבודה זרה אסור להושיב בארצנו, אלא כל גוי בעל דעות אפיקורסיות הרי הוא בכלל 'פן יחטיאו אותך לי'.

וכוונתו לאיסור נוסף מדאורייתא על השארת גויים בארצנו הקדושה, ככתוב בתורה (שמות כג) –

"כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמרי והחתי והפרזי והכנעני החוי והיבוסי והכחדתיו. לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם כי הרס תהרסם ושבר תשבר מצבתיהם… ושתי את גבלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר כי אתן בידכם את ישבי הארץ וגרשתמו מפניך. לא תכרת להם ולאלהיהם ברית. לא ישבו בארצך פן יחטיאו אתך לי כי תעבד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש".  וראה שם בספורנו – "כי אתן בידכם את יושבי הארץ, וגרשתמו. הדבר מסור בידכם, ואתם אל תתעצלו בזה, כמו שהעיד בהם יהושע באמרו 'עד אנה אתם מתרפים לבא לרשת את הארץ אשר נתן לכם ה' א-להי אבותיכם'". 

עומק ההסבר הוא, שהיות והארץ היא יסוד הברית בינינו לאבינו שבשמים, כאשר אנו מאפשרים בה שיתוף של עמים אחרים, הרי זו פגיעה ביחודיות של ישראל שרק הם בברית עם ה', והארץ היא יסוד הברית, שנאמר (בראשית טו יח-כ) "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת. את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני. ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים. ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי". ועצם ההשתתפות של עמים אחרים בבעלות עם ישראל, הרי זה בחשש של 'נהיה כגויים' וכפי ששלח לנו ה' יתברך על ידי יחזקאל (כ לב) – "העלה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה כגוים". והקב"ה נשבע, שלא יאפשר מצב כזה, שנאמר שם (לג) – "חי אני נאם א-דני א-להים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם". והמלכות היא ההבאה לארץ ישראל, לנהוג שם על פי ציווי ה', שנאמר שם – "כי בהר קדשי בהר מרום ישראל נאם א-דני א-להים שם יעבדני כל בית ישראל כלה בארץ, שם ארצם" (שם מ).

והנה בדור שלנו עלתה המחלוקת בתוך העם בשאלה האם נהיה כגויים או שנהיה עם לבדד ישכון, ואחד מן ההבדלים שעלו למעלה ראש, היא השאלה האם לנו הארץ מאת ה', או חלילה יש לישמעאלים שותפות עמנו רח"ל. והקב"ה אינו מאפשר מצב זה בשום פנים, בזרוע נטויה ובחמה שפוכה, ונייחל אליו יתברך, שיתן בלבנו כולנו אהבתו ויראתו, ולהבין מתוך כך בכל תחומי החיים, שכל כוחנו אינו אלא בקיום הברית, ויקוים בנו "כי בהר קדשי בהר מרום ישראל נאם א-דני א-להים שם יעבדני כל בית ישראל כלה בארץ, שם ארצם ושם אדרוש את תרומתיכם ואת ראשית משאותיכם בכל קדשיכם. בריח ניחח ארצה אתכם בהוציאי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפצתם בם. ונקדשתי בכם לעיני הגוים  וידעתם כי אני ה' בהביאי אתכם אל אדמת ישראל אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאבותיכם" (שם מ-מב).

רבונו של עולם, אבינו שבשמים, אנא זכור לנו את הברית ואת החסד ואת השבועה, ותבוא לפניך זכות שלשת אבותינו הקדושים, שכרת עמם ברית על הארץ הזאת, שתחוננו ותיתן לנו את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת, את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי ותתן בידינו את ישבי הארץ מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר ותן בידנו  ויקויים בנו אשר בישרתנו ביד אבי חוזה – "ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש… אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו איביך לך ואתה על במותימו תדרך", ותשמיד מפנינו את האויב המר כמו שהשמדת את יושבי עזה מפני הכפתורים שנאמר (דברים ב) – "והעוים הישבים בחצרים עד עזה כפתרים היצאים מכפתר השמידם וישבו תחתם", וזכור לנו היום הזה זכות יהושע תלמיד נאמן, אשר בידו נתת את כל הארץ ומפניו השמדת את העמים ונאמר ( יהושע י) "ויכה יהושע את כל הארץ ההר והנגב והשפלה והאשדות ואת כל מלכיהם לא השאיר שריד ואת כל הנשמה החרים כאשר צוה ה' א-להי ישראל ויכם יהושע מקדש ברנע ועד עזה ואת כל ארץ גשן ועד גבעון", וזכות חזקיהו מלך יהודה משיח ה' תעמוד לנו בעומדנו לפניך בתפילה, כאמור (מלכים ב יח) – "הוא הכה את פלשתים עד עזה ואת גבוליה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר", ושמע תפילת עבדיך הקוראים בקול שוועה לקיים להם מה שהודעתנו על ידי עמוס חוזך – "וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת עַזָּה וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ" ותיידע לעין כל אומים נחמתנו, שנאמר (ישעיה נד ג) "כי ימין ושמאול תפרצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו". ונשמחה ונגילה בך.