שאלה שנשאלתי ע"י אחד ממתנגדיה הגדולים של 'קדושת ציון', שאף הוציא ספרים ומאמרים נגד אותם נושאים שאותם מדגישה 'קדושת ציון'.
אנו רואים חשיבות יסודית בבירור הענין, כי מן הסתם רבים מתחבטים בשאלות דומות.
שאלה:
מאחר ואחד מהעקרונות של 'קדושת ציון' הוא ההכרה בכך שהתקופה של המאה האחרונה, בה חזרה ארץ–ישראל לעם ישראל [והכרת אומות העולם בכך], וקיבוץ הגלויות המתבטא בחזרת חלק גדול מהעם היהודי [אולי הרוב] לארץ–ישראל – תקופה זו היא בעלת משמעות אדירה והיא מהווה הכנה לגאולה, הרי היא מחייבת אותנו ומטילה עלינו אחריות גדולה לכל הקורה בארץ הקודש –
כיצד תתיישב השקפה זו עם נבואת יחזקאל (כ לח) – "וברותי מכם המורדים והפושעים בי, מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבוא וידעתם כי אני ה'".
כלומר 'המורדים והפושעים' לא יזכו לחזור לארץ–ישראל להיות בגאולה, אלא ימותו בחו"ל ולא יבואו לאדמת ישראל.
כיצד, אם כן, יכולה 'קדושת ציון' לומר, שהקיבוץ הנוכחי שכולל בתוכו 'מורדים ופושעים' רבים – יש בו מסימני הגאולה.
תשובה:
אפתח את תגובתי כדרכם של יהודים בשאלה נגדית.
לטעמך, שאלתי אותו, קיבוץ הגלויות הוא של 'פושעים ומורדים' – כיצד אתה מסביר, אם כן, שמציאות זו כלל יכלה להתרחש, ועוד בהשתדלותם של מפירי ברית, הרי זה נגד דברי הנביא יחזקאל?!
הוא ניסה לענות, שיש בחירה גם לפושעים, אבל כמובן זה לא מסביר דבר – הרי בחירה שייכת על מצוה שציווה הבורא לנברא, אבל לא שייך בחירה נגד גזרתו של הבורא, וכי כשהבורא גזר בברית בין הבתרים על גלות מצרים, או על המבול, הייתה בחירה להתנגד לגזרתו? ברור שלא.
באותה מידה, אם גזר הבורא שמפני חטאינו נגלה מארצנו ונתרחק מעל אדמתינו, מה שייך לעלות לארץ ישראל ולקחתה מיד הגויים חזרה, הרי אם אין ה' בקרבנו – היא לא תצלח!
כנראה, שעל-מנת להבין את דברי יחזקאל, נצטרך לחפש בכיוון אחר.
יש להבחין הבחנה גדולה בין מי שבאים להגדירו כ'פושע' בדיני התורה המסורים בידינו, לבין הגדרת 'הפושע והרשע' בדין שמים.
נפתח בדבריו של המקובל המפורסם בעל ה'חסד לאברהם', זקנו של החיד"א (מעין ג נהר יב):
"כל הדר בארץ ישראל נקרא צדיק. הגם שאינו צדיק כפי הנראה לעיניים. כי אם לא היה צדיק היתה הארץ מקיאו, כמו שאמר הכתוב (ויקרא יח כה) – "ותקיא הארץ את יושביה". וכיון שהארץ אינו מקיאו – בהכרח הוא נקרא צדיק, ואף אם הוא בחזקת רשע".
למדנו מדבריו, שלא למראה עינינו נשפוט! וכנראה, שבאבחנה הזו, יושבי הארץ אינם בכלל 'המורדים והפושעים בי'.
וכדי לשבר את הדברים לשכלנו –
בדיני אדם, ההגדרה פשוטה. מי הוא רשע? מי שראינוהו עובר עבירה והוכחנו אותו [כראוי לפי גדרי ההלכה] ולא חזר בו, הרי הוא רשע, גם אם הוא שומר את כל שאר מצוות התורה ודינו אמור בהלכה לפי הענין.
לעומת זאת, כששואלים מי נקרא רשע אצל הקב"ה, הזיהוי הוא בהגדרה שונה לחלוטין.
כתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ג הלכה א-ב)
"כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכויות ועונות. מי שזכויותיו יתירות על עוונותיו – צדיק. ומי שעוונותיו יתירות על זכויותיו – רשע.
אדם שעוונותיו מרובין על זכויותיו – מיד הוא מת ברשעו, שנאמר 'על רב עוונך' ".
ואם ישאל השואל [כמו שמקשה הראב"ד על אתר] – הרי אנו רואים במציאות רשעים גדולים שאין מתקיים בהם הפסק של 'מיד הוא מת ברשעו'? [וכקושית הראשונים על דברי רבי כרוספדאי בראש השנה טז:, שצדיקים נחתמים לאלתר לחיים ורשעים למיתה, והרי אנו רואים שזה לא כך] – על כך ממשיך הרמב"ם:
"ושיקול זה אינו לפי מנין הזכויות והעוונות אלא לפי גדלם. יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות, שנאמר 'יען כי נמצא בו דבר טוב', ויש עוון שהוא כנגד כמה זכויות, שנאמר 'וחוטא אחד יאבד טובה הרבה'.
ואין שוקלין אלא בדעתו של א–ל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכויות כנגד העוונות".
נמצאנו למדים, שכאשר מדברים על דינו של הקב"ה, את מי הוא ממית ומחיה, מה שאינו מסור בידינו, אין לנו הכלים להבחין מי צדיק ומי רשע, מאחר וזה רק בדעת א-ל דעות. לנו נראה כי פלוני צדיק [ועל-פי דין התורה המסור בידינו הוא אכן כזה] ופלוני המחלל שבת ואוכל נבלות וטרפות נידון אצלנו כרשע [כפי שכן האמת בדינינו], ואילו הצדיק בעינינו מת, והרשע ממשיך לחיות שנה אחר שנה, כי אצל הקב"ה החשבון הוא אחר לגמרי.
על-פי זה נראה, כי הזיהוי של 'המורדים והפושעים' עליהם מדבר הנביא יחזקאל, אינו כה פשוט.
בזמנו הובאה בעיתון 'המודיע' שיחה מאת האדמו"ר זצ"ל מקלויזנבורג, בה הסביר ש99.5% מיהודי ארץ ישראל [הוא דבר ביחס לכאלו שעדיין אינם שומרי תורה ומצוות] הם יהודים של 'שמע ישראל'. והוא הסביר, שאחר השואה היו כאלו שרצו להתנתק לחלוטין מהשם 'יהודי', ונדדו לאמריקה להתבולל ולהעלם בין הגויים. לעומתם, כל אלו שבאו לארץ ישראל רצו דווקא להשאר תחת השם 'יהודי' ולכן הם התבררו לטוב. [מיותר להדגיש, שאין כוונתו שהם יכולים להשאר ללא תורה ומצוות, אבל מכל מקום הם שייכים ל'שמע ישראל', כלשונו, ואינם כמורדים ופושעים]. כלומר, עצם ההזדהות העצמית כשייך לכלל ישראל, לעם היהודי – 'די בה' כדי להחזירו לארץ ישראל ולהיות חלק בתהליך התיקון והבירור.
כן כותב גם ר' צדוק הכהן זצ"ל בצדקת הצדיק אות נד:
"עיקר היהדות בקריאת שם ישראל. כמו שנאמר (ישעי' מד) 'זה יאמר לה' אני וגו' ובשם ישראל יכנה'. שלא יהיה לו רק מעלה זו שמכונה בשם ישראל … וכן דורות הראשונים היו עובדים עבודה זרה, ומכל מקום שם ישראל לא המירו. ועל זה נאמר (הושע ד) 'חבור עצבים אפרים הנח לו' – שהם בחיבור אומה אחת ולא נתפרדו להתחבר עם הגויים ולהיות בכללם".
גם ר' נתן מברסלב בספרו 'ליקוטי הלכות' הלכות ברכת הריח האריך ביסוד זה בהסבירו, שגם פושעי ישראל שהתגלגלו לירכתי ארץ ושעברו על כל התורה, ואין להם שום מעלה מלבד זאת שלא השתמדו! – עליהם מתקבצים כל חלקי הקדושה שנתפזרו באותם מקומות רחוקים, ובחזרתם של פושעי ישראל אלו לארץ ישראל הם מביאים איתם את חלקי הקדושה הללו [שמחמת היותם פושעים לא יכלו לתקנם] וקדשת ארץ ישראל והצדיקים מתקנת אותם.
[במאמר המוסגר:
מעבר לדברים שכתבנו שמנקודת ה,מבט' של הקב"ה ההגדרות שונות לחלוטין מאשר נקודת המבט שלנו, גם בהיבט ההלכתי שמצידינו מצאנו שההגדרה ההלכתית לרשעים ופושעים אינה כה מובנת מאיליה.
החזו"א (ביו"ד סי' ב טז) מסביר, שהיום לא נוהג דין 'מורידין ולא מעלין' הנאמר בפושעי ישראל, כשהוא מחלק בין הפושעים בזמן חז"ל לפושעים שבזמננו –
"ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו ית' גלויה, כמו בזמן שהיו ניסים מצויין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל. והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדת בהטיית היצר לתאוות והפקרות. [אז, היו הכופרין בנליזות מיוחדת ובהטיית היצר, אבל כהיום המצב שונה. ב.ג.][1] ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם, שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורענות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם.
אבל בזמן ההעלם, שנכרתה האמונה מדלת העם, אין במעשה הורדה גדר הפרצה, אלא הוספת הפירצה. שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלימות ח"ו.
ועוד כתב שם החזו"א (בסוף סי' ב כח) לגבי שחיטת מומר וזקיקתו ליבום בזמו הזה, "דאין רשאין לשנאותו אלא אחר שאינו מקבל תוכחה, ובסוף ספר 'אהבת חסד כתב [הח"ח] בשם הגר"י מולין דמצוה לאהוב את הרשעים מה"ט. והביא כן מתשובת מהר"ם מלובלין, כי אצלנו הוא קודם תוכחה, שאין אנו יודעים להוכיח ודיינינן להו כאנוסין. ולכן אי אפשר לנו לדון בזה לפטור מן היבום, וכן לעניין שאר הלכות".]
ובחזרה לענייננו:
נביא קטע מדבריו של בעל ה"אם הבנים שמחה" בספרו עמ' 61 בפתיחה בהתייחסו לנושא זה:
"ואביא כאן רק ראיה אחת מוכרחת שאין עליה תשובה, מסנהדרין (קח: ) –
אמר רבי יוחנן, מפני מה זכה עמרי למלכות, מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל. תנא דבי אליהו, פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש, אמרתי להם – רבותי, מה נשתנה עמרי מכל המלכים שלא הושיבו בניהם אחריהם עד שבא עמרי והושיבו לו שלשה מלכים על כסאו. אמרו לי – לא שמענו. אמרתי להם – רבותי, על שהוסיף עיר גדולה בישראל. וכך חשב עמרי בדעתו, אמר כשם שירושלים היא למלכי יהודה כך תהא שומרון למלכי ישראל. עד כאן בסנהדרין שם ובילקוט שמעוני (מלכים רמז רז).
וראיתי בספר 'אוצרות יוסף' להגאון המובהק רבי יוסף ענגעל ז״ל, המיוסד על קבלה, שהביא בשם המקובלים, דלכאורה קשה למה נתן לו הקב״ה שכר זה דווקא – מלכות – עבור מעשה הנ״ל, ולא שכר אחר.
וכתבו המקובלים, דידוע דארץ ישראל הוי בספירת מלכות דלמעלה, ויען דהוא תיקן בחינת מלכות כהוספה, דהוסיף עיר אחד בא״י, על כן זכה למלכות דווקא, עכ״ד הקדושים. הרי אף דעמרי היה ממלכי הרשעים, ומקרא מלא דיבר הכתוב (מלכים א טז יז–כו) – "ויעלה עמרי וגו׳ ויקן את ההר שומרון וגו׳ ויכן את ההר ויקרא את שם העיר אשר קנה שומרון, ויעש עמרי הרע בעיני ה׳ וירע מכל אשר לפניו וילך בכל דרך ירבעם בן נבט ובחטאותיו אשר החטיא את ישראל".
וגם כרך זה שהעמיד לא הייתה כוונתו לשם שמים, רק לכבודו, וכמו שהבאתי לעיל, שאמר 'כשם שירושלים היא למלכי יהודה כך תהא שומרון למלכי ישראל'. ועל כרחך אף דנבנה בעבירות גדולות ורבות כזו, קיים בזה מצות עשה דיישוב ארץ ישראל, דאם לא כן דליכא מצוה, ליכא שכר.
וגם כיון דקיבל שכר מלכות דווקא, על כרחך דתיקן בזה ספירת מלכות עליונה, ועל כן הגיע למלכות כל כך במדה גדולה, שזכה למלכות שלשה דורות כדלעיל.
הרי דקיים את המצוה בכל תיקוניה אף למעלה בעליונים והרימה והקימה בבניינו דלמטה, אף דלא היתה כוונתו לזה כלל וגם היה כעבירה, והא ראיה מקבלת השכר שהגיע למלכות על–ידי זה, בחינת מדה כנגד מדה.
א״כ יש לך ראיה ברורה שאין עליה תשובה, שאף אם בעל עבירה היותר גדול וכופר בכל התורה כולה רח״ל כעמרי שהיה מעובדי עבודה זרה, וכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה (עי' חולין ה.), אע״פ כן זכה ותיקן בבנין העיר בארץ ישראל לכל התיקונים שיש במצוה זו בעולמות עליונים.
א״כ הא לך ראיה ברורה גם על הנעשה בזמננו, שבוני הארץ המה בעוונותינו הרבים עוזבי התורה רח״ל, אבל בטח שאינם גרועים מעמרי, שהכתוב העיד עליו שהרע בעיני ה׳ מכל אשר לפניו והלך בדרך של ירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל, ואע״פ כן בבנינו שבנה ארץ ישראל קיים את המצוה כתיקונה, וגם היחוד נעשה למעלה על ידו.
כמו כן נראה ברור, דספירת המלכות למעלה בעולמות עליונים נתקנה ונתגדלה ע״י מעשה הבנין של אלו בוני הארץ דזמננו, יהיו מה שיהיו, אף הפושעים היותר גדולים, מכל מקום מעשיהם רצויים לפני הבורא כל עולמים, והתיקונים והייחודים נעשה על ידיהם, היינו ע״י הבנינים שבנו והוסיפו והפריחו את הארץ לארץ פוריה, אשר זה עיקר ישוב הארץ, וכמו שכתב רבינו המהרש״א בברכות (נח.), דעיקר מצות ישוב הארץ הוא ע״י שדות וכרמים, עיי״ש.
ונסיים בדברי הנצי"ב מוולאז'ין, שהתייחס לתופעה זו שהארץ חוזרת ונבנית ביד אנשים כאלו (קובץ "שיבת ציון" חלק שני עמ' 5):
"וכמו שהיה בימי עזרא הסופר שקבץ איזה אלפים בבבל מכל סוגי בני אדם, גדולי תורה יראי ה', וגם מאותם האנשים נושאי נשים נכריות אשר היו מורגלים בחילול שבת ולא ידעו את התורה כלל. כל אלו נתקבצו והכינו ישוב הארץ בערים עד שאח"כ נתמלאה הארץ מבניה.
וכן עלינו להתעורר לקול רצון ה' הנשמע מקצה העולם ועד קצהו. בכל מקום אשר אחינו מפוזרים שם נדחים ונענים, לעשות מה שבידינו מעט או הרבה ובכל סוגי בני ישראל. ועל המקובצים לעלות להושיב את ארץ ישראל ולבנותה ולנטוע בה כל עץ מאכל.
ועל כולם יתקיימו דבר עזרא הסופר (עזרא ח כב): "יד א–להינו על כל מבקשיו לטובה". והייתה ידו ית' שמו עמנו להגדיל פעולת ישראל בכל מקום שנקבצים לזו התכלית ולהרחיב חוג מבטינו מן המצר על ישוב ארץ אבותינו וישמח לבבנו".
עוד כתב הנצי"ב (שם עמ' 17):
"ואין לנו לחשוב מחשבות כי ראוי היה הדבר הגדול הזה באופנים אחרים כאשר מצויר בדעות בני אדם וכו'. כי באמת אין לחוות דעה את ה' וכאשר אמר ישעיה הנביא – "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי".
ואחר כל הדברים והאמת האלו, נשאלת השאלה –
האם ישנו עדיין מי שישאל כיצד נפרנס את דברי הנביא יחזקאל "וברותי מכם המורדים והפושעים בי"?
ונזכה כולנו לתשועת עולמים ולחזור בתשובה שלמה.
[1] הערת המערכת: אמנם יתכן שיש מקום להבין את דברי החזו"א באופן אחר שאין כוונתו לעצם חומרת אשמתו של הכופר אלא בעיקר ליחס הציבור כלפי אותו כופר כהמשך דבריו, אבל מהקטע המובא בהמשך מתבאר בפירוש שדעתו של החזו"א היא גם ביחס להגדרתו המהותית של הכופר.
האם ניתן לכתוב כאן תגובה שתפרסמו?
כן
כל הנסיון פלפול והבאת וורעטלאך שונים (חשובים ככל שיהיו) אינו תשובה לגופו של ענין, אלא זה ליקוט כל מיני דברים
לא קשורים שהכותב החשוב בוחר להציג לקורא, ולהדגיש היכן שרוצה, ומשמיט השאר רוב המקורות, (בעיקר המקורות
לגופו של ענין) העיקר לבלבל את הקורא כביכול ניתנה כאן תשובה, אך באמת אין כאן שום תשובה.
1. עי' רש"י מגילה יז, ב, וז"ל: וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים – "קודם שנתיישבו בירושלים" וכו',
כלו הפושעים – שאינם מאמינין בדת משה שהיתה מן השמים. עכ"ל. הרי שכל האתאיסטים וכל יהודי שלא
מאמין שהיהדות תורה משמיים אינו יכול לדרוך אפי' לרגע בירושלים בקבוץ גליות האמיתי.
וזה סותר את כל הבנין והדיעה של 'קדושת ציון'. ועי' בית יוסף או"ח קי"ח על ברכת ולמלשינים שהוסיף
על הרש"י מילה אחת וכותב וז"ל: "ופירש"י יהודים שאינם מאמינים בדת משה שהיתה מן השמים".
2. ועי' נדרים כ, ב, על הפסוק הנ"ל ביחזקאל, "וברותי מכם המורדים והפושעים בי אמר רבי לוי אלו בני תשע מדות",
דהיינו שבני 9 מידות א"א שיכנסו לא"י בעת הגאולה ובק"ג האמיתית, ואחד מה9 מידות זה 'בני חצופה' שזה כמעט
כל חילוני השם ירחם (לא באתי לקטרג אלא להציג האמת לפי התורה), ועוד אחד מה9 מידות זה 'בני נידוי' שלפי
הטור (או"ח סי' ר"מ) הכוונה לבני נידה, שזה גם כן כמעט כל חילוני. ובזה שוב נסתר כל הבנין של 'קדושת ציון' !
3. ולגבי הסילוף בחסד לאברהם, כביכול כל רשע או מחטיא הרבים בא"י הוא צדיק, א"כ יוצא שהערבים הפלסטינים
יותר צדיקים מהציונים החילונים, שהרי הם גרים בא"י הרבה דורות ללא שא"י הקיאה אותם, ורוב הציונים נמצאים בא"י
רק כ80 שנה, כך שלשיטת הסילוף, הערבים שנמצאים יותר שנים בא"י הם יותר צדיקים מהציונים, (וכידוע הרמב"ן שא"י
הקיאה את הגויים שחטאו בא"י).
4. לגבי מכתב הנצי"ב, למה להביא רק מכתב אחד ולא המכתב השני שכתב "מאוחר יותר", (שנראה שחזר בו מהראשון)
וז"ל: עלינו "חובבי ציון" להזהר ולרשום בתקנת הישוב, להשתדל שיהיו העולים לארץ ישראל שומרי תורה הכתובה והמסורה,
בלי שום התחכמות חס ושלום" (מכתב ב' מהנצי"ב "שיבת ציון" עמ' 8),
יתירה מזאת הנצי"ב היה זה שיצא וכתב מכתב נגד הספר דרישת ציון שאין דעתו נוחה מזה, "כי נוסד על אור מתעה",
וכידוע שיטת קדושת ציון היא שיטת הרצ"ה קלישר (ההבדל רק שהרב קלישר דיבר על ישוב א"י בלי יד חזקה ומלחמות
עם הגויים, משא"כ קדושת ציון גם בעד ישוב ע"י מרידה באומות ויד חזקה), והנצי"ב גם הוסיף שלא ניתן לומר שהתחיל
להתקיים ק"ג לפני שעם ישראל עשו תשובה, (אגרות הנצי"ב איגרת ק"ז). ובזה שוב נסתר דעת קדושת ציון.
5. ולגבי השאילה "הגאונית" בתחילת המאמר "כיצד אתה מסביר, אם כן, שמציאות זו של ק"ג כן התרחשה?"
יש הרבה תשובות פשוטות בדבר, (ואיני רוצה להאריך לכן אכתוב רק 2).
א. הנבואה של יחזקאל מדובר בק"ג האמיתי בגאולה האמיתית, ואז שום פושע לא יוכל להכנס לא"י, משא"כ בזמננו שנעשה
ק"ג מזוייף באיסור מרידה באומות ועליה בחומה, על זה לא נאמר שלא יוכלו הפושעים להיכנס לא"י, וכל הק"ג של היום הוא
רק זמני, ויש הרבה הוכחות לזה, למשל כתובות קי"ב, ב, תני רב יוסף בזוזי ובזוזי דבזוזי, עיי"ש במהרש"א "גלות אחר גלות",
הרי שאפי' אחר שיחזרו לא"י יהיה שוב גלות.
ועי' בשל"ה תחילת פר' פנחס כתב, שקבוץ גליות "האמיתי" יהיה בביאת המשיח, ולכאורה לא מובן דבריו מה הפירוש ק"ג
"האמתי", וכי יש קבוץ גליות שאינו אמיתי, אלא מזוייף? והתשובה היא כנראה שכן, ומשמע מדבריו של השל"ה שיכול להיות
ק"ג שאינו אמיתי בלי המשיח, וכמו בזה"ז, וזה ממש כרוה"ק מהשל"ה.
ב. כמו בכל עבירה יש בחירה לעבור, ועי' "פסקי ריא"ז" כתובות יג, ו, וז"ל: ואעפ"כ אין להם לישראל לעלות יחד וביד חזקה "כעין
קיבוץ גלויות" שאין להם למהר הקץ עד שיחיש הבורא גאולתינו, שנ' אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ עכ"ל.
הרי שפסק הריא"ז להלכה שאסור לעשות ק"ג מעצמנו, ואם א"א לעשות זאת מעצמנו, אז למה זה אסור? ועוד הוזהרנו על זה
בעונש נורא של אני מתיר בשרכם? אלא ע"כ שיש בחירה לעשות ק"ג מעצמנו ובדיוק על זה הוזהרנו שלא לעשות זאת.
כמו כן גם מדברי רשכבה"ג רבי יונתן אייבשיץ הידועים בהפטרה ואתחנן, שאפי' ברשות כל האומות חלילה לעלות לא"י,
וכותב שם הטעם כי שמא יחטאו ויתחייבו גלות עוד פעם, ולאחר מכן כותב שרק כשיתקיים 'ומלאה הארץ דיעה' אז
זה "הזמן האמיתי" לעלות לא"י, הרי שמבואר מדבריו שיכול להיות כזה מציאות שרוב ישראל יעלו לא"י אפי' שזה
לא הזמן האמיתי של קיום הנבואות בענין ק"ג, ובדיוק בשביל זה בא השבועה שיזהרו לא לעשות זאת על אף
שיכולים לעשות זאת.
ועי' דברים ברורים מאוד ב'משכיל אל דל' (ח"ג כלל ג' פרט ב') וז"ל: ישראל עם ה' המאמינים באמונה שלימה שהתורה מה',
ומאתו יצאו הדברים שאמר לאברהם שיברור לבניו גלות כדי להצילם מגיהנום, וכן אמרו שהשביע את ישראל שלא יעלו
בחומה ולא ימרדו באומות עד שיבא הזמן וקול התר נשמע בארצינו לאמור לאסורים צאו, ומעתה גם אם יבוא זמן שיתרבו
ויגדלו ויעצמו ישראל בגולה בכמות ובאיכות ויהיו מלומדי מלחמה עם כל זה מורא שמיים עליהם לבלתי ירים איש את
ידו ורגלו נגד אדוניהם הגם שיש כח בידם להשתחרר מהם, אלא נשארים בעבדותם ועניים רק משום שה' ציווה אותם
והזהירם בתורה הקדושה שלא לעשות כן. אבל האנשים שאין אמונתם לה' חזקה להאמין שה' הגלה אותם מארצם
והסגירם ביד מלכי אומות העולם עבור חטאם, רק אומרים עולם כמנהגו נוהג, להם אם יבוא זמן שיהיה בכוחם למרוד
וללחום "בוודאי היו עושים כן" שאין להם אמונה שה' פעל כל זאת כי בעווה"ר מרוב זמן של אריכות הגלות נחלש האמונה עכ"ל.
הרי שכתב מפורש שיתכן שיבא זמן שיש בחירה לעבור על השבועות לעלות בחומה לא"י על אף שיש גזירת גלות,
וכותב שאלו שאין אמונתם חזקה בה', אם יבוא זמן שיוכלו לעלות בחומה ולמרוד באומות הם אכן יעשו זאת,
משא"כ המאמינים בה' לא יעשו זאת על אף שיכולים. (אגב ובדברות קדשו אלו כמו ניבא ברורות על כת הציונות ודו"ק).
6. והאמת היא שגם לפני ביטול שלטון הערב רב אנו רואים בחוש שאין להם הצלחה, ולא הביאו שום גאולה והצלה אלא אדרבא
סכנה גדולה ועלייה באנטישמיות, והמצב בארץ הוא היפך 'וישבו לבטח כולם' יחזקאל לח, ח, (ועיי"ש במלבי"ם שמדובר על ק"ג
בא"י בלי שום נשק וכלי מלחמה, אלא בשלווה האמיתית, שזה בדיוק ההיפך מהק"ג הציוני המזוייף, ),
ומה שמזעזע הוא שמאז הקמת המדינה נהרגו ונפצעו הכי הרבה יהודים דווקא אצל הפייק 'מדינה הכי בטוחה ליהודים'…
ולא בחו"ל, וזאת על אף שבחו"ל חיו יותר יהודים ב70 שנה אחרונות, ולא מתאים כלל באחוזים שהכי הרבה הרוגים יהיה בא"י
תחת הציונים, וזה הוכחה ברורה לאמת האלוקית שהקב"ה הזהיר "אם אין אתם מקייימין השבועה אני מתיר בשרכם" רח"ל.
(ואל תשיבני מהשואה, כי אין כאן המקום להאריך בהוכחות שמי שגרם לחלק גדול מהשואה היו אלו הציונים, הם התגרו בהיטלר
והכריזו עליו חרם בתרצ"ג, ובשנת תרצ"ט וויצמן פרסם שהוא עם הבריטים נגד גרמניה, והיטלר אמר אני יראה לכם יהודים
מי ינצח, ועי' 'מן המיצר' להרב וויסמנדל, 'שרופי הכבשנים מאשימים', ועוד, ועי' בראיון של הרב שטיינמן לעיתון המבשר
פסח תשע"ב, שם הוא אמר ברורות שהציונים גרמו לשואה).
ניכר מתשובתך שהינך יודע ספר כנראה יותר ממני
אך כבר מראשית דברך נראה שתגובתך נועדה על מנת לתקוף את השקפת אגודת קדושת ציון ולא תגובה נקודתית למאמר זה כאשר אתה כותב שהתשובה אינה עונה לגופו של עניין אלא אוסף של "דברים לא קשורים" שהכותב בחר להציג
ובכן מלבד העובדה שבחרת לעשות את מה שלטענתך "עשה" כותב המאמר בכך שהכנסת נושאים שלא הוזכרו כלל במאמר כעניין הג' שבועות והאם אכן קיבוץ הגלויות הוא ה"אמיתי" או שיש ק"ג מזויף
לעניות דעתי המאמר מתמודד עם טענה אחת בלבד והיא שבקיבוץ הגלויות שהיה גם לדעתו של השואל התקבצו גם אנשים שבעינינו מרשיעי ברית דבר המנוגד לכתוב ביחזקאל ועל שאלה זו לטעמי אכן נענתה תשובה ברורה ומגובת בכתבים ומכתבים מגדולי ישראל מדורות קודמים ועד דורינו אנו
אגב מדרכו של כל מאמר אין הוא מתיימר להביא את כל המראי מקומות השייכים לנושא המדובר אלא היותר מתאימים להבהרת העניין ובוודאי לא תצפה שאדם הכותב מאמר יביא את כל המקורות מהם נראה ההפך מדעתו ויתאמץ להסביר כל נקודה בהם די ברור שבמאמר שבא לברר נקודה מסוימת ינתן מענה לנקודה זו בבירור וללא הבאה של מובאות סותרות ואין בזה ראיה לכך שלסוגיות אחרות הקשורות לנושא אין מענה
לכן אם ברצונך לקרוא תיגר על כל השקפת העולם של קדושת ציון (כפי שנראה מתגובתך) ולא רק למצוא מענה לשאלה ספציפית כזו או אחרת אולי כדאי שתערוך את דברך במאמר נגדי מסודר או אולי אפילו תחלקו לנושאים שונים עליהם ניתן יהיה להתדיין בתקווה שבאתר זה יתנו את האפשרות לפתוח את כל השקפת עולמם לדיון כפי שחששת בתחילה (ובצדק) שלא יפרסמו את תגובתך
ובכלל אני חושב שאם זו השקפתך ואין בדעתך לבחון את הדברים ולבדוק אפשרות ליישב אותם באופן אחר אתה סתם מבזבז את זמנך במקום הלא נכון אני מאמין שישנם ארגונים בעלי השקפה נגדית לזו של קדושת ציון ברמה כזו או אחרת ממליץ לך לפנות לאחד מארגונים אלו (או לפתוח בעצמך ארגון כזה) ולהשקיע את כשרונותיך באנשים שמתעניינים בדעות אלו כאן לא נראה שתמצא נחת
נמסר למערכת ע"י כותב המאמר, הרב בצלאל גנז
בס"ד
תגובה לדוד
האמת שלאחר תגובתו כאן של ,שמחה' קצת מתייתרת תגובתי. אבל חברי טענו שישנם אנשים שקראו את דבריו של ,דוד' וירצו לשמוע את תגובותי.
הבה ונתבונן:
הגמרא שם דנה על סדר ברכות העמידה.
קודם ברכת קיבוץ גלויות, אח"כ השבת השופטים, אח"כ כלוי הפושעים אח"כ בניין ירושלים, ורק בסוף משיח .
כלומר ישנם שני שלבים.
שלב ראשון קיבוץ גלויות מחו"ל לא"י הנאמר בברכת מקבץ נדחי עמו ישראל, ואח"כ שלב נוסף של התיישבות בירושלים (רש"י שם ד"ה וכיון) שיקדם לו (לשלב השני, כלוי הפושעים,).
מהו השלב השני של ,נתיישבו בירושלים'? מגורים גרידא בעיר ירושלים?
אומר המהרש"א על אתר "אין זה קיבוץ גלויות שהוזכר כבר לעיל דמיירי קודם שיתיישב ירושלים בבניינה, אלא דמשמע ליה האי קרא אחר שיהיה לבנ"י יישוב בירושלים, דהיינו אחר בניינה, אזי יבקשו מלכות בית דוד [ברכת את צמח דוד עבדך] למלוך בירושלים." עכ"ל. כלומר בניין ביהמ"ק אחר קיבוץ גלויות הכללי, ורק אח"כ משיח. [ברכת את צמח דוד]
וכמפ' ברש"י בתחילת יח'. ד"ה אחר ישובו וז"ל: "אחר שישובו לבית המקדש ובקשו את הקב"ה ואת דוד מלכם".
מפ' כדברינו שכלוי הפושעים יהיה אחר שנתקבצו לא"י, וקודם בניין ביהמ"ק.
כלומר שהפושעים הגיעו איך שהוא לא"י בקיבוץ הגליות,
וכנראה לדעת המגיב ,דוד', "שכח" בעל המאמר הנ"ל בגמ' פסוקים מפ' ביחזקאל שהפושעים עוד יכלו בחו"ל ואל אדמת ישראל לא יבואו………………
[ולהעיר: הרמב"ם בפי"א מלכים, כתב סדר הפוך מהגמרא המדוברת, שמשיח יבוא קודם לבניין ביהמ"ק ויבנהו, ורק אז יקבץ נדחי ישראל. אז כנראה לדעת המגיב הנכבד, או שהרמב"ם ,שכח' הגמרא הנ"ל, או שאולי סבר שסדר זה אינו להלכה וממילא בכל אופן אין להקשות ממנו או להביאו כראיה………….
המגיב הנכבד גורר אותי לנושא שלא הייתי רוצה לדון בו, אבל כיוון שכתב מה שכתב אין ברירה.
הגמ' בנדרים מדברת ע"כ שמי שלא מקדש עצמו יפגום בנשמות שהוא ימשיך. והכותב מבין שגמרא זו המציינת את הפסוק ביחזקאל ניתן לקשרה גם לדברי יחזקאל בהקשר למי שיזכה להגאל.
העולה מדבריו, שכל מי שהוא בן ט' מידות לא יזכה לגאולה (כולל גם רבים חרדים שייכים למידות אלו ובפרט לפי רובם של הראשונים שלמדו לא בני נידה אלא בני נידוי, כך שלא הוזכרו פה כלל בני נידה).
האמנם?
כל מי שאביו שיכור או שונא או נותן עיניו באחר' וכו' לא יזכה לגאולה? מה נענש הבן בכזה עונש חמור על חטאי הוריו?
וז"ל: הב"י על הטור שם על דברי הראב"ד:
"נראה שהוא ז"ל מפרש דהא דאמרינן וברותי מכם המורדים והפושעים בי אלו בני ט' מידות, כלומר שהבועלים בא' מט' מדות אלו הם מורדים ופושעים. וכן בדין, [כלומר הב"י מסכים להלכה כדבריו] שהוולד א' מט' מידות אלו, למה פושע מבטן קורא לו על פשע אביו וחטאתו, והוא נקי כפיים אם לא שנאמר שכל שהורתו באחת מאלו סופו להיות מורד ופושע". עכ"ל הב"י.
וזה הוא כתב רק על ,התואר' שניתן לבני הט' מידות, ושווה בנפשכם וכי יש מקום לעונש כזה של שלילת הגאולה על נקיי כפיים בגלל אביהם? והלא עינינו הרואת שאלפים ורבבות ויותר בעלי תשובה יצאו מכל אלו בני הט' מידות שהתקבצו כאן בארה"ק, וכי הקב"ה רוצה להדיחם מעל פניו שדורות שלמים הם וזרעם לא יזכו לגאולה בגלל חטאי אביהם????
ברור שעניין זה של ט' מידות הוא בהוראה לנו לישר אורחותינו, אבל זה לא קשור להנהגת הקב"ה בקיבוץ הגלויות בגאולה ששם הקב"ה דואג לבלתי ידח ממנו נידח ומביא האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים. וכיצד יתקיים הפסוק ביחזקאל? לאלוקים פתרונים, אולי הוא אכן כילם בגולה,.עכ"פ אלו שהתקבצו לכאן (ע"י עצמם לדעת המגיב, וע"י הקב"ה לדעתנו) בהכרח לא נכללים בפסוק זה.
לגבי הסילוף בספר "חסד לאברהם".
קודם כל אם סילוף יש כאן, (מדוע לא צויין הסילוף) מה צריך להקשות מסברות מהפלסטינים וכד', הדברים מסולפים ותו לא.
אבל מה לעשות החסד לאברהם מדבר על מי שנראים לנו כרשעים, והם בחזקת רשעים.
ואם יש קושיות מהפלסטינים, לא עלי קושייתך אלא עליו.
אבל באמת לא קשה מידי.
עונש הקאה מא"י נאמר על שתי קטגוריות בלבד. ע"ז ותועבות של עריות. על התועבות של עריות, כבר כותב האוה"ח [בויקרא יח' כד'] "שעונש זה של הקאת הארץ את יושביה אינו אלא על פרט אחד מהתועבות האמורים בפרשה ………אבל שאר התועבות יש להם עונש אחר כאשר שפט קל חי תמים דעים וכו'". אלא שהתורה לא גילתה איזה מהם.
ממילא יוצא, הפלסטינים (ימש"ו) אינם עובדי ע"ז כידוע, וגם מהתועבות אשר מצווים בני נח הם בדרך כלל נשמרים. כך שמובן מדוע לא הקיאה אותם הארץ.
[ועוד תשובה מדוע אין קושיא מהימצאות הפלסטינים כאן, שמוסיף האוה"ח [שם יח' כו'] וז"ל: "נתכוון הכתוב להודיע שאם ישראל והגרים ישמרו כל החוקים והמשפטים, אין כח במעשה הגויים הגם שיתעבו מעשיהם, להקיא הארץ יושביה. ודווקא קודם שיכנסו ישראל לארץ, היא שקאה הארץ הגויים על מעשה התיעוב. אבל אחר כניסת ישראל לארץ אין הדבר תלוי אלא בישראל." עכ"ל.]
המכתב השני אינו סותר כלל את המכתב הראשון כנראה לכל מבין הקורא את כל המכתב.
המכתב הראשון קורא לבני עדתו להשתתף בתרומות לבניין הארץ למרות שישנם מהעולים שאינם נוהגים בדרך התורה והמסורה, והמכתב השני נכתב לאגודת חובבי ציון שהם ארגנו את העליה והישוב, שינהגו בדרך התורה והמסורה וישתדלו על כך בכל הכח ללא שום התחכמות. וודאי שכך צריך לפעול ולעשות ע"פ תורה, אבל זה לא אומר שבגלל שלא כולם מתנהלים ע"פ תורה יש לבטל הרעיון. ופשוט.
[דרך אגב: אין תאריכים על המכתבים, ולא ידוע מי נכתב ראשון, עכ"פ אין שום סתירה בדברים]
כאן יש הטעיה למי שלא מכיר את המבתב.
הנצי"ב קובע שהספר ,דרישת ציון' נוסד על אור מטעה שראה (המחבר) בארצות המערב (מערב אירופה) שניתן שווי זכויות לאחינו והיה מדמה כי זהו הבטחת "ושב ה' את שבותך וריחמך" .והשלב הבא הוא החלק הבא של הפסוק "ושב וקבצך"
כלומר ה,אור מטעה' הוא השוואת הזכויות שניתן ליהודים
הנצי"ב דוחה זאת משלושה נימוקים. הראשון שתהליך הגאולה יתחיל מצפון ולא ממערב, השני ששוי הזכויות במערב אירופה "החשיך עיני אחינו בארצות המערב והסיר צורת היהדות זולת יחידי סגולה. והשלישי כי צריך תהליך של תשובה לפני קיבוץ גליות שעדיין לא החל. [אכן, כאן תיתכן לכא' ,סתירה' בין מכתב זה למכתב הראשון, ולא ידוע מי נכתב קודם ועיין במה שנכתוב בהמשך בעז"ה] על זה כותב הנצי"ב
מהיכן ידוע למגיב דבר זה? לא זכור לי כלל שהזכרנו בגליונות קדושת ציון מדברי הספר או את המחבר בכלל.
היכן מצאת שקדושת ציון בעד ישוב א"י באופן של מרידה באומות ויד חזקה, אא"כ אתה טוען שמדינת ישראל בתשפ"ד, לא בתש"ח, צריכה להתחשב בצ'ילה ובדרום אפריקא על מרפסת שהיא מוציאה ברמת שלמה, ואסור לה להלחם בתשפ"ד ביד חזקה ברוצחים הרוצים להשמיד את כל הישוב)
כאמור אכן משמע כאן מדבריו שתשובה קודמת לקיבוץ גלויות, אבל נאמר בזאת כך.
כוונתנו בהבאת דברי הנצי"ב במאמר הייתה כדי להראות כפי שכותב במפ' במכתב הראשון שגם פושעים יכולים לעלות ולהשתתף בבניין א"י ומזה אח"כ יתפתח בניינה כראוי כמו שהיה בימי עזרא שעלו נושאי נשים נכריות ומחללי שבת ופגומים, ואח"כ התפתח מהם כל הישוב. (וכמובן עלינו להשתדל שיתנהגו בא"י ע"פ התורה כפי שמאריך במכתבו השני). ומזה אין שום חזרה במכתבו השלישי!
ובאמת במכתבים אלו אינו מדבר בהקשר של התחלת גאולה אלא על מצוות בניין א"י.
ואלו במכתב על הספר ,דרישת ציון' הוא מתייחס לבניין א"י בהקשר תהליך של גאולה, שאת זה הוא אומר שעדיין לא רואה כאן כי לקיבוץ גלויות צריך שתקדם תשובה.
המכתב היה בשנת תרנ"א, והיום בשנת תשפ"ד, 130 שנה אח"כ אנו רואים במציאות שהתקבצו לכאן 7000000 יהודים כ"י מחציתו של העם היהודי הידוע, ורואים מה שלא ראו לפני 130 שנה שאז היו פה מעטים מאד שהקב"ה התחיל את קיבוץ הגליות וכנראה שבחשבונות שמיים,
מצבם של יהודים הוא אחרת ממה שנראה לנו כמו שהארכנו במאמר.
[וגם יתכן מאד לומר, שבסופו של אותו מכתב של הנצי"ב בו הוא מתנגד להדפסת הספר ,דרישת ציון' הוא כותב סיבה נוספת להתנגדות.
הוא חושש מתגובת הסולטן הטורכי שאם יראה שעליית יהודים לא"י, מוגדרת אצלם כתהליך הגאולה כמו שכותב ה,דרישת ציון' הוא יראה בכך סוג של מרידה והסכנה גדולה ולכן צריך להזכיר רק את עניין ישוב א"י ולא תהליך של גאולה. וא"כ יתכן שכל המכתב זה עניינו, ואינו סותר כלל את המכתב הראשון.]
אתה אמנם מזלזל בשאלה, אבל כנראה לא הבנת אותה. אסביר שוב.
הקב"ה גזר שמפני חטאינו גלינו מארצנו, נחרב המקדש התפזרנו בין האומות וא"י תהיה שממה. זה עונש.
האם שייך לנברא לבטל גזירת העונש של הבורא? האם בשר ודם יכול למנוע עונש המבול או גלות מצרים? זה לא יתכן.
כשיש מצווה לא להדליק אש בשבת, יש בחירה כן להדליק אש בשבת, והאש תדלק. אבל כשהקב"ה גוזר מבול, אין ביד בני האדם לבטל המבול. הם יכולים לנסות ולעשות פעולות למנוע מנח להכנס לתיבה, אבל הם לא יצליחו. כי לבטל גזירת הבורא אין בחירה. רק על מצוותיו.
כמו כן גלות מצרים א"א לבטל. יכולים בני אפרים לעשות פעולות לצאת בכח ממצרים, אבל הם לא יצילחו. אין על זה בחירה.
גם על הפיזור בגלות א"א לבחור לבטל. אפשר לנסות בכח לצאת מהגלות, אבל היא לא תצלח.
כמו כן בהפרחת א"י , א"א להפריחה נגד הגזירה והעונש. אפשר לנסות בפועל, אבל זה לא יצליח, כמו שניסו כל העמים במשך הדורות להאחז בארץ ולא הצליחו נגד גזירת ושממו עליה אויביכם כדברי הרמב"ן.
אלא שיש כאן אזהרה, שאם ינסו בכח ידם לבטל הגזירה והעונש, יהיו לזה תוצאות חמורות של אני מתיר את בשרכם וכו'. אבל לא שיתכן שזה יצליח בפועל ממש. ופשוט.
ממילא נשאלת כאן השאלה, לשיטתך ולשיטת הסוברים שאין כאן מעשה ה' עצמו, כיצד הצליחו המורדים והפושעים לקבל חזרה את א"י, להחזיר מחציתו של עם ישראל לא"י ולהפריח את א"י.
זו שאלה שכל הישר בלבו חייב להתמודד עמה.
והאמת שרבים מגדו"י התבטאו שהחזרה כאן היא לא זמנית אלא סופית (האמרי אמת מגור, החזו"א, הבעלזער רב זיע"א והגרי"ח זוננפלד ועוד. אלא שלא נאריך בפירוט הדברים לפי שזה לא היה מעניינו של המאמר, ואם כותב הדברים יצהיר שבמידה ואכן נוכיח לו שאכן נאמרו הדברים מפיהם, ישנה את השקפתו, יהיה שווה לטרוח לפרט הדברים).
ו,הראיות' מדברי המהרש"א בכתובות במחילה אינה ראיה כלל. המהרש"א לא כותב שגלות אחר גלות תהיה בא"י, אלא יגלו ממקום למקום, [והפסוק שהביא על הנותר בירושלים קדוש יאמר לו, אין כוונתו שהגמרא מדברת על ירושלים, אלא רק הביא ראיה שהמעט הנותר מהרוב נקרא קדוש ופשוט.]
גם ה,דיוק' מהשל"ה שכתב קיבוץ גלויות האמיתי, והמגיב מבין שכוונתו לרמוז שיהיה ק"ג מזוייף. נו נו, אם זה עיקר בניינך להוכיח שכשחזרו 7 מליון יהודים לאה"ק הקימו פה שלטון יהודי והפריחו שממותיה זה קיבוץ מזוייף בניגוד לדעת גדו"י שהזכרנום ובניגוד לדברי חז"ל שכשא"י נותנת פירותיה בעין יפה זה סימן על הקץ, יבושם לך)
בעניין ג' שבועות לא אכנס כרגע, זה לא היה נושא המאמר, רק אזכיר על קצה המזלג.
כאשר נותנים רשות לעלות לא שייך מרידה או עליה בחומה, כן מפ' באבני נזר יו"ד תנה' שכתב על דברי הר"י אייבשיץ [ולהעיר שהאבני נזר היה מבית פשיסחא וידוע כמה האדירו בפשיסחא את הר"י אייבשיץ ואכמ"ל] :
שדבריו דברי דרשה, ואלף כמותם לא יזיזו דברי רש"י בכתובות ממקומם [שכתב שלעלות בחומה זה רק יחד ביד חזקה, כלומר ללא רשות] ומסיים האבנ"ז שגם הר"י אייבשיץ עצמו אם היה מדבר לדינא היה אומר כן.
גם המהרש"א בכתובות על השבועה של עליה בחומה כותב שברשות מותר.
מליוני היהודים שעלו לא"י בתוכם מאות אלפי חרדים, לא מרדו באדוניהם כשעלו לארץ, ועלו ברשות. כך שאין כאן שייכות לשבועות כלל. אבל כאמור לא נאריך בזה במסגרת זו.
אינני יודע מהי ,הצלחה' בהגדרתך, אבל בהגדרתי הציונים אמנם לא הצליחו את כל חלומותיהם, אבל חלק גדול ונכבד מחלומותיהם אכן התגשמו. הם הצליחו להקים כאן שלטון יהודי שבו היהודים ככלל כבר אינם נתונים למשיסה או למירמס, אכן קרה כאן מה שקרה בש"ת האחרון, אבל יש לזכור שזה היה פעם ראשונה במשך יום אחד לאורך כל ה76 שנים, ובינתיים הם הרגו חזרה עשרות אלפים מאויביהם ועוד היד נטויה וכל שבוע נהרגים מאות אויבים, המצב הכלכלי הטכנולוגי הרפואי והמדעי הוא מהגבוהים בעולם, וכל זה בתנאי פתיחה וזמן קצר שלא קרו אצל אף אומה בעולם. לכל זאת יקרא הצלחה, וזה סותר לשיטתך את הבטחת וקביעת התורה.
במאה השנים האחרונות נהרגו פה בסכסוך במספר הרשמי כ27000 יהודים ר"ל זה כולל גם כאלו שמתו במשך שירותם הצבאי גם לא מאויב, והמספר האמיתי הוא כ16000. וזה בקיבוץ של מליוני יהודים במקום אחד. בדוק בבקשה סטטיסטית במשך הגלות על כל מאה ביחסיות של כמות היהודים במקום מסויים, וראה היכן היו יותר הרוגים.
וכן,
אני כן אומר לך שואה, ששם נהרגו ביום עד יום וחצי בקיץ תש"ד יותר ממה שנהרגו כאן במאה שנה,
ולא.
אני לא מסכים שהיטלר עשה מה שעשה רק בגלל הציונים ולולי זאת לא היה עושה כן. הוא פרסם את תכניתו בספרו שנים רבות לפני שחברי הסוכנות הציונית "הרגיזו" אותו.
ובכלל אנחנו יודעים שהשואה הייתה גזירה מאתו יתברך ולא הייתה תלויה בהתגרות הציונית.
ובכלל המציאות הייתה שדווקא מי שהתחבר לציונות ועלה לארץ ניצל הוא וזרעו אחריו, ואלו שהתנגדו עלו במשרפות אושוויץ השמימה וכי הקב"ה עביד דינא בלא דינא ? השופט כל הארץ לא יעשה משפט?
במקום שהעוברים על השבועה יותר בשרם כצבאות ואילות השדה, הותר בשרם של אלו ששמרו על השבועות?
זה לא יתכן כלל.
וכבר אמר האדמור זצ"ל מקלויזנבורג ביסוד הקריה בנתניה, שאלו הציבור החרדי היה שומע לרע"י שלזינגר לעלות לארץ ולהקים מדינה יהודית ע"פ תורה, מלבד שכל א"י היו לה פנים אחרות לגמרי, גם היו ניצולים מליונים.
לא נכנסתי להגיב למאמר עד כה, כיוון שכתבתי בבין הזמנים, וכשראיתי שלא העלו תגובתי התייאשתי,
אך כעת אוכל להגיב קצת, ומסתמא לא אוכל להגיב עד הזדמנות הבא שיהיה לי אפשרות.
(אם אין לכם האומץ להעלות תשובתי, לכל הפחות תשלחו זאת למייל של הרב בצלאל גנז)
עכ"פ אנסה להשיב
1. טעות, לא כתוב שם במגילה יז, שק"ג יהיה "לפני ביאת משיח", אלא כתוב בגמ' שברכה שביעית "ראה נא וגאלנו" מכוון
נגד "בן דוד" שיבא מוצאי שביעית, וזה אחר הברכה החמישית, והששית שמדבר על תשובה, "השיבנו אבינו", ו"סלח לנו", ורק
אחר ביאת בן דוד בברכה השביעית, מגיע ברכה שמינית שזה רפואה, ורק אחרי זה הקץ המגולה, ורק אחרי זה ברכה עשירית שזה קבוץ גליות.
ומה שכתוב אחרי זה "כיוון שנבנית ירושלים בא דוד", שים לב שלא כתוב בא "בן דוד", דהיינו שעכשיו הוא מתגלה בפעם הראשונה,
אלא כתוב בא "דוד" ואתה יכול לבדוק בש"ס, כשהגמ' מתייחסת לגילוי ופעם הראשונה שיבא המשיח, הרי שהוא מכונה בגמ' בשני
תוארים או "משיח" או "בן דוד", אז למה הגמ' פה אומרת בא "דוד"? ולא עוד הרי באותו עמוד עצמו לעיל (בברכה השביעית)
כתוב מפורש על משיח "בן דוד", וכעת לפתע הגמ' משנה הלשון ל"דוד" בלבד? אלא ע"כ שהכינוי 'דוד' אינו מדבר על ההתגלות
הראשונה של המשיח, וכפי שהסביר מהרש"ב מחבד (איגרת ק"ל) "בא דוד" מדובר על "מלכותו" של משיח בן דוד, והוא עכשיו
כבר מכונה בתואר יותר נכבד לא "בנו של דוד" אלא "דוד" עצמו, וזה מדבר על "מלכות בית דוד", (וכן מבואר בסנהדרין צח, ב
"עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד להם דוד אחר, שנאמר 'ועבדו את ה' אלהיהם ואת "דוד מלכם" אשר אקים להם', הקים לא נאמר
אלא אקים, א"ל רב פפא לאביי והכתיב 'ודוד עבדי נשיא להם לעולם', כגון קיסר ופלגי קיסר". הרי שהגמרא מכנה את המשיח בתואר
"דוד" כשמדברים על מידת מלכותו שהוא "קיסר". אך בתחילת בואו של המשיח כשהוא עדיין לא מלך הוא מכונה בתואר 'משיח' או 'בן דוד').
וכפי שמבואר בהרבה מקומות שמשיח ב"ד לא ימלוך מיד, עיין למשל מלבי"ם יחזקאל לד, כג, וכן עמוס ט, יא, שמלכות ב"ד יתגלה
בהדרגה ב3 שלבים, ובהתחלה יהיה בן דוד רק רועה על ישראל בבחינת שופט, אבל לא ימלוך ולא יהיה מלכות קבוע, עד שבסוף
יהיה מלכות ב"ד קבועה. וכפי שהרמב"ם כותב: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה הממשלה הראשונה",
וכן מבואר במהר"ל (נצח ישראל פל"ז) שבזמן המלך המשיח שיגלה במהרה בימינו, "קודם מלכותו" יהיה מלחמת גוג ומגוג, עד שינצח
משיח את הכל, ואז יהיה אחד בעולם הוא המלך המשיח.
וכן מבואר בדברי הב"ח (או"ח סי' קי"ח) על הגמ' (מגילה יז ב') דכיון שנבנית ירושלים בא דוד: דכשנבנה ירושלים וביהמ"ק הנה אז דוד
בא ויושב על כסאו כמו שהגון למלך שיהא יושב על כסא מלכותו בעיר מלכותו, ולכן אמר "ואת דוד מלכם" כי יבקשו את מלכם שיהא יושב
על כסא מלכותו.
כך שהכוונה בגמ' הנ"ל שק"ג ובניית ירושלים יהיה לפני שיתכונן מלכות בית דוד, ולפני שהמשיח ימלוך על כולם, אך לא לפני ביאת משיח
עצמו, (ואגב בזה מובן הירושלמי מע"ש ש"בית המקדש קודם למלכות דוד", ומדוייק הלשון היטב, דווקא לפני "מלכותו" אבל לא כתוב שבית
המקדש יבנה לפני "ביאת" בן דוד, ויוצא שגם לפי הירושלמי (וכ"ש לפי הבבלי בכמה מקומות) משיח בן דוד יבנה המקדש, וכפי שפסק כן
הרמב"ם פעמיים (מלכים יא, א, מעשה הקרבנות ב, יד).
וזה מה שכותב רש"י, "אחר ישובו לבית המקדש ובקשו הקב"ה ואת דוד "מלכם", שזה מלכות המשיח, מלכות בית דוד
שיהיה אחר בנין המקדש, וכדברי הירושלמי, וכנ"ל מהב"ח באורח חיים. (והמרש"א אוחז שבניית המקדש יהיה אחר מלכות ב"ד).
וגם ידוע החז"ל שמשיח נגלה ומתכסה (שמות רבה, שהש"ר), ועי' רש"י (דניאל יב, יב) וז"ל: "אשרי המחכה וגו'.
ארבעים וחמש שנים נוספים על חשבון העליון שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה".
ו"כיוון שנבנית ירושלים בא דוד" מדובר בפעם השנייה לאחר שנתכסה כבר מישראל וכעת בא למלוך.
וכן מהמהרש"א שהבאת מבואר ש"בא דוד" לא מדבר על ביאת המשיח פעם ראשונה, אלא על מלכותו של המשיח
וז"ל: "אחר שיהיה לבני ישראל יישוב בירושלים דהיינו אחר בנינה אזי יבקשו מלכות בית דוד למלוך בירושלים".
ועי' מהרש"א סוכה נב, א, וז"ל: על משיח בן יוסף כו'. דבגאולה העתידה ב"ב בתחלה יבא משיח בן יוסף להושיע ישראל".
ואגב המהרש"א (ד"ה וכיון שבא דוד) כותב ההיפך ממה שכתבת: "כלומר בניין ביהמ"ק אחר קיבוץ גלויות הכללי,
ורק אח"כ משיח", הוא כותב שכיון שצריך להעמיד מלך לפני בניית המקדש, גם בעתיד יעמידו קודם את מלך
המשיח ורק לאחמ"כ יבנו המקדש.
ולגבי שמשמע מהרש"א כיוון שנתקבצו גליות מיירי כבר בק"ג בא"י, אין קשה כי ברור שהנבואה על הפושעים
והמורדים שלא יבואו לא"י בעת ק"ג האמיתי יתקיים, ומה שכתוב נעשה דין ברשעים וכלו הפושעים, מיירי
ברשעים והפושעים הנמצאים כבר בא"י לפני ק"ג, שגם הם יכלו לפני בנינה של ירושלים.
(אגב כתוב "כיוון שנבנית ירושלים בא דוד", ולשיטתך הרי ירושלים נבנה כיום ועוד איך, והציונים הפריחו השממות,
א"כ למה לא הגיע המשיח?… אלא ע"כ שהבנין של היום אין לה שום קשר לנבואות, ולגמרא הזאת,
וכ"ש לפי הגירסה (טור סי' קי"ח, וכן בילקוט ועוד) "כיון שבאים לירושלים בא דוד" שמיד בביאתם לירושלים
בא דוד, א"כ למה לא הגיע המשיח בביאה הציונית המזוייפת לי-ם? אלא ע"כ כנ"ל).
2. עוד הסבר לגמ' הנ"ל הוא שק"ג יהיה ע"י משיח בן יוסף (עי' אבן עזרא זכריה יב, א, מלבי"ם הושע ב, ב, ועוד),
וכמבואר בתוס' עירובין מג, ב, (ד"ה ואסור לשתות יין כל ימי החול). שמשיח בן יוסף צריך לבוא תחילה לפני ביאת בן דוד
(וכ"ש לפני מלכותו של המשיח), ועי' "אמונה והשגחה" (שזה ע"פ תורת הגר"א) כותב (דף כ ע"ב) שמשיח בן יוסף יבוא
לפני ק"ג ויוליך ישראל למדבר העמים, ורק לאחר מכן יביאם לא"י, והוא מפרש בזה את סדר הברכות שכתוב בגמ' מגילה.
והיינו לא כתוב בגמ' שיתקבצו לא"י אלא כיוון שנתקבצו גליות מדובר בק"ג במדבר העמים ונעשה שם הדין ברשעים, וכמפורש
בנבואה ביחזקאל שקודם ה' יקבץ את ישראל למדבר העמים ושם יהיה דין הרשעים ושום פושע לא יבוא לא"י, ורק לאחר מכן
יכנסו לא"י. וכן כתב הרמב"ן בספר הויכוח (מהדורת תרפ"ט עמ' 36) וז"ל: והעניין כי לזמן הראשון יבא המשיח ויתן השקוץ העובד
ללא אלהים, משומם וכלה מן העולם. ואחרי כן יקבץ נידחי ישראל אל מדבר העמים, כמו שנאמר והולכתיה המדברה ודברתי על
לבה, ויביא ישראל לאדמתם עכ"ל. הרי שקודם יתקבצו למדבר העמים ורק אחרי כן יבואו לא"י, וכנ"ל מבעל אמונה והשגחה.
(וכן כותב האלשיך בדברים כ"ט, לא, וז"ל: ואחר כך ומשם יקחך והביאך כו'. והוא מה שכתבנו פרשת בחקותי על פסוק והבאתי
אותם בארץ אויביהם, כי לא נאמר מארץ אויביהם רק בארץ שהוא, כי יקבצם מכל העמים אל מקום אחד שגם הוא מארץ אויביהם,
ואחרי כן משם יקחם ויביאם אל הארץ הטובה, וזה יאמר פה משם יקבצך אל מקום אחד ואחרי כן ומשם יקחך והביאך אל הארץ
אשר ירשו אבותיך כו' שהוא הטוב המקוה בקבוץ גליות בגאולה האחרונה כי אז יתקיים וירישתה שהיא ירושה שאין לה הפסק עכ"ל).
(ואין לסלף שהשואה היתה כביכול המדבר העמים, כי מלבד מה שצדיקים גמורים שבודאי אינם בכלל פושעים ומורדים נהרגו
שם, ומאידך היו פושעים ומורדים שכן ניצלו, בנוסף הרד"ק כותב (יחזקאל כ, לה) שהעונש יהיה דווקא במדבר במקום שאין שם
אדם ולא עובר ושב, כדי שלא יראו העמים ברעתכם וישמחו לכם, ובשואה היה ההיפך שיהודים נהרגו לעיני הגויים ושמחו לאיד).
אגב הרמב"ן בפי' על שה"ש ח, יג, כותב שגם אם יהיה הדור כולו חייב ותשתכח תורה מישראל ותרבה החוצפה והעזות
ולא ישאר בידם רק זכות מצות מילה, בכל זאת גאולת עשרת השבטים תהי' ראשונה ע"י משיח בן אפרים ורק לאחר מכן
יבוא משיח בן דוד ויגאל את שבט יהודה ובנימין (שזה אנחנו). (וכן דעת הגר"א באבני אליהו על תקע בשופר).
ובזה מופרך כל שיטת קדושת ציון.
3. עוד ראיה לכל הנ"ל מאבודרהם, סדר היום, "רוקח", והגר"א (באבני אליהו), כל אלו כותבים על ברכת 'תקע בשופר' שזה ק"ג, שהברכה
מיירי על ביאת המשיח, שיבוא לעשות ק"ג לישראל, הרי שכנ"ל מהרש"ב ש'בא דוד' אחר בניית ירושלים לא מדבר על ביאת המשיח פעם ראשונה.
המשך:
5. ומה שכתבת: "ברור שעניין זה של ט' מידות הוא בהוראה לנו לישר אורחותינו, אבל זה לא קשור
להנהגת הקב"ה בקיבוץ הגלויות בגאולה", הנביא ביחזקאל כ, לח, והגמ' נדרים כ, ב, מכחיש אותך,
ועי' רבינו בחיי (שמות יד, לא), שהביא מרבינו חננאל, שמי שאינו מאמין בה', או בנביאים, או בעוה"ב,
או בביאת הגואל, אינו זוכה לגאולה שנאמר 'וברותי מכם המורדים והפושעים בי', וזה עוד ראיה שסותר
שיטת קדושת ציון.
ומפורש ברד"ק (יחזקאל כ, לה) שלא יחזרו לא"י עד שיתקיים קודם הדין בפושעים ומורדים במדבר העמים.
ועוד מפורש ברד"ק (הושע ב, יז) שישראל יקבלו את א"י בחזרה, רק אחרי שיכלו הפושעים והמורדים במדבר העמים
בקבוץ ישראל שם, ויש על זה הבטחה שכשיחזרו לא"י לא יקרה להם שום עון בא"י, בניגוד לימי יהושע כשנכנסו לארץ
קרה להם עון עכן, וכל אלו שיכנסו לא"י בק"ג האמיתי יהיו כבר מצורפים ומטהורים אחרי מדבר העמים, ויפחדו כפשוטו
לחטוא ולאבד הטובה, כי אם יחטאו יתחייבו עוד פעם גלות.
וכן כותב המלבי"ם (דברים ל. פסוקים ה, ו):
והביאך וגו'. ביחזקאל (סי' כ לד לה לו) נאמר שם כי יקבצם ויביאם אל מדבר העמים ויבור מהם הפושעים והמורדים
ולא יביאם אל הארץ ומכלל לאו אתה שומע הן שהצדיקים יביאם אל הארץ, וכן נאמר בפסוקים האלה שאחרי שאמר
שיקבצם דמשמעו אל מקום אחד אז והביאך אל הארץ מפני שבתחלה יקבצם למדבר העמים ואחרי כן והביאך ה' אלהיך.
ירמז שיביא אל הארץ רק הצדיקים שה' להם לאלהים. אבל לא המורדים והפושעים כנ"ל, והיטבך והרבך מאבותיך.
ולא תאמר שע"י הטובה הזאת תוכל לבא לרעה שישובו לחטוא כאשר היו בקבוץ גלות בבל, לזה יבטיחם ומל ה' אלהיך
את לבבך.שיסיר מהם ערלת הלב ויבטל היצה"ר, ולא רק מהאבות מפני שנתדבקו במעשים לא טובים כי אף מזרעם
שנולדו בארץ גם מהם יסיר את היצר שיתבטל מציאותו בכלל, עכ"ל.
ומהמלבי"ם הזה מופרך כל השיטה של קדושת ציון מכל הבחינות, הן לגבי ק"ג וחזרה לא"י שרק הצדיקים יזכו לזה,
והן שבחזרה האמיתית לא"י לא יחטאו שם ומימלא לא יתחייבו גלות, בניגוד לחזרה של גלות בבל ששבו לחטוא,
וכ"ש שזה בניגוד לחזרה הציונית לא"י, שחטאו בא"י פי כמה מהחזרה של גלות בבל).
6. אתה בעצמיך מודה שהנצי"ב כתב שלא יתכן ק"ג לפני שישראל עשו תשובה, א"כ מה צריך יותר
מזה כדי להבין שהמצב כיום אינו ק"ג?…
7.
הרמב"ם כותב באיגרת תימן שיסוד גדול באמונת ישראל שמשיח יקבץ הגליות, והרמב"ם אף נכנס
לפרטים וכותב שמשיח יבוא לתימן ושאר ארצות בחו"ל ויקבץ את ישראל לא"י, וכן בהל' מלכים יא, א,
פסק להלכה שפסוקי קבוץ גליות וביאה שלישי (שבדברים ל), התורה "העידה" זאת על המשיח.
כך שלפי הרמב"ם לא ניתן לסלף על ק"ג ללא המשיח, כי אם נאמר שיש מושג של ק"ג ללא המשיח,
א"כ יוצא שדברים ל', לא נאמר דווקא על משיח, וא"כ אין לרמב"ם שום ראיה מהתורה שמי שלא מאמין
במשיח כופר "בתורת משה", כי בשום מקום בתורה לא כתוב מפורש על המשיח, וכל הראיה שלו שכפירה
במשיח זה כפירה בתורת משה, היא רק משום שהתורה "העידה" פסוקי ק"ג, וביאה שלישי לא"י, על המשיח!
8. וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה, הקדמה לפרק חלק, בקטע של 'ימות המשיח' וז"ל:
"אמנם ימות המשיח הוא זמן שתשוב המלכות לישראל, ויחזרו לארץ ישראל, ויהיה אותו
המלך גדול מאוד ובית מלכותו בציון יגדל שמו" עכ"ל. הרי שהמלכות הדמיונית של פריצי
ישראל והחזרה הציונית לא"י בזמננו אינו מן המניין, שהרי כתב שאחר ביאת המשיח
אז הזמן שתחזור המלכות לישראל, ויחזרו ישראל לא"י. (שוב בניגוד לכל שיטת קדושת ציון).
ועי' מלבי"ם ישעיהו יא, יא, וז"ל: "כי אחרי שיכירו אמיתת הגואל תהיה קיבוץ גליות".
בקיצור שיטת קדושת ציון מופרכת!
9. לגבי השאילה איך יתכן לעשות פעולות נגד גזירת הגלות, לא יודע למה אתה מטריח להשיב פעמיים,
כבר הבאתי מרבי אייבשיץ שאם כל האומות מסכימים שישראל יעלו לא"י, הוא כותב שלא לעשות
זאת לא בגלל שזה לא יצליח בגלל גזירת הגלות, אלא כותב שמא יחטאו ומימלא יתחייבו גלות, והיינו
אם לא יחטאו זה כן יכול להצליח שיחזרו לא"י, למרות שזה עדיין לא הזמן האמיתי, כי הזמן האמיתי
רק כשיתקיים 'ומלאה הארץ דיעה'.
ובנוסף הרי הציונים מייסדי המדינה חטאו והחטיאו מלוני יהודים בא"י הרי שבין כה עתיד א"י להקיא את כל
זה וכמו שהזהיר כבר רבי יונתן אייבשיץ אפי' כשזה ברשות אמיתית מכל האומות בלי שום יד חזקה ומלחמה,
ק"ו בחזרה הציונית לא"י שנעשה שלא ברשות כל האומות הערביות, וגם חטאו והחטיאו בא"י ק"ו שא"י יקיא אותם,
וכן כתב רבי אלחנן וואסרמן זצוק"ל שא"י תקיא את הציונים, (ומה שיש גם הרבה צדיקים בא"י לא קשור, שהרי
גם בבית שני היו הרבה צדיקים בכמות ובאיכות, תנאים קדושים, ובכל זאת נחרב המקדש ולאחר מכן גלו מא"י,
ק"ו בזה"ז כשהחטאים הם הרבה יותר גרוע מכל הבחינות של בית שני).
ואגב עי' גם בספר "בן גרני" (תלמיד הכתב סופר) תחילת פר' תזריע, (יש בהברובוקס עמ' 187) שכתב לגבי הג' שבועות
וז"ל: "והנה באמת כבר היה באפשרי שיתקבצו בני ישראל בדרך הטבע מכל האומות ומכל המקומות שיושבים בהם
לכבוש את ארצם בחוזק יד" עכ"ל. הרי שגם הוא כותב שזה באפשרי בדרך הטבע, ולא כותב שזה לא יכול להיות
בגלל גזירת הגלות.
10. לגבי הג' שבועות שהנך כותב שהציונים לא עברו על זה, כמדומני שזה הסילוף הכי גדול בכל מה שנכתב,
שהרי אומות הערביות מעולם לא הסכימו, שזה אומר שאין כאן רשיון אמיתי אלא מזוייף, זה כמו שאמריקה יתנו
רשיון ליהודי רוסיה למרוד ברוסים, פשוט שזה אסור. אצל הציונים חלק מאומות אדום נתנו לציונים רשות למרוד
בישמעאל, והשבועות הן לא למרוד בכל האומות, הן אומות מאדום והן אומות מישמעאל. (וכפי שכותב מהר"ם
חאגיז', "שבר פושעים" (בת קול יוצאת מהר חורב) וז"ל: "חלילה להיות מורדים ומפירי השבועה שהשביע הקב"ה
את ישראל בשעה שגלו בין אהלי אדום וישמעאלים").
ויש הרבה מקורות שאסור לכבוש א"י במלחמה עד ביאת המשיח בגלל השבועות, והציונים הרי כבשו א"י
במלחמה, ועוד לפני הקמת המדינה הקימו ארגוני אצ"ל, לח"י, הגנה שמרדו באומות, וגם אחרי זה כשכל
אומות הערביות התנגדו הם עדיין נלחמו ביד חזקה לכבוש א"י (וכן להעלות יהודים מארצות ישמעאל בלי רשות).
11. לגבי הטענה שהיטלר פרסם את תכניתו בספרו שנים רבות לפני זה, אדרבא בספרו הוא כותב
ומסתמך על 'הפרוטוקולים של זקני ציון' שזה הוציאו האנטישמים כמה שנים לאחר הקונגרס הציוני
הראשון בתרנ"ז. והם טענו שזה פרוטוקול של ישיבה של אגודת "זקני ציון" שהתנהלה במהלך
הקונגרס הציוני העולמי הראשון, הרי שמהרגע הראשון של התייסדות הרעיון הציוני נזרע
הזרעים של עליית האנטישמיות וסכנה לעם ישראל. (ובדיוק כמו בזה"ז).
ולא נכון הרבה ניצולי שואה שעלו לארץ נהרגו דווקא במלחמת השעבוד בתש"ח, ומאידך הרבה
ניצלו ע"י גויים באירופה או דרכים אחרות, והגיעו לאמריקה ושאר מדינות, כך שההצלה כלל
לא היתה תלויה בציונות ועליה לארץ.
אכן לך (אדם שלא עבר ולא חי כלל בשואה) לא נראה שהציונים גרמו לחלק גדול מהשואה,
אך גדו"י שחיו אז כן אמרו כך, כבר הבאתי מראי מקומות בתגובה למעלה, וכן הרב שטיינמן
אמר זאת, ואוסיף כעת עוד מקור מהגה"ק רבי שלמה זלמן אהרנרייך הי"ד שאמר זאת בעת
שהובילו אותו להשמדה "לולא הציונים לא היינו מגיעים למצב הזה" (עדות חתנו בהקדמה לשו"ת
כוונת הלב ח"א, אות ה').
לגבי הסילוף מדברי רע"י שלזינגר, הדברים מופרכים מרע"י בעצמו שכתב ("ברית עולם האחרון" דף מט ע"א-ע"ב)
שאסור לכבוש א"י במלחמה בגלל הג' שבועות (ולא רק בגלל שבועה אחת). והוא עוד כותב זאת בדעת הרמב"ן
(שהציונות דתית מסלפת את דעתו ואכהמ"ל), ומופרך הדמיון של מדינה ע"פ תורה.. שלא היתה יכול לקום בלי מלחמת כיבוש שאסורה.
נמסר למערכת ע"י כותב המאמר, הרב בצלאל גנז
לעניין הערת המגיב "דוד" שטעיתי בהבנת דברי הגמ' במגילה.
אישטמתיה למגיב דברי רש"י על גאולה בשביעית.
רש"י שואל בדיוק את שאלת המגיב, כיצד תתכן גאולה בברכה השביעית, הרי לגאולת המשיח יש ברכה בפני עצמה "את צמח דוד"? ורש"י לא האריך בפלפול שיש התגלות ראשונה ללא מלכות ואח"כ התגלות של מלכות וכו'.
רש"י כתב פשוט, שאכן באמת הברכה השביעית כלל לא מדברת על גאולה מגלות (כלומר ביאת משיח), אלא גאולה מצרות המתחדשות יום יום, וזה רק שם מושאל לגאולת משיח שתהיה ב[ שנה] שביעית. אבל וודאי המשיח [ברכת את צמח] תתכן אחר ברכת ק"ג.
ונפל כל הבניין.
עכ"פ זו שיטת רש"י (וכן שיטת הר"ן בתענית פ"ב ד"ה על הראשונה ועיין שם בהגהות אנשי שם במקום). וגם אם יש שיטות אחרות, קושיות מהנביא יחזקאל כבר אין.
על שאר ההערות כבר לא אאריך, יברר כ"א לעצמו האמת עם מי. עד כאן.
לכבוד הרב בצלאל גנז, תודה על המאמר.
כתבתם בתוך התגובה
"והאמת שרבים מגדו"י התבטאו שהחזרה כאן היא לא זמנית אלא סופית (האמרי אמת מגור, החזו"א, הבעלזער רב זיע"א והגרי"ח זוננפלד ועוד. "
חיפסתי הרבה למצוא מקור לזה מאיפה לקחת את זה, ולא מצאתי כלום חוץ מהחזו"א שאמר שכן מסתבר שככה תהיה. אז האם בבקשה אתה יכול לכתוב פה מאיפה לקחת את זה, וגם מי זה ה'ועוד'- איזה עוד גדו"י אמרי הנ"ל.
זה קצת נחוץ לי לדעת את זה, אני מאוד מעריך עבודתך.
תודה!
נמסר למערכת ע"י כותב המאמר, הרב בצלאל גנז
א. דברי ר' יששכר מאיר ששמע מהחזו"א – שכר שכיר שיחה ל"ו –
ב. האדמור הפני מנחם כתב את הדברים (בשם צדיקי הדור הקודם והנוכחי) בפרוץ מלחמת המפרץ בניגוד לדברים אחרים שהתפרסמו אז על אפשרות של חורבן חלילה באה"ק.
ג. הוא חזר על הדברים בשם אביו בכינוס הגדול של חסידי גור בחורף תשנ"ג.
ד. האדמור מלובביץ חזר וטען שא"י היא המקום הבטוח בעולם ליהודים. וכי מה שמתרחש לעינינו הוא תהליך של קיבוץ גלויות.
ה. בספר ,דרך עץ החיים' על ר' איסר זלמן מלצר ח"ב עמ' 460
ו. האדמור מבעלז זיע"א בספר "רבן של ישראל" עמ' 141 שכתב משמשו ר' מרדכי וועבער. המעשה היה עם האדמור מסטמר. שטען שאין מה לבנות פה כי הכל יחרב, והאדמור מבעלז שלל את דעתו .
עוד קשה לי ע"ז להגיד שהקיבוץ גליות המבאור שם בפסוקי יחזקאל כבר נתקיים, שהפסוקים מדברים על גודל קידוש השם שתהיה על ידה (-של הקיבוץ) כגון שם פסוק מב "וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה, בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל–אֶל-הָאָרֶץ", וזה בטח לא נתקיים שסתם גוים ולהבדיל יהודי פשוט (לא חרדי שחי אם הקב"ה בכל מצב) לא ידע את הם מכח הקיבוץ … ?
תודה
וכן הפסוקים ביחזקאל לו כג ואילך כל התהליך שהוא כרוך בה (קידוש הם לעיני העמים וכו') גם לא התקיים
וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-שְׁמִי הַגָּדוֹל, הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם, בְּתוֹכָם; וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם, לְעֵינֵיהֶם. כד וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַתְכֶם. כה וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, וּטְהַרְתֶּם: מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל-גִּלּוּלֵיכֶם, אֲטַהֵר אֶתְכֶם.
נמסר למערכת ע"י כותב המאמר, הרב בצלאל גנז
א. התהליך לא הסתיים עדיין. לא כולם פה. אבל אנחנו עמוק בפנים. איזה הגדרה אחרת יש לחזרת א"י ליד ישראל והתקבצו מחצית מהעם חזרה לפה?
ב. נא לברר אצל הכנסיה האם הקב"ה החזיר את עמו או לא. מיסודות הנצרות הוא שהקב"ה החליפו באומה אחרת (עקב זה שלא קבלנו אמונתו של יש"ו), ושלעולם היהודים לא יחזרו יותר לירושלים.
לכן כשחזרנו, הכנסיה לא הכירה במדינת ישראל (במובנים רבים עד היום)
א. 1. הלשון של "בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם" לא משמע בעת הוא מביאם ?
2. נכון שאתה יכול לקרוא את מציאות בלשון 'קיבוץ (-של כמה) גליות', אבל להגיד שזהו חלק משלבי הגאולה – דהיינו שכבר נתקיים הקיבוץ גליות שמבואר בגמרא ברכות שזה תיהיה קודם ביאת משיח- זה אתה לא יכול לקראו את המצב הנכוחי אם לא קרה בדיוק כמו שנכתבה בהפסוקים; אלא שיש פה איזה קיבוץ כמו שהיה פה מנין יהודים בשעתו של הרמב"ן (חוץ החילוק בכמות שהקיבוץ נתרבה למליונים) ?
ב. נוצרים הם 31.6 אחוז מהאוכלוסיה העולמי, מה אם הדתות אחרות ובפרט הכופרים שהעולם מלא מהם ?
תודה רבה!
נמסר למערכת ע"י כותב המאמר, הרב בצלאל גנז
כבר מילתי אמורה. עדיין לא הייתה גאולה. מלך מבית דוד עדיין לא פה. אין ביהמ"ק. ועדיין לא התקיים "והיה ה' למלך על כל הארץ".
אבל
מפני חטאינו גלינו מארצינו, והתורה הבטיחה שנתפזר בגויים וא"י תהיה שממה. זה לא אומר ששום יהודי לא יהיה כאן, יחידים תמיד יהיו (ודעת הרמב"ם בספר המצוות במצוות קידוש החדש , חייב שלעולם יהיו יהודים בא"י).
בזמן הרמב"ן היו כאן כמה מאות יהודים תחת שלטון גוי והארץ בכלל הייתה שממה.
היום א"י חזרה לידי יהודים ונבנתה מחדש ומחצית מעם ישראל נמצא כאן, הארץ הפכה למקום תורה הגדול בעולם וגם יהודים שלא שומרים עדיין תו"מ הם יותר יהודים מאשר יהודים חילונים בכל מקום בעולם. כולם עושים ברית מילה מתחתנים כדת משה וישראל לכולם מזוזות בפתחיהם לא אוכלים חזיר צמים ביום כיפור ומניחים תפילין כמה פעמים ואינם בגדר של קרקפתא דלא מנח וכו'.
מה א"כ מפריע לך לומר שיש כאן תהליך של שיבת ציון והכנה לגאולה?
כשרופא מצליח בניתוח והחולה מבריא, זה עשה הרופא או הקב"ה? וודאי הקב"ה ע"י שליח טוב. הקב"ה פועל כל דבר בעולם ע"י שליחים, גם השידוך של הילדים שלך וגם הרביים שלהם וגם הבוס שלך כולם שלוחים מהבורא יתברך. אז מה הבעיה שהקב"ה אומר "בהביאי אותם" והוא עושה זאת ע"י מטוס וטייס לשדה תעופה שב"ו בנה?
מה שהתכוונתי בהקו' א' מלשון הפסוק "בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם", הוא שאתם טוענים שמה שכתוב לפני כן "וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה" תתקיים בהעתיד , ע"ז אני שאול האם לשון הפסוק לא משמע שזה תתקיים 'בעת' בואם לאדמת ישראל ?
ב- ומה אם הקשיא השנייה שהנוצרים הוא אחוז קטן מהאוכלוסיה?
תודה רבה!
נמסר למערכת ע"י כותב המאמר, הרב בצלאל גנז
א. כשהגאולה היא לא באופן של "אחישנה" כלומר כשאנו ראויים ויש גאולה על כנפי נשרים וניסים גלויים שאז הכל ברגע אחד, אלא "בעיתה", כשאנו לא ראויים ובדרך הטבע (אור החיים בלק), זה תהליך שמתמשך זמן. וכמו שכתב הרמב"ם על משיח, קודם נלחם אח" כ מחזיר עם ישראל לתורה, אח"כ בונה המקדש ובסוף מקבץ הגלויות.
ב. לגבי הנוצרים. הנוצרים (והמוסלמים) הם מייצגי האמונה בא-ל בעולם. וכשהם שולטים בעולם זה סימן שהקב" ה בחר בהם ועזב אותנו. וכשבנ"י מושפלים תחתם זה חילול ה' וכשיוצאים מתחתם זה קידוש ה'.
שאר רוב העולם אינם כופרים בבורא (גם אם אומרים שאינם מאמינים בו), הם מעולם לא חשבו דקה אחת על הנושא וכל שאיפותיהם והאנרגיות שלהם הוא לכסף כבוד ותאוות. וכדי להצדיק תאוותיהם הם מוכרחים לתרץ עצמם שאין בורא שמגביל אותם. זה לא רציני. כופר הוא כמו נמרוד "יודע רבונו ומתכוון למרוד בו". אתה מכיר בזמנינו כופר ש"יודע רבונו"? טפשים אוהבי גלידה אינם כופרים.
איך מסדדרים אם הרמב"ם שפסק שהקיבוץ תהיה ע"י משיח ומביא הפסוק ושב וכו' ואמר ע"ז שמי שלא מאמין בה הוא כופר בתורת משה ?
(דהיינו שרואה האמונה בביאת משיח הוא מכוח הפסוק הנ"ל ושם מבואר שהוא יקבץ אותנו- וזה לא נכלל בזה שכתב שאין דוקדיהן עיקר בדת).
נמסר למערכת ע"י כותב המאמר, הרב בצלאל גנז
מי שטוען שקיבוץ הוא רק ע"י משיח מדברי הרמב"ם, ומי שלא מאמין כופר בו, חייב גם לומר שבאותו רמב"ם בדיוק כתוב שחזרת עם ישראל לתורה זה ע"י משיח, ומי שחושב או פועל להחזיר את עם ישראל בתשובה לפני משיח הוא כופר בו.
זה כמובן הבל.
כוונת הרמב"ם שמי שעדיין לא יחזור לתורה לפני משיח, משיח יחזירו לתורה, גם קיבוץ לא"י, מי שלא יבוא לבד (ויש הרבה כאלה……) משיח יקבצו ותו לא.
כנראה שזה שהמלך המשיח יחזור העם בתשובה, אינו מהדברים שמלך המשיח צריך לעשות [-דהיינו שלא בגללה הוא בא] אלא הרמב"ם (מלכים יא) מדבר איזה בן אדם בכלל יכול ליהות המלך – וכן שהוא צריך ליהות מזרעו של דוד וכו".
משא"כ קיבוץ גליות הוא מהדברים שהרמב"ם קובע שהמלך המשיח (-שמחכים לביאתו) הוא זה שיעשה אותו, ואף מקורו בתורה שיש בכלל מוסג כזה שתהיה משיח ישראל הוא דכתיב ושב ה' וכו'- וכנראה שפוט להרמב"ם שיש אפשה למישהו אחר לעשותו
בהמשך להנ"ל ראה שיר השירים רבה ב ז: "אם כן למה מלך המשיח בא? לקבץ גליותיהן של ישראל."
נמסר למערכת ע"י כותב המאמר, הרב בצלאל גנז
כל מי שמעיין בדברי הרמב"ם מלכים פ' י"א רואה ברור שתפקידו של המשיח הוא להחזיר את עם ישראל לתורה ואת התורה לעם ישראל ואח"כ להפיץ את את מלכות השם בכל העולם.
ורק כדוגמא מיני רבות נביא את דברי נביא הגאולה ישעיהו פרק יא.
א וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. ב וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ יְהוָה–רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה. ג וַהֲרִיחוֹ, בְּיִרְאַת יְהוָה; וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ. ד וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי-אָרֶץ; וְהִכָּה-אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע. ה וְהָיָה צֶדֶק, אֵזוֹר מָתְנָיו; וְהָאֱמוּנָה, אֵזוֹר חֲלָצָיו. ו וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. ז וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן; וְאַרְיֵה, כַּבָּקָר יֹאכַל-תֶּבֶן. ח וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק, עַל-חֻר פָּתֶן; וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי, גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. ט לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי: כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים. {ס}
י וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא, שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ; וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ, כָּבוֹד. {פ}
אין טעם להשיב יותר על דברים אלו