מצוות קריאת ההלל שלא יקרא למפרע
בנוסף על מצוות חכמים להדליק נר חנוכה, מצווה יחודית לימים הללו, אשר על-כן זוכה היא לעיקר תשומת הלב הן בקרב הלמדנים והן בקרב המון העם, קבעו חכמים בימי החנוכה מצוה נוספת עליה ראוי לתת את הדעת, והיא מצות ההלל, עליה אמרו בגמ' שזה היה עיקר קביעת היום – "עשאום ימים טובים בהלל והודאה". אמנם, מכיון שמצוה זו נוהגת גם בשאר ימים טובים, לא זכתה בתודעה ליחס הראוי לה [אמנם הרמב"ם כתב את כל הלכות קריאת ההלל הנוהגים תמיד בתוך הל' חנוכה]. ננסה במאמר זה לעמוד על תוכנו ומשמעותו של דין מהלכות הלל.
כתב הרמב"ם – "הקורא את ההלל למפרע לא יצא" (הל' מגילה וחנוכה פ"ג ה"ט), וביארו בזה הטעם במגילה י"ז. – "רבה אמר דכתיב ממזרח שמש עד מבואו רב יוסף אמר זה היום עשה ה' רב אויא אמר יהי שם ה' מברך ורב נחמן בר יצחק ואיתימא רב אחא בר יעקב אמר מהכא מעתה ועד עולם" [והיינו שלמדו מהפסוקים, כי דברי ההלל נאמרו כסדר כמו זריחת השמש ו"מעתה ועד עולם", וכן שאר הפסוקים]. אמנם, בירושלמי ישנה תוספת על טעם זה, וז"ל [ברכות פ"ב ה"ד ומגילה פ"ב ה"א] – "ברם בהלילא בגין דכתיב ממזרח שמש עד מבואו מהלל שם יי מה את שמע מינה אמר רבי אדא עוד היא אמורה על סדר בצאת ישראל ממצרים לשעבר לא לנו יי לא לנו לדורות הללו אהבתי כי ישמע יי את קולי לימות המשיח אסרו חג בעבתים לימות גוג ומגוג אלי אתה ואודך לעתיד לבוא". להלן נעמוד על עומק דברי הירושלמי.
נחלקו הפוסקים במקרה בו דילג על תיבה אחת בקריאת ההלל האם יצא ידי חובה, בטור סי' תפ"ח כתב בשם מהר"מ שלא יברך "לגמור" את ההלל, שכן אם ידלג תיבה אחת תהיה ברכתו לבטלה, אלא יברך "לקרוא", ומשתמע מדבריו, כי באופן כזה אין חשש. אמנם בשער הציון סי' תפ"ח סק"ג כתב שלא יצא ידי חובה, והוכיח מהקורא למפרע שלא יצא, ודחק בדברי מהר"ם דמיירי שקרא, רק לא דקדק באותיותיה, וע"ז אם יברך "לקרוא" לא תהיה ברכתו לבטלה, בעוד שאם יברך "לגמור" תהיה ברכתו לבטלה [למעשה בענין נוסח הברכה האריכו האחרונים שם, ויש שכתבו לומר לגמור ויש שכתבו לומר לקרוא ואכמ"ל].
והנה המעיין בסי' תכ"ב בהל' ר"ח, שם כתב השו"ע, כי הקורא למפרע לא יצא, ימצא כי תמה עליו בביה"ל, והרי קורין את ההלל בדילוג, ותירץ שיתכן שגרע קריאה למפרע מדילוג, מכיון שהקפידו דווקא על הסדר שכתוב – "ממזרח שמש עד מבואו" – עיי"ש. וא"כ ה"ה כאן, שיש לומר כי קיים חומר בקריאה על הסדר יותר מבדילוג תיבה אחת וא"כ מה שהק' בשער הציון מהקורא למפרע קצת צ"ע וביותר שבתוספתא הלשון הינה – "טעה והשמיט בה פסוק" [מגילה פ"ב ה"ב], "מצאן שקראו חציה" [שם ה"ג], ולכאורה מבואר להדיא שרק פסוק או עניין שלם מעכב, אבל תיבה אחת אינה מעכבת, וכשיטת מהר"ם.
מחלוקת נוספת מצאנו בפוסקים בעניין הקורא למפרע ביחס לשאלה האם סדר הפרשיות מעכב, דלכאורה מסתימת הפוסקים נראה שגם סדר הפרשיות מעכב, וכפי שמצינו במגילה, שם פשוט שלא יצא ידי חובתו, ובמ"ב [סי' תכ"ב ס"ק כ"ו] הביא שזוהי מחלוקת אחרונים, אבל לא כתב מי המתיר, רק בשעה"צ הביא שהגר"א בהל' ק"ש והפרי חדש בהל' הלל והעולת תמיד בהל' מגילה כולם נקטו שבהלל סדר הפרשיות מעכב (בניגוד לק"ש, שם אינן אמורות על הסדר שבתורה, ועל-כן אינו מעכב).
ומבואר בירושלמי שהזכרנו לעיל, כי המזמור 'לא לנו' מדבר על "הדורות הללו", ואם כן יוצא, שההילול על עניין החנוכה לכאורה אמור להימצא במזמור זה. המזמור מדבר על אפסות העבודה זרה, וכנגדה מובא "ישראל בטח בה'", שעם ישראל שונה מכל האומות ואינו בוטח בדברים שאין בהם ממש, אלא רק בה' לבדו. ונמצאנו למדים לפי זה שזהו עניינו של נס חנוכה, שנעשה ע"י הבטחון בה' ולא פנו אל רהבים ושטי כזב, אלא בטחו בה' וע"י הבטחון בה' נצחו במלחמה. הלל נאמר דווקא על הסדר, והנה בירוש' בברכות ובבבלי במגילה הביאו לעניין סדר התפילה שנתקן גם על הסדר והמברך ברכותיו למפרע לא יצא, והטעם כתוב גם בבבלי וגם בירוש' שהתפילה צריכה להיות על סדר התקופות וא"כ מי שקורא למפרע מהפך זה הסדר וכמו שהובא בירוש' לעיל לגבי הלל, ואפשר להבין קצת עומק דברים אלו שישנם כאלו המבינים כאילו סדר הגאולה הוא בבת – הקמת שופטים, בנין המקדש, ימות המשיח, גוג ומגוג, עולם הבא, תחית המתים וכל היעודים שהבטיחונו בתורה ובנביאים. באה הלכה זו, שאין קוראים למפרע, ללמד תועים בינה, שדווקא בהדרגה ודווקא בסדר הזה תהיה הגאולה, שקודם יגיעו ימות המשיח ואח"כ גוג ומגוג, ואח"כ יתקימו הדברים העתידים לבוא, וה"ה בסדר התפילה – תחילה יהיה קיבוץ גלויות ואח"כ יחזרו השופטים ורק אז ישמדו הרשעים ותתרומם קרן הצדיקים ותחזור השכינה לירושלים, והמאורעות יתרחשו דווקא לפי הסדר הזה, ולא יהיו דילוגים בזה הסדר.