יום רודף יום, וקריסת המערכת הערכית שעליה מושתתת מדינת ישראל זועקת מכל פינה. פעם זה דיווח על חייל שמואשם ב'רצח' של מחבל נוח'בה נתעב באותו יום בו נטבחו, נשרפו, עונו וחוללו אלפי יהודים ויהודיות, פעם זה דיווח על כך שהצבא מעלים מידע מהציבור, יותר נכון משקר, כאשר נתפס מחבל מהמשטרה הפלשתינית ואומרים שהוא פעיל הג'יהאד האיסלאמי – כי הרי אסור לקלקל את האידיליה עם אבו-מאזן, פעם זו הוראה הזויה לא לירות על 'שוטרים' של החמאס, כי הם 'רק שוטרים' ו'אין ראיות שהם משתתפים בלחימה נגדנו…', פעם זה שחרור הארכי-מחבל שניהל את קן הטרור המכונה 'בית החולים שיפא' בתואנה של 'חוסר מקום בכלא' ביחד עם מאה וחמשים חברים לנשק, ופעם זו הוראה מהצמרת המשפטית – אותם אלו שאיימו לפני שנה במלחמת אחים אם יזיזו אותם משלטון העריצות שלהם – להטיב את תנאי המחבלים הנאלחים שנתפסו ולא הצליחו לבצע את זממם ולשחוט, לערוף ולבתר גופות של יהודים.
ככל שהדיווחים האלו מקוממים, הם מחייבים חשיבה מערכתית. בכל מקום אפשר למצוא את הנבל התורן שנתן את ההוראה ההזויה. אולם האמת חייבת להיאמר – לא מדובר ב'תקלות', לא מדובר במקרים בודדים שאין קשר ביניהם. מדובר במגמה ברורה של המתיוונים השולטים במערכות השלטון בישראל, אשר גמרו אומר בדעתם לתקוע סכין בגב האומה ולעשות כל שביכולתם כדי שהמערכה הנוכחית תסתיים בתבוסה ישראלית. צריך ללמוד ביסודיות מהיכן זה מגיע, מה שורש הרוע הזה וכיצד ביכולתנו לגבור עליו.
ישנה נטיה אנושית לחשוב, שכל העולם חושב באותם מושגים שאתה חושב במסגרתם. זוהי טעות קשה, שתוצאותיה לעיתים הרסניות. כדי ללמוד איך פועלים אנשים אחרים, צריך להכנס לראש שלהם, לראות את הרקע התרבותי והחברתי במסגרתו הם פועלים, לנתח את צורת החשיבה שלהם על-פי הערכים שלהם, לא שלנו. וכאשר לומדים לעומק את היסודות הרעיוניים שמנחים את אנשי השמאל, את הממסד הבטחוני, המשפטי, התקשורתי ואת שאר בעלי הכח במדינת ישראל, מגיעים מהר מאד למסקנה, כי לא מדובר במשהו שצומח מכאן, מאיזו תפיסה יהודית, ולו מעוותת, או אפילו מתפיסה ישראלית. מדובר בסך-הכל באחת הזרועות של הפרוגרס העולמי, אשר שם לו למטרה להאביד את שם ה' מהבריאה, להתכחש למושגים היסודיים ביותר של טוב ורע ולהשחית את כל הערכים המוסריים שהחברה האנושית בנויה עליהם.
צריך לזכור, כי עיקר הכח של אותו מיעוט המתכחש לבורא עולם וכופה את ערכיו על רוב הציבור היהודי, שמאמין בה' וחפץ בזהות יהודית – עיקר הכח שלו נובע מתפיסתו את עצמו כבעל הבית במדינה, בעוד הציבור האמוני חש כאורח, כמי שהמדינה לא באמת שייכת לו. תוצאות הבחירות בקרוב לחמשים השנים האחרונות לא שינו עיקרון זה, אלא אדרבה – הם חדדו יותר ויותר את המציאות, ולפיה אותו מיעוט הוא שיקבע כיצד יראו מערכות השלטון כאן, בעוד הרוב המוחלט בקרב הציבור היהודי ינהל קרב מאסף כדי להשיג הישגים מדומים, כאותו עכבר הממתין לפרורי העוגה.
רבות כבר דובר ונכתב על הצורה בה מנכסים לעצמם הבריונים הפרוגרסיביים את כל מוקדי הכח במדינת ישראל. אולם מחובתנו לדעת, כי לפני הכל ואחרי הכל – יש כאן ענין פסיכולוגי, ענין של חשיבה מובנית, שאם לא נתקן אותה – לא תעזור רפורמה משפטית ולא ניעור של המטכ"ל. מדובר במהפכה שצריכה להתרחש בראש ובראשונה בתוכנו פנימה – בלב, בראש, ולאחר מכן – בשטח. עלינו לחדול מצורת החשיבה של המיעוט הנרדף ולסגל לעצמנו צורת חשיבה של בעלי הבית במדינת ישראל. אביא מספר דוגמאות על-מנת להמחיש את המהפכה הנצרכת.
לימודי ליבה – הציבור החרדי מנהל מאבק מזה שנים מול המערכת שדורשת לימודי ליבה במוסדות החינוך החרדיים. ישנם העומדים בעוז ובגבורה ולא מתפשרים, ישנם הסבורים שיש ממילא מקצועות חול ברמה מסוימת שצריך לדעת, ישנם המנסים ללכת בין הטיפות, כל קהילה על-פי דרכה. אך דבר אחד לא זכינו לשמוע – תביעה נחרצת שאנחנו, קהל יראי ה', ובראשנו גדולי ישראל, נקבע מהם לימודי ליבה! ישנם מליוני ילדים יהודים שלא יודעים צורה של פסוק, שלא קוראים קרית שמע, שלא מתפללים, שלא מניחים תפילין, שאינם יודעים מימינם ומשמאלם – והתופעה הזאת, שקשה לתאר במלים את חומרתה, אינה נחשבת לחסרון בלימודי ליבה. למה? מי החליט שלדעת לפתור משוואות ריבועיות זה 'ליבה' יותר מאשר לדעת ל"ט מלאכות שבת? ישבו להם כמה פרופסורים שלא קרו ולא שנו וודאי לא שמשו תלמידי חכמים, והחליטו מהי ליבת החינוך של עם ישראל, ואין פוצה פה ומצפצף. ולא מדובר כיום על מיעוט חרדי זניח שאומר תודה על כך שנותנים לו לנשום, מדובר על ציבור אדיר בכמות ועוד יותר באיכות, שפשוט הורגל לחשוב במונחים של התגוננות והתנצלות, ולא במונחים של ריבונות ואדנות! כאשר נדבר במונחים של קביעת ערכי הליבה ומקצועות הליבה, נפנים קודם כל בתוך עצמנו, ולאחר מכן גם נשדר כלפי חוץ, כי עם ישראל אכן מושתת על הערכים התורניים ולא על ערכי תרבות המערב הנפסדת, אשר מעריכה את האדם על-פי גובה תלוש השכר שלו.
צבא – תפוח האדמה הלוהט של גיוס לצה"ל אינו יורד מסדר היום, ובכל העת דנים כיצד למזער נזקים, כיצד להציל את מה שאפשר, כיצד לדאוג לכך שלא יעלה בידי השלטון לבצע את זממו ולחלן את הציבור החרדי. וגם כאן – אלו אומרים בכה ואלו בכה, אלו יוצאים להפגנות ואלו עוסקים בשתדלנות, אלו בהסברה ואלו בתחנונים, והעיקר חסר מן הספר – לדרוש צבא יהודי תורני אמיתי, הכפוף בכל תהלוכותיו לדיני התורה הקדושה, שיהודי חרדי לא רק יוכל לשרת בו, אלא השרות יחזק את שמירת המצוות שלו, את הזהות היהודית ואת כל האישיות התורנית שלו. להקים צבא, שחילוני יחשוש לשלוח את ילדיו אליו, כי הוא יודע שהם יצאו משם עם כיפה וציצית, וחשוב לא פחות – עם מערכת ערכים יהודית אמיתית תחת המערכת החלולה שהחינוך החילוני העניק לו.
משפט – מה לא נאמר על המערכת המשפטית הרקובה, שהורסת כל חלקה טובה במדינה. אולם גם כאן, שכחנו את העיקר, שהכל בנוי עליו. עצם קיומו של משפט שאינו כפוף לדיני תורה, עצם קיומם של שופטים שבחייהם האישיים ובכל אורחותיהם אינם מחויבים לתורת ה' – הרי זה מרד נוראי בבורא עולם, העלול להמיט עלינו אסונות נוראיים. זו האמת שצריכה לבקוע מכל מיקרופון שהוצמד לדובר חרדי. תחת זאת, דנים על רפורמה, שאמנם במצב הקשה הזה היא פיקוח נפש של ממש, אך במקרה הטוב תוצאתה תהיה עוד כמה שופטים 'שמרנים' וקצת מזעור נזקים, אך דבר זה אינו יכול להוות תחליף לעיקר, לחזון, לשאיפה הבלתי-מתפשרת להקמת מלכות התורה בארצנו.
דוגמאות אלו ממחישות כיצד אנחנו צריכים קודם כל להשיב לעצמנו את הערכים הנכונים, ולאחר מכן להנחילם לכלל הציבור. לשמאל הרדיקלי יש משנה סדורה, הוא אינו בוש ממנה, והוא מפעיל את כל כוחותיו להגשמתה. לכן הוא מצליח, אף שמבחינה מספרית הוא מהווה מיעוט מבוטל. אנחנו הולכים ונהיים לרוב, אך טרם הפנמנו את הצורך באותה מהפכה חשיבתית.
הדברים שנכתבו עד כה נאמרו ביחס לכלל הציבור האמוני בארצנו. לגבינו – הציבור החרדי – הדברים אמורים שבעתיים. מצד אחד, מדובר בציבור שאת חייו הפרטיים הוא באמת משתדל להשתית אך ורק על ערכי התורה, ומוכן להקריב ולמסור נפש למען אותם ערכים. הציבור החרדי הרבה פחות נגוע בתרבות המערב וברעיונות מערביים מכל ציבור אחר, ולכן היה מצופה ממנו, שיבין את גודל השעה וירתם למאבק על דמותה של האומה. מאידך, ההתנהלות הציבורית של הציבור החרדי כיום לא השתנתה במהותה ממה שהייתה כאשר היינו זן בסכנת הכחדה. המציאות ההולכת ונרקמת זועקת לצורת מחשבה אחרת, צורת התנהגות של זקיפות קומה, של לקיחת אחריות, של הבנה אמיתית, כי נועדנו לשלוט בארצנו וכי כלל האומה מצפה לבשורה שתצא מבית המדרש אחר כל מה שהשקענו בלימוד התורה. הצד השני לא ינוח על זרי הדפנה, ולא יאפשר לנו להמשיך לחיות את חיינו. הם מבינים היטב את מהות המאבק, והם יודעים היטב לנצל את אותו יתרון פסיכולוגי שאנחנו מעניקים להם בצורת החשיבה הנחיתית שלנו. התנערות מאותה צורת חשיבה היא המפתח להפיכתו של הציבור החרדי לכח העולה והמשמעותי במדינת ישראל לא רק מבחינה מספרית, אלא מבחינת יכולת ההשפעה בדרך לגאולה השלמה, ויפה שנתעשת שעה אחת קודם, כדי לחסוך את חבלי משיח המיותרים.
מי חכם ויבן אלה…