בימינו שארץ ישראל בידינו ב"ה, וארץ ישראל מיושבת בריכוז היהודי הגדול בעולם, ואולי רוב ישראל נמצאים כבר בארץ, כך שהחיוב לגור בארץ גדול יותר כלשון הריטב"א (יומא ל"ח), שהאיסור לחזור למצרים הוא רק "בזמן שישראל שרויין על אדמתם…".
והנה בכל שנה, אחרי קריאת הפרשה שבה מסופר על בקשותיו הרבות של משה רבנו להיכנס לארץ וקיבל רק חלק מהבקשה, שזכה לראות את הארץ, הרבה נכשלים בחטא המרגלים בזלול בהלכות כבוד הארץ, במעשה שהוא גם נגד הלכה מפורשת ככתוב בשולחן ערוך (או"ח סי' תקל"א, ד') לגבי תספורת בחול המועד למי שבא ממדינה רחוקה: "והוא שלא יצא מארץ ישראל לחוץ לארץ לטייל" כהסבר המשנה ברורה (ס"ק י"ד) – "אבל מארץ ישראל לחוץ לארץ…לטייל בעלמא דבכהאי גוונא אסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לא התירו לו לגלח". הנסיעה לחוץ לארץ לנופש היא בוודאי פגיעה בכבוד הארץ ועל כך כתוב (תהלים ק"ו, כ"ד – כ"ו): "וימאסו בארץ חמדה…וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגויים ולזרותם בארצות".
והיעב"ץ בסידורו הלכות ט"ב כתב, שהשואות שעברו על עם ישראל במרוצת ההיסטוריה כי לא מתאבלים כראוי על החורבן… "כאשר יוכיח הניסיון …מי ומי המתאבל על חורבן הבית ושוממות ארצנו כראוי…".
וגדולי ישראל שעלו לארץ והוצרכו לצאת לחו"ל לצורך דברים חשובים, אפילו הקשורים למען כלל ישראל, כמו הגר"ח זוננפלד שנסע לפגוש את מלך ירדן לסדר את ענייני הישוב, הושיב בית דין של שלושה אדמורי"ם גדולים שהורו לו לצאת, וזה היה רק לעבר הירדן שאולי היה בשטח בני גד ובני ראובן.
ועל הגר"י טיקוצ'ינסקי כתב בנו (הקדמת הספר עיר הקודש והמקדש): "שלוש פעמים נזדמן לו לצאת בשליחות ציבורית לחוץ לארץ, ובכלל זה כציר לכנסיה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל בקטוביץ, אך ראה זה פלא בכל פעם נתהווה עיכוב ולא יכול היה לנסוע. ומני אז לא רצה לשמוע על נסיעה לחו"ל".
ואפילו הנוסעים לחו"ל להשתטח על קברי צדיקים, עליהם לדעת שעליהם לעשות חשבון נפש בטרם נסיעה לקברי צדיקים בחו"ל, כיצד יצדיקו אותה, אם לא עלו בארץ על כל הקברים של גדולי עולם הקבורים בארץ. נמנה כאן רשימה קטנה מאד בלבד: מערת המכפלה, קבר רחל. מירון, קברי הנביאים, התנאים, האריז"ל, הבית יוסף, ושאר צדיקים שמעלתם לא קטנה מהקבורים בחו"ל.
ועוד כתוב בספרי הפסק, שאין להעביר מי שמת במקום אחד לקבור אותו בעיר אחרת משום שאם מעבירים נפטר מעיר אחת לעיר אחרת, המתים הקבורים בעיר מקפידים על כבודם, ולכן נזהרים בזה. ויש לחשוש גם בענייננו [במיוחד לגבי מי שלא רגיל לעלות על קברי הצדיקים שקבורים בארץ].
עוד ידוע, כי בני גד ובני ראובן גלו תחילה, כעונש על שויתרו על הזכות לגור במקום יותר קדוש כמו ארץ ישראל המערבית. וזאת, למרות רצונם להיות סמוך לקבר משה רבנו ככתוב (דברים ל"ג, כ') בברכת משה לגד – "וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון", ופרש"י חלקת מחוקק הוא משה".
הנסיעה לחוץ לארץ כרוכה במכשולים רבים, כפי שמלמד הניסיון – זמני התפילה הם בדרך כלל בדיעבד ולפעמים אף לא בדיעבד או בדיעבד גדול. בחורף זה לפני הזמן, כיוון שמתפללים בחשיכה בזמן שהוא רחוק מאד מהנץ החמה [שהוא במרכז אירופה לא לפני שמונה וחצי בבקר]. בקיץ מתפללים ערבית מוקדם מדי, כי השקיעה מאד מאוחרת, בהרבה מקומות אחר אחת עשרה בלילה.
גם הכשרות של רמת המהדרין של ארץ ישראל אינה מצויה ברוב המקומות, וצריך לסמוך על רמת כשרות שהיא פחות בהרבה מזו שבארץ, העירוב בשבת והכניסות האלקטרוניות, החשמל שנדלק ונכבה כשעוברים ליד הבית, ועוד אין סוף מכשולים, וקרו גם מקרים חמורים. עד כי חברת כנסת חילונית אמרה כי הנסיעה לאומן היא תירוץ לאלה שרוצים לחטוא! וזאת בגלל המכשולים שהיו גם שם, ואין לך חילול ה' גדול מזה.
הטיולים לחו"ל יוצרים גם אהבת עולם הזה, וכבר כתב על כך בעל חובות הלבבות, שכמו שלא יתכן בכלי אחד אש ומים, כך לא יתכן בלב אחד אהבת עולם הזה ועולם הבא.
וגם מחטיאים את הנוער, שרואה אנשים גדולים בעיניו יוצאים לבלות [ראו ר"ל את הפרסומות על האוכל המיוחד ועל תנאי העולם הזה המיוחדים שם בחו"ל]. וזה מחדל חינוכי חמור. ויש בזה משום חילול ה' גדול, ה' יצילנו. לכן כל מי שזקוק לצאת לחוץ לארץ יתייעץ עם פוסק הלכה הבקי בכל הכשלונות המצויים שם. ובזכות אהבת ציון וירושלים נזכה לגאולה שלמה!