לכל חלוצי הצבא לוחמי מלחמת ה', ולכל העומדים על משמר ארץ קדשנו בכל מקום שהם!
הקדוש ברוך הוא, ועם ישראל כולו, שמחים ומאושרים על שזכית לחגור נשקך ולצאת למלחמה על אויבי ה' ועמו. מכיון שחייך חשובים לנו מאד, ואנו חפצים בהצלחתך ובשובך לשלום עטור נצחון ותהילה, רצינו שתדע כיצד מתיחסת התורה לאויבי העם ומה נדרש ממך כדי להכניע אותם.
רצינו שתדע, שאתה מצטרף כחוליה בשרשרת הזהב של גיבורי האומה לדורותיהם אשר דרשו מעצמם ומחייליהם מסירות והתמקדות במטרה.
א. הטהרה – טהרת הלב וטהרת המעשה – חשובה מאוד. יש לשמור על מחשבה ודיבור נקיים כראוי למקום קדוש אשר ה' א-להי ישראל מתהלך בקרבו.
ב. הנקיות האישית והסביבתית חשובים מאד. בכל מחנה צריך להיות בית כסא מוסדר וצנוע. אם אין בית כסא, התפנה באופן צנוע וכסה את הצואה היטב בעפר.
ג. כיון שהתחילה הלוחמה בשטח, עליך לסלק ממך כל מחשבה על משפחתך, אשתך ובניך. עליך לחשוב רק על הלחימה שלפניך, ועל הדרך לבצעה באופן הטוב והיעיל ביותר.
סלק כל מחשבה של פחד מלבך, השען על הקדוש ברוך הוא – צור ישראל וגואלו – והלחם בכל לבך ובכל נפשך.
עודד את חבריך וחזק את רוחם.
זכור, שאתה שליח של כל עם ישראל המתפלל לשלומך ולהצלחתך.
ד. דע את האויב – האויב שאתה נלחם נגדו – אויב אכזרי. אם תיפול בידיו לא ירחם עליך, אם לא תנצחנו במלחמה – הוא ישאף להשמיד את כל העם שלנו – לשחוט את הגברים ולקחת את הנשים.
לכן הגבר בלבך את רגשות הכעס, הנקמה והשנאה אליו, כאילו כבר ביצע את זממו. רגשות אלה יעזרו לך להוציא מן הכוח אל הפועל את יכולותיך המבצעיות.
ה. האויב משתמש בתכסיסים כדי לבלבל אותך. אם תדע אותם מראש, תתגבר עליהם:
1. הוא מתחבא מאחורי נשים, זקנים וילדים, ואף מאמן אותם להשתמש בנשק ולהוות פצצות חיות.
זכור-
נשים- הן האמהות של האויב.
זקנים- הם האויב מן העבר.
ילדים- הם האויב של העתיד.
התורה אינה מכירה במושג "חפים מפשע" – זהו מושג היסטורי, השייך למלחמות האבירים של אירופה מימות הביניים. הוריך ואחיך, האזרחים היהודים, אינם נחשבים בעיני האויב הערבי חפים מפשע!
כמו כן, אזרחי האויב הם העוזרים לחייליהם במלחמתם נגדך, וישמחו לראותך מוטל מת מתבוסס בדמך. הם הם המחלקים סוכריות ברחובות על הרג נשים וילדים ישראלים.
אין מקום במלחמה לרגשות חמלה. אל תתפתה לרחם עליהם. אם תרחם עליהם, עלול הדבר לעלות בחייך!
הרוג אותם בכל ספק סכנה לחייך. אל תהסס ללחוץ על ההדק.
2. בתי חולים הם מחסה חביב על האויב. חייליו מתחפשים לחולים כדי להנצל או כדי להתנפל עליך בהיותך בלתי מוכן – האויב הפך את החולים לשותפים במלחמתו. אם הוא לא חס על בני עמו, אתה ודאי פטור מלחוס עליהם.
הדבר אמור גם לגבי בתי ספר, גני ילדים ומוסדות לעזרה 'הומניטארית', הנמצאים בשטח האויב.
ו. זכור: האויבים חשובים ככלבים וחמורים. אין כל ערך לחייהם.
הכה בהם ככל אשר תוכל – הסתער כדי להשמיד להרוג ולאבד !
השאר אחריך אדמה חרוכה !
ז. התורה מחייבת להרוג את כל הזכרים של האויב – ללא התחשבות בגילם.
בהרגך כל זכר אתה מחליש את האויב, כך שגם בעתיד לא יוכל להלחם נגדנו.
הסיבה היחידה להשאיר אויב חי, באופן זמני, היא בתועלת שהוא עשוי להביא להמשך לחימה מוצלחת עד לנצחון.
הרוג גם את מי שנכנע.
זכור – הנכנע רצה להרגך, אלא שלמרבה המזל לא הצליח, והוא מחכה לרגע בו יתהפכו היוצרות והוא יתנפל עליך להרגך.
לכן, בודאי אין להגיש לו סיוע 'הומניטרי', כולל אוכל ושתיה.
שים לב – התורה לא מכירה במושג 'שבוי מלחמה'.
ח. זכור כלל חשוב – אין אתה נמצא ב'משחק מלחמה', שבו הצדדים פועלים לפי כללים קבועים מראש.
במלחמה אין כללים – הכל מותר כדי לשבור את רוח האויב ולנצחו.
ט. לאויב הנלחם נגדך אין כל זכויות. הוא ויתר עליהן ברגע שיצא למלחמה.
אל תטפל בפצועיו – הרוג אותם! הזהר – יתכן ויש עליהם חגורות נפץ!
אל תכבד את המקומות הקדושים לו – הם מהווים מקור לטיפוח השנאה לעמך. הם גאוותו ומהם הוא שואב את כוחו. הרוס אותם עד היסוד, העלה אותם באש!
ביזה ושלל האויב מותרים – התורה מתגמלת את החייל הַמְסַכֵּן נפשו למען עמו. קח לך מה שתמצא. התחלק עם חבריך! ואכלת את שלל איביך אשר נתן ה' א-להיך לך!
י. העיתונאים מהווים מטרד וסכנה לחייל הישראלי. הם מסיחים את דעתו ומפריעים לו להלחם בחופשיות.
זכור – עיתונאי של רשת זרה עלול להיות מאנשי האויב העובד ברשת זו.
ברור לחלוטין, שהוא מעביר מידע לכוחות האויב.
לכן, עליך להתייחס אליו כאל אויב.
לסיכום, נצטט את דברי הרמב"ם :
וְכָל הַנִּלְחָם בְּכָל לִבּוֹ בְּלֹא פַּחַד וְתִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת ה' בִּלְבַד, מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יִמְצָא נֵזֶק וְלֹא תַּגִּיעֵהוּ רָעָה. וְיִבְנֶה לוֹ בַּיִת נָכוֹן בְּיִשְׂרָאֵל וְיִזְכֶּה לוֹ לְבָנָיו עַד עוֹלָם וְיִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה כח-כט) "כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה ה' לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן כִּי מִלְחֲמוֹת ה' אֲדֹנִי נִלְחָם וְרָעָה לֹא תִמָּצֵא בְךָ'… וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ".
"כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ"
הריגת הטף אינה לעולם, כ"א כדרך מלחמה או כנקמה לאות ז'