אלו הם אך מקצת מפרטי תכניתו האדירה של רבי עקיבה יוסף לכונן את חיי האומה על אדני התורה והיראה על אדמת ארץ-ישראל
• ישוב הארץ – שתי מטרות מעשיות – האחת היא בנית בתים גדולים לשם ולתפארת לבנין ירושלים, והשניה – ליישב את כל הארץ על-ידי התישבות של אגודות אגודות בכל חלקי הארץ, אשר יתפרנסו מעבודת האדמה בשדות ובכרמים, "ולזה אין צריכים כעת כי אם בתים קטנים אשר יש בם חדר גדול וחדר קטן ודיר וחצר ומרתף כאשר הוא מן הנצרך ליושבי כפרים כנודע".
• סדר ההתישבות – תחילה יש להתישב במקומות שהם ודאי ארץ-ישראל, ורק אחר-כן יש ליישב את עבר הירדן המזרחי. יש להעדיף מקומות בהם שוכנים קברי אבותינו כגון קבר רחל, קבר נתן הנביא, קבר יהושע בן נון, קברי אלעזר ואיתמר וכיוצא באלו, וכן ראוי לשכון בסמוך למעיינות.
• השטרות – כל השטרות צריכים להכתב רק בלשון הקודש. איננו פחותים מהרומנים או ההונגרים שמקפידים על לשונם!
• שמירה והגנה – עשרה אחוזים מכל ישוב יעמדו על המשמר – חמשה בתוך העיר וחמשה רוכבי סוסים אשר יסובבו בשדה. בעת הצורך אפשר להוסיף או למעט. "ועל-ידי-כן אשר חמושים יעלו בני-ישראל ויסעו, יהיה חתת א-להים על כל הסביבות שלא יעלה שום פורץ בעזרת ה'". השומרים המהלכים ברגלם יקראו בשם 'שומריאל', ואילו הרכובים בסוסים הסובבים בשדות ובכרמים יקראו 'לוחמיאל'. הצבא ינהג רק על-פי התורה, ובשבת-קודש יועמדו שומרים מבני נח. אולם תמיד יהיו מוכנים לעמוד על המשמר, שאם ישמע קול תרועה וחצוצרות – יעמדו מיד כולם למשמר, וכאשר מבואר בשלחן ערוך פרטי הדינים בזה.
• אחדות העם – "אין הפרש כלל בענייני כולל בין אשכנזי, ספרדי או מערבי [בני צפון אפריקה, שנחשבו לעדה נפרדת מהספרדים האחרים] – כל מי שרוצה לכנוס לכולל, יכנוס". יש להתאמץ להרבות שלום, אחדות, אהבה ורעות בין כל בני ישראל מכל העדות על מנהגיהם השונים.
• לבוש – מאחר ואמורים להתקבץ כאן מכל בני-ישראל מכל ארצות הגולה, והנסיון מוכיח כי הבדלים בלבוש עלולים לגרום לפרוד בלבבות, מה טוב יהיה להחזיר עטרה ליושנה גם בזה, "להתאמץ שכל בני הכולל ישנו את מלבושיהם וילבשו אותם מלבושים… ואל יהי דבר זה קל בעיניכם, כי הלבוש הכולל הוא יסוד ליהדות ולאחדות".
• חינוך הבנים – העמדת בתי ספר בכל מקום, לשם יבואו הנערים מגיל חמש ומעלה. יש לחזור לשיטת הלימוד של רבותינו – בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן חמש עשרה לתלמוד. יקח עוד מעל מאה שנה, עד ששיטה זו תונהג כאן בארץ על-ידי הגרי"ש זילברמן זצ"ל! בגיל שמונה עשרה עליהם לשאת אשה.
• חינוך הבנות – יש להעמיד בתי-חינוך גם לבנות ישראל, שם תלמדנה הנערות תפילה, קריאה וכל ההלכות הנוגעות לבנות ישראל, כמו גם מלאכות שונות ומלאכת הכתיבה בעברית, ושתדענה גם לדבר בלשון הקודש "למען אשר יצאו משם בנות ישראל המדברות שפה עברית, למען יוכל להיות כל איש שורר בביתו לדבר כלשון עמו". שוב מתגלה רבנו בראייתו לרחוק. רק כעבור כששים שנה, אחר שבנות ישראל באירופה נשבו בתרבות הגויים והלכו לאוניברסיטאות, וכמעט לא נמצאה בת שתסכים להתחתן עם בן-ישיבה, הגתה שרה שנירר ע"ה את הקמת בית יעקב, בתמיכת מרן החפץ חיים.
• שפה – על בני הכולל להתאמץ לדבר בלשון הקודש. על-כן כל האסיפות תערכנה בלשון הקודש, וכן כל דבר אשר יוצא מהכולל – הכל יהיה בלשון הקודש. כמו-כן יש להזהר שעל-כל-פנים בשבת קודש – ידברו בלשון הקודש בלבד, וכן יש לחנך את הנערים להשתמש בלשון זו. יש לזכור, כי מדובר על שנים רבות לפני שהשתמשו בעברית כשפה מדוברת.
תפילה בכוונה יותר גדולה מביום הכיפורים
כשרבי עקיבה יוסף נסע לראות את הנחלה שהוצעה לרכישה באזור חברון, נחלה המכילה אלפי דונמים של אדמה פוריה ומתאימה לישוב של משפחות רבות, ומצאה מתאימה ועונה על דרישותיו, הוא תאר בהתרגשות את מה שחזו עיניו – הרים פוריים רבים, יערות עצים צומחים עליהם, ואויר עד להפליא.
"בין ההרים משתרע מישור פורח, ובשני מקומות מצאנו גם חורבות עתיקות ובהם עמודים עתיקי ימים מאוד. התפללתי שם שחרית ומנחה וגם מעריב, ומעולם לא כוונתי את לבי כמו בתפילה ההיא, ואפילו לא ביום הכיפורים. דמעות זלגו מעיני בזכרי מה אבד לנו. אי אפשר לי לתאר כלל את המקומות האלה, העזובים מבניהם זה אלפי שנים, כיצד הם לובשים גיל בשוב אליהם יהודים".