הנה מצוות התלויות בארץ אינן נוהגות אלא בארץ ישראל (קידושין לז.). אמנם דין זה חל רק מאחר שקידשו את הארץ, וזהו שאמרו חז"ל 'קדושה ראשונה' ו'קדושה שניה', שרק אחר שעם ישראל קידש את הארץ, נתחייבה הארץ במצוות התלויות בה.
בזמן שכבשו את הארץ בימי יהושע נתחייבה הארץ בכל המצוות התלויות בארץ מדאורייתא, וזו היא 'קדושה ראשונה'. וכשגלו ממנה קיי"ל דבטלה קדושת הארץ, דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא[1].
כשעלו בבית שני נתקדשה הארץ בשנית ושוב נתחייבו במצוות התלויות בארץ מדאורייתא, וזו היא 'קדושה שניה'. וכשחזרו וגלו בחורבן הבית קיימת מחלוקת האם קדושה שניה בטלה.
דעת הרמב"ם היא דקדושה שניה לא בטלה, והארץ נשארה בקדושתה מדאורייתא[2] (רמב"ם תרומות פ"א ה"ה), אלא שתרומות ומעשרות וחלה בזמן הזה אינם נוהגים אלא מדרבנן, וזאת מטעם אחר, דדרשינן "בבואכם" – ביאת כולכם ולא ביאת מקצתכם. וכשעלו בימי עזרא עלו רק מקצתם, ולכן נתחייבו בתרומה וחלה רק מדרבנן, וגם בזמן בית שני היה החיוב רק מדרבנן (רמב"ם תרומות פ"א הכ"ו[3]).
ויש ראשונים דס"ל דקדושה שניה בטלה, וכל המצוות התלויות בארץ אינן חלות אלא מדרבנן[4].
ויש סוברים, דקדושה שניה לא בטלה, וחיוב תרומה בזה"ז הוא מדאורייתא, דלא נאמר הדין של 'ביאת כולכם' אלא לענין חלה, ולא לענין תרומה[5].
ולהלכה קיי"ל דתרומות ומעשרות בזמן הזה מדרבנן (שו"ע ורמ"א יו"ד של"א ב'). והשו"ע העתיק את טעם הרמב"ם דבעינן 'ביאת כולכם'.
ומ"מ למדנו, שהטעם שתרומה וחלה אינם מדאורייתא לפי הרמב"ם הוא משום דבעינן 'ביאת כולכם'. ולכן מזמן גלות בית ראשון כבר לא היה מצב של 'ביאת כולכם' עד ימינו אנו.
והנה כהיום שזכינו לראות בשיבת עם ישראל לארצו, ואנו קרובים למצב בו רוב ישראל יהיו בארץ ישראל, יש לעיין האם לדעת הרמב"ם יחול חיוב תרומות ומעשרות וחלה מדאורייתא כפי שהיה מזמן כיבוש יהושע עד סוף ימי בית ראשון.
אלא שיש לעיין בזה בכמה דברים.
א': האם סגי ברוב או דצריך כולם. ונראה, דיועיל רוב, שלשון הגמ' (כתובות כה.; נדה מז.) – 'ביאת כולכם ולא ביאת מקצתם' – משמעו דרק ביאת מקצתכם אינו מועיל, אבל רובכם מהני, ומשום דרובו ככולו, וכן מבואר בלשון הריטב"א (כה.) שצריך רוב ישראל עליה, וכן הוא גם בחזו"א (שביעית ג' ט"ו) ובדרך אמונה (תרומות פ"א ה"ה).
ב': האם צריך שיהיו רוב ישראל בארץ ישראל בשעת ביאה וקידוש, וכיון שבשעת עלית עזרא לא עלו כולם א"כ לא נתקדשה הארץ לחלה ולתרומה, ולכן אע"פ שאח"כ יעלו אליה רוב ישראל לא יועיל הדבר, או שמא הארץ נתקדשה קדושה גמורה גם לענין חלה, אלא שלענין חלה יש תנאי שצריך רוב ישראל עליה, ולכן בכל זמן שיבואו לה רוב ישראל יועיל להתחייב מדאורייתא. ועי' בחזו"א שכתב, שאם יבואו כל ישראל א"צ קידוש אחר, דקדושת עזרא נתקדשה לעתיד לבוא, והובאו דבריו בדרך אמונה (פ"א מתרומות הכ"ו). אמנם הגר"ח הלוי (שמיטה ויובל פרק י"ב הט"ז) כתב, דהך דינא ד'ביאת כולכם' עיקרו נאמר על שעת ביאה וירושה, דאז צריך שיהא ביאת כולכם, והכי מבואר בכתובות דף כ"ה:, דקאמר דלהכי חלה בזמן הזה דרבנן, משום דכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סלוק, ולא קאמר בפשיטות משום דעתה אין כל ישראל עליה, הרי להדיא דהעיקר תלוי רק בשעת ביאה וירושה.
ג': האם צריך גם שיהיו הי' שבטים בארץ ישראל. וכתב בדרך אמונה (שם) בשם הרמב"ן, שכדי שתהיה 'ביאת כולכם' צריך גם לעשרת השבטים. ויש לעיין איך דנים את זה, האם לעולם אף שיעלו כל היהודים שבחו"ל לא"י עדיין לא יחשב הדבר 'ביאת כולכם' משום עשרת השבטים אף שאינם ידועים, וגם דאפשר שהם פחות, ולכן יש עכ"פ לחשוש שמא נחשב הדבר שרוב ישראל בא"י.
דין זה, שצריך 'ביאת כולכם', מלמד אותנו כמה חשוב שעם ישראל יהיה בארצו, שקדושתה של הארץ אינה חלה אלא כשישראל עליה, ואם רק חלק מישראל נמצאים בארץ ישראל, זו אינה ביאה גמורה, ורק ב'בואכם' – בביאת כולכם – הארץ מתקדשת לכל דבריה.
הקוראים היקרים מוזמנים לשלוח את תשובתם ואת הערותיהם בענין סוגיה זו לכתובת המייל או לפקס של האגודה.
בענין השאלה מהחודש שעבר בדבר כיוון התפילה לעומדים ברחבת הכותל המערבי – האם צריכים לכוון את פניהם למקום קודש הקודשים, או כלפי הר הבית, נביא שתי תגובות של קוראים ואת תגובת הרב שניידר לדבריהם –
תמצית דברי הרב שמחה חדש ממודיעין עילית – יש להעיר, שכ' המ"ב בסי' צ"ד סקי"א שבמקום שצריכים להתפלל לצד מזרחית דרומית ואה"ק לצד מזרח, העומד מדרום לאה"ק לא יתפלל לצד דרום ואף לא יצדד פניו לדרום, שאז יהיה נראה כהופך עורף ולא פנים כלפי אה"ק. וא"כ בענייננו העומד צמוד לכותל משמאל לארון קודש, לא יצדד אף פניו לצפון אלא יישר פניו למזרח.
תגובת הרב שניידר – המ"ב שם בס"ק ט' כתב שגם אם קובעים את ארון הקודש בכותל אחר יש לכוון לעולם לצד אר"י – עיי"ש. משמע מדבריו, שמדובר אפילו כשעומד מאחורי הארון קודש, וא"כ הדבר אינו פשוט בדעת המ"ב.
תמצית דברי הרב אליהו מאירוביץ מירושלים – עיין בשמות רבה בא פרשה טו, שם מבואר, כי בית המקדש הוא ת"ק אמה על ת"ק אמה, וממילא הכוונה היא שכל הר הבית נקרא בית המקדש, וא"כ לא נחלקו הבבלי והירושלמי על העניין, ולעומת זאת לפי הסוגיא בב"ב כה. יש איסור מיוחד להתפלל לכיוון מזרח (אמנם ודאי העומד אחורי בית הכפורת במערב יתפלל ישר, אבל העומד בצפונו או בדרומו יטה פניו שלא יהיה לכיוון מזרח כדרך המינים.
תגובת הרב שניידר – אמנם כן הוא הלשון במדרש, אבל אפשר שכיון שהמדרש כולל בדבריו גם את ההיכל והעזרה, הוא קורא באופן כללי לכל הר הבית 'בית המקדש', אבל באופן פרטי לקרוא רק להר הבית בשם 'בית המקדש' לא מצינו.
[1] רמב"ם תרומות פ"א ה"ה, וכן מבואר ביבמות פב. ברש"י ותוס', דבין לר"י ובין לר"ל בטלה קדושה ראשונה, וכ"כ הרשב"א ביבמות טז.
[2] נ"מ לענין איסור כלאים שהוא מדאורייתא וכן ספק ערלה. אבל שביעית היא מדרבנן מטעם אחר לדעת הרמב"ם, דס"ל דשביעית נוהגת רק בזמן שהיובל נוהג, ואין היובל נוהג אלא בזמן שכל יושביה עליה וכל שבט ושבט יושב כתקנו ואין השבטים מעורבים זה בזה (רמב"ם שמיטה ויובל פ"ט ח' ט' ובדרך אמונה שם, וכדעת רבי דשמיטה בזה"ז דרבנן וכדמוכח במו"ק ב:, דלדעת רבי דשמיטה בזמן הזה דרבנן, גם עבודת הקרקע דרבנן).
[3] ואף דבגמ' אמרו הטעם ד'ביאת כולכם' רק על חלה, הרמב"ם סמך בזה על הירושלמי – רדב"ז וביאור הגר"א יו"ד של"א סעיף ב'.
[4] רשב"א שבועות טז ותוס' יבמות פא. שכ"ה דעת ר"י ור"ל.
[5] ראב"ד בסוף פ"א מתרומות, טור יו"ד של"א בשם ר"י, וכר' יוסי ביבמות פב., דס"ל דירושה שניה יש להם ושלישת אין להם, וכר' יוחנן דאמר התם כוותיה.