גם השנה, כמיטב המסורת, זכינו לקיים את טיול בין הזמנים של האגודה, שכבר נודע בשערים כמשלב חויה גשמית ורוחנית, חויה של התבוננות במתנת ה' יתברך – הארץ הטובה אותה הוא דורש תמיד[1]. כל זה, בנוסף ל'סור מרע', באשר הטיול נערך תמיד על טהרת הקודש ללא שום חשש של מראות אסורים. וכך נאספנו ביום א', כ"ז ניסן, בירושלים עיר הקודש, קבוצה של בני תורה איכותיים מכל הקהילות והחוגים באחדות מופלאה כדרכה של 'קדושת ציון'.
לאחר תחנת איסוף נוספת במודיעין עילית, שמנו פעמינו אל נחלת שבט אפרים. כמה נפלא הוא מראה הרי השומרון הנוטפים עסיס הנשקף מחלונות האוטובוס. מול עינינו נעמד הפסוק "וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו ממגד שמיים מטל ומתהום רובצת תחת וממגד תבואת שמש וממגד גרש ירחים. ומראש הררי קדם וממגד גבעת עולם וממגד ארץ ומלאה", ומפרש רש"י – "וממגד – לשון עדנים ומתק [ועיין במאמרו של הרב מאיר גולדמינץ בגיליון אלול-תשרי האחרון, אשר הטיב לבאר ענין זה לאור הטופוגרפיה והאקלים של נחלת שבטי יוסף]. ומה טוב, כאשר זה משתלב עם האוירה המיוחדת ששוררת באוטובוס, הדיונים התורניים לצד דיבוק החברים המיוחד כיאה לציבור בני תורה המעמיקים בעבודת ה'. מתוך אוירה מיוחדת זו, נכנסנו אל הישוב פדואל, הקרוי על משקל הפסוק 'ופדוי ה' ישובון ובאו ציון ברינה', ופנינו אל התצפית המפורסמת, המכונה 'המרפסת של המדינה', אשר כשמה כן היא – פשוט אי אפשר לתאר במילים את התחושה שעברה בנו מול הנוף המדהים מאשקלון שבדרום עד חיפה שבצפון, והכול פרוס מול עינינו – 'שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה. כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך'. היה מי שהזכיר את דברי הכלי יקר במקום אודות קנין בראיה, וכל המסתכל במקום הקדוש ההוא מיד מתלבש בו רוח קדושה וטהרה ומלך עליון ביופיו יתברך תחזינה עיניו – עיין שם ותמצא רוב נחת.
שם פגשנו את המדריך הנודע והותיק של האגודה, הרב מאיר גולדמינץ, ויחד אתו את תושב המקום הרב אבישי אלבוים, שהתנדב לבוא ולהכיר לנו את המקום, ועל כך נתונה לו תודתנו. הרב אבישי ערך לנו היכרות מעמיקה עם הנוף לאור ההיסטוריה של כל האזור. כך, מול עינינו, יוצא הנער מאזור כפר קאסם ['ויצא ישראל לקראת פלישתים למלחמה ויחנו על האבן העזר ופלישתים חנו באפק' – מיקומה של אפק ידוע לנו כתל אפק, ומול אבן העזר, ומשם הדרך ניכרת] דרך אלעד עד שילה הקדומה לבשר לעלי על מות בניו ונפילת הארון בשבי. וכן על זה הדרך, פתאום כולנו מבינים במה זכינו להלך ולשוטט במקומות אשר נגלו א-להים לחוזיך וציריך.
לאחר מכן שמענו גם את הרב גולדמינץ, שהרחיב בדברי הרב אבישי והראה נקודות נוספות בנוף ואת המצר העתיק ששמר על הדרך המובילה אל ההר ומלמד על חשיבותו [המבצר נקרא דיר-בלוט, על שם עצי בלוטים שגדלו סביבו]. לאחר שרווינו את ענינו עוד מעט במראה המדהים של ארץ הקודש, חזרנו לאוטובוס לעבר היעד הבא במסלול – צרדה. את המסלול התחלנו ליד הכניסה לפדואל בשביל שהולך ומתפתל לתוך שמורת נחל שילה. לאט לאט אנו נכנסים אל תוך יופיו המרהיב של הטבע. בשלב מסוים נעצרים והרב מאיר מראה לנו מלמעלה את הדרך אותה נעשה, ובמרכזה חורבות העיר צרדה, המוכרת לנו כעיר הולדתו של ירבעם בן נבט, ולהבדיל – כעירו של יוסי בן יועזר [ישנם הטוענים, כי בזמנו של יוסי בן יועזר האזור לא היה חלק מהישוב היהודי, ומציעים מיקומים שונים עם שם דומה כעיר של התנא]. לידינו ברכת מים קטנה, המתאימה לילדים. הציבור משכשך את רגליו.
המסלול הולך ונהפך למאתגר, ואנו צועדים בזהירות במורד ההר, חוצים עמק ופונים להעפיל אל ההר הבא, שהוא עיקר המסלול. הטיפוס מייגע מעט בבחינת מחזיקים בשוליך ומתאמצים לעלות, אבל בסוף כולם למעלה. במשך המסלול יש גם בורות מים, חלקם מתאימים לטבילה, וכמה מהמטיילים נכנסים לטבול. אנו מתאספים על השביל המוביל אל מרכז ההר ולחורבות העיר צרדה מימי בית ראשון. הרב מאיר מסביר על זיהוי המקום, על המבנה ועל המצודות המקיפות אותה, שלכאורה שימשו תפקיד חשוב במרד בני אפרים שהתחיל כאן.
ממשיכים, ושרידי הבתים הולכים ונחשפים תוך כדי עליה עד מרכז הפסגה. כאן גולת הכותרת של הנוף – תוואי נחל שילה למטה מתעגל ויוצר צורת פרסה, ההרים המרהיבים המקיפים אותו, והישוב בית אריה לימיננו. כמה מתלמידי החכמים מברכים את ברכת עושה מעשה בראשית. הציבור מתחיל קצת להתפרס, ורואים נקודות תצפית שונות. הרצפה מלאה בורות מים קטנים ושרידים נוספים, המעידים על ישוב גדול ושוקק שהתקיים במקום. נכנסים למערה, וכאן הרב מאיר מוסר שיעור קצר על ירבעם בן נבט[2], תוך שהוא משלב ושוזר בסגנונו המיוחד את הפסוקים ודברי חז"ל אודות קלקולו של ירבעם בן נבט וכיצד הוא ניכר מתחילה עוד לפני שצף מעל פני השטח. פשוט מדהים לראות כיצד באמצע טיול, הציבור מתיישב לשמוע ברצינות ומשתתף בשיעור באופן פעיל, משל אמצע הזמן עתה ובבית מדרש ממוזג עסקינן.
לאחר השיעור ומנוחה קצרה, ממשיכים בשביל שהולך ויורד את ההר. הנוף עוטף אותנו מכל כיוון בתחושה משכרת שאין אפשרות לתאר במילים. מכל פינה, זוויות חדשות ואין דרך לבטא את התחושות, חוץ מלהרים ידיים למעלה ולהודות לעושה מעשה בראשית, המביאנו אל ארץ חמדה לרשתה. יורדים למטה אל תוואי נחל שילה שבאותה עונה לא זורמים בו מים, ומגיעים אל סוף המסלול. לאחר כארבע שעות הליכה, בזמן ההמתנה עד שכולם יצאו, הרב גולדמינץ מנצל את הזמן ומאיר נקודה נוספת בסוגיית ירבעם בן נבט והחג שבדה מליבו[3], וכך תוך כדי הדברים, מגיעים אחרוני המתאמצים לעלות.
האוטובוס מגיע, וממשיכים אל מעין עטרת [כאן המקום לציין, כי הנסיעות בכביש היו המקום היחיד בו ראינו את הערבים, שלדאבוננו עדיין יושבים בארץ. הטיול היה חף מכל חיכוך איתם]. המעין נמצא על יד הישוב עטרת, הנקרא על שם העיר עטרות המוזכרת בספר יהושע. האוטובוס עוצר ליד השביל המוביל למעין, ולאחר צעדה של כמה דקות מגיעים. גם המעין מוקף בנוף מרהיב מכל כיוון, ומולנו ממש תענוג – שתי בריכות מים גדולות שמאפשרות לכמות גדולה של אנשים להתרענן יחד [אחת מהן בעומק המתאים לילדים]. הציבור משיב את נפשו בטבילה במים הקרירים והמרעננים, ולאחר כשעה של שהות במקום, אנו ממשיכים לתפילת מנחה ביער אום-צפא השוכן על יד הישוב נוה צוף [לשעבר חלמיש]. גם כאן ניכרת האיכות של הציבור, כאשר תפילת מנחה מתקיימת ברצינות וכובד ראש, שלא היו מביישים ישיבה או כולל באמצע הזמן. לאחר הסבר קצר על המקום ששמו משמר את ארץ צוף המוזכרת בספר שמואל מספר פעמים נוסעים אנחנו אל עיר הקודש עייפים ומותשים, אבל מרוצים, ברגלים כאובות אבל בנפשות מלאות באהבת הארץ אשר עיני ה' א-להינו בה.
[1] ידוע מנהגו של רבי זונדל מסלנט, שהקפיד ללכת בכל יום ארבע אמות חדשות בארץ ישראל (תנועת המוסר עמוד 108), וכפי שמובא בספר 'ארי במסתרים', שכל ארבע אמות בארץ ישראל מכוונות כנגד עולמות עליונים, והמהלך בכל ארץ ישראל זוכה לכל העולמות.
[2] לאחר מכן הדברים נכתבו כמאמר, אפשר להשיגו על-ידי שליחת בקשה לדוא"ל המערכת DOAR@KEDUSHASTZION.ORG
[3] (הפניה כנ"ל – לגרפיקאית: אפשר לרשום אותו מספר הפניה)