ככל שחולף הזמן, יותר ויותר נוכחים לדעת, כי האופוריה שהקיפה את הציבור האמוני עם היוודע תוצאות הבחירות האחרונות, מפנה את מקומה לאכזבה, תסכול ומועקה, ויותר מכך – ליאוש. היאוש נובע מכך, שאחר כל מה שהושקע בכדי להגיע לממשלת הימין הנכספת – מה שקרוי ימין מלא-מלא – התברר, כי תקוות רבות שנתלו באותה ממשלה לא רק שנתבדו, אלא יותר מכך – התברר שמלכתחילה לא הייתה כל כוונה לממש אותן. ואם כעת, תחת ממשלת ימין-דתיים-חרדים, המצב כה עגום, והאופוזיציה למעשה שולטת במדינה, אז למה כבר נותר לקוות?
אפשר להתרווח על הכורסה ולצקצק בקול נוגה – 'גלות' במלעיל ובהברה אשכנזית, והמהדרין יאמרו, שגלות הערב-רב קשה מכל הגלויות. אבל אפשר גם לנסות להבין באמת היכן אנחנו עומדים, מה תוקע את כל העסק, ומה בכל זאת ביכולתנו לעשות בפועל, כדי שהמצב ישתנה באופן משמעותי.
ישנו מושג שנקרא 'קונספציה', ובעברית – תפיסה כוללת של המציאות, אשר ממנה נגזרות המסקנות המעשיות בתחומים רבים. לנתניהו ולממשלתו ישנן קונספציות, אשר במקרים רבים אינן עולות בקנה אחד עם מערכת הערכים התורנית. הדבר מובן למדי לנוכח העובדה שנתניהו אינו אדם שמאמין, כי בורא עולם הוא הגורם המכריע בהיסטוריה. אך מה שפחות מובן הוא, שאנחנו – קהל יראי ה' – נשבים לעיתים בקונספציה שלו, ובשל השותפות הפוליטית שנכפתה עלינו על-מנת להלחם בשמאל האנטי-יהודי – אנחנו שוכחים את מערכת הערכים שלנו, וממילא איננו נלחמים למען מימושה.
נקח לדוגמא את מה שקרוי 'חקיקה דתית'. כל נציג חרדי דואג להבהיר באוזני התקשורת, כי אין לנו כל כוונה לכפות את מצוות התורה על מישהו. נתניהו עצמו אומר בכל הזדמנות, ש'ישראל לא תהיה מדינת הלכה', עפ"ל. והשתיקה הדתית והחרדית לנוכח דברי הבלע הללו מזעזעת כל לב יהודי. חשוב לזכור, שנתניהו אינו אדם מאמין, ומבחינתו עם ישראל נועד להיות עם ככל העמים. בניגוד לשמאל, הוא לא חושב שהעם הזה מיותר בעולם ומוטב שיבלע בתוך האנושות הקוסמופוליטית, אבל כשנצמיד אותו לקיר ונשאל בדיוק בשביל מה העם הזה צריך להתקיים – לא תהיה לו תשובה אמיתית, ולכל היותר הוא ימלמל משהו על ההיסטוריה האדירה של עמנו. ממילא מובן, שהוא אינו מעוניין להשתית את חיי האומה על התורה. אבל זה שנציגינו בכנסת גם הם מדברים כך, ומסכימים לדבריו, בשעה שהיה ביכולתם לכל הפחות להעלות לתודעה שישנה חלופה יהודית אמיתית ללאומיות החילונית הריקה מתוכן – על זה יבכו כל הדווים!
לאן הגענו? כשמרצ ישבה בממשלה הקודמת, הם דאגו בכל יום ובכל לילה להעלות את האג'נדות ההזויות ביותר שלהן, לקדם את ערכי סדום שלהם בכל מקום בו רק יכלו ולהטביע חותם על כל רשות שלטונית אליה הגיעה ידם. ומדובר במפלגה זניחה בממשלה שגנבה את השלטון בשם מיעוט מהעם מידיו של הרוב. ואילו אנחנו – הציבור האמוני – מהווים כיום נדבך מרכזי בממשלה המייצגת רוב מובהק בציבור היהודי, אך נציגינו חוששים מכל צעד, שמא נואשם ב'הדתה', רחמנא ליצלן.
אי אפשר גם שלא להזכיר את ההתקפלות המבישה שראינו עד כה ביחס לרפורמה המשפטית בשל איומי סרבנות של טייסים שמאלנים. הרי כל בר-דעת מבין, שגם לו יצויר, שבאמת יש כאן תופעה רחבה ולא רק ניפוח של התקשורת המגויסת, ומספר משמעותי של טייסים אכן יסרבו פקודה – מי שמעוניין להשתית את מדיניותה של ישראל על התורה הקדושה אינו אמור להרתע מכך, כי אם להפך. רק רווח יצא לנו מכך שנפטר מכמה טייסים שמאלנים, אשר מזדהים עם המאבק הערבי נגדנו, ואשר יהססו במקרה הטוב, ויסרבו במקרה הפחות טוב, להטיל את הפצצות שצריך על-מנת להכניע את האויב במקרה של מלחמה. הייתה כאן הזדמנות פז להטיס – תרתי-משמע – את אותם טייסים אל מחוץ לחיל האויר, להפשיט אותם מדרגותיהם, לשלוח את מנהיגי עצומת הסרבנות לכלא לכמה שנים טובות, ולערוך טיהור כללי בחיל האויר – להביא לשם טייסים איכותיים שיודעים עבור מה הם נלחמים, טייסים עם אש בעיניים שמייחלים ליום בו יזכו להשמיד את האויב. הייתי הרבה יותר רגוע אילו ידעתי, כי אלו הם טייסינו, ולא אותם סרבנים, אשר הזהות היהודית שלהם שואפת לאפס. אך בשל הקונספציה המוטעית, ולפיה אותם אנשי שמאל נטולי זהות יהודית הם 'מיטב בנינו', ועליהם נאמר 'הטובים – לטייס' – לא רק שאבדנו את הזדמנות הפז שנקרתה בדרכנו, אלא הענקנו פרס לאותם שמאלנים, אשר כבר כעת מעשיהם גובלים בבגידה, ולא קשה לנחש באיזה צד יעמדו כאשר ננקוט מדיניות יהודית אמיתית כלפי האויב.
המאבק בטרור הערבי שמרים את ראשו אף הוא נגוע בחדלון הנובע מקונספצית השלטון החילוני, שאין לו כל מגמה מלבד 'ניהול הסכסוך'. כבר מעל מאה שנה שוגה התנועה הציונית לאגפיה השונים באשלית הדו-קיום עם האויב הערבי, ומכיון שאף אחד לא מעלה על דעתו שניתן להכריע את הסכסוך ולסלק מכאן את האויב לצמיתות, מפתחים אשליות על-גבי אשליות, משקיעים תקציבי עתק בשיפור תנאי החיים של האויב, ומנסים לקנות את גאוותם הלאומית תמורת תופינים למיניהם, משל היינו שלטון קולוניאליסטי בריטי מלפני מאה שנים, ולא עם ה' ששב לארצו. כשמגיע חודש ה'רמדאן', מהלכת ממשלת ישראל על קצות האצבעות, שמא ירגיזו את האוכלוסיה הערבית, ועושים הכל כדי שהעניינים יהיו 'תחת שליטה', כלומר עם מספר 'סביר' של הרוגים יהודים, שהגרף לא יעלה יותר מדי, ובלי שום כיוון של פתרון, שעה שהאויב נעשה גדול יותר, רעב יותר, נועז יותר, איכותי יותר ושונא יותר. אילו רק הבטנו לתורתנו הקדושה והשלכנו אחר גוונו את הקונספציה החלולה השאובה מבארות נשברים, היינו מזמן כבר פותרים את הבעיה הערבית.
לכל התופעות הללו ישנו מכנה משותף אחד – העדר חזון, העדר קריאת כיוון ברורה ואמירה ציבורית שאינה משתמעת לשני פנים, כי תורתנו הקדושה היא חוקת האומה הנצחית, והיא הבסיס לכל אורחות חיינו בארץ הזאת! כשבצד השני מדברים על הטמעת ערכי מגילת העצמאות והפיכתם לחוקה של מדינת ישראל, מחובתנו להכריז, כי לעמנו יש חוקה המסורה כבר מעל שלושת אלפים שנה, ושום מסמך סכיזופרני שחובר בידי פורקי-עול לא יחליף את התורה הזאת! אנו מכריזים בכל יום, כי זאת התורה לא תהא מוחלפת, ולא תהא תורה אחרת. הגיע הזמן ליישם זאת במרחב הציבורי!