במלאת מאה שנים לפטירתו של מורנו הגאון רבי עקיבה יוסף שלזינגר, ישבנו לשיחה עם הרב יהודה אפשטיין, יו"ר אגודת 'קדושת ציון', אשר חרטה על דגלה לשאת את לפיד מורשתו של רבי עקיבה יוסף זצ"ל, הן בהבנה שארץ ישראל היא המקום האחד והיחיד עבור עם ישראל כאומה ועבור כל יהודי כפרט, הן בשאיפה לכונן כאן שלטון תורני וחיי קדושה, והן בהבנה ובהכרה, כי תקופתנו זו מבשרת את קיום היעודים הנעלים הללו, אשר הובטחו לנו על-ידי התורה והנביאים.
בפעם הראשונה מספר לנו הרב אפשטיין לא רק על משנתו ועקרונות האגודה שהוא עומד בראשה, אלא גם על סיפור חייו המרתק, והדרך שעבר עד שהגיע למקום בו הוא נמצא כיום.
אז איך קמה אגודת קדושת ציון?
הכל התחיל לפני כשבע שנים, בסוף חודש אייר של שנת התשע"ה. התאספנו, קבוצה של 17 יהודים חרדים, כדי להודות לה' על נסי מלחמת ששת הימים. הרגשנו, שהגיע הזמן להוציא את הציבור שלנו מהאדישות לתהליך ההיסטורי המתפתח, שהקב"ה מוביל כאן בארץ ישראל.
אחר עוד פגישה או שתים, הועלתה הצעה לפרסם עלון שידבר על נושא זה. מכיון שבמקצועי אני עורך תורני ולשוני, יצרתי אז, ביחד עם כמה חברים, את העלון הקטן הראשון, בן ארבעה עמודים.
הרב יהודה משחזר את העצה הראשונה שקיבל –
שאלתי את הציבור, מה התועלת של עלון? למי אפשר לפרסם? אחד הנוכחים אמר לי, תתחיל בעלון דיגיטלי, ותשלח לאנשי קשר שיש לך בדוא"ל. עניתי לו, שכל רשימת אנשי הקשר שלי בדוא"ל מסתכמת בכ-35 נמענים. 'מה בכך', הוא ענה לי. 'תתחיל עם זה'.
למחרת, אני רואה עותק מודפס של העלון מסתובב אצלנו בכולל בעיר העתיקה. קבלתי תגובות חמות מהאברכים, שקראו ונהנו.
באותו ערב, השתתפתי בחתונה, ונגש אלי בחור בן 19 מישיבת 'אדרת אליהו', הסמוכה לכולל. הוא אמר לי, שבישיבה מאוד נהנו מהעלון, והנה מעטפה שמישהו העביר לי כדי לעזור בהוצאות ההדפסה וההפצה. אמרתי לו תודה, יצאתי מהאולם, פתחתי את המעטפה ונדהמתי לגלות שם ארבעת אלפים שקלים! למחרת הלכתי עם עוד ידיד לדפוס מאה שערים, הדפסנו 5000 עותקים, והסתובבנו ברכב להפיץ את העלונים בריכוזים החרדיים.
כך נולד עלון 'קדושת ציון', שברבות הימים הפך לגליון, ועם השנים התרחב למערכת ענפה של פעילות תחת הכותרת – 'אגודת קדושת ציון – התאחדות החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש'.
אנחנו מבינים מהרב יהודה, שלאגודת 'קדושת ציון' ישנם שני קהלי-יעד עיקריים –
הקבוצה הראשונה היא אותם רבים בקרב הציבור החרדי, אשר מזדהים זה מכבר עם הערכים של 'קדושת ציון', שיבינו שהם לא לבד. 'קדושת ציון' משמשת כסוג של 'בית', המאגד את כולם. מלבד זאת, פועלת האגודה על-מנת להביא את כלל הציבור החרדי להתחיל בתהליך למידה וחשיבה, שיביא אותם להכיר בערכים של 'קדושת ציון' ואף להזדהות איתם. הכותבים בגליון מגיעים משתי הקבוצות גם יחד.
הייתי רוצה להתיחס לקבוצה נוספת, והיא הציבור החרד"לי. ישנם הטוענים כנגד אגודת 'קדושת ציון', כי היא בעצם מייצגת את הציבור החרד"לי, לא את הציבור החרדי האותנטי.
הרב יהודה מפריך טענה זו מכל וכל –
כל אחד מוזמן לבוא לכנסים שלנו ולראות את הציבור. ציבור איכותי, מסלתה ושמנה של היהדות החרדית על כל גווניה, חוגיה ועדותיה. זהו הקהל הבסיסי שאליו אנו פונים, ומתוך ציבור זה אנחנו פועלים. אגודת 'קדושת ציון' ממשיכה למעשה את דרכה של 'אגודת ישראל' ההיסטורית, אשר שאפה לכינון ממלכת התורה כאן בארץ הקודש, ולא הסכימה להתכופף בפני הציונות החילונית, אך גם לא לוותר על מפעל שיבת ציון. מי שקורא את כתבי הרב ד"ר יצחק ברויאר, שהיה ממייסדי וראשי אגודת ישראל, מבין היטב על מה אני מדבר.
בכנסים שלנו תראו יושבים זה לצד זה באהבה גדולה מתוך תחושת שליחות ושותפות אברך חברונ'ער לצד חסיד ויז'ניץ', בוגר מעלות התורה לצד בחור מאורחות תורה, חסיד תולדות אהרון עם כל המלבושים לצד בעל תשובה ספרדי, עולה מארה"ב לצד בן הישוב הישן שמשפחתו כבר עשרה דורות כאן, וכן תמצא זה לצד זה בחורים משני הפלגים של פוניבז', חסידי גור משתי הקבוצות שם, נערים וזקנים, מכל החוגים, מכל העדות, מכל קבוצה ותת-קבוצה שמשתייכת סוציולוגית למה שכולם מכנים 'הציבור החרדי'.
נכון הדבר, שמלבד כל אלו, ישנם בקרב תומכי ופעילי האגודה גם בסביבות כ- 5% של יהודים מהציבור המכונה חרד"לי, שגם בתוכו ישנם גוונים וזרמים שונים, אשר התחברו מאד למסרים שלנו. רבים מהם – ובתוכם תלמידי חכמים ואנשי מעשה יראי ה' – התחבטו קשות בשאלת היחס לרשעים, לחברה החילונית, למוסדות המדינה ולכל ההווי הישראלי והתרבות השלטת, והבינו, כי הציונות הדתית שלמה מחיר יקר מדי בשל התפיסה הכלל-ישראלית וההתערות בחברה הכללית. מאידך, הנושא של תורת האומה ושל מרכזיות הארץ בחיי האומה חשוב מאד לאותם אנשים, ובציבור החרדי הכללי לא מצאו לזה ביטוי מספק עד כה. כשהכירו את 'קדושת ציון', שמחו מאד על הבשורה של דרישת ציון על טהרת הקודש כפי שהיא מתבטאת אצלנו, בתוך הציבור החרדי, ודווקא אצלנו – כאגודה חרדית לכל דבר – הם מצאו את ביתם.
הרב יהודה עצמו גם הוא עבר תהליך ארוך, עד שהגיע לרעיונות של דרישת ציון על טהרת הקודש דווקא.
נולדתי בפתח תקוה למשפחה לא-דתית. אבי היה איש עסקים, מאוד ציוני. הוא נולד בארץ שנתיים אחרי שהוריו הגיעו מליטא, לחם בתש"ח, ותמיד היה עם איזושהי זיקה למסורת. אני זוכר שהוא היה מקפיד מאוד להגיע לבית הכנסת בחגים, בעיקר כדי להגיד יזכור וקדיש על ההורים.
כשהייתי בן חמש, עברנו ללונדון לרגל עסקיו. שם למדתי בבית ספר יהודי, שבו כולם הלכו עם תלבושת וכיפה, שגם היא הייתה חלק מהתלבושת של בית הספר… בשנה האחרונה שלי שם, בגיל 11, למדתי בבית ספר כללי, שכמחצית מתלמידיו היו יהודים.
הרב יהודה משחזר בחיוך, כי בית הספר היה מיועד לבנים בלבד, לפי המסורת האנגלית, שאינה משתנה לעולם, ועם תלבושת שכוללת חליפה ועניבה…
כשהייתי בן 11 חזרנו לארץ. גרנו ברמת אביב, מעוז החילוניות השמאלנית, ולמדתי בגימנסיה הרצליה – חינוך ישראלי חילוני-כפרני.
אבי התענין מאוד באקטואליה – הרדיו בבית היה דלוק כל הזמן, ובכל חצי שעה היו עדכוני חדשות. בפתח ביתנו חיכו ארבעה עיתונים כל בוקר. כשגבשתי את הדעה שלי אז עוד כילד, מהר מאוד שאלתי את עצמי למה הערבים צריכים להיות כאן בכלל. אמרו לי שיש משוגע אחד שרוצה לזרוק מכאן את כל הערבים, אז אמרתי – מצוין, אני בעדו. כעבור מעט זמן, אחר שקראתי את ספריו של הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד, הבנתי שהיעוד שלנו כיהודים כולל – מלבד גרוש האויב הערבי מארצנו – דברים רבים נוספים, ובראש ובראשונה – קבלת עול מלכות שמים, ועול מצוות בעקבותיו – משימה לא פשוטה עבור נער ישראלי בגימנסיה הרצליה…
במשך הזמן נעשיתי פעיל במאבק על ארץ ישראל בכל מיני ארגונים ופורומים. ההורים שלי אז עוד לא הרשו לי להתקרב לתנועת 'כך' [של הרב כהנא], וזה קצת עזר להם כל עוד הייתי בגיל שעוד שמעתי בקולם…
הרב יהודה מפרט כיצד הגיע דרך המאבק על ארץ ישראל לשמירת תורה ומצוות.
בגיל 15 נחשפתי למה ששינה לי את כל אורחות חיי. אחרי הרצח של הרב כהנא, שמעתי שהוא כתב כל מיני דברים – עד אז קראתי ספרות ציונית קלסית. דרך הספרים שלו הגעתי להבנה, שהכל עומד בעצם על יסוד תורת ה' שנתנה בסיני, שזו האמת המוחלטת, ושבלי זה, אין טעם שהעם היהודי בכלל יתקיים – הרי לא חסרים עמים בעולם. אני זוכר, שעוד לפני שחדרה בי ההכרה בחיוב המוחלט לשמירת התורה עם כל דקדוקי ההלכה, בעודי בן 15, 'נפלט לי' ליד כל בני המשפחה, שאמנם איני שומר כשרות, אך חזיר – לא אסכים לאכול בשום פנים. כנראה אמרתי זאת בהשפעת הסיפור עם מתתיהו והמתיוון, וההבנה שיש בכך סמל לאומי. היה הלם מוחלט, אח שלי – איש מרצ מובהק ואתאיסט מושבע – האשים את אבי, שהכל נובע מ'הפאנטיות הדתית שלו' [הוא נהג לעשות קידוש בשבת לפני שצפה במכשיר…], ואבי דחה את ההאשמה, ואמר שלא יגזים, ובסך-הכל אני לא אוכל חזיר, וזה לא סוף העולם. אחי אמר לו – אתה עוד תראה שהוא יחזור בתשובה, וכולם אמרו לו שיפסיק להגזים ולדבר שטויות… כך היתה ההמנעות מאכילת חזיר אחד משני הדברים שקבלתי על עצמי באותו שלב. הדבר השני היה לא להשתמש בטיפקס, כי זה יוצר בגרמניה, והיה דגל גרמני על האריזה… כעבור כשנה התחלתי לשמור שבת, וקיימתי את מה שידעתי. בגיל 17 התחלתי לחבוש כיפה. בסביבה שלי, חלק חשבו שזה משהו שיעבור לי עם הזמן, וחלק הבינו שזה משהו יותר רציני.
הרב יהודה אינו זר לעימותים אידיאולוגיים. כשהאמת צריכה להיאמר, תמיד ידע לאומרה בגאון, ובלי בושה.
כשהגעתי לכיתה י"ב, רון חולדאי, כיום ראש עיריית תל אביב, ומועמד מטעם עצמו לראשות הממשלה בשעתו, נהיה למנהל הגימנסיה הרצליה. הוא חשב ש'יחנך' אותי, והיה דואג להעיר לי כל מיני הערות. באותה תקופה היו מופיעים מדי פעם תמונות שלי בעיתונות בכל מיני הזדמנויות, בדרך-כלל בליווי שוטרים בעקבות הפגנות שהיו אז נגד ממשלת רבין. חולדאי סנט בי – 'חבל שלא למדת אצלי מההתחלה, היית מבין מה זה זכויות אדם'.
באירוע סיום שנת הלימודים, בפני 300 תלמידים שסיימו כתה י"ב, הוא אמר שהוא מתבייש שאני אחד מבוגרי בית הספר. זה היה בעקבות כך שביום השואה, העזתי לאיים על תלמיד ערבי שלא יתעסק עם בנות יהודיות. לא סתם, אלא ביום השואה!!! שאלתי אותו אם הוא היה מסכים שהבת שלו תתחתן עם הערבי הזה. הוא ענה שבהחלט כן, ושהיה מזהיר אותה מפני אנשים חשוכים כמוני. השבתי לו בפני כולם, שאם כך, גם אני מתבייש להיות מבוגרי בית הספר שלו…
שנה אחר כך הלכתי לישיבת הרעיון היהודי, ועשיתי דיחוי מהשירות הצבאי. הצבא גם ככה לא רצה אותי במיוחד…
מתי הצטרפת לציבור החרדי?
אחרי שהתחתנתי ונולדו הילדים הראשונים, התחלתי לחשוב על חינוכם. הגעתי למקומות שונים, וראיתי שהחינוך בציבור הדתי זה לא מה שאני רוצה. הבנתי, שהציבור החרדי הוא הציבור שאכפת לו יותר מכל ציבור אחר מלימוד התורה ומחינוך הילדים בפרט, שם הוא משקיע את מירב כוחו ומשאביו, והוא מוכן להקריב דברים רבים עבור חינוך זה, ועל יסוד זה הורו רבותינו לבצר את חומות הציבור ולא לאפשר לרוחות זרות לחדור פנימה. זה מאד הסתדר לי עם מה שלמדתי מהרב כהנא, שהדגיש מאד את חשיבות ההבדלות מתרבות הגויים ואת המושג של 'עם לבדד ישכון'. על-אף שידעתי שבנושאי ארץ ישראל וגאולה ישנם חילוקי דעות, הבנתי שלמען היסודות הבסיסיים של הנאמנות להלכה וההבדלות מהתרבות המערבית והחילוניות, אני צריך לגדל את ילדי בסביבה חרדית.
שמעתי שיש חיידר של הרב זילברמן, שם החינוך מונחה על-ידי דברי חז"ל – 'בן חמש למקרא' וכו', וזה מאוד דבר אלי. אחר-כך שמעתי שיש קהילה סביב החיידר, ושלא רק בלימוד תשב"ר, אלא באופן כללי – מאוד מקפידים שם על דינא דגמרא, ושמחתי מאד, כי גם זה היה מאוד חשוב לי, וסוף סוף מצאתי קהילה כלבבי. רק אחר-כך שמעתי על דעותיו של הרב זילברמן זצ"ל בנושא ארץ ישראל, והבנתי שגם בציבור החרדי יש רבנים גדולים שמדברים על ארץ ישראל ותהליכי הגאולה".
בשונה מקהילת 'אדרת אליהו' שנוסדה סביב הרב זילברמן זצ"ל, 'קדושת ציון' איננה קהילה, אלא תנועה שמאגדת בתוכה הרבה אנשים חושבים, מכלל קהילות יראי ה'. מה היה במשך כל השנים עד שהאגודה קמה?
במהלך השנים, נעשו מספר נסיונות להקים משהו בכיוון של 'קדושת ציון'. מי שהיו מוכנים להצטרף ליוזמות אלו היו בעיקר אנשים משולי החברה, לא מיושבי בית המדרש. לעיתים הנסיונות אכן נעשו על-ידי תלמידי חכמים, אלא שהם לא צלחו מעבר לפגישה-שתים, וכלפי חוץ היה נראה, שחרדי שפועל למען ארץ-ישראל הוא אחד שאין לו כח ללמוד ולכן הוא מחפש 'אקשן'. עובדה זו יצרה בעיה תדמיתית, שלקח זמן עד שברוך ה' הצלחנו ב'קדושת ציון' להתגבר עליה.
באיזשהו שלב עברתי לכולל של הרב אביגדור נבנצל שליט"א, שם ראיתי שישנם עוד רבים מחוץ לקהילת 'אדרת אליהו' של הרב זילברמן, חרדים מכל הסוגים, ביניהם תלמידי חכמים מופלגים, שהנושא של התנהלות עם ישראל כאומה בארצה הפועלת על פי התורה מדבר אליהם מאוד. אחר-כך כבר לא הופתעתי למצוא אנשים כאלו בכל רחבי הארץ ובכל הקהלים והעדות.
מה סוד ההצלחה של 'קדושת ציון'?
לפני הכל, ההצלחה טמונה בסייעתא דשמיא שזוכים לה אותם אלו, שמוכנים לומר את האמת בגאון וללא מורא. לאמת יש כח משלה, שבסופו של דבר יותר חזק מכל המהמורות שעומדים בדרכה. יש לה גם כח משיכה מיוחד, ואני חושב שזה הסוד הגדול שמאחורי התופעה המופלאה הזו, שתלמידי חכמים כה רבים באיכות כל-כך גבוהה מתאספים יחדיו מכל החוגים והעדות למען המטרה הנעלה הזו של דרישת ציון על טהרת הקודש.
מלבד ההסבר הסגולי, כמו בכל תופעה יש גם הסבר טבעי. תהליכים חשובים התרחשו בשנים האחרונות, אשר שינו את פני הציבור במובנים רבים – ההתמודדות מול אתגרי התקופה השונים, התפתחות הטכנולוגיה, ריבוי בעלי התשובה, וגם עצם הפיכתו של הציבור החרדי לציבור כה גדול, כאשר בתוך כל קבוצה חרדית נוצר מקום לקבוצות ותתי-קבוצות נוספות להתפתח. בעקבות התהליכים הללו, באופן טבעי כבר נוצר תהליך, שבמסגרתו עבר הציבור החרדי מעמדה של מיעוט נרדף הנלחם על עצם קיומו ונמצא במגננה מתמדת למעמד של ציבור גדול בעל יכולת השפעה על הכלל, אשר לצד המגננה הנצרכת תמיד, ביכולתו גם לעבור לעמדה של השפעה על הכלל בדרך להפיכתו לרוב במדינה. מגמה זו מאד ניכרת בתנועת התשובה ובארגוני הקירוב המבורכים, אשר עושים מלאכת קודש בקרב העם שבשדות, אלא שבעוד הפעילות של אלו מתמקדת בכל יהודי ויהודי כפרט, 'קדושת ציון' עוסקת בעם ישראל כאומה, אשר כוללת את כל אותם פרטים. ובעוד שבתחום הפרטי, עיקר עבודת הקירוב נעשית בקרב הציבור שאינו שומר תורה ומצוות, הרי שבכל הנוגע לתורת האומה – יש לנו עבודה כבירה לפנינו גם בקרב קהל יראי ה'.
הרב יהודה לוקח אותנו אחורה עשרות שנים, לזמן בו אוזנו של הציבור הייתה פחות כרויה למסר של דרישת ציון על טהרת הקודש.
כשמנסים להבין מדוע היהדות החרדית לא הדגישה תמיד את מרכזיותה של ארץ-ישראל בתורה ואת מסירות הנפש הנצרכת למענה, חשוב לזכור, כי היה קיים חשש בשעתו בקרב רבים, שמא החיבור לארץ יביא להתדרדרות בתורה ויראת שמים. החשש הזה היה בנוי על מה שקרה כאן בשנים שלפני קום המדינה, כשרבים עזבו את ספסלי בית המדרש, הצטרפו לאחד הארגונים הלוחמים, ובמקרים רבים השילו מעליהם את עול התורה והמצוות. אמנם כיום מבין כל בר-דעת, כי נתוני השטח השתנו לבלי הכר מאז אותה תקופה. החילונים מצד אחד, כבר מזמן אבדו את אותו אידיאליזם ואת אותה מסירות שהיתה להם למען הארץ והאומה, והציבור החרדי, שכבר גדל כאן כמה דורות וזוכה לצמוח ולהתרבות בכמות ובאיכות – ציבור זה מבין יותר ויותר, כי מבנה הקהילה המצומצם שיכול היה לספק את צרכינו בחו"ל – אינו הולם את המציאות הקיימת כאן, כשאנו יושבים על אדמת ארצנו. העם היהודי כיום נדרש לנהל מערכת של מדינה, והציבור החרדי הולך וגדל ונדרש לקחת אחריות על כלל ישראל. אלו שממשיכים כיום את מה שהונהג לפני 80 שנה, לפני 60 שנה ואפילו לפני 30 שנה, כשהציבור החרדי היה מיעוט נרדף בסכנת הכחדה הנלחם על חייו – דומים לאותו גנרל שמציע את תכנית הלחימה שהייתה נכונה במלחמה שעברה, וכמשלו הידוע של מרן החזון איש.
כיצד גרמו כל אותם תהליכים שאתה מתאר להקמתה של 'קדושת ציון' ולפריחתם של אותם רעיונות שאתה מדבר עליהם?
ראיתי בכל התהליכים הללו הזדמנות אמיתית להעלות לתודעה החרדית הציבורית נושאים, שהרב זילברמן זצ"ל היה מדבר עליהם הרבה בפורומים סגורים, ואי אפשר היה עד אז להעלותם לדיון בציבור הרחב.
בעצם – זו השקפתם של רבותינו עוד מזמן הקמת 'הישוב הישן'. למעשה, זו תורה שלמה שהושכחה במשך שנים, בתחילה מתוך כוונות טובות, ובהמשך מתוך בורות. אני חושב שהגענו כבר לנקודת אל-חזור, שיצרה את התנאים המאפשרים להחזיר ללב הציבור את ההשקפה התורנית המבוססת על התורה, על דבר ה' ביד נביאיו, ועל קבלת חז"ל, ולא על מאמרי מערכת בעיתונים כאלה או אחרים.
ראיתי יותר ויותר אברכים, שהידיעות שלהם בש"ס, בתנ"ך ובמדרשים מפליאות, שנהירים להם כל היסודות שחשבתי שמחוץ לחוג תלמידיו המצומצם של הרב זילברמן אף אחד אינו מכיר. ראיתי שיש עם מי לדבר. חלק מסכימים איתנו לגמרי, חלק מסכימים רק בחלק מהדברים, או עכ"פ מוכנים לדון איתך כדרכה של תורה. סוף סוף אפשר לדבר עם אנשים על בסיס מקורות ולא על סמך תחושת בטן ו'השקפות' שאין מאחוריהן דבר, וזה מה שאנחנו משתדלים לעשות דרך הגליונות ובעוד פורומים, להגדיל תורה ולהאדירה.
בא נרד קצת לפסים מעשיים – האם יתכן שבשנים הקרובות נראה את 'קדושת ציון' הופכת לתנועה פוליטית, או אפילו למפלגה?
אגודת 'קדושת ציון' היא תנועה חינוכית, והמטרה שלנו היא לשנות את הגישה של כלל הציבור החרדי לנושא של ארץ ישראל והמחויבות שלנו להיות שותפים בהחזרת השכינה לציון. המצב האידיאלי מבחינתנו הוא, שהאגודה תהוה מצפן רעיוני לכלל המפלגות החרדיות והדתיות, ולא להפוך לעוד קבוצה מתוך עשרות הקבוצות שיש היום בציבור החרדי.
כיום, אגודת 'קדושת ציון' היא המסגרת היחידה בה מאוגדים מצביעים של ש"ס ויהדות התורה, יחד עם תומכי אלי ישי, אנשי 'בני תורה' ועוד, ואף עם בני קהילות שונות שאינן נוהגות להשתתף כלל במגרש הפוליטי. אנחנו רואים כיצד העיסוק והחיבור האמיתי לירושלים וארץ ישראל – זהו המתכון היחיד שיכול לגשר על הפערים בין המגזרים השונים.
אולי נזכה, ויום אחד, המגמה שהתחילה אצלנו תתרחב גם לכלל הציבור החרדי, ואז במקום שהציבור החרדי יראה את עצמו משויך קודם כל למפלגה ורק אחר כך לכלל ישראל, יבינו סוף סוף, שכולנו קודם כל שומרי מצוות, ורק אחר כך אשכנזים, ספרדים או תימנים, חסידים או ליטאים וכן הלאה.
ברגע שזה יקרה, כבר לא יצטרכו מפלגה לכל מגזר, ויוכלו להתאחד כולם ברשימה אחת שתאחד את כל שומרי המצוות החרדים יחד עם הקבוצות הדתיות שנאמנות באמת לתורה, וכמובן שרשימה כזו תהיה המפלגה הגדולה בכנסת ותוכל להפוך למפלגת השלטון וליישם הלכה למעשה את חוקי התורה. אם יחפשו שם מתאים למפלגה שכזו, לא נתנגד שישתמשו בשם 'קדושת ציון'…
כמובן, שכל זה יהיה זמני, עד שנזכה למדינה יהודית באמת, ואז נהיה פטורים מכל הנושא הפוליטי, לא תהיינה מפלגות שאינן מחויבות לתורה, וחוקי התורה יהיו חוקי המדינה.
אתה חושב שצריך לחוקק כאן במדינת ישראל את חוקי השולחן ערוך?
הרב יהודה מחייך – לא צריך לחוקק. החוק כבר קיים. הוא קיים מעל שלושת אלפים שנה, מאז מעמד הר סיני. פשוט הייתה תקלה עד כה, שעברינים השתלטו על האומה ועברו על החוק. אנחנו בסך-הכל נעשה סדר ונאפשר את שמירת החוק מחדש.
הרב יהודה חושף בפעם הראשונה שהוא כבר קיבל בעבר הצעות להתמודד ברשימה לכנסת.
פנו אלי בעבר מטעם מפלגת 'עוצמה יהודית' בהצעה להתמודד ברשימתם במקום גבוה כנציג חרדי שייצג את אלפי החרדים שלא מרוצים מהתנהלות המפלגות החרדיות בנושאי דת ומדינה, ומשיתופי הפעולה של הח"כים החרדים עם הח"כים הערבים שרוצים לראות את כולנו עמוק בתוך הים. מדובר בקולות של אנשים, שבכל מקרה לא היו הולכים למפלגות החרדיות. בסוף הסרתי את עצמי מהרשימה, אף שנבחרתי למקום גבוה, בין היתר משום שלא הסכמתי לוותר על עקרונותי ולהתמודד ברשימה שיש בה נשים בניגוד להלכה, וגם לו ימצא פוסק כלשהו שיתיר זאת – מבחינה ציבורית, כאשר ניטשת מערכה קשה על כל הנושא של התא המשפחתי, כאשר גורמים ליברלים הרסניים מנסים לקעקע את כל צורתו של הבית היהודי בשם 'מעמד האשה' – מחובתנו לשאת בגאון את הערך היהודי של 'כל כבודה בת מלך פנימה' ולא לנסות למצוא חן בעיני אותם גורמים רק משום שנדמה למישהו שזה יביא עוד כמה קולות בקלפי. צר לי, שבקרב הציבור החרד"לי, רק מיעוט מבין עד כמה הנושא הזה חשוב, ואני מקוה מאד שהמפלגות החרדיות לא תתקפלנה ביום מן הימים בגלל כל מיני תהליכים שליליים שמתרחשים.
אגב, כיום יש כבר כמה בכירים באגודת ישראל וכן נציגים של דגל התורה בשלטון המקומי, שרואים את עצמם שייכים ל'קדושת ציון'.
מתנגדי האגודה טוענים שאתם מעודדים עליה להר הבית בניגוד לדעת גדולי ישראל. לראיה הם מביאים כדוגמה דמויות שונות מפעילי האגודה ואף מרבניה, אשר ידועים כמי שעולים להר. האם אפשר אחת ולתמיד לשמוע מה עמדת האגודה בענין?
אני שמח על השאלה, כי כמות השקרים המכוונים בנושא זה כבר מזמן עברה את גבול הטעם הרע, ואשמח להעמיד דברים על דיוקם. אין צורך לומר, שעבור אלו המחפשים כל העת איך להכפיש ולהוציא שם רע, הדברים יפלו על אזניים ערלות, אך תשובה זו מכוונת לאלו שבאמת רוצים לדעת ולהבין מה עמדתנו, וה' יראה ללבב.
אבל לפני כן אני רוצה לספר על משהו שקרה מאחורי הקלעים בועידה השנתית האחרונה.
כמו שכולם יודעים, בועידה האחרונה אורח הכבוד היה הראשל"צ הגרש"מ עמאר שליט"א. גורמים קנאים ניסו בכל מחיר למנוע את הגעתו, וזמן קצר לפני שהוא היה אמור להופיע באירוע, הם אמרו לו שהאגודה מעודדת יהודים לעלות להר הבית בניגוד לעמדת הרבנות הראשית, ולכן אם הוא ישתתף בועידה – זה יתפרש כתמיכה בעליה להר. כמובן, שכבודה של הרבנות הראשית מאד חשוב בעיני אותם גורמים…
הרב עמאר בפקחותו החליט לברר את הדברים, ובקש מאחד ממקורביו לגשש אצל האנשים באולם אם הדברים נכונים. השליח ניגש לאחד המשתתפים ושאל אותו בצורה תמימה, מה דעת האגודה בנושא העליה להר הבית. אותו אדם, שלא ידע שמדובר בשליח של הרב, אמר לו את האמת – שאמנם יש כמה מחברי האגודה שעולים להר הבית, אבל זה לא הנושא של האגודה, והאגודה מעולם לא הביעה את דעתה בנושא זה. כידוע לכולם, אכן זכינו להשתתפותו של הראשון לציון שליט"א…
רוב פעילי האגודה אינם עולים להר הבית וחלקם אף מתנגד בתוקף לעליה, כפי הדעה המקובלת בציבור החרדי. לעומת זאת ישנם כאלו שעולים להר הבית, אבל זה עניין אישי שלהם ואינו נעשה במסגרת פעילות האגודה. עמדתה הרשמית של האגודה היא כי בנושא זה, שהוא נושא הלכתי, וכן בכל נושא הלכתי אחר, כל אחד ישאל את רבותיו איך לנהוג, והאגודה אינה משמשת כפוסק הלכה.
לאחר שהרב אפשטיין מבהיר שהאגודה אינה מתעסקת כלל בנושא העליה להר הבית, אנחנו מבקשים בכל זאת לשמוע מהי דעתו האישית בנושא, ומדוע האגודה מוכנה להכיל בקרבה גם אנשים, שאכן עולים להר הבית ומסתכנים באיסור כרת.
בניגוד לדעה הרווחת בקרב עמי-הארץ, וביתר שאת בעיתונות הרדודה שמורכבת ברובה המוחלט מנערים מנוערים שלא קראו ולא שנו ובוודאי לא שמשו תלמידי חכמים, אין איסור 'כרת' בעצם העליה להר הבית בטומאת מת, אלא רק במי שנכנס לשטח העזרה. הסיבוב שעושים עולי ההר היהודים אינו מתקרב אפילו לאזור זה. ישנו איסור מדברי סופרים להכנס אף לחיל ולעזרת נשים, וגם לשם דואגים עולי ההר היהודים שלא להתקרב, ומי שבקיא בדינים – אינו אמור להכשל. אמנם, גדולי ישראל במכתבם הורו שלא לעלות כלל להר בשל חשש תקלה על-ידי המון העם. ניתן לעיין בתשובתו המפורטת של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר חלק ה יורה דעה סימן כו, משם עולה, כי טעם האיסור הוא "כי יבאו ההמון לפרוץ ולהכנס בטומאה לשטח העזרות וההיכל, דילפי אינשי מקלקלתא ולא מתקנתא… וכעת כבר נמנו וגזרו והסכימו גדולי הדור בכל תוקף לגדור גדר ולהזהיר באזהרה חמורה לבל יהין שום אדם להכנס לשטח הר הבית".
עד כאן הכל מוסכם, ואין תלמיד חכם שיחלוק על הנתונים הללו, ויאמר כי קיים בעצם איסור להכנס להר בטומאת מת, מלבד מה שהורו, כאמור, גדולי הדור אחר שחרור ההר, וזאת מטעם של סייג וחשש. וכאן מתפצלות הדעות ביחס לאותה הוראה. רוב רובם של שלומי אמוני ישראל, ובתוכם למעשה גם רוב רובם של חברי 'קדושת ציון', מצייתים להוראה ואינם עולים להר הבית. בידי המיעוט שעולה, לעומתם, מספר טענות להצדיק את עלייתם. האחת היא שאמנם הוציאו מכתב של רבנים, אך לא ישבו והורו כפי שבית דין אמור להורות אם רצונו לגזור גזרה על הציבור. מלבד זאת, כלל לא ברור שבימינו ניתן לגזור גזרות חדשות, ואם כן – כיצד הדבר נעשה. ועוד מלבד זאת, התנאים ששררו בזמן שהוצא אותו מכתב ובו ההוראה לאיסור – תנאים אלו השתנו, לדבריהם, מבחינות רבות, כך שיתכן מאד לומר, על-פי דעתם, שאף אותם רבנים שחתמו על האיסור – לא בהכרח התכוונו למצב של ימינו, בו ניתן בנקל להמנע מכניסה בטומאה למקומות האסורים.
היחס לטענות הללו תלוי במספר גורמים הקשורים לדרך פסיקת ההלכה, הן ברמת המקרו של המשקל שיש לייחס לנתונים שונים והן ברמה הפרטנית של סוגיה זו, וכפי שאמרתי, כל הנושא של הכרעה בפסיקת הלכה בוודאי חורג מאד מתחומה של אגודת 'קדושת ציון'. כפי שהאגודה אינה מביעה את דעתה בשאלה האם מותר לפתוח בקבוקים כאלו ואחרים בשבת, כך היא אינה מתימרת להכריע בשאלות הלכתיות אודות העליה להר הבית.
מה שבכל אופן נוגע לאגודה בקשר למקום המקדש, הוא חילול ה' העצום שמתרחש שם בכל רגע ורגע, כאשר השיקוץ המתועב שהפך לסמל של שנאת ישראל עומד על מכונו במקום מקדשנו, ומשם יוצאת ההסתה הפרועה ביותר כנגד ה' ועמו. אין בעולם דבר מכאיב יותר מאשר לראות, שבמקום בו ישנו איסור הלכתי לכל הדעות שגוי יכנס לפנים מן הסורג – במקום זה מקרקרות החיות הדו-רגליות 'אללה הוא אכבר', במקום שאנו נאמר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' ונשתחווה על אפינו ארצה בשומענו את הכהן הגדול מזכיר את השם המפורש בקדושה ובטהרה. אגודת 'קדושת ציון' לא תרפה ולא תשתוק על חילול ה' הנורא הזה, ונעשה הכל על-מנת להחדיר בלבבות את החובה לסלק את השיקוץ ואת פראי האדם הישמעאלים מההר, ולעשות הכל על-מנת שנזכה במהרה לבנות את בית מקדשנו, שה' ישרה שכינתו בתוכנו.
אמן, כן יהי רצון. כל ישראל הדבקים בתורה ובמצוות מייחלים בכל יום ומתפללים על בנין המקדש והשבת השכינה לציון. אבל לא נראה לך שאתם קצת, איך נאמר, מנותקים מהמציאות, לא ריאליים, בעלי חלומות?
הרב יהודה מחייך מאוזן לאוזן בשומעו את השאלה, כאילו חיכה לה במשך כל הראיון, ומשיב תשובה מפתיעה –
הם צודקים! אנחנו אכן לא ריאליים, אנו אכן בעלי חלומות, והמציאות שאנו חיים בתוכה – היא אכן 'מציאות' שאנו שואפים בכל מאודנו להתנתק ממנה, כדי שנחיה במציאות מתוקנת כרצון ה'. איננו מוכנים להתחבר למציאות, בה בני השפחה מבזים את מקום מקדשנו, 'מציאות' בה חוקת התורה מושפלת ותחתיה קמה מערכת משפט עקומה המבוססת על הערכים המאוסים ביותר של תרבות המערב הכפרנית. איננו מוכנים להשלים עם מציאות, בה עם ישראל מתנהג בשפלות, בהכנעה ובפחדנות כאילו הוא עדיין מיעוט זר בארץ לא לו, וזאת אחר ששב לארצו כהבטחת נביאיו מלפני 2500 שנה בנסים אדירים שלא נראו כמותם מעולם. איננו מוכנים להסתגל למציאות, בה קיום המצוות נחשב לאופציה – אתה יכול להיות חילוני, דתי, חרדי, אחר, מחק את המיותר – כאילו מדובר בהצעה לקנית ארון בגדים ולא חלק מהותי והכרחי מהגדרתו של כל יהודי. 'מציאות' זו היא מציאות שאכן אנו שואפים להתנתק ממנה.
איננו ריאליים. אנחנו בני אברהם, יצחק ויעקב. האמהות היו עקרות, כדי שנלמד שהיהודי אינו חי לפי כללי הטבע של שאר העולם. יצחק אבינו נקרא כך משום שכולם צחקו – אברהם, שרה, ו'כל השומע יצחק לי' – על מה צחקו? על הכנעת הטבע תחת רצון ה', שברא את הטבע, וביכולתו וברצונו הוא משדד את מערכותיו כדי להביא את העולם לתכלית הנרצית לפניו. בן הגר המצרית ראה זאת וצִחֵק. הוא צחק על היעוד הנעלה שלנו, ואנחנו צוחקים על אלו שצוחקים. אלו שקוראים לנו 'בעלי חלומות' – 'הנה בעל החלומות הלזה בא' – אנו משיבים להם, כי החלומות יתגשמו אחד לאחד, כפי שחלום שיבת ישראל לארצו התגשם והנחיל מכה נצחת לכנסיה הנוצרית, אשר כל אמונתה נופצה לרסיסים כשהתגשמו החלומות של נביאינו.
אתה משווה את התהליכים שקורים היום לנסים שיוצאים מגדר הטבע כמו הולדת יצחק?
אני משוה? הנביא אומר לנו שהקב"ה משוה, ותוצאות ההשוואה שלו מעניינות מאד. העיר על כך מורנו הגאון רבי יצחק ברנד שליט"א, והדברים נפלאים ומאירים. נשאלת השאלה, כאמור, איזה נס יותר גדול, איזה פלא יותר עצום – הולדת יצחק, או העובדה שהבת שלך נוסעת היום על בימבה בגן השעשועים השכונתי, כאן בארץ ישראל? מה אתה אומר? הולדת יצחק?
אלא מה?
גם אני הייתי חושב כך. אבל הקב"ה חושב אחרת. כשאברהם התקשה להאמין שאשתו תלד, אמר לו ה' – 'היפלא מה' דבר' (בראשית יח יד). על הילדה שלך והבימבה נבא הנביא זכריה, ואלו דבריו – "כה אמר ה' צב-אות עד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלם ואיש משענתו בידו מרב ימים. ורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחבתיה. כה אמר ה' צב-אות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא נאם ה' צב-אות" (זכריה ח ד-ו). את הקב"ה דווקא זה יותר מפליא! אכן, לא כמחשבותינו מחשבותיו, ועלינו לשעבד את לבנו ולכופף את בינתנו למושגים, לרעיונות ולדרכים שהוא מתווה לנו.
אני ממליץ מאד על המאמרים של הרב אבא שלמה גולדברג, שמתפרסמים בגליון בדרך-כלל לפני המועדים. מאמריו במקרים רבים נסובים סביב הרעיון הזה, שהנסים ה'טבעיים' לכאורה הם גדולים ונכבדים יותר בעיני ה' מהנסים שיוצאים מגדר הטבע.
אכן, חומר מרתק למחשבה.
שאלה לסיום – מה השאיפות של האגודה לשנים הקרובות?
כשאנחנו רואים את ההתרחבות המפתיעה של האגודה בשנים האחרונות, אנחנו יכולים להניח שככל שהזמן יעבור, העקרונות להם אנו מחנכים יהפכו לנחלת כלל הציבור החרדי, ומשם יתפשט הלאה לכלל ישראל, וברגע שהציבור כציבור יחליט שהגיע הזמן לכונן כאן מדינה יהודית אמיתית – בלי ספק אנחנו נצליח בכך. אני חושב שבמלאות מאה שנים לפטירת ענק הרוח מורנו הגאון רבי עקיבה יוסף שלזינגר, ניתן בפה מלא לומר – "מי יגול עפר מעיניך רבי עקיבה יוסף, שתזכה לראות את ממשיכי דרכך מגשימים את החזון האדיר שמסרת עליו את נפשך!".
במילים מרגשות אלו אנו מסיימים את השיחה המרתקת עם הרב אפשטיין, בתקווה שאכן נזכה לראות בקרוב את ההתגשמות המלאה של חזון הנביאים, בבנין בית המקדש ובגאולה השלמה – "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר".