בגליונות הקודמים עסקנו ביחס החשיבות שבתורה כלפי ארץ ישראל, ולמדנו כי ספר בראשית כולו עוסק בהבטחתה לאבותינו, אשר קיומה הינו מתכליותיה של יציאת מצרים (וכמבואר בגליון הקודם, כי הבטחת הארץ והיות ה' לנו לאלקים דבר אחד הם).
והנה עמדו על דברינו מימין ומשמאל, שיש שרצו לתלות בדברינו כאילו ח"ו באנו להמעיט מחשיבות התורה, לא תהא כזאת בישראל, וכבר הרחיבו כמה פעמים במדור "דרישת ציון" להוציא מלבם של טועים בטעות זו, ובגליון הקודם נתבאר באורך כי אין סתירה בין הדברים, כי עיקר מקום קיום התורה הוא בארץ ישראל, כדעת רבותינו (ערש"י דברים י"א, י"ח ורמב"ן ויקרא י"ח, כ"ה.), אשר כל הדר בה הוא כמי שיש לו אלוק ומי שאינו דר בה הרי הוא כמי שאין לו אלוק, כמאמרם ז"ל (כתובות קי:), וכמאמר הכתוב "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים" (ויקרא כ"ה, ל"ח).
אמנם מנגד, יש שרצו ליטול הדברים הנ"ל עטרה לראשם כאילו תכלית רצונו יתברך הוא בהעמדת ותקומת מדינת ישראל גם אם בצורתה הבזויה בה היא עומדת לפנינו כיום הזה. בשורות אלו נפנה לבטל דעה זו, בלי לסור ימין ושמאל מדרכינו בהעמדת שרשי התורה שבפרשיות שקראנו בשבועות אלו על עניין ארץ ישראל, שהיא יסוד ושורש לתורה ולעבודה.
המשכן הוא העמדת ברית הר סיני
הפרשיות הנקראות בשבועות אלו מהוות המשכיות ישירה למעמד הר סיני, שהרי אחר ירידת משה מן ההר, קראו הקב"ה – "עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה…" (שמות כ"ד, י"ב) הרי שתכלית העליה הזאת הינה לשם קבלת הלוחות, "ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו בהר סיני שני לחת העדת" (ל"א, י"ח). ואחר שירד ושבר הלחות נאמר לו: "פסל לך שני לחת אבנים כראשנים וכתבתי … ועלית בבקר אל הר סיני … ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה …ויכתב על הלחת את דברי הברית עשרת הדברים" (ל"ד, כ"ח). וכן הוא אומר במשנה תורה "בעלתי ההרה לקחת לוחת האבנים" (ט', ט').
הרי לנו בפשט המקרא שלא היה עיקר עניינו בעלייתו להר אלא בכדי לקבל הלוחות. ואף שדרשו חז"ל (ברכות ה.) ריבוי למקרא, נ"ך, משנה ותלמוד, מלשון הכתוב "והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם", אין מקרא יוצא מידי פשוטו כמו שפרש"י שם (שמות כ"ד, י"ב) הכוונה בזה, כי כלל הכל בסוד י' דברים שבלוחות, "כל שש מאות ושלש עשרה מצות בכלל עשרת הדברות הן, ורבינו סעדיה פירש באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצות התלויות בו".
אמנם מאידך אנו מוצאים, כי כשעלה משה למרום, לא נטל הלוחות בלבד וירד, אלא נצטווה באריכות בכל סדרי העמדת המשכן וענייניו (ומצוות השבת הוזכרה, לומר שלא תידחה מפני בניינו)
והמבואר בזה, כי עיקר ענין המשכן הוא למען הכין מקום לארון ברית ה' להיותו מונח בו, ולפיכך פתח במעשה הארון תחילה, משום הציווי המפורש בו – "ונתת אל הארן את העדת אשר אתן אליך" (כ"ה, ט"ז, ושוב שם כ"א).
והרמב"ן כתב, שהקדימוהו בגלל חשיבותו, כי "עקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון" (כ"ה, ב'). ולהאמור מבואר יותר, שהרי זה היה כל עניין עלייתו כדי לקבל הלוחות, וכל מה שפתח בפרשה זו הוא בכדי להכין מקום ללוחות שיתקבלו על ידו.
נמצא מעתה, כי סדר העמדת המשכן עד תומו אינו אלא סיום העמדת וקיום הברית שנכרתה ע"י העמדת שטר עליה, וכלשון ראב"ע: "ונתת הלוחות- הם העדות, כאילו הם כמו שטר כתובה, והם לוחות הברית" (כ"ה, ט"ז), שע"י זה יהיה "הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר" (רמב"ן תרומה כ"ה, ב').
מעמד הר סיני למען היותינו ממלכת כהנים וגוי קדוש
אחר שנתבאר, כי שורש פרשיות אלו נעוץ בשרש מעמד הר סיני בכלל, יש לנו לעיין במקראות המקדימים לסדר המעמד ההוא, ובהם יתפרש סודם ועיקרם של כל הפרשיות הללו. בוא וראה, כי כשהוציאנו ממצרים לא נאמר למשה (ג', ח'), ולא נצטוה לומר לישראל (ג', י"ז) אלא שהננו יוצאים ע"מ לבוא לארץ זבת חלב ודבש, ולא הוזכר בהם מעמד הר סיני, כי אם "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים…והבאתי אתכם אל הארץ…" (ו', ח'). אך בשעה שעמדו בדרך לתת להם את ארץ כנען להיות להם לאלקים, הוצרכו לקבל התורה לקיום התכלית הזאת.
והנה כשבאנו למדבר סיני בחדש השלישי נאמר: "ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל" (י"ט, ה', ו'), הרי שזהו שורש ותמצית המטרה שהיו ישראל צריכים לידע בכדי לקבל את התורה.
וא"כ עניין נתינת התורה הוא למען היותנו מיוחדים לו משאר העמים בהיותנו מקיימים ברית התורה ומעמידים מערכת שלטונית של עבדי ה'. שהרי זהו פירוש המילים ממלכת כהנים, ממלכה, כלומר מלכות ושלטון של כהנים, דהיינו של עבדי ה', המשמשים לפניו ומעמידים דת האמת במדינתם. וכמ"ש בילקוט – "ממלכת כהנים – איני ממליך מאומות העולם עליכם" (ילק"ש יתרו רע"ו). וע"ז "ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה" (י"ט, ח'), היינו שיעשו דבר זה שאמר להם. ומהו דבר זה? שמירת ברית התורה למען הקים להם מערכת שלטון של עבדי ה' בחוקי אמת ומשפטים צדיקים, שבזה יהיה הכבוד העליון שרוי בתוכם ויהיו הם לו סגולה מכל העמים.
ואחר שקבלו על עצמם עניין זה, פתח בהכנתם למעמד הגדול – "בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם" (י"ט, ט'), ואח"כ חזר להעמדת צורת "ממלכת כהנים", דהיינו החוקים המדיניים של בין אדם לחברו, שכל אומה ולשון מחויבת להעמידם (שהרי אף בני נח נצטוו על הדינים), אך לישראל יהיו דינים אלו חוקי אמת ומשפטים צדיקים בהיותם ממלכת עבדי ה' וגוי קדוש.
(אפשר שפתח בדיני הצדק והיושר כלפי העבדים, מאחר שזה מקרוב יצאו מעבדות לחירות. והלכות שבין אדם למקום שאמר בסיומם אפשר שאינם חלק מסדר המשפטים, אלא הם חלק בצורת הברית שנכרתה עמהם במעמד הגדול הזה. והעד לדבר זה, שהרי אחר שבירת הלוחות הוצרכו לברית חדשה כמו שאמר שם – "כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל" (ל"ד, כ"ז), וחזר בסדר שונה על אותם העניינים כמעט שווה בשווה עם כל ההלכות האמורות בסוף ואלה המשפטים. הרי שהלכות אלו מדברי הברית הם, ואינם מתוך סדר "ואלה המשפטים", ולפיכך כשהוצרך לכרות ברית חדשה בלוחות שניות חזר ואמרם שנית).
ואחר שהעמיד הצורה הראויה להעמדת שלטון מדיני לעבדי ה' (ממלכת כהנים) ואופני ההנהגה הנכונה במשפטי אמת בין אנשי גוי קדוש, שוב חזר לעניינו בכיבוש הארץ לפניהם "הנה אנכי שולח מלאך לפניך… ואיבתי את איביך וצרתי את צרריך כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמרי וכו' והכחדתיו…", ומזהירם מהנהגות העמים ומאריך באופן כיבושם – "מעט מעט אגרשנו …", ובגבוליה – "ושתי את גבולך מים סוף…" (כ"ג, כ – ל"ג).
נמצא שעניין היציאה ממצרים להיות לנו לאלקים, אינה עבור יישוב וכיבוש הארץ לבד, אלא למען הקים לו ממלכת כהנים, דהיינו מערכת שלטונית שלמה של עבדי ה', כשמשפטיהם משפטי ה' וכל הנהגותיהם ע"פ תורתו. ומכאן תשובה לטועים שבחרו לחלקם את העמדת השלטון המדיני לעיקר גדול בפני עצמו, ולא שמו על ליבם כי מעמידי השלטון המדיני בארצנו כהיום הזה, עזבו באר מים חיים לחצוב להם בורות נשברים במשפטים בל יחיו בהם, וזנחו העיקר הגדול הזה. ואף לולא רוב רעתם בהרחקת ישראל מאביהם שבשמים, כמה יש להצטער על העמדת שלטון זה מצד עצמותו, דאף שנתגלגלה זכות ע"י חייבים ונתקיים על ידו ביטול שעבוד מלכויות, בניין יישוב הארץ וקיבוץ נדחי ישראל בפועל, אך בעצם השלטון הזה כמה חילול שמו ית' יש בו, בהמרת חוקי חיים במשפטי בשר ודם והעמדת השררה ביד המינים המשומדים. אך כאשר הרבו רעתם עוד מאד להרשיע את ישראל במעשי המצוות ובאמונת האמת כללו עצמם בברכת המינים, בכלל מלכויות שאנו מייחלים ומצפים לעקור מארצנו. וכיון שכלו מינים מתרוממת קרן צדיקים (מגילה יז:) בהקמת ממלכת כהנים בחוקי אלקים חיים.
מדינת ישראל כיום – היפך ממלכת כהנים וגוי קדוש
זאת ועוד אחרת, אף כי מעולם לא היתה יד מדינת הרשע לקדש את הארץ ומיום בואם טמאוה בחטאותיהם ובחוקי שקר ממשפטי גויי הארצות, היפך עיקר עניין המדינה שהוא להיות ממלכת עבדי ה' במשפטי יושר וצדק אמיתי, עוד הגדילו מעשיהם לקלקל גם את היישוב הגשמי. כי בעת שהרבו רעתם ליתן יד לרשעים המתועבים במעשי ארץ מצרים, נמצאו בוגדים אף בקדושת בניין החולין שבארץ, ע"י שגורמים להקאתה את יושביה. כאשר בעינינו ראינו פלא והפלא, לא היתה כן לכל גוי, שהיתה הארץ מקיאה את יושביה לא ע"י גירוש האויבים בזרוע ולא מתוך אימת חרב ומלחמה, לא באתנן ולא במחיר, כי אם ברצות מושלי זדון מקרב אחיך פעלו בזרוע רשע לעקירת יישוב ישראל מארצם, ולהרבות חללים דם ודמע בקרב הארץ. ונמצאו תוהים על הראשונות שגלגל עילת העילות ומסובב הסיבות זכות ע"י חייבים לקחת חבל בבניין היישוב וקיבוץ הגלויות. ולא בכדי אותם המתועבים הרוצים בטומאת הארץ, הם המה שהייתה ידם במעל תחילה ליתן יד להקאת הארץ את יושביה בפועל (כאשר בעינינו ראינו, כי אותם שנקראו ע"י רבותינו נ"ע "ממשלת השמד", הם אשר מכרו נחלת ה' ונפשות עמו במחיר מחיאת כף וחיוך עראי מגויי הארצות).
תקוות ישראל להעמדת ממלכת כהנים בב"א.
והנה עינינו נשואות לצמיחת קרן דוד והעמדת מלכות אמת ממלכת כהנים ע"י גוי קדוש. אמנם יש מקום בזה גם לאתערותא דלתתא, ומה טוב ומה נעים אם היה חפץ ה' בידינו מצליח, לכונן שלטון התורה בפועל בהעמדת רשויות בעלות סמכות כמו המועצות המקומיות בערי יראי ה', בקביעת משפטם בכפיפות לחוקי השו"ע בכל פרטיהם, הן בדיני שכנים ושותפים והן בדיני טונ"ט ומו"מ או רבית, ולהעמידם תחת סמכות תורת ה' ע"פ עצת החכמים כמבואר בגמ' (ב"ב ט. ובשו"ע חו"מ רל"א, כ"ח). ומלבד שאנו מחויבים בזה מדיני חו"מ ומדיני יו"ד, עוד יש בזה מעין תחילת חזרתה של ממלכת כהנים לתיקונה, וכמה קידוש שמו ית' יש בזה "אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" (דברים ד', ו'). וכמה חילול ה' בהפכו, כאשר לא עלתה אף ביד יראי ה' ושומרי התורה להעמיד מערכת חיי הכלל שלהם אלא בחציבת בורות נשברים תחת חוקי חיים. ולמעלה מזו אם היה בידינו הרשות והיכולת להעמדת שוטרים סמוכים לשופטי משפטי אמת לסעדם, להחזיק מעשיהם ולאמץ זרוע צדק. ונזכה לגאולה שלמה בב"א בהעמדת השלטון המדיני בתיקון שלם, ממלכת כהנים וגוי קדוש.