לכבוד הגליון ה-50 של עלוני 'קדושת ציון', כינסנו לפונדק אחד כמנין יהודים העוסקים בדרישת ציון על טהרת הקודש, מתוך מטרה לשמוע מהם את דעתם על הפעילויות הנעשות והנצרכות בתחומים השונים מבין אלו שלמענם הוקמה האגודה.
כפי שתבחינו, חלק מהמשתתפים הם מחברי האגודה, אבל מרביתם הם יהודים הפועלים באופן עצמאי, וכעת התכנסו ובאו לתת לנו מפרי מחשבותיהם על נושאים אלו.
המשתתפים בפאנל הם:
ר' בצלאל גנז, המשתייך לקהילה חסידית גדולה ומוכרת, ומוכר לכולנו ממאמריו בין דפי העלונים, ומנאומיו בכנסי האגודה.
ר' יהושע ויסמן – אמן חרדי, מחסידי ברסלב ומידידי האגודה.
ר' אהרן שמעדרא, מחבר סדרת הספרים 'מצוות הארץ כהלכתן' ועוד ספרים חשובים על ארץ ישראל ומצוותיה שהתקבלו בחיבה אצל תלמידי החכמים.
ר' דוד מלינובסקי, העוסק שנים רבות באיסוף דברי גדולי הדורות בנושא ארץ ישראל.
ר' לוי יצחק לדרמן, נכד הג"ר יצחק שלמה זילברמן זצ"ל, ומהאברכים החשובים בישיבת מיר המעטירה.
ר' יהודה לוי, ממייסדי הקהילה הליטאית בנוף הגליל.
ר' יוסף אליהו שטיינברג, מהאברכים המוכרים ברובע היהודי בירושלים העתיקה, ומייסד עמותת "וזכרתם" להפצת מצוות התכלת.
ר' יהודה וידר מראשי הפעילים באגודה וראש מערך ההפצה בבני ברק.
כמו"כ השתתפו בפאנל גם ידידי האגודה ר' יחזקאל טופורוביץ, ר' אהרן סירקין ור' ישראל רוזנברג, שמתוך כמיהתו לציון הוסיף ממרחקים את תרומתו לשיח המרתק.
המנין אינו מתקיים בנוסח מסוים. משתתפיו מגיעים מגווני הקשת השונים שבקהל החרדים לדבר ה', כולם אהובים, כולם ברורים, וכולם פותחים את פיהם בדרישת ובקדושת ציון.
מה אומר לך "דרישת ציון על טהרת הקודש", מה הכוונה לדעתך?
ר' אהרן שמעדרא: דרישת ציון – כידוע – היא מצוה מדברי קבלה, וכמו שהזכיר במסילת ישרים בפרק יט, בביאור חלקי החסידות, אי אתה בן חורין ליבטל הימנה. הדרישה מורכבת מהרבה חלקים, המבוארים בספרים הקדושים ובדברי גדולי הדורות. זה כולל את התשוקה לבוא אליה, את התמיכה ביושבים בה בגוף ובממון, ואת הדאגה לשלום ארץ ישראל. החתם סופר כותב שנכלל בזה גם ההשתדלות שלא יחסר כלום בארץ ישראל, שלא יאמרו שארץ ישראל חסרה כלום.
הספר הקדמון צרור המור כותב שאנו חייבים לשקול אלו הג' מיני כבוד, כבוד השי"ת, וכבוד ישראל, וכבוד ארץ ישראל, וכולם כלולים בכבוד השי"ת.
כמובן, הכוונה הפשוטה בדרישה לציון היא הציפייה ל"מתי תמלוך בציון".
ר' דוד מלינובסקי: דרישת ציון היתה מאז ומתמיד נחלתם של החרדים לדבר ה' ובראשם גדולי ישראל. לפני כמאתיים שנה הורה הגר"א לתלמידיו כי הגיע עת לחננה, ובהכוונתו דאגו תלמידיו וממשיכיהם לקומם את הריסות היישוב במסירות נפש. הקדימו אותם תלמידי הבעש"ט, ובזכותם, יחד עם עוד קהילות חשובות שהיו בארץ, נהפכה הארץ ממדבר שממה – שכל מי שראה אותה חשב כי על פי דרך הטבע אין סיכוי להפוך אותה למקום ישוב – לארץ הפורחת שאנחנו רואים היום. כך במשך מאה שנה הנהיגו הם את הישוב ואת הפעולות להגדלת הישוב.
לאחר מלחמת העולם הראשונה השתלטו על הפעולות האלו אנשים רחוקים מתורה ומצוות, ופעמים רבות קרה שדרישת ציון הייתה כרוכה בשיתוף פעולה עם אותם מרשיעי ברית, עד שהיו שחשבו שדרישת ציון היא חס ושלום דבר הכרוך בפריקת עול תורה ומצוות, והיו שניצלו את המציאות הזו להראות כאילו ארץ ישראל היא 'ארץ אוכלת יושביה' ברוחניות חס ושלום.
ר' לוי יצחק לדרמן: באותו הזמן, כשבאו פריצים וחיללו את קדושת ציון, הגיע לעם ישראל הניסיון של הציונות. כשניסיון כזה מגיע, שהוא מעורב בטוב ורע, המלחמה נגדו מאוד לא פשוטה. כשיש רע גמור, נלחמים נגדו ודוחים אותו, אבל כשהרע בעטיפה של מצוות וקדושה, המערכה נגדו צריכה להיות בפינצטה ובתחכום. כשהגיעה ההשכלה והשתמשה במקרא ודקדוק לשון הקודש, החתם סופר ותלמידיו אמרו “מנעו בניכם מן ההיגיון”, וכפרוש הראשון של רש"י, כדי שעם ישראל יצעד צעד אחד אחורה מכל לימוד המקרא. אולם מה שקרה בפועל הוא שעזבו את כל לימוד המקרא, וזה גרם הרבה אסונות, כמו בנושא זה של דרישת ציון בעצמו. הרבה תלמידי חכמים לא למדו את הפסוקים המפורשים. לא פתחו מעולם את ספר ישעיה, שמדבר על איך שהגאולה תהיה בצורה מאוד משונה, כמפורש בפרק נ"ג, “מי האמין לשמועתנו", ולא תהיה כמו שחשבנו, שהמשיח יבא עם ענני שמים.
כשמשהו מגיע בהתחפשות חול וקודש, אי אפשר לדחותו מכל וכל. לחלשים – יש ניסיון שלא יגררו אחרי הרע, כמו בזמן ההשכלה שהיו שהלכו לאבדון. ולטובים – יש ניסיון איך וכמה זמן ילחמו בלי לאבד את הקודש.
ידועים דברי הרב שטינמן זצוק"ל שלא יתכן שבגלל שרשעים לקחו איזה מצווה, אנו נצא נפסדים. אנו מצווים לקחת אותה חזרה לידינו, ולהראות איך צריך להיראות דרישת ציון על טהרת הקודש באמת.
ר' אהרן סירקין: הבעיה כיום שהשם 'ציון' נגנב על ידי רשעים עם מטרות מסוימות, ועל כן מעורר סלידה רח"ל אצל יראי ה'. אנחנו מצהירים שאנחנו דורשים לציון על טהרת הקודש, ולא כמו בן גוריון וחבריו הרשעים שרצו להיות עם ככל העמים ורק השתמשו במילה 'ציון'.
ר' יהודה וידר: ארץ ישראל במהותה קדושה היא, אך התאספו עליה קליפות רבות. נדרש מאיתנו לדרוש את הפרי המתוק ולקלף ממנו את הסיאוב.
ר' דוד מלינובסקי: 'דרישת ציון על טהרת הקודש' היא בעצם החזרת העטרה ליושנה, לעורר על דרישת ציון, ולהראות כיצד דרישת ציון היא חלק מרכזי ביותר בתורה, והיא צריכה להיות קשורה בקשר הדוק עם שאר חלקי התורה ולא להיפך חס ושלום.
ר' יחזקאל טופורוביץ: התרגום המעשי לדברים אלה במסגרת האגודה הם – הנגשת תכנים של אהבת ציון והמסתעף לציבור שלנו – הציבור החרדי, על ידי שימת דגש על טהרת הקודש, כלומר, תוך בדלנות מוחלטת מהציבור הכללי ומערכיו, ושלא יהיה שום השפעה תרבותית גם לא מהציבור הפשרני.
ר' בצלאל גנז: לעניות דעתי דרישת ציון על טהרת הקדש היא העיסוק בישוב ארץ ישראל ובנינה – ללא ערבוב של רעיונות שנלקחו מתפיסות שאין מקורם בקדש – גם מהבחינה המעשית ולא רק הדרשנית.
ר' ישראל רוזנברג: בזמנינו זה דרישת ציון הוא ענין מעשי אשר מורכב בתוכו יישובה, בניינה, להעלות מעלותיה כלפי שאר ארצות, וכדומה, כל זה באופן מעשי ממש, אי אפשר עוד לדרוש בלא מעשים. כי ענין דרישה הוא מעבר למקום המעשי, דהיינו שדרישת הלב מתחיל עם מה שהוא עושה ממה שבידו לעשות, ורק אח"כ נשאר הדרישה בלב עצמו. כעין עניין אמונה שמתחיל עם מה ששייך להבין גדלות השי"ת מהבריאה, וכדומה, עד שהשיג מה שבידו להשיג, ואחר כך מתחיל אמונה למעלה ממה שיכולים להשיג כידוע כ"ז מפי ספרים ומפי סופרים.
ר' יהושע ויסמן: דרישת ציון זה החתירה לקיים בשלימות המרבית את חובתנו כיחידים וכאומה, לממש ולהוציא לאור את ייעודנו הלאומי, להיות שלוחי הקב"ה בעולמו כאומה בתוך ארץ הקודש, ולראות איך אנחנו מקיימים את זה בתוך המציאות הקיימת.
ר' אהרן סירקין: צריך לדרוש לציון! שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, וכן סובו ציון והקיפוה ספרו מגדליה, דבר שהוא חביב אצל האדם הוא דורש אותו תדיר, ומה חביב יותר מציון שזה דבר שהקב"ה התאווה אליו כי בחר ה' בציון אוה למושב לו.
מה הרקע שלך, ומה הקשר שלך לנושא “דרישת ציון”?
ר' דוד מלינובסקי: גדלתי על ברכי ה'דעה המקובלת' אצל רבים מבני הציבור החרדי, שדרישת ציון הוא דבר הנוגע לימות המשיח – או לאלף השביעי – ולנו אין זה שייך חס ושלום, ושאנחנו בעצם נמצאים בווילנא או בראדין שבטעות שינו את מקומם לארץ ישראל, ובכלל היינו יכולים להמשיך לחיות בשלום ובשלוה תחת השלטון הבריטי ואין לנו תאוות שלטון וכל כיוצא בזה, אך במשך הזמן הופתעתי לראות כיצד גדולי ישראל ראו אחרת את הדברים. אני זוכר למשל שכאשר הייתי אברך צעיר, שנים ספורות לאחר נישואי, וקראתי את הסיפור על רבי יוסף חיים זוננפלד שהתעקש, במסירות נפש של ממש, ללכת בזמן מאורעות תרפ"ט דווקא דרך שער שכם, כדי שלא יוכלו הערבים לחשוב שהצליחו לגרש את היהודים אפילו ממקום אחד בירושלים. בזמנו לא הבנתי כיצד יתכן שגדול בישראל יאמר דברים כאלו, שהתחנכנו שהם שליליים בהחלט, אבל כאשר קראתי עוד ועוד על הקשר החם שלו לארץ ישראל, והאהבה הגדולה שלו לארץ ישראל בכלל ולירושלים בפרט, דברים שלצערי לא שמעתי עליהם לפני כן, הדברים התחילו להסתדר. במשך השנים ראיתי עוד ועוד מדבריהם של גדולי ישראל, עד שנוכחתי לראות שלצערי קיבלתי תמונה לא נכונה על דמותם של גדולי ישראל, כמו החפץ חיים, האור שמח, החזון איש ועוד ועוד, לא ידעתי על הקשר והאהבה העזה שלהם לארץ ישראל, ועל כך שרוב רובם של גדולי ישראל תמכו בכל פה בכל הפעולות שנעשו למען עלייה לארץ ישראל, ולמען חיזוק וביסוס הישוב היהודי בארץ ישראל ויציאה משעבוד גלויות.
ר' לוי יצחק לדרמן: את היסודות לדרישת ציון קיבלתי מהג"ר יצחק שלמה זילברמן זצ"ל – דמות מיוחדת מאוד בנושא זה של דרישת ציון בטהרתה – שאני נשוי לנכדתו. זכיתי להשתתף בסעודות שבת אצלו, סעודות שהיו מתארכות מאוד, כיוון שבהן היה מעביר ומבהיר אמיתויות ויסודות שונים. למדתי שמדובר כאן במשהו יסודי ועיקרי, שרוב יסודי התורה מצויים במצווה הזאת. כידוע לכולם, הגרי"ש זילברמן זצ"ל ייסד את עיקר היישוב של הציבור החרדי בעיר העתיקה המתחדשת – שכיום היא ממקומות התורה המפוארים, מלאה בישיבות וכוללים חשובים – לקיים את מאמר חז"ל, “הכל מעלין לירושלים".
ר' ישראל רוזנברג: אני מכיר ומרגיש עיוות גדול בהבנת היסודות שהתקבלו מרוב גדולי ישראל, ולכן נושא ההסברה הוא חשוב מאוד אצלי.
צריך לדעת שלכל איש מישראל וכל אדם בעולם וכל יצור נברא יש לו מעלה ותכונות מסוימות שנותנים לו את היכולת למלאות איזה חסרון בעולם. אני מרגיש בעצמי דחף לעשות מה שבידי וכפי תכונותיי לעזור בעניין דרישת ציון, גם בהסברה וגם באופן המעשי של כל העניין.
ר' אהרן שמעדרא: ראשית כל אני יהודי, והקשר שלי לנושא ארץ ישראל הוא קשר פנימי ונפשי, ומחובת כל יהודי לאהוב את ארץ הקודש, כלשון ספר החרדים. בנוסף לזה אני מרגיש בתשוקתה הגדולה של ארצנו הק' "אם הבנים" לראות את בניה חוזרים אליה, ואוהבים אותה.
ר' יהודה לוי: ב"ה זכיתי ואבות אבותי עלו לארץ עוד לפני שקמה המדינה הציונית. הם היו מקורבים לרבי יוסף חיים זוננפלד, שלמרות דעתו הידועה על הציונים, הקפיד ללכת לכותל דווקא דרך שער שכם כמו שכבר הזכירו, באומרו שאסור שהערבים יחשבו שהם יכולים למנוע מיהודים ללכת שם. זאת השיטה בה חונכנו כי דווקא הגברת היישוב היהודי במקומות בהם מצויים בני עמים אחרים היא בהחלט יישוב ואף כיבוש ארץ ישראל ולא חלילה בדרך של צבא השומר על מדינה וערכים זרים ומפקיר את הארץ ואת יושביה.
כיום אני עוסק בהבאת משפחות אברכים בני תורה להתגורר בעיר נוף הגליל כאשר בנוסף לעצם ההצלה של הקרקע מידי אומות אחרות המבקשות לישב בחבל ארץ זו, ישנה הצלה כלפי עם ישראל השבים לאביהם שבשמיים עקב פעילות של בני הקהילה. ברוך השם אפשר לומר שבשנה האחרונה בבחינת זה לעומת זה יש כבר יותר שטריימלים מכאפיות ויותר כיפות מרעלות, וכך גם נבנה עוד מקום תורה עבור ציבור היראים לדבר ה' במחירים שפויים וברי השגה.
ר' יהושע ויסמן: בתוך עמי אנוכי יושבת, אני יהודי פשוט שרוצה לקיים רצון הבורא עם הכישרונות שה’ נתן לי, ומשתדל לתמוך בכל תנועה שנראה בעיני שהיא אמת לאמיתה, ששואפת לראות את ההגשמה של ייעודנו בעולם להיות כסא למלכות ה’ בעולם.
מה הביא אותך "לדרוש לציון"?
ר' בצלאל גנז: התבוננות במה שלומדים במקרא בחז"ל ובדברי גדולי הדורות שראו את ארץ ישראל כבסיס והמרכז של עם ישראל והתורה כולה, והדבר הכי פשוט שהקב"ה מעוניין שעם ישראל יהיה בארץ ישראל. והגם שמפני חטאינו גלינו מארצנו, המצב כהיום הוא שהקב"ה החזיר לעם ישראל את ארץ ישראל, ואפילו בהסכמת אומות העולם. בשונה מהמצב במשך הגלות, שלא הייתה כאן תשתית רוחנית וגשמית לקיום יהודי כאן, כהיום הארץ פורחת ובנויה ברוח ובגשם כפי שלא הייתה מאז החורבן, עם כמחצית מהעם היהודי יושב בה, ורק מחכה ליתר בניה שישובו.
ר' דוד מלינובסקי: נוכחתי לראות כיצד ישנה חוסר ידיעה בנוגע לדעתם של גדולי ישראל וראיתי צורך להביא מדבריהם. לאט לאט, תוך כדי העבודה שלי, ראיתי עוד ועוד דברים, וכיצד כאמור רוב רובם של גדולי ישראל תמכו בכל הפעולות של "דרישת ציון על טהרת הקודש".
ר' אהרן סירקין: כיום אין סכנה של פריקת עול עקב דרישת ציון כמו בעבר, ולכן הגיע הזמן להחזיר את ההשקפות החרדיות המקוריות של ר' יחזקאל לווינשטיין, הרב מפוניבז', ר' איסר זלמן מלצר, וכן בדורות האחרונים של הגרש"ז אויערבך והרב אלישיב, ושל רוב גדולי ישראל, ובמידה רבה אף של החזו"א ומרן הג"ר חיים קנייבסקי שליט"א, שראו באור חיובי את מצוות ישוב ארץ ישראל גם במשמעותה המעשית בת ימינו. הרבה שנים לא עודדו לזה בפומבי עקב הסכנה המהותית שהייתה מפריקת עול, וכיום אין סכנה, כי הציונות החילונית מתה.
ר' לוי יצחק לדרמן: תפנית גדולה היתה לי בתקופת ההתנתקות, שאז נערך ניתוח מאוד קשה לארץ ישראל, ל"אמא ציון”.
ולא, הביטוי הזה, "אמא ציון", לא הגיע מ"אמא רוסיה". זה ירושלמי מפורש, על אחד שיצא מארץ ישראל, ש"עזב חיק אמו וחיבק חיק נכריה".
משום מה, היתה התעלמות מאוד קשה אצל הציבור החרדי, כמובן רובם מתוך חוסר ידע. בדבר הזה הרגשתי שהיה כאן ממש כמו מסירה. הלכו כמה יהודים שהיו בשלטון, ראש הממשלה, אחינו התועים, ועוד, ופשוט נהיו למוסרים, לקחו בתים של יהודים ואדמות של יהודים, וללא שום תועלת וללא שום סיבה נתנו לערבים. זה אפילו לא היה שטחים תמורת שלום – זה היה שטחים תמורת כלום. ההרגשה שלי היתה, ממש חבל שלא החזירו איזה רחוב בבני-ברק ח"ו, ואז כל החרדים היו קמים על הרגליים.
באותו זמן בדקתי וראיתי שיש בורות גדולה בנושאי ארץ ישראל. עשיתי “מבחן אמריקאי” לבחורי ישיבות עם כל מיני שאלות פשוטות, למשל, “מי המציא את המונח ‘אתחלתא דגאולה’? הרוב לא ידעו שזה גמרא במגילה דף י"ד.
יש כל כך הרבה אבק על המצווה הזאת של יישוב ארץ ישראל. יש כל מיני תירוצים שאפשר להיתלות בהם, מי שלא רוצה, יוכל למצוא על מה לסמוך. אבל מי שרוצה ללמוד את התורה בישרות, יכול בנקל להגיע לאמת.
ר' אהרן שמעדרא: בנוסף למה שכבר הזכרתי, דברים כלליים ששייכים לכל יהודי, אציין בפרטות כמה דברים. לאחר נשואיי גרנו באנגליה, ולא זכיתי לזרע של קיימא רח"ל. בציווי ובברכת כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א באתי לגור בארץ ישראל, וזכיתי להקים משפחה בזכותה של ארץ ישראל, ומשום הכרת טובה התעניינתי הרבה במיוחד במצוות התלויות בארץ, כך חיברתי בס"ד כמה ספרים על ירושלמי, ועל הלכות שמיטה, וערלה.
פעם נקלעתי לוויכוח בנושא של יישוב ארץ ישראל, והחיוב בזמן הזה, ומה מקומם של היהודים שאינם שומרי מצות רח"ל בארצינו הקדושה, וראיתי שאני ממש בוּר בנושאים אלו. החלטתי להתעמק בעניין זה, וב"ה חיברתי בעז"ה ספר נפלא "מצוות הארץ כהלכתן – ישיבת הארץ" על נושאים אלו, וההערות והארות המעודדות שאני מקבל על הספר מכל גווני הציבור, מראים לי שבחסדי שמים קלעתי למטרה בחיבור הספר על הנושאים האלו, ושאני לא היחיד שלא הייתה לי ידיעה בכל הנושא.
ר' יוסף אליהו שטיינברג: הלוואי ובאמת הייתי בדרגה של דרישת ציון כמו שצריך. אבל באמת אחרי שלומדים תנ"ך ורואים שאין נושא שחוזר על עצמו בכל המקרא יותר מזה, צריך סיבה מיוחדת כדי לא לדרוש לציון.
ר' יהודה וידר: מה שהביא אותי לדרוש לציון זה העלונים של "קדושת ציון"! כשנתקלתי לראשונה בעלונים אלו, לפני כשלוש שנים, די התלבטתי, חונכתי כי דרישת ארץ ישראל שייכת ל"ציונים" שמוכנים לוותר על כל מיני מצוות בשביל ארץ ישראל, וכל שאיפתם לארץ משלהם היא להיות ככל הגוים בית ישראל ובשביל להראות כוחם ועוצם ידם, והנה נתקלתי באגודה חרדית המנסה לעורר את ההסתכלות התורנית של "מצוות יישוב ארץ ישראל". חששתי שמדובר בסוג של מלכודת של ציונים באצטלה חרדית הזוממים ל"רוקן את הבריכה"… אף קמתי ועשיתי מעשה, וכשנתקלתי בעלון כזה השלכתיו לגניזה, להציל מרדת שחת! למעשה, אחרי תקופה פגשתי אחד מידידי המפיץ את העלון לחבריו, וממנו שמעתי שאכן מדובר באנשים יראים ושלימים הדורשים את ציון "על טהרת הקודש". בהמשך גם זכיתי להכיר בעצמי את האנשים הללו, כשבאתי לוועידה השנתית של האגודה.
באיזה צורה אתה “דורש לציון”? אם תוכל להרחיב בפעילות שלך בנושא?
ר' יהודה וידר: אני משתדל להפיץ את עלוני "קדושת ציון" בין מכריי וידידי, ובבתי כנסיות באזור מגוריי. התחלתי עם כמות של ארבעים עלונים בחודש, בהמשך עליתי למאה. כיום אני אחראי על ההפצה בבני ברק. אני גם משתדל למסור את העלון לידי רבנים ואדמו"רים, שבדרך כלל גם מתעניינים במה מדובר ומי עומד מאחורי זה. בגדול, דווקא אצל אברכי הכוללים תופשי משוטי התורה יש אוזן קשבת לעניינים הללו.
ר' אהרן שמעדרא: אני התיישבתי בארץ ישראל לפני כשלושים שנה, ובכל עת אני פעיל בנושא של התיישבות בארץ ישראל. גרנו באשדוד והתיישבנו באזור ז' שכיום היא השכונה החרדית באשדוד. כשאנחנו הגענו הייתה זאת שכונת רפאים – שכונת יד עזרא לאחר פשיטת רגל של הקבלן – בלי כבישים ומדרכות, ללא חשמל, ללא חנויות, וכמובן ללא בתי כנסת ומקוואות. אנשים גרו בבניינם שהם שלד בלבד, ומצב הרוח היה ממש מדכדך. לקחתי יוזמה ופתחתי ביהמ"ד במקום, במבנה עראי – קרוואן, לאחר מכן זכיתי לבנות ביהמ"ד קבוע מפואר עם כל הצרכים שיהודי צריך, חדרי תפלה, מקווה, אולמות שמחה, ועוד. ב"ה זכיתי להפיח בתושבים רוח חיים, וביהמ"ד פעיל ושוקק חיים 24X7 – ביהמ"ד בית דוד שאול רובע ז' אשדוד.
הרבה התבוננתי איפה טמון הקושי העיקרי של ישיבת ארץ ישראל, יש קהילות שרואים בהן אברכים צעירים שעוזבים את ארץ ישראל, שמתי לב שעיקר הסיבה היא משום יוקר המחיה והקושי בהשגת מגורים כראוי, במיוחד לציבור החרדי. חרשתי את כל הארץ למצוא מקומות מתאימים לציבור החרדי בזול. היינו בדימונה, ירוחם, חריש – עוד לפני ההתפתחות של עכשיו, צפת, אופקים, ועוד רשימה ארוכה, למצוא פיתרון הולם. אני עדיין מחפש דרכים לעורר ולהביא לידיעת הציבור הקדוש, שארץ ישראל בכל מקום, ובכל עיר, אפילו בין תושבים שאינם יראים ושלמים, עדיין מהווה המקום הטוב ביותר ליהודי שומר תורה ומצוות.
דרשתי דרשות ברבים, ושאלתי אנשים, למה בחוץ לארץ כשיהודים נמצאים במצוקת דיור, יוצאים לגור במקומות מרוחקים, בניו יורק הלכו לליקווד ולסטעטן איילנד. במונטריאל הלכו לקוויבק. ובלונדון הלכו לוועסטקליף. יהודים חסידים הלכו לגור במקומות אלו, כשהמניין שלהם התבסס על אנשים שבאו לביהמ"ד עם פלאפון בשבת (!!!), ועדיין צריכים לנסוע משם עם הילדים ברכבת שעה בכדי לתת להם חינוך הולם. שאלתי, האם יש עיר אחת בארץ ישראל במצב כזה, בחר לך את יוקנעם, או נצרת עילית – היום נוף הגליל, או מה שרק תרצה "מדן ועד באר שבע", ותמצא לך הרבה יותר טוב ממה שהם מצאו וגם הרבה יותר זול, אלא שהיצר הרע עובד טוב ובחו"ל מראה פנים שהכל טוב, ובארץ ישראל, שזה מצוה רבה, מכניס מרירות בעניין זה.
ר' יהודה לוי: כפי שציינתי הקמנו בעיר נוף הגליל קהילה של אברכים בני עליה שלא נרתעים לגור בקרבת מקום לבני עשיו וישמעאל, כאשר אחינו בני ישראל מחכים ומצפים לכל יהודי חרד נוסף שיגיע לגור למקום ומקבלים אותנו בכבוד. המקום יוצר מחייב גדול לאברכים שמגיעים ובבת אחת נהפכים ל"מרא דאתרא" של הבניין ולפעמים גם של כל הרחוב, כשמצד שני יכולים להמשיך ולהתעלות בכולל. מחירי הדירות הם כאלה שכל אחד יכול לקנות דירה – לא מחסן או יחידה – וליישב את ארץ ישראל, פשוטו כמשמעו. אלה דירות שאם לא לאברכים היו הולכים לבני ישמעאל. וכאשר אברך קונה דירה אחת הוא משפיע על כל הבלוק, שיותר יהודים יגיעו ופחות ערבים.
ר' בצלאל גנז: עד שנודע לי על אגודת "קדושת ציון", הפעילות שלי הייתה בעיקר כתיבת מאמרים בנושא והפצת הספר הנפלא "אם הבנים שמחה" שכל כולו עוסק בנושא מרכזי זה של בניינה ומרכזיותה של א"י.
ר' דוד מלינובסקי: גם אני עסקתי בכתיבת מאמרים, מעל גבי כמה במות שונות.
ר' ישראל רוזנברג: כתבתי קונטרס בעניין וכעת כותב עוד קונטרס, ואני משמיע דעתי בעניין. אני משתדל גם לעזור לאחרים במה שבידי אם אני שומע צורך שבידי למלאות או עכ"פ לעזור באופן חלקי.
אני מחפש מהלך לייסד קהילה שיהיה יסוד לאנשי חוץ לארץ לדור שם. לא רק קהילה אחת, רק עיר ידוע לבני חוץ לארץ שיהיה בה כמה מגזרים, שבני חוץ לארץ ידעו שיש להם מקום כאן בארץ ישראל שיכולים לסדר שם ענייניהם ולדור בה.
ר' לוי יצחק לדרמן: זכינו בישיבת מיר מזה כעשר שנים להעביר את הנושא של אבילות החורבן בצורה מאוד פורה, בשלושת השבועות של בין המצרים. התחלנו עם עשרה אנשים, היום כבר כמה שנים מתאספים לפעמים כמאתיים איש, לשמוע מפי רבני הישיבה ועוד אחרים, על הקשר של כלל ישראל למקדש, לציון וירושלים. יש שם מצבים של בכי ממש. משם התחיל להיות אסיפה קבועה יחד עם גדולי ראשי הישיבות, שמגיעים בערב תשעה באב לאחד הגגות הצופות למקום המקדש. זכינו שהתחדשו הרבה יסודות בחלק הרגשי, ובהרחבת הידע של הכמיהה לגאולה ולמקדש שייבנה במהרה.
ר' יוסף אליהו שטיינברג: אני רואה כרגע את פעולתי בעניין הדרישה לציון בעיקר בפעילות סביב התכלת. אני משתדל כבר ארבע שנים לעזור לאנשים להתחיל ללבוש תכלת ולהנגיש להם את חומרי הלימוד כדי שיוכלו להיווכח באמיתות התכלת ולהגיע למסקנות. בעיניי, יהודי שמתחיל ללבוש תכלת בעצם מצהיר שהוא מוכן יותר לשלבים הבאים והגדולים שאנו עתידים אליהם, והציפייה שלו לשלבים הבאים עולה רמה. העדר התכלת קשור למצב הגלות, וחזרתו לחזרת השכינה. יש גם הרבה מאד מאמרי חז"ל התומכים בסברא זו.
ר' יהושע ויסמן: אני משתדל להדגיש בציורים שלי את התוכן, את היופי, ואת החן של מציאותנו כעת, ולא להכתיר את המציאות שהייתה לפני מאתיים שנה בפולין מתוך איזה נוסטלגיה. גם שם יש נקודות אור נפלאים, רק שאני נרתע מהניסיונות להישאר בזיכרונות העבר, להתעטף בטלית של העבר, ולא לראות את יופי המציאות של היותנו עכשיו אומה מתפתחת וצומחת לתפארת כאן ועכשיו. יש לנו חובה להוציא את המחשבה הגלותית מתוך עצמנו, וגם להיות עם ציפייה לעתיד.
איזה מסרים חשוב לדעתך להעביר לציבור, ובאיזה דרך?
ר' לוי יצחק לדרמן: יש פסוק בדברי הימים, כשדוד המלך התעסק להביא את הארון, “נפרצה נשלחה על אחינו”, “נפרצה” אומר רש"י, “נפרצה אותה גדר שהיתה גדורה עד עתה שלא דרש שום אדם לא-לוקים”. יש לפעמים שצריך להיות פורץ גדר, עד דוד המלך הארון היה בקרית יערים והכל בסדר, יש לנו “מסורת”, אבל דוד המלך לא אומר ככה. יש לפעמים חילופים בזמנים, בשעות, ובתפקידנו בהן. בשעת מכנסים פזר, בשעת מפזרים כנס. יש אנשים מקובעים שלא מבינים את זה. אומרים “מסורת, מסורת”, אומרים תמיד “חדש אסור מן התורה”. אבל צריך לדעת, גם “ישן אסור מן התורה” – “ונושנתם והשחתם”. חייבים להתחדש. כמובן, על פי דרך התורה. דוד המלך, אין לו מסורת בדבר הזה, ופתאום הוא צריך לעשות, להיות פורץ גדר. ובשביל מה? סך הכל לקיים מצוות "לשכנו תדרשו" ולהביא את הארון אליו.
במשך שנים רבות שמו את ענייני ארץ ישראל בצד, ומבחינה מסוימת, ניתן להבין זאת. היה מצב של “מתו אחיו מחמת מילה". היו שירדו באמונה, בשמירת המצוות. היום, אחרי שהחילונים כבר יורקים על ארץ ישראל ושונאים את ציון, הגיע הזמן לעבור את הכביש חזרה למצוה מדברי קבלה של דרישת ציון, ולמצווה מדאורייתא של יישוב ארץ ישראל ולכל המצוות התלויות בה.
הר' אהרן שמעדרא: אני חושב שצריך להכניס גאווה דקדושה לבני ארץ ישראל שידעו בכמה הם חשובים יותר מבני חו"ל, ושלא ישתוקקו לתאוות וטומאת ארץ העמים.
גם לבני חוץ לארץ יש להגיד, שמלבד הקדושה שיש בארץ ישראל, יכולים להשיג כאן בארץ ישראל את כל הנוחות שהם רגילים בו. אם הוא גר במונסי בווילה, הוא יכול להשיג כאן בארץ ישראל וילות בחצי מחיר ממה שעולה שם, וכמו שכבר הזכרתי, שאפשר למצוא כאן הרבה מקומות מגורים מתאימים, לא פחות מבחו"ל, רק כמובן שצריך לעשות בירור בנושא חינוך הילדים ומוסדות התורה.
יש לדעת ולשים לב שהגוים בחו"ל אינם שוקטים על השמרים. חוץ ממה שבאופן כללי חיי אדם אינם שווים אצלם כלום – וכמו שראינו כעת במגיפת הקורונה רח"ל, איך שבכל המקומות הנאורים ארצות המערב, התנהגו כחיות יער ללא רחמים כלל – הרי האנטישמיות גואה בכל חוץ לארץ ובארצות המערב בפרט. מה שעשו הקומוניסטים בכפפות שחורות, עושים הדמוקרטים בכפפות לבנות, כמו גזירות החינוך, וגזירות השחיטה, בארצות המערב, ועוד ידם נטויה רח"ל.
גם יש לשים לב שהמצב בארץ ישראל תלוי הרבה בריבוי יהודים חרדים כאן, וע"י שיבואו עוד יהודים לארץ ישראל, יוכלו לשנות כאן הכל ולהשפיע כאן שיתנהגו יותר בדרך התורה, וזה אחריות גדולה מאד לזלזל בזה.
ר' בצלאל גנז: המסר המרכזי שצריך להעביר הוא שארץ ישראל זה לא עוד מצווה מהתרי"ג או מדרבנן חיובית או קיומית, אלא שהיא המצווה שבבסיס קיום התורה כולה. ממנה ובעבורה ניתנו כל התרי"ג. לא רק שרוב מצוות התורה יכולים להתקיים רק בארץ ישראל, אלא גם מצוות התלויות בגוף, שמחוייבים בהם גם בחו"ל, עיקר נתינתם הייתה כדי שיקיימום בארץ ישראל, כדברי הרמב"ן סוף פרשת אחרי מות, ורש"י על פרשת והיה עם שמוע.
ר' יוסף אליהו שטיינברג: המסרים מופיעים ביתר הרחבה בדברי הנביאים. אילו אנשים רק היו נותנים לנביאים לדבר אליהם הם היו מגלים עולם שלם של מסרים נפלאים שובי לב ואין סיכוי שהם היו נמנעים מלהביא עוד אנשים לדעת את זה.
ר' יהושע ויסמן: מוטל עלינו להיות אור לגוים. מילתא דפשיטא שזה כולל שלימות קיום התורה ולראות שכל מציאותנו כאן בארץ ישראל זה לא במקרה, זה הגשמה של האמור בדברים פרק ל’: "ושב ה’ א-לקיך את שבותך". עכשיו אנחנו בשלבים של תשובה, בניית האומה, ובירורים.
ר' ישראל רוזנברג: לדעתי צריכים בעיקר להעביר פעם אחר פעם ולחזור עוד ועוד על הצד המעשי של העניין, ואביא דוגמא אחת, הרב ישעיהו הבר זצ"ל פרסם בארץ ישראל עניין השתלת כליות וכנראה שעיקר גדול מאוד היה להודיע לציבור קלות העניין וכדומה. השקיעו בזה הרבה, הגם שאם זכו לאחד מאלף לתרום כליה, הייתה זו הצלחה גדולה. והעניין משום שהעיקר שכל הציבור יתוודע היטב לעניין, וממילא יושלם העניין על ידי אלו שיכולים. אבל אם העניין רפוי אצל כל הציבור, זה משפיע גם על היחידים שהיו עושים לעצמם ומדרבנים ועוזרים לאחרים, וכך מתרופף כל העניין.
ויש כמה נקודות – לא רק לעזור להתיישבות בארץ ישראל, אלא גם לפרסם הידוע, היאך יש יותר ממיליון שומרי תורה ומצוות בארץ אשר ברוך ה' חיים באופן נאות ביותר, והגם שיודעים, צריכים לפרסם זאת באופן שנכנס ללב. גם להראות ולקבץ לפונדק אחד מעלת אופן קיום המצוות בארץ ישראל על הצורה בחוץ לארץ, לדוגמא ענין גניזת ספרי קודש – בחוץ לארץ גונזים באשפה – באמת, רק בצורה היותר נאותה שיכולים – בארץ ישראל יש הר שבו גונזים ע"י הסיוע של הרשויות ובכל הקשור לזה עד הגניזה ממש. הדוגמאות רבות מאוד וצריכים לקבצם ולהראותם אל הציבור. ויש עוד להרחיב.
ר' אהרן סירקין: מה שחשוב הוא בעיקר המודעות, שאנשים ידעו שהתורה וארץ ישראל הולכים ביחד, בעשרות מקומות בחומש כתוב שמטרת התורה היא ירושת הארץ, וגם בפרשת והיה אם שמוע, אנשים לא שמים לב לעיקר העיקרים של התורה שהארץ נתן לבני אדם. גם אם לומדים הרבה תנ"ך ומחבבים את ציון, יכול להיות תחושה שציון וירושלים שעליהם דיבר הכתוב טמונים עמוק מתחת לארץ ישראל דידן, ולא היא. הארץ שאנו רואים לפנינו – היא היא הארץ אשר עיני ה' אלקיך בה. צריך לדעת, הקב"ה מסתדר לבד בשמים, המטרה שלנו היא לעבדה ולשמרה, אנחנו שואפים לתיקון הארציות, הרוחניות ממילא לא התקלקלה מעולם. בחטא אדם הראשון נאררה האדמה, וכן במבול ותשחת הארץ, וזה התיקון שלנו. וכדברי חז"ל והמקובלים.
מה שחשוב זה לעורר מודעות, וברגע שיש מודעות יימצאו הפעולות לעשות, למשל להשפיע על הנציגים החרדים בממשלה להקים ערים נוספות במקומות שצריך לחזק בהם את יישוב ארץ ישראל, אבל גם המודעות בעצמה היא דבר גדול מאד.
ר' יחזקאל טופורוביץ: יש מגוון מסרים. העיקריים שבהם הם אלה – ראשית כל: ענייני חשיבות ארץ ישראל אינם מתחילים מריאקציה לציונות החילונית. בנוסף, צריך להטמיע בתודעה כי ההתנגדות האקטיבית לשלטון בעשרות שנים הראשונות של קיומו הייתה יותר נצרכת מהיום, ואדרבא, היום צריך להכין את הציבור ליום שבו הצבור התורני יהיה בר שלטון מבחינת האחוזים שלהם באוכלוסייה. צריך להבין כי זה עומד לקרות גם אם לא נדחוף לזה, וכל מה שאנו צריכים זה להכין את עצמנו. כנגזר מזה, אלה מתוך הציבור החרדי שמגיעים לתפקידים במוסדות השלטוניים ועוד מקומות כאלה, לא צריכים להרגיש תחושה של בדיעבד ושוליים כמו שהרבה מהם מרגישים היום. להיפך, הם צריכים להפנים שבעצם הם נציגים של עולם התורה, הניצנים הראשונים למשהו הרבה יותר גדול וחזק, כשבסופו של תהליך אכן יראי ה' ינהלו כאן את המדינה. וזה תועלת גדולה הן ציבורית והן כלפי הפרט, כי אדם שהולך עם תחושה של שליחות, כל מהותו היא חיובית ועל צד הנתינה, ואפשר שעל זה ניתן לומר "איידי דטריד למפלט לא בלעי".
עוד יש לעודד לימוד עיוני של ענייני הגאולה בכלל, ובפרט ההבחנה בין גאולת "אחישנה" לבין "בעיתה", דבר שרבים וטובים לא מבחינים בו.
באיזה קשיים נתקלת בדרך?
ר' לוי יצחק לדרמן: כבר הזכרתי את הבורות שקיימת. הכרתי תלמיד חכם עצום, שלמד את כל הש"ס, ופרק “חלק” לא למד, כי זה “רק” דברי אגדתא. כולו מדבר על גאולה ומשיח. דברי הנביאים בכלל לא לומדים. פשוט מנותקים מדברי הנביאים. אני מכוון ב"החזירנו אבינו לתורתך” שהקב"ה יחזיר אותנו גם ללימוד המקרא. איך יכול להיות שבכל בית מדרש ספרי האחרונים בלויים מרוב שימוש, אין סט אחד שנשאר שלם, וספרי הנביאים נשארים לעבודות הבנות בסמינר?
ר' אהרן סירקין: ברגע שאתה מתחיל לדבר על ארץ ישראל אתה מקפיץ לאנשים מטען רגשי גדול, ואני מקבל תגובות כמו 'שמעת על פשעי הציונות בשואה? או על גזיזת הפיאות של הילדים התימנים?' וזה פשוט לא קשור לנידון משום כיוון. אני לא מנסה לסנגר על הרשעים, אלא לומר מה אנחנו צריכים לחשוב ולעשות. הגיע הזמן שבן ג וחבריו יפסיקו להכתיב לנו את ההשקפה, אנחנו העגלה המלאה.
ר' בצלאל גנז: עיקר הקשיים הם מחסומים פסיכולוגיים שהתקבעו במשך השנים בציבור החרדי עקב התנגדות לציונות, והצורך להפריד בין שלילת האידיאולוגיה הציונית לבין מהותה האמיתית והמעשית(!) של ארץ ישראל.
ר' אהרן שמעדרא: כשהתעסקתי בחיפוש מקומות מגורים לציבור החרדי, הגעתי למקומות שהיו מכרזים על הקרקע ממש במחיר אפס, והיה יכול להיות אטרקטיבי מאד. אחרי שהשקענו הרבה כספים וזמן רב של פגישות מכל הסוגים למיניהם, ראשי עיר, עסקנים, עורכי דין ועוד, ופגישות חביבות עם מנכ"לי משרד השיכון, אמרו לנו בסוף שזה לא ילך, בטענה, שאם יבואו ציבור חרדי לגור במקומות אלו, ישנו את כל אופי השכונה.
הגעתי אז למסקנה שאין להתעסק בעניינים אלו על ידי משרדי ממשלה וכדומה, אלא צריך לעבוד באופן פרטי לשכנע אנשים לרכוש בתים למגורים היכן שליבם חפץ, ולעשות הכל שיהיה להם טוב כך.
ר' יהודה לוי: הציבור שלנו מעדיף את המוכר והאהוב, לכולם קשה לצאת מאזור הנוחות. לפעמים אנו מרגישים שאנחנו "חד בדרא" כמו תלמידי הגאון מווילנא בזמנם. אין מספיק לגיטמציה לערך החשוב ולבשורה אותה אנו נושאים.
עם זאת תחושת גאווה ושליחות ממלאת אותנו. כשאנחנו נשאלים על ידי מכרים האם אנחנו גרים בנוף הגליל (בהטעמה מלרע) אנחנו עונים שלא, אנחנו מתגוררים ב'נויף הגליל' (ג' קמוצה, בהטעמה מלעיל), ובתחושת גאווה על כך שאנחנו ממשיכים לפעול למען יישוב ארץ ישראל מבלי לסטות מהדרך אותה הנחילנו תלמידי הגר"א ודומיהם כהוא זה – רק עם פחות קשיים.
איזה הפתעות היו לך בנושא ארץ ישראל או בפעילות שלך?
ר' דוד מלינובסקי: הופתעתי מההתייחסות של גדולי ישראל כלפי ארץ ישראל וכלפי הפעולות למען ישובה, מפיהם ומפי כתבם, דברים שעד שהתוודעתי אליהם לא העליתי על דעתי שדברים כאלו ייאמרו על ידי גדולי ישראל.
ר' בצלאל גנז: תמיד, אבל תמיד לאחר שיחה קצרה בה הבאתי את המקורות ודעתם של גדולי הדורות התגובה הייתה "אתה אומר דברים שמעולם לא לימדו אותנו ולא סיפרו לנו עליהם, יש כאן באמת נושא שיש לעיין בו מחדש".
ר' לוי יצחק לדרמן: שמעתי מאחד מגדולי תלמידי החכמים, שמי שרוצה לאהוב את ארץ ישראל, שילמד בספר “ויואל משה” ויראה כמה חשיבות יש למצווה זו. רק יבין שכל המגמתיות של הספר, היא רק כדי להוציא מליבן של צדוקים. ההשגחה העליונה הייתה צריכה את הדבר בשעתו כדי להיות אנטי-תזה לשיטת הציונים, אבל ברור שהכל זה רק אמצעי להציל מהשקר שהיה אצל אנשים שרצו את ארץ ישראל שלא בקדושה. היום בדורנו, ודאי שהציונות מתה, וצריכים לחזור חזרה לכל דברי הנביאים ומאמרי חז"ל, שארץ ישראל שקולה ככל המצוות.
ר' אהרן שמעדרא: כשהוצאתי את הספר על יישוב ארץ ישראל חשבתי שבוודאי יהיו קבוצות של קנאים שיתנגדו לספר, אולם נוכחתי לדעת שאין מתנגדים לכל הרעיון. מה שיש מתנגדים, זה רק מחוסר ידע, ולא בעיקרון.
ר' יוסף אליהו שטיינברג: יש ציבור שלם שרוצה לשמוע רק שצריך לפנות אליו, לפעמים בדרכים עקיפות.
ר' יהודה וידר: ב"ה המסרים מגיעים לכל הציבור. הופתעתי לשמוע מבנו של אחד האדמו"רים המפורסמים של דורינו, שהוא נותן את זה לאביו כל חודש. הוא גילה לי את זה כשראה אותי מחלק את העלונים.
ר' דוד מלינובסקי: אני דווקא גיליתי שישנם גם רבים רבים מתוך ציבור יראי ה' שדרישת ציון על טהרת הקודש היא דבר בלתי נפרד מהם, והם חשים באמת כדברי ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל "כי הארץ הקדושה היא נקודת ליבנו באמת", ואכפת להם באמת שארץ ישראל תלך ותתרחב, ואף על פי שלצערנו לא נותנים להם מספיק במה ציבורית, מכל מקום רבים מאד הם.
ר' אהרן סירקין: יש כל כך הרבה אנשים בציבור החרדי שמבינים את הדברים בעצמם. בכינוסים של קדושת ציון הגיעו מאות אנשים שלא האמנתי שיתחברו לדברים, כנראה שלא אלמן ישראל ומי שלומד תורה בכל מקום הקב"ה פוקח את עיניו. אנשים מבתי מדרשות רבים מבינים את הדברים מדעתם בלי שיהיה צורך לשכנע אותם.
ר' יחזקאל טופורוביץ: אחוז לא מבוטל קשוב, היום יותר מתמיד, גם לתכנים שלא הורגלו להם. זה גם מסוכן בפני עצמו, ועוד יותר מסוכן אם לא נלמד לתעל את הפתיחות לכיוונים של קדושה.
ר' אהרן שמעדרא: כשהתחתנתי, אחד הדברים שהיה על זה וטו שאסור לדבר מזה, זה ענין המגורים בארץ ישראל. אני מאד רציתי לבא לגור בארץ ישראל, אולם אשתי היתה בת מנשסטר ושם מקום מגורי ההורים, גם היה לה ניסיון ילדות לא מחמיא כל כך לארץ ישראל, ולא רצתה בשום אופן לדבר מזה. אולם מיד כשמרן מבעלזא שליט"א אמר לבוא לארץ ישראל היא הייתה הראשונה, שעל אף שהיתה לה עבודה בחו"ל, ובדיוק אז קנינו בית חדש למגורים שם, היא לא רצתה לשמוע מכלום ומיד עזבה את הכל ובאנו לגור בארץ ישראל.
עוד נקודה, כשהתחלתי בפעולות לבניין ביהמ"ד באשדוד, אמרו לי הרבה עסקנים וידידים, אתה בסך הכל אברך כולל ואתה נכנס לנעליים מדי גדולות עליך, מי יעשה לך תוכניות, איך תעשה אישורים, ואיך תעשה מכרז ופיקוח על כל הקבלנים? כשנכנסתי עם כל ההתלבטויות אל מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א, אמר "אם עושים, הקב"ה עוזר, אתם רק צריכים להתחיל", ובאמת היו הפתעות גדולות והצלחנו מעל למשוער.
וזה מסר חשוב לכל אחד לא לרפות ולהתעצל מעשייה, ואף שלמראית עין נראה שאין שום דרך להצליח, בכל זאת יש להשתדל, וכך יהיה מקום לברכה לחול.
ר' ישראל רוזנברג: כשאני מסתכל סביבי בעין בוחנת אני מקבל חיזוק רב מהרבה אנשים פשוטים שהשפיעו רבות בעולם, לא בגלל שהם עשו דברים מעבר לכוחות הרגילים ולא בגלל שעשו דברי פלא, אלא בגלל שהם פשוט עשו במקום שאחרים לא עשו. אני מקווה שברבות העסק יהיה ריבוי התקדמות עד שידעו כולם את העניין על נכון ויעשו למענה.
מה אתה רואה כתפקיד של אגודת קדושת ציון?
ר' בצלאל גנז: המטרה העיקרית של אגודת קדושת ציון על פי הבנתי היא גילוי המקורות העוסקים בנושא, והדעות של רוב גדולי ישראל בדורות האחרונים שהיו בעד שיבת ציון על טהרת הקדש, וזה הוסתר וצונזר מעיני הציבור מכל מיני סיבות, שגם אם הייתה לזה איזה הצדקה בשעתו, היום צריך לחזור לאמיתה של תורה. התוצאות המעשיות יבואו מעצמם כמו כל נושא שהציבור החרדי בטוח בחשיבותו.
ר' ישראל רוזנברג: חשוב ההסברה לכל שכבות הציבור. לדעתי צריכים לדבר לכל הציבורים כפי השפה שלהם, אל עם ועם כלשונו, מדינה ומדינה ככתבה, כל ציבור יש לו "שפה" משלו.
ר' אהרן סירקין: צריך לעורר מודעות, שאנשים יכירו ויעריכו את העובדה שהם גרים בארץ ישראל. שיבינו שזאת התורה לא תהא מוחלפת, וארץ ישראל ובניין ירושלים הם לא דברים מופשטים. מצוות ישוב ארץ ישראל זה לא איזה פרט שולי, אין סוף ברכות בתורה הם על ירושת הארץ.
ר' לוי יצחק לדרמן: כל מה שדיברתם זה בתחום ההסברה, אבל האגודה משמשת בעוד תפקיד חשוב, “אגודה" כשמה, לאגד את כל אותם אנשים בודדים ולהפוך את הדרישה למשהו ציבורי. אינו דומה מועטים העושים את המצווה למרובים העושים את המצווה. בצורה כזאת, אחד לומד מהשני ומלמד את השני, מגפרור אחד בודד נהיה מדורה גדולה ובוערת.
אני מרגיש, שעכשיו התפקיד של כל אחד מאיתנו זה לצאת כל אחד מה"מחבוא”, לא להסתתר מאחורי שמות בדויים וכדומה. לא נוכל כך לקיים את דברי דוד המלך, “נפרצה”. צריך להתאגד יחד, להתעסק גם בהסברה, וגם ביישוב ארץ ישראל למעשה, ולעורר את האנשים על אבילות החורבן ולציפייה לגאולה, הכל על טהרת הקודש. לא סתם סיסמאות וכדומה.
ר' דוד מלינובסקי: זה לא רק מיעוט של אנשים בודדים. רבים מציבור יראי ה' רואים בעין אחת את כל מה שקורה אתנו כשלבים בדרך לגאולה השלימה, ומבינים שעלינו לעשות באתערותא דלתתא את מה שבידינו. האגודה נותנת במה לאותם רבים, ועובדת לאגד את כולם, שיהיה ניכר שהם רבים. התועלת כפולה, הן לצרף עוד ועוד יהודים יראי ה', והן ליצור כוח ציבורי שיהיה בידו לפעול, כמו שכבר הזכירו. ובזכותו יחוס ה' וירחם עלינו להביא לנו במהר את הגאולה השלימה, שכולנו מצפים אליה.
ר' אהרן סירקין: אנשים לרוב לא מאמינים ששייך ארציות מתוקנת, ומחפשים את התיקון בעולמות העליונים. ובאמת קשה לנו בעולם המקולקל אחרי חטא אדם הראשון להאמין בכך, וזו היתה קושיית אברהם אבינו במה אדע כי אירשנה, והקב"ה השיב ידע תדע וכו', ששעבוד מצרים הכין את ישראל לזכות לירושת הארץ שאוררה ונשחתה. ופסגת הזמנים של עם ישראל הייתה בזמן שלמה שאיש תחת גפנו ותחת תאנתו, שממש ירשו את הארץ בלי מפריע.
וקללת הקללות שקוראים בתשעה באב היא 'כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ וגו' והפיץ ה' אתכם בעמים וגו' ועבדתם שם בגויים וגו' עץ ואבן וגו', שכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו א-לוה, שזה כתוב גם בואתחנן, גם בדוד המלך 'כי גרשוני היום מהסתפח וגו' לך עבוד אלהים אחרים', וגם באברהם אבינו בברית המילה בפרשת לך לך ויעויין שם ברש"י. וכן הרש"י הראשון בתורה הידוע, וכן כל התורה שבכתב ושבעל פה סובבת על ירושת הארץ בלי גוזמא כלל, ומשום מה עדיין לרוב הציבור זה נשמע עניין צדדי.
ר' אהרן שמעדרא: חשוב להביא ולעודד את הרעיון של מגורים בארץ ישראל, ולפרסם ולדבר תמיד על המעלות הגדולות, אפילו במובנים הגשמיים, בדירת ארץ ישראל. כמו כן אני חושב, שחשוב מאד לעשות רשימה מהערים הרלוונטיות למגורים לציבור חרדי.
ר' יהודה לוי: הן נמצאות בכל חלקי ארץ ישראל, בגליל, בנגב ובכל מקום. כדאי שנבין שהקב"ה לא גלגל לידינו מצוקת דיור, אלא משימת דיור. ואדרבה זה שאין דירות בערים החרדיות זוהי קריאה מלמעלה, ללכת לגור במקומות שעדיין אין מספיק חרדים, להפריח את השממות הרוחניות.
ר' אהרן שמעדרא: צריך לרכז את הדברים החשובים והמעשיים שצריכים לדעת על אותם הערים: לאיזה קופת חולים כדאי להצטרף במקום זה, מי הרבנים במקום, איזה מוסדות תורה יש במקום, איזה בנק בדרך כלל ייתן משכנתאות בנוחיות, עם איזה בנק עובר ושב כדאי להתעסק, מי העסקנים והאנשים הטובים שכדאי להיות אתם בקשר, מתווכים טובים וכו'.
אולי צריך אפילו שיהיה איש קשר מהאגודה שיהיה בקשר עם האנשים הרלוונטיים במקומות האלו, כדי לתדרך את המתיישב החדש. דברים אלו יכולים מאד לעזור למתעניינים ברכישת דירה, ולהתיישבות ברוגע והנאה.
ר' יהודה וידר: צריך לעורר מחדש את האהבה הישֵנה. אני נכד ליוצאי הונגריה, ויהודי הונגריה מאז ומתמיד חשקו ואיוו למושב להם בארץ ישראל. שכונת "בתי אונגרין" בירושלים עיה"ק נבנתה על ידי אותם יהודים תמימים וישרי דרך, שמכרו את כל אשר להם ועלו לחיות חיי דוחק וצער בארצינו. כיום קהו הרגשות, ואין כמעט שאיפה אצל בני הציבור החסידי דרי חו"ל לעלות ארצה. אני סבור כי האגודה צריכה לפעול גם בעניין הגברת המודעות של תושבי חו"ל על ידי עלונים ועוד חומרים ביידיש ובאנגלית, ונתינת מענה ועזרה לחפצים בכך.
ר' יוסף אליהו שטיינברג: על האגודה להיות ראש החץ בהפצת כל מה שקשור לתודעת הגאולה, ובעיקר בהאדרת המצוות הקשורות לארץ ישראל.
מילה לסיום?
ר' יחזקאל טופורוביץ: חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-לוקינו.
ר' דוד מלינובסקי: אביא מדברי הגר"י אברמסקי זצ"ל בהקדמה לספרו 'ארץ ישראל': "אשרי האיש שיש לו חלק בבנין הארץ בחומר וברוח; בעבודה חומרית הוא משדד את אדמתה בונה ערים ונוטע כרמים, וברוחו הוא מרגיש את אותה ההרגשה האצילית שרגליו עומדות על קרקע המשכן של ישראל ותורתו. אין מנוחתם של ישראל כבוד, אלא על נחלתם, על אמונתם ועל תורתם."
ר' לוי יצחק לדרמן: בתקופת הקורונה הזאת, רואים בעיני בשר כמה שאנחנו נמצאים בארץ טובה, כמו שהנביא יחזקאל מבטיח, אחרי שעם ישראל חוזר לארץ ישראל, “אדם לא תאכלי עוד וגוייך לא תשכלי עוד”. זה נוגע אלינו בכל פעם שמברכים ברכת המזון, להודות על ארץ חמדה טובה ורחבה שאנו נמצאים בה.
כל כיבוד אב ואם מזכה באריכות ימים בארץ ישראל דייקא. כשסיפרו לר’ יוחנן ש"איכא סבי בבבל”, ותמה הרי “למען ירבו ימיכם, על האדמה כתיב”, הבין זאת רק אחרי ששמע שמשכימים ומעריבים לבתי כנסיות ובתי מדרשות. היום, כשבתי הכנסת ובתי המדרש סגורים, חוזרת שאלת ר’ יוחנן, ואולי לכן בחו"ל קיימת סכנה גדולה יותר למבוגרים. אנו, תושבי ארץ הקודש, בעצם המצווה של יישוב ארץ ישראל זוכים לאריכות ימים, גם בעת שלצערנו בתי הכנסת סגורים.
ר' יהושע ויסמן: אני שמח שאני זוכה לחיות ולעבוד את ה’ בדור בו רואים איך מתגלגל מול עינינו קיום הנבואות.
ר' יוסף אליהו שטיינברג: אני מלא הערכה לר' יהודה אפשטיין על כך שהוא מצליח להכיל כל כך הרבה אנשים שונים ולאגד אותם יחד למטרות הקדושות של האגודה.
ר' יהודה וידר: הצטרפו למהפכה! דרושים מפיצים לעלונים בכל רחבי הארץ!
ר' אהרן שמעדרא: אין מילים. הפעילות סביב נושאים אלו חשובה מאד, ומקרבת את הגאולה השלמה. שנזכה במהרה ל'ועלו מושיעים להר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה לה' המלוכה'.
מה דעתכם?
הזדהיתם עם הדברים?
יש לכם מה לתרום לשיח? שתפו אותנו
פינגבק: נדל"ן בארץ הקודש: אל תתודע לרשות - Hyehudi.org