תקציר המאמרים הקודמים:
במאמרים א' – ג' (ראה גליונות 10 – 13) נתבאר, שלתקופה הקרויה 'משיח בן יוסף' ישנן ה' שמות ומאפיינים, והם:
א] עקבתא דמשיחא; ב] אתחלתא דגאולה; ג] קץ המגולה; ד] קיבוץ גלויות ופריקת עול שעבוד מלכויות; ה] פקידה.
במאמרים ד-ה (גיליון 14-15) חזרנו והתמקדנו בשם הרביעי – 'קיבוץ גלויות', והבאנו מהגר"א (תיקו"ז כ"ז.; קול התור פ"א), שקיבוץ גלויות נעשה על ידי פעולות טבעיות ויזומות של בני אדם, ממש כפי שהיה בפקידת כורש בימי בית שני. ובמאמר זה נשלים ענין זה בס"ד.
*
כתב בקול התור (פרק א' סימן ז'): "עשה והצליח. אחת התכונות של משיח בן יוסף – הצלחה ע״י עשייה, כמו שכתוב ביוסף (בראשית ל"ט, ג; ולהלן ל"ט, כ"ג) – 'וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ'.
ונודע למשגב דבר רבנו [הגר"א]: שתי המצוות שהאדם נכנס בהן שלם בכל גופו, הן סוכה וארץ ישראל. ורמז נתן לזה בפסוק (תהלים ע"ו, ג') 'וַיְהִי בְשָׁלֵם – סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן'.
והוסיף: סוכה מצוותה תעשה ולא מן העשוי, אף ציון כך" (ועיי"ש פ"ב בחינה מ"ב).
בספר "חזון ציון" (עמוד 35) הובאו דברי הגר"א אלו בתוך ההספד שנשא תלמידו הגאון רבי בנימן ריבלין משקלוב (אבי הג"ר הלל מחבר 'קול התור') על רבו הגר"א בשנת תקנ"ח. והוסיף וציטט מהגר"א – "ומהו 'תעשה ולא מן העשוי' לגבי ציון? בשיבתנו לתוכה, ובשקידתנו בבניינה![1]".
*
נציין כעת מספר מקורות לכך, שסוכה וארץ ישראל – בחינה אחת להן:
א. זוהר חדש פרשת חקת (פ"ה:): "אַרְעָא קַדִישָׁא – סוּכַּת דָוִד".
ב. זוה"ק פרשת אמור (ק"ג: – ק"ד.) "וְאָמַר רִבִּי אַבָּא, כְּתִיב בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים… דְּמַאן דְּאִית לֵיהּ חוּלָקָא בְּעַמָּא וּבְאַרְעָא קַדִּישָׁא, יָתִיב בְּצִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא". הרי תלה את הישיבה בסוכה במי שיש לו חלק בארץ ישראל.
ג. כתב הגר"א (אדרת אליהו, פרשת בלק, מהדורא תנינא כ"ב, ב'): "..כיבוש ארץ ישראל על ידי יעקב, ולכן נקראת 'ישראל', על שם ישראל סבא". וממשיך הגר"א (שם מהדורא תליתאה, כ"ב, כ"ג): "..וסוכות כנגד יעקב, וכמ"ש ויעקב נסע סכתה". הרי רואים, שארץ ישראל וסוכה – בחינה אחת הן, ושניהם כנגד יעקב אבינו.
ד. מקור נוסף, שלא רק שארץ ישראל הוקשה לסוכה, אלא שארץ ישראל עצמה נקראת סוכה:
על הכתוב (תהלים ע"ו, ג') 'וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן', פירש התרגום: "והיה בירושלם בית מקדשיה", והיינו שביהמ"ק נקרא 'סוכה' (ועיין בראשית רבה נ"ו, י'; ובביאור הגר"א לשיר השירים א', ו', ושם בהערה 478 במהדורת מוסד הרב קוק).
ובית המקדש הוא הפרי הפנימי של כל ארץ ישראל (רמ"ד וואלי, דברים, משנה למלך, עמוד תמ"ו). וא"כ כל ארץ ישראל בבחינת 'סוכה'.
ה. ההיקש בין ארץ ישראל לסוכה עולה גם מכך, ששתיהן נקראות על שם השכינה, המכונה 'ארץ' ומכונה גם כן 'סוכה', ואם כן בשורשם – ענין אחד הן [ויתבאר להלן בהרחבה].
ארץ ישראל וסוכה – גוף השכינה – בה מתקיים "תעשה ולא מן העשוי"
הטעם לכך, שבין בסוכה ובין בארץ ישראל ישנה מצות "תעשה ולא מן העשוי" הוא משום שבשכינה יש מצוה שעם ישראל יבנו ויתקנו אותה, ולא שתתוקן מאליה, וזאת בבחינת "תעשה ולא מן העשוי", וכמש"כ (ויקרא כ"ו, ג') – 'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם'. ואמרו בזוה"ק בחוקתי (דף קי"ג. מתורגם): "מַה זֶּה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם?.. מִי שֶׁעוֹשֶׂה מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְהוֹלֵךְ בִּדְרָכֶיהָ, כִּבְיָכוֹל כְּאִלּוּ עָשָׂה אוֹתוֹ לְמַעְלָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּאִלּוּ עֲשָׂאַנִי.
כְּמוֹ זֶה אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן (שמואל ב ח') וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם [שדוד המלך עשה ותיקן את השכינה הנקראת "שם קדשו"]. וכמש"כ רמ"ד וואלי (ויקרא, עמ' ר"מ): '…שהרי שמירת המצות גורמת המשכת האורות אל המלכות [השכינה] שנקראת "שם קדשו" כידוע, מִשּׁוּם שֶׁהָלַךְ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה וְעָשָׂה מִצְווֹת הָתּוֹרָה וְהִנְהִיג אֶת הַמַּלְכוּת כָּרָאוּי, כִּבְיָכוֹל עָשָׂה שֵׁם לְמַעְלָה…".
ומכיון שארץ ישראל וסוכה הם גוף השכינה [כמו שיתבאר בסמוך], לכן גם בהם יש מצות "ועשיתם אותם" – "תעשה ולא מן העשוי".
ארץ ישראל היא גוף השכינה – וכמש"כ רמ"ד וואלי (בראשית ב', עמ' תכ"א): "הארץ הנבחרת איהי גופא דשכינתא ממש". ומקורו ממה שאמרו (זוה"ק פרשת נח, ס"ז.): "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, הַאי קְרָא עַל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אִתְּמָר דְּאִיהִי אַרְעָא קַדִּישָׁא. וּמְלוֹאָהּ דָּא שְׁכִינְתָּא" [ועיין ברכות (י.) – "נשמה מלאה את כל הגוף"].
וכן רואים מכך, שהשכינה נקראת 'ארץ' – וכמו שאמרו (תיקו"ז תמ"ג, דף פ"ב:): "הָאָרֶץ דָּא שְׁכִינְתָּא".
הסוכה היא גוף השכינה – כמו שאמרו (זוה"ק אמור דף ק"ג.): "'כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסוּכּוֹת'.. תְּחוֹת צִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא'". והיינו, שיושבים בצל השכינה הנקראת "מהימנותא" (עיין זוה"ק תרומה קל"ד.).
וכן רואים מכך שהשכינה נקראת "סוכת שלום", וכמו שאמרו (זוה"ק בראשית מ"ח:) – "הַאי סֻכַּת שָׁלוֹם מַטְרוֹנִיתָא דְּעָלְמָא [השכינה הקדושה] הִיא". ועוד אמרו (זוה"ק וישלח קע"ב:) – "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, דָּא מְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה [השכינה הקדושה]…"[2].
***
*
[השלמה למאמר מהגיליון הקודם]
ארץ ישראל – נקודת החיבור בין הקב"ה לעם ישראל
במאמר הקודם נתבאר, שחתונת בני ישראל עם הקב"ה מתבצעת באמצעות ארץ ישראל, וכמש"כ (ישעיהו ס"ב, ה') 'כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ' – שעם ישראל מתחתנים עם ארץ ישראל, ועי"ז 'וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹקָיִךְ' – שהקב"ה מתחתן עם בני ישראל.
ביאור הדבר: דרכו של עולם, שחתן וכלה מתקשרים ע"י שמביטים זה בזה, אמנם את הקב"ה אי אפשר לראות, ולכן החתונה עמו מתבצעת ע"י שרואים את בחינת תמונתו כביכול, דהיינו את שכינתו.
וכמו שכתוב על משה רבינו (במדבר י"ב, ח') 'וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט'. ואמרו (תיקוני זוהר חדש, ח"ב, פ"ה.): "וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט דְאִיהִי מַטְרוֹנִיתָא" [השכינה הקדושה]. ועוד אמרו (זוהר פנחס, דף רל"ט.): "..מַלְכוּת קַדִישָׁא [השכינה הקדושה], דְּאִיהִי תְּמוּנַת כֹּל ["כל" הוא כינוי לקוב"ה]".
והיינו, שהשכינה היא הנהגתו ופעולותיו של הקב"ה ("קנאת ה' צבקות", ח"ג מספרי רמח"ל, עמוד פ"ב), ודרך הפעולות – מכירים את הפּוֹעֵל, ודרך החתימה – מכירים את החוֹתֵם. וכמו שאמרו (תיקוני זוהר, תקונא קדמאה, דף י"ח.): "שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, וְלָא יִתְעַדִּי מִינָּן דִּיּוֹקְנָךְ [שלא יסור ממנו צורתך] דְּאִיהִי חוֹתָם דִּילָךְ, שְׁכִינְתָּא דִילָךְ [ר"ל, שכינתך לא תסתלק ממנו. ביהגר"א].. וְחוֹתָמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וַדַּאי אִיהִי שְׁכִינְתָּא [ועל ידי השכינה אנו מכירים בהקב"ה שהוא בעל החותם. מתוק מדבש]".
*
והנה ארץ ישראל היא גוף השכינה, וכנ"ל בפירוש רמ"ד וואלי (בראשית, ב, תכ"א): "הארץ הנבחרת איהי גופא דשכינתא ממש". וממילא, כמו שהשכינה היא החותמת של הקב"ה, ודרכה מכירים את החוֹתֵם – הקב"ה, כך ארץ ישראל היא "החותמת" של הקב"ה, שבארץ ישראל הקב"ה פועל ומצייר את כל פעולותיו, ולכן דרך ארץ ישראל אפשר להכיר את החוֹתֵם – הקב"ה, וכמש"כ הגר"א ("יהל אור", פרשת שלח, דף טו,ב): "כשבקש [משה] 'ואראה אותה' בקש לידע כל עניינה, שהוא ענין גדול כמו ידיעת התורה, שגבוליה וכל ענינה הן ענייני תורה בת מלך פנימה". והיינו שמשה ביקש לדעת את הקב"ה [קוב"ה ואורייתא חד הוא] דרך ראיית ארץ ישראל גוף השכינה – 'וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט'.
[1] נשאלתי, שהרי דבריו אלו של הגר"א ("תעשה ולא מן העשוי"), אין להם מקור כתוב בשאר כתבי הגר"א המפורסמים?
והשבתי: שהנה, אתה צריך לשאול ג"כ, על ה"אימרה התאומה" הנלמדת מאותו ההיקש של סוכה וציון – השגורה בפי כל בית ישראל בשם הגר"א – מדוע אין לה שום מקור בכתבי הגר"א הידועים בציבור. ראה בספר "הגאון החסיד מוילנא" (עמוד רמ"ו – רמ"ז): "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון: שתי מצוות הן שהאדם מישראל נכנס בהן בכל גופו – מצוות סוכה וארץ ישראל.. (חזון ציון עמ' 35, ולא הובא במקור אחר)".
ובעל כרחך, שעם ישראל סומכים על הספר "חזון ציון", כלומר, או שסומכים על הספר, או שסומכים על הגאון רבי יצחק צבי ריבלין זצוק"ל [רב שכונת זכרון משה, תלמיד חכם עצום, ש"היה כידוע בקי בשני התלמודים, ובמדרשים, ובחבורי רבנו הגר"א ורעיונותיו על קבוץ גלויות וישוב אה"ק" (מתוך מכתב הג"ר אליהו ראם ראב"ד ירושלים, בראש הספר "מדרש שלמה")] – שמסר את דרשת זקנו הנ"ל בשם הגר"א, להרב שלמה זלמן ריבלין מו"ל ספר "חזון ציון" (עיי"ש בהערה 23, והערה 38). והגרי"צ ריבלין גם הפיץ אותה בדרשותיו שהיה דורש ברבים על עניני ארץ ישראל והגאולה, ואותה הדרשה עשתה לה כנפיים, ועברה מפה לאוזן, עד שנתקבעה בפי שלומי אמוני ישראל.
אתה הראית לדעת – שיש דברים שלא כתובים במפורש בספרי הגר"א המפורסמים, ונתקבעו בשמו בפי כל ישראל כדברי אמת, ומזה תלמד גם לגבי החלק השני של ההיקש בין סוכה לציון – שיש בשניהם "תעשה ולא מן העשוי".
מלבד זאת, דרשת "תעשה ולא מן העשוי" כלפי ארץ ישראל, מפי הגר"א, הובאה ג"כ ע"י הג"ר יוסף ריבלין זצ"ל [המכונה ר' יושע בונה השכונות], נאמנו של הגר"ש סלאנט זצ"ל, בספרו 'ברית אבות בסערת אליהו' (עמוד 155).
[2] מצות "תעשה ולא מן העשוי" שנאמרה בסוכה וא"י, וענין הקדמת הכלה (כנס"י) לקראת החתן (קוב"ה) בבנין א"י, שנתבאר בהרחבה במאמר הקודם – שניהם ענין אחד.
וכפי שרואים בזוה"ק בראשית (לה, א. ועיין אוה"ח שמות יט,ג), ובזוה"ק בהר (קי, ב), שג' הענינים: א] שצריך שהכלה תקדים לחתן. ב] 'באתערותא דלתתא תליא אתערותא דלעילא'. ג] 'ועשיתם אותם שצריך לבנות השכינה' – הם ענין אחד. והרי נתבאר ש"תעשה ולא מן העשוי" כלפי סוכה וא"י – מושרש ב"ועשיתם אותם – שצריך לבנות השכינה", וא"כ תולמ"ה בכלל סעיף ג', שהוא ענין אחד עם סעיף א'. והבן.