במסגרת מפגשי אוהבי ודורשי ציון מדי מוצאי שבת מברכים, זכינו לארח את הרב אהרן שמעדרה שליט"א, דומ"צ בהלכות התלויות בארץ ומחבר סדרת הספרים 'מצוות הארץ כהלכתן' על הלכות התלויות בארץ (שביעית, ערלה, חלה וישוב ארץ ישראל). שמענו מפיו את הרצאתו המרתקת, מלווה במצגת, על בירור מקום המקדש.
הרב שמעדרה, חסיד בעלזא, עמד במשך שנים כראש כולל בעיר אשדוד ת"ו עד עת עלה לירושלים, ומאז עוסק בלימוד וחיבור ספרים בענייני ההלכות התלויות בארץ, וגם יועץ לוועדי הכשרות בעניינים אלה. בראיון עמו, ניאות הרב להרחיב את הדיבור עבור קוראי הגיליון בעניינים נוספים הקשורים לדרישת וקדושת ציון.
מה הביא אותך להתעסק בענייני ארץ ישראל?
בהתחלה, לא היה לי קשר מיוחד עם ארץ ישראל. כילד, עליתי עם הורי מארה"ב לעיר אשדוד. אשתי מגיעה מהעיר מנצ'סתר באנגליה, ועל אף שקיוויתי שנגור בארץ ישראל, כבר בתקופת האירוסין הוחלט שנתגורר שם בחו"ל. אחרי חמש שנים שהתגוררנו במנצ'סתר ללא שהתברכנו בילדים, יעץ לנו האדמו"ר מבעלזא שליט"א לעלות לארץ ישראל, כך שזכות ארץ ישראל תסייע לנו. ואכן, כאן בזכות ברכתו של האדמו"ר שליט"א ובזכות ארץ ישראל נושענו, וכהכרת הטוב לארץ ישראל החילותי להתעסק בלימוד מצוות התלויות בארץ.
ומזה נולד ספרך – 'מצוות הארץ כהלכתן' – על בירור מצוות יישוב ארץ ישראל ופרטיה?
אמנם בתחילת עיסוקי בלימוד מצוות התלויות בארץ, עסקתי יותר במצוות 'חקלאיות', כהלכות תרומות ומעשרות, כלאים ושמיטה, ואף חיברתי ספר על הלכות שמיטה וערלה. אז עוד לא שמתי לב, שגם מצוות יישוב ארץ ישראל היא מקצוע גדול ועמוק בהלכה.
יום אחד, כשהלכתי להתפלל בבית הכנסת, שמעתי ויכוח שהתנהל בין המתפללים. אולי הנושא היה לגבי אמירת תחנון באותו היום. התאריך היה ה' באייר, והיה אחד שטען בלהט שזה יום טמא. היו שהתווכחו אתו ואמרו שאין ליום זה שום משמעות, לא חיובית ולא שלילית, והיה מי שאמר שאמנם יש משמעות חיובית ליום זה אבל מסיבות צדדיות אנחנו לא משתתפים בציון יום זה.
נגשתי לאותו אחד שאמר שיום זה הוא 'טמא', ושאלתיו מה מקורותיו. הוא אמר לי שבימינו בכלל אין מצות ישוב ארץ ישראל, וזה בכלל עבירה, ושהספר 'ויואל משה' מדבר מזה, וגם יש אור החיים הקדוש על זה, וגם רש"י. דברים אלו מאוד התמיהו אותי, אז החלטתי לברר את העניין ביסודיות.
מה באמת עלה מהברור שערכת?
מעניין, ששאלה זו בדיוק נשאלתי ע"י מרן האדמו"ר מבעלזא שליט"א כשנכסתי אל הקודש עם ספרי על ישוב ארץ ישראל. הוא שאל מה המסקנה, האם יש מצוות ישוב ארץ ישראל? ועניתי חד-משמעית, שודאי יש מצוה, אלא שהויכוח נסוב על השאלה האם זה נחשב מהתרי"ג מצות, או שמחמת סיבות אחרות אינו ממנין המצוות, ויש הסוברים שזה רק מדרבנן, אמנם עכ"פ מצוה בוודאי יש. האדמו"ר שליט"א נהנה מאד מהתשובה. התברר בצורה ברורה כשמש בצהריים, שגם היום חלה מצות ישוב ארץ ישראל.
הספר על ישוב ארץ ישראל הוא ספר הלכתי ללא עניני השקפה, אמנם קשה מאד לכתוב ספר על הלכות ישוב ארץ ישראל ולא להתיחס כלל לנושא ההשקפתי, אולם מי אנוכי לכתוב עניני השקפה? גם אין משקל למילים של כל בר בי רב שכותב עניני השקפה.
אמנם תמיד היו כאלו שערערו על מצוה רבה של ישוב ארץ ישראל, עם כל מיני טענות ומענות ועוד הרבה לפני שהגיעו ה'ציונים', וכמו שמביא המהר"ם חגיז בספרו 'שפת אמת' כבר לפני כשלוש מאות שנה. לכן הדפסתי את ספרו ועשינו סדר חדש עם פיסוק וקטעים וכן כותרות, עד שאפשר לומר 'פנים חדשות באו לכאן'. ספר זה צורף לספרנו על ישוב ארץ ישראל, ומשם יקחו דברי השקפה טהורה על מצוה רבה זו של ישוב ארץ ישראל ואיך שכותב נגד המערערים על זה בחריפות נוראה בקנאו את קנאת ה'.
איך נוצר הקשר בינך לבין אגודת קדושת ציון?
אמנם אני לאו דווקא מזדהה כמי ש'שייך' לאגודה. בסך-הכל ראיתי פרסומת על הועידה השנתית שהתקיימה ב'פרימה פאלאס', שמתאספים הרבה חרדים בנושא ארץ ישראל, וחשבתי שתהיה זאת הזדמנות לעניין אנשים בספר שהוצאתי, וב"ה היתה התעניינות יפה ובאמת מכרתי שם הרבה עותקים של הספר.
מתוך מה ששמעתי אז בכנס, הבנתי שעניינה המרכזי של האגודה היא ההבנה שציבור שומרי התורה הולך ונהיה אחוז יותר ויותר משמעותי מתושבי המדינה, ושצריך להשתמש בכוח שיש לנו כדי לדאוג שהמדינה תפעל על-פי התורה. אמנם במסגרת עיסוקי בסוגיות יישוב ארץ ישראל לא עלה ברעיוני ענין זה, אבל זה ודאי נכון שצריך שהמדינה תתנהל בהתאם להלכה. מה שיש לדון הוא האם באמת יש לנו כח לגרום לשינוי זה, יתכן שיש שיחלקו על האגודה בנקודה הזאת. עכשיו, שבזכות האגודה התחלתי לחשוב על זה, אני בעצמי לפעמים מתלבט בזה.
אפשר לחשוב שאתם לא מציאותיים, אבל אין ספק שעל עצם הענין אין חולק. ודאי שהכל צריך להתנהל על פי התורה. חברים ששאלו אותי על 'קדושת ציון' – זה מה שאני אומר להם. הלוואי שאתם צודקים שאפשר להשפיע.
יש שיחה של האדמו"ר מבעלזא שליט"א מלפני כארבעים שנה, בכנס לקראת מערכת הבחירות בתשמ"א, שמדבר בדיוק על הנקודה הזאת, שהמערכה היתה ועודנה על שלטון התורה בארץ ישראל, איזו מערכת חוקים תשלוט במדינה – הגמרא והשו"ע, או רח"ל החוקים של הגויים. הפניתי את חברי המערכת לדברים, והם אכן פורסמו בגליון (קדושת ציון גליון נד, שבט תשפ"א).
הלא האדמו"ר אמר את הדברים במסגרת כנס בחירות, כשהמטרה היא לכאורה עוד נציגים חרדים, שדרכם נשפיע?
הוא אמר מפורשות ובאריכות, שהמטרה שלנו היא 'מהפכה', ושזה לא רק ענין של עוד חבר כנסת או עוד כמה תיקונים. הלוואי שגם חברי הכנסת ישמעו ויפנימו את הדברים.
היינו מוסיפים, שעניין האגודה אינו רק להחדיר את ההבנה שאנו יכולים וצריכים להשפיע שהמדינה תתנהל על פי התורה, אלא עוד לפני זה – יש להעמיד נכונה את הרצון בדבר. כלומר, שבאמת נרצה שיתנהלו הדברים על–פי התורה. לפי מה שאמרת, כולם אמורים להסכים לזה. אז איך אתה מסביר את ההתנגדות שיש ביחס לאגודה מחוגים מסוימים?
כשהמדינה נכנסת אל תוך הסוגייה זה מרתיע – כמו שיש חלק [אמנם זעיר] של היהדות החרדית שמרגישים שללכת לבחירות זה עוון גדול.
איך שאני רואה את זה, יש שני סוגי הסתכלות על ארץ ישראל. יש אנשים שרואים מה שקורה, כל הניסים שקורים, וכל הדברים הטובים שקורים בארץ ישראל, ומבינים שזה מורה על כך שאנו נמצאים בתהליך חיובי. לעומת זאת, אולי קצת קשה לומר את זה, אבל חייבים לומר זאת – יש כאלה שרואים את ארץ ישראל במצב הנוכחי כ'אויב' רח"ל, ולכן מבחינתם כל דבר שקורה כאן הוא רע. הכל רע.
יש לדעת שעל פי ההלכה, יש איסור להזיק לארץ ישראל כמו לצבוע ולקשקש על הקירות. צריך להתנהג עם ארץ ישראל בדרך ארץ, ארץ ישראל הוא כמו בית המדרש וכמו סוכה וכיוצא בכך.
איך אתה מסביר את התהליך שקורה כאן בארץ במאה שנים האחרונות?
צריך לדעת, שארץ ישראל היא 'אישיות'. היא נקראת 'אם הבנים', כמו שכותב רש"י בתהלים (קיג). עוד יותר מזה כותב אחד הקדמונים, רבי יעקב סקילי תלמיד הרשב"א, בספרו 'תורת המנחה' (דרשה סח), שארץ ישראל ממש מרגשת, על אף שנראה לנו כדבר תמוה שאבן דומם ועפר הארץ ירגישו, אבל כך הוא באמת, וכמו שמצאנו שעל ידי עשיית עבירות רח"ל היא מקיאה אותנו, כן יש לה תועלת בעשיית המצוות עליה. על פי ההבנה הזאת, אפשר להסביר הרבה ממה שקורה כאן.
איך אפשר להסביר את מה שנראה לנו לעיניים, שיש כאן בארץ ישראל רח"ל עוברי עברה, ונראה שהם מצליחים בה, ועוד נראה שהיה להם חלק מרכזי בתהליך שיבת ציון הנוכחי?
שאלה זו נשאלה להגאון רבי יוסף ברייער זצ"ל, רב דקהילת עדת ישורון בניו יורק, והוא השיב על זה, שאי אפשר להבין את דרכי ה'. לכאורה נראה, כי אין זו באמת תשובה שנותנת סיפוק והבנה לשואל, רק סוג של דחיה, שאי אפשר לשאול כאלו שאלות. אבל בעומק נראה שהיא תשובה אמיתית, על-פי דברי המגיד מקאזנ'יץ זי"ע בספה"ק 'עבודת ישראל' בפרשת יתרו.
על הפסוק 'ואשא אתכם על כנפי נשרים', מביא רש"י את מה שדרשו חז"ל – "כנשר הנושא גוזליו על כנפיו, שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם לפי שמתיראים מעוף אחר שפורח על גביהם, אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם שמא יזרוק בו חץ, לפי שאין עוף אחר פורח על גביו, לכך נותנו על כנפיו, אומר 'מוטב יכנס החץ בי ולא בבני'. אף אני עשיתי כן – 'ויסע מלאך הא-להים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו' והיו מצרים זורקים חצים ואבני בליסטראות והענן מקבלם'. שואל המגיד מקאז'ניץ, מה הדמיון? מה שייך כביכול זריקת חצים לקב"ה?
והוא עונה על כך, שהחצים הם הקטרוגים שיש על עם ישראל, כמו שאמרו המלאכים – 'הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה', והקב"ה אינו נותן לקטרוגים לפגוע בעם ישראל, אלא לוקח על עצמו כביכול להתמודד עם הקטרוג ולסתום פי המקטרגים. כלומר, התיאור של 'ואשא אתכם על כנפי נשרים', שבו הקב"ה מתאר איך שהוציא את בני ישראל מהגלות, היא צורת הנהגת הבורא, המאפשרת את היציאה מהגלות על אף הקטרוגים.
אז נכון שהפסוק 'ולא תקיא הארץ אתכם' היא שאלה וקטרוג על הרבה מאלו שהגיעו לארץ ישראל ובנו אותה, אבל כביכול הקב"ה אומר – 'מוטב יכנס החץ בי'. הקושיה היא קושיה, אבל אתמודד איתה כדי לא לפגוע בבני ולקרבם לגאולה השלמה.
אמנם על פי מה שאמרנו מקודם, שארץ ישראל היא 'אם הבנים' ומרגשת ונפעלת, אני חושב שיש עוד הסבר לתופעה. אמא שרוצה לחנך את בנה הסורר, תאיים עליו שתענישנו ותזרוק אותו מהבית עד שיחזור למוטב. אבל כל זה יתכן רק אם הבן מבין את העונש שבזריקה מהבית, וישתדל לחזור למוטב כדי שהאמא תחזירנו. כך היה כשיצאנו לגלות עם החרש והמסגר, כשהצדיקים היו לראשנו, והבנו שאנחנו נמצאים בגלות כעונש וכדי שנטיב מעשינו.
אבל אם יש סיכון שהבן הסורר ילך לאבדון וכלל אינו מעוניין לחזור הביתה אל אמו, תצטרך האמא למצוא תכסיס אחר כדי להחזירו למוטב. מוטב שיבוא הביתה וישאר בו, והיא כבר תחפש צורה אחרת להחזירו למוטב, העיקר שלא ילך לאבדון. כך היה המצב בעם ישראל בדורות האחרונים. המון העם היו בסיכון גבוה להתבולל וללכת לאבדון כפשוטו, כמו שאנו רואים אצל אלה שנשארו בארצות הגולה, שמתבוללים באחוזים מבהילים. ארץ ישראל מעוניינת בחזרת בניה מכל מקום, על אף מצבם הרוחני הירוד, ובסופו של דבר, כאן בארץ ישראל הרבה חוזרים בתשובה.
כך ארץ ישראל – 'אם הבנים' – המרגשת, כביכול, פועלת כדי להחזיר את בניה.
לאחרונה אנו עדים להתענינות גוברת מצד יהודים חרדים מארה"ב לעלות ולהתישב בארץ. מה יש לך לומר על כך?
אני חושב שגם זה קשור למה שאמרנו מקודם. 'אם הבנים' רוצה בחזרת בניה. הרי עם ישראל עשוי מקבוצות רבות עם סוגי מנטליות שונים וצרכים שונים, וארץ ישראל – 'אם הבנים' – כביכול מכינה את השטח לבואם, דואגת להתפתחות בכל מיני תחומים, ובלבד שבניה יבואו.
אם כדי להרגיש יותר בנוח, יש מילדיה שצריכים שתהיינה חנויות פיצה, כמו שהיו רגילים בחו"ל וכמו שזה חלק מהתרבות שלהם, אמא כבר תדאג שתהיינה, ובלבד שיבואו. וכן על זה הדרך אפשר להבין התפתחויות רבות כאן בארץ ישראל. ודאי שניתן לראות את הדברים בצורה שונה, אבל אני אישית רואה כך את פני הדברים, גם בחידושים כמו הרכבת הקלה. זה הכל דברים שארץ ישראל – אם הבנים – דואגת להם כדי למשוך את בניה הביתה ולהשאיר אותם מתחת לסינרה.
אמנם אין זה אומר, שצריך לייבא את אמריקה לכאן. עם זאת, עלינו להבין, כי מצד אחד, ארץ ישראל 'דואגת' לנוחיות בניה כדי שיעלו, יתאקלמו וישארו, ומצד שני, צריכים לזכור, כי אל לנו להיות שקועים בעולם הגשמי. דבר זה נכון גם ביחס לעולים בעצמם, וגם לאלה מתרבויות אחרות כמו החרדים המקומיים. מה שראוי ומקובל בתרבות אחת יכול להיות בלתי ראוי ואף מזיק לאנשים מתרבות אחרת.
מה היית מייעץ לבן חו"ל ששוקל לעלות ולהתישב בארץ ישראל?
כמו שאמרתי, רואים שארץ ישראל מכינה את התשתיות כדי שבניה יחזרו. היום ב"ה יש בארץ ישראל כל מה שצריך עבור משפחה חרדית.
מישהו מחו"ל פעם שאל אותי היכן אפשר לגור כאן. אמרתי לו – קח מפה של ארץ ישראל, ובכל מקום שתניח את האצבע תמצא מוסדות לימוד חרדים בקרבת מקום. אפילו אם מה שמתאים למשפחתך זה מוסדות ביידיש, תוכל למצוא במרחק נסיעה קצרה. ודאי, שהמרחק כאן מכל מקום בארץ ישראל למוסדות מתאימים הוא פחות מאשר המרחק מחלק מהמקומות שהחרדים הולכים לגור בהם בחו"ל למוסדות שלהם שם.
צריך לתת את הדעת על התאמה לסגנון החיים, ולא להרבות בשינויים שיקשו על ההתאקלמות. לדוגמה, מי שהצליח בחו"ל לגדל את המשפחה שלו כפי רצונו, ושם התגוררו בבית פרטי, כדאי שיחפש מקום בו יוכל לעשות זאת כאן בארץ ישראל. זאת לא חכמה להתעקש למשל לגור בירושלים, כשיוכל לעשות זאת רק בבנין מגורים רב-קומות עם הרבה דיירים, כשהוא ומשפחתו אינם רגילים לסגנון מגורים כזה. אני מכיר מישהו שעשה כן ומשפחתו לא הסתדרו כאן עם השינויים, עד שנאלצו לעזוב ולחזור לחו"ל.
אנשים לפעמים נוטים להאשים רח"ל את ארץ ישראל כגורם להתדרדרות רוחנית, אבל האמת היא שיש גורמים אחרים. חשוב לא להתפשר בשום אופן על הרמה הרוחנית של המשפחה. אם בחו"ל לא דלק רדיו בבית, גם כאן בארץ ישראל שלא ידלק, גם אם מדובר ברדיו בעברית… אני מכיר משפחה מעדות המזרח, שבאנגליה היו שולחים למוסדות טובים ושמורים ביידיש, וכך הבנים גדלו לתפארת. כשהם עלו לארץ, התפשרו על רמת מוסדות החינוך והילדים אכן התדרדרו. כואב הלב לראות את זה. לא חייבים דווקא יידיש, אבל אכן חייבים לדאוג למוסדות שיתאימו לרמה הרוחנית[1]. אבל כמו שאמרתי, מי שרוצה דווקא מוסדות ביידיש – גם את זה ימצא במרחק נסיעה מכל מקום שרק יבחר לגור בו בארץ.
לסיום, מה יש לך לומר לאגודת קדושת ציון ולקוראי הגליון?
דבר ראשון, אני רוצה לחזור ולהדגיש את מה שהסברתי בשיעור במוצאי שבת, בה היה ניתן להבין בברור את החששות בעליה להר הבית – באזור מעל הכותל המערבי יש חשש גדול שמקום זה הוא מקום המקודש של מחנה שכינה. וממילא מובן למה אסור לעלות.
חשבתי עוד משהו להציע לאגודה.
יש לי רעיון שלדעתי מאוד מתאים לאגודת קדושת ציון שתעשה זאת, משהו שיכול לקדם הרבה את ההסתכלות הנכונה בכל מה שקורה כאן. אני לא יודע אם בידיכם האפשרות לבצע, אבל בכל אופן אומר את הדברים.
הרי אנו עדים לכל כך הרבה ניסים שהקב"ה עושה איתנו כאן בארץ ישראל, המורים שהקב"ה איתנו ומוביל את כל התהליך הזה שאנו נמצאים בו, רק שאנחנו לא מתבוננים ומפנימים. רק לאחרונה היתה מתקפה של מאות טילים ששלחה איראן, מבלי שנעשתה אפילו שריטה ליהודי. בערב פסח ברחוב תכלת מרדכי בירושלים, היה פשוט כמו שמלאך חסם בידיו את המפגעים הערבים, שלא הצליחו לירות עקב מעצור בנשק. גם באירועי שמחת תורה תשפ"ד, בתוך כל התופת, היו גם המון נסים וסיפורי השגחה.
אני מציע שתעשו 'פארק הניסים', שתהיינה בו תערוכות שונות עם ממצאים מהאירועים השונים, כמו האקדח שלא ירה, שיספרו את הנסים שהקב"ה עושה איתנו כאן. אפשר להראות שם מצגות קצרות של קציני צבא שיסבירו בדיוק מה היה עם הטילים מאיראן, איך שרואים שהכל זה נסים. הרי כל מי שיש לו שכל מבין את זה.
בחול המועד האחרון היו יהודים שהגיעו לראות את שריד הטיל האיראני ליד ערד. כנראה זה רעיון שיכול להתאים לציבור שלנו.
כך אני חושב. צריך שזה יהיה מקום שאפשר לבוא לבקר בו עם כל המשפחה, שאנשים ישמחו וירצו לבוא. כך, מתוך התבוננות בנסים, נבין ונפנים שהקב"ה רוצה אותנו כאן, ומוביל אותנו לקראת הגאולה השלמה בקרוב.
[1] הערת המערכת – דברי הרב שמעדרה ודאי נכונים, שאין להתפשר על רמה רוחנית כשבאים לארץ-ישראל, ויש להזהר מנפילה לשאננות מתוך אמונה שכאן חיים בין יהודים ולכן לא כל-כך משנה לאיזה מוסדות שולחים וכו'. אמנם המציאות בפועל היא שברוב מוחלט מהמקרים, העליה לארץ מביאה עמה עליה גם ברמת מוסדות החינוך ובכל פרמטר אחר של רמת היהדות, ולא כדברי המלעיזים על ארצנו הקדושה ומנשקים את סיר הבשר של הגלות מתוך נימוקים של צדקות מדומה, שאינה מעוגנת במציאות.
פינגבק: ציונות חילונית ואנטי-ציונות חרדית: מה קדם למה? - תזכורת חשובה - Hyehudi.org