כמדי שנה, גם בשנה זו התכנסנו יחדיו בפרשת ויחי מתוך דיבוק חברים ותחושות קודש של התעלות וחיבור לרגבי אדמתנו הקדושה בחברון, ערשו של העם היהודי, העיר בה קבורים אבות האומה ובה נוסדה ממלכת דוד משיחנו, בטרם עלה לירושלים וקבע בה משכן עולמים.
למעשה, עד סמוך ממש לתאריך המיועד, היה קשה לדעת אם השנה תתקיים השבת לנוכח מצב המלחמה ואי-הוודאות הכרוכה בו, ומבחינת סדרי ההתנהלות הרגילים, הדבר הפשוט יותר היה לוותר השנה על ההתכנסות. אך בני התורה הנפלאים, אשר אש-קודש של אהבת ה' וארצו בוערת בקרבם, לא נתנו מנוח וכמעט ש'הכריחו' את ראשי האגודה לקיים את השבת בכל מצב, וכך נערכנו תוך זמן קצר ביותר וכמעט בלא תקציב, תוך נסיונות לאלתר פתרונות של הרגע האחרון. אחד האברכים הצעירים התנדב לבשל את האוכל, פתרונות דיור נמצאו מהרגע להרגע, מקום אכילה נמצא כאשר נגאל אולם ממש סמוך לשבת מידי זרים – ומובן לכל, כי סטנדרט הבניה שם לא היה מהמשובחים. הסוגיות החמורות של שהיה והטמנה, כירה, כופח ותנור – אף הן קבלו חיות מחודשת לאלו המורגלים בפלטה חשמלית, ולפתע הומחש בפנינו מהי גזרת שמא יחתה, מהי הטמנה בדבר המוסיף ובדבר שאינו מוסיף ועוד נידונים, אשר עד כה היו נחלת הדמיון וציוריו של יוני מהמשניות המאויירות…
כאמור, ההתארגנות נעשתה ממש בסמוך לשבת, ועל-אף זאת, היתה זאת שבת מרוממת, ומבחינות רבות היא היתה מוצלחת במיוחד דווקא לנוכח האולם הקטן, בו ישבו כולם יחדיו ולא בפיזור, ואף את הדרשות המרתקות היה ניתן לשמוע בנקל. השירים המרגשים הוסיפו לאווירה השורשית, ועל רקע נפלא זה נאמרו דרשות מלהיבות ומרתקות מאת רבני האגודה, כאשר רבי יעקב עזרא, אשר גאל את המקום, מתאר את מהלך הקנין. הציבור שהגיע, כפי שכבר הורגלנו באגודת 'קדושת ציון', היה מגוון מאד, וניתן היה רק להתפעל מהאחדות המלאה שהורגשה בין כולם.
לאחר הסעודה התקיים סיור מיוחד בהדרכת המדריך הנודע של אגודתנו הרב מאיר גולדמינץ במערת המכפלה, ותוך כך למדנו בעומק הפשט את פרשת קנית המערה [ראה מסגרת]. אחר זאת עוד הספיקו החברים לישב לשבת אחים בצוותא עד 1 בלילה.
גם בשבת בבוקר זכו המשתתפים לשמוע דרשות מרתקות תוך שיתוף הקהל, וכן נאמרו דברים על-ידי נעם ארנון איש חברון, שתאר באריכות את ההיסטוריה של מערת המכפלה, האפופה מסתורין והוד קודש.
לאחר מכן יצאה הקבוצה לסיור מרתק במיוחד עם הרב גולדמינץ, ובבית הדסה בקרו אצל הצייר הרב שמואל מושניק, שעלה מברית המועצות, ומתגורר כבר 40 שנה בבית של הרוקח מחברון שנטבח על-ידי פראי האדם הישמעאלים. הרב מושניק השתתף בעצמו בהקמת הישוב היהודי, ותאר את כל התלאות של ההקמה, לרבות הרצח בבית הדסה, רצח אהרון גרוס ושאר הקרבנות שהוקרבו על-מנת שישובו בנים לגבולם. כשתאר את התשועה שארעה בתשנ"ד אחר שאותם פראים תכננו לבצע טבח כעין זה שבצעו השנה החיות מעזה בשמיני עצרת, עצרו המשתתפים את נשימתם, והודו לה' על כך שחרבם באה בלבם ומזימתם השפלה סוכלה באבה.
לאחר מכן עלתה הקבוצה בעליה התלולה לתל-רומיידה, שם מתגורר ר' ברוך מרזל, שדיבר על אתגרי התקופה לנוכח המציאות שנוצרה השנה. מעל האשקוביות של תל-רומיידה נמצאים קברי ישי ורות, שם התפללו תפילת מנחה, ועוד הספיקו לערוך סיור עם הרב גולדמינץ בחומה הכנענית.
בסעודה שלישית שוב זכו לשמוע דרשות ממיטב רבני האגודה ולהתרפק בשירי געגועים לגאולה השלמה, העומדת בפנינו, וכל שעלינו לעשות למענה הוא לרצות בה באמת.
לאחר הבדלה, נפרדו מתוך שירה וריקודים וחזרו איש איש לביתו מתוך שמחה, חדוה והכרת הטוב לה' על כל הטוב שגמלנו והביאנו לשוב לחברון ערש מורשתנו, ועל השבת הנפלאה במחיצת אגודת 'קדושת ציון'.