לכבוד רבני המערכת שליט"א:
יישר כח –
קראתי את רוב המאמרים, ויש לי כמה הערות.
1. לרב אינהורן שליט"א – בעניין האכזריות כלפי אויב – באמת הבאת הרבה מקורות שאף פעם לא ראיתי – רק עדיין אני מרגיש שחסרה לי תמונה שלמה, כי :
א: אמציה המלך (דה"ב כה יב) שזרק 10,000 אדומיים מעל צוק, שם רש"י מביא מד"ר איכה ר' פתיח' יד: שעם ישראל כולו נענש על מעשה אכזרי זה, וכן המדרש אומר שעמ"י נענש עבור מעשיה של שרה אע"ה כלפי הגר [אני לא זוכר מקור].
ואולי יש עוד מקורות בהם בנוגע למוסר מלחמה – אינני מכיר.
ב: המלחמות בימינו יש להם אופי שונה מאשר פעם – אפשר להרחיב, אם תרצה אסביר במכתב נוסף.
ג: אני פעם פגשתי חייל שעדיין נמצא בטיפול פסיכ' עקב זה שהיה נוכח כאשר צד"ל עשו מה שעשו בסברה ושתילה (1982) הנפש שלנו שונה מנפשו דאז.
הרב חיים מאיר אינהורן:
שלום רב רבי יהושע, אענה את חלקי.
א. מה ששאלת מאמציה – ראשית, ברצוני לציין כי גם במאמר לא היה כתוב שיש עניין להתנהג במידת אכזריות, אלא רק אם יש סיבה טובה לכך – או נקמה, או עמלק, או שהם רצו לעשות כך לישראל, או שלא יעזו לתקוף את ישראל, או כדי להכניעם תוך כדי המלחמה. מה שאתה כתבת הוא נושא אחר, להתעלל בשבויי מלחמה שיצאו נגדם למלחמת הרשות כדי להרחיב גבולם של ישראל, כמו שהיה שם באמציה, שדינם ע"פ תורה להרוג כל זכורה בחרב. מכל מקום צריך לדעת כי אף הביקורת המבוארת בחז"ל שם אינה על המעשה הזה, אלא על המבואר כמה פסוקים אח"כ שהביא את אלהי בני שעיר והעמידם לו לאלהים, והפסוק הנ"ל לא מובא כמקור למעשהו הרע של אמציה אלא כמקור לכך שהקב"ה הצליח דרכו ומתוך כך חטא, כמ"ש 'ורגז ושחק ואין נחת' ע"ש במדרש, וכן הוא אף בסנהדרין קג.
ב. גם היום אין זו מלחמה כמו שנהוג בין אומות העולם, אלא כנגד שונאי ישראל שחפצים להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים, ולכן צריך לחזור במהירות למוסר התורה כדי למגר את הנגף הזה.
ג. זו כבר שאלה פרקטית שיש לשקול, זה לא קשור למוסר, ולפעמים יש מי שזקוק נפשית לנקמה ואסור להפריע לו לעשות זאת, אם רוצה.
בכבוד ובאהבה
חיים מאיר אינהורן.
2. אודות המאמר של הרב שפירא [-'עת מלחמה']:
מאמר נאה אבל נראה שרק נגעתם בקצה קרחון-
1 לא הבאתם את המקור של "אלף למטה" אמנם זה היה מלחמה "רוחנית" כי מדוע לשלוח כל כך מעט חיילים – בכ"א שמעתי שזה המקור של הגרח"ק זצ"ל לפטור בחורי ישיבה מצה"ל-
האם זה מובא במקורות יותר עתיקים מפוסקי דורינו?
2 לא הייתם צריך לכתוב באותיות קטנות אודות נושא ה"אנגריא" כי זה גוף המאמר, ויש להרחיב.
3 מהו גדר פטור בני שבט לוי?
4 ברור שלא רק העניין של העדר טהרה וקדושה בצה"ל שמונע חרדים להתגייס, אלא העובדה שהצבא נשלט על ידי חילוניים שאנחנו נמצאים במלחמת תרבות עמהם. כי גם לפני 70 שנה כשלא היתה "פריצות" בצבא – עצם ההשפעה של הרוב "הציוני" גרם לזה שכמעט כל מי שהתגייס התפקר ר"ל. (כך סיפר לי זקן ממאה שערים)
5 גם אם העם כולו היה חרדי האם אין מקום להשאיר חלק מן הציבור מחוץ לגיוס למען גידול גדולי הדור?
6 גם במלחמת מצווה שהכל מצטרפים – אבל הצבא בימינו בנוי על זה שלא סתם באים ולוקחים כלי נשק ולוחמים אלא צריך אימונים ארוכים כדי להכשיר חיילים וצריך להשאיר מספר רב של כוחות סדיר בכוננות תמידית – האם זה גם בחינה של "חתן מחדרו"?
7 אם העם היה כולו חרדי – האם המודל של ישיבות הסדר מתקבל?
חזקו ואימצו
יהושע ו.
הרב מיכאל שפירא:
יישר כח על ההערות המחכימות.
כמענה כללי נדגיש, כי לא באנו לקבוע מסמרות בדברים עדינים בהלכה למעשה, והפסק מסור לפוסקי הדור.
ובכל זאת בקצרה:
מטרת המאמר היא להאיר את היסוד, שלעת כזאת המצוה על כללות העם היא 'עת מלחמה', ויש לה דין מלחמת מצוה [כמובן בלא שום הנגדה למצוות תלמוד תורה שהיא כנגד כולם! וזכותה גדולה להצילנו מפני אויבינו ולהצליח במלחמותינו, כמבואר בדברי חז"ל במקומות רבים, ולמשל במדרש שוחר טוב (לה) 'אמר הקב"ה לדוד, דוד עסוק בתורה ואני אלחום מלחמותיך, וכן אמר משה על כן יאמר בספר מלחמות ה' (במדבר כא יד), אם אתם עוסקים בספר, אני נלחם על ידיכם'].
הערה 1 – לגבי אלף למטה, במדרשים על פרשת מטות מובא שמשה רבינו ע"ה לקח שנים או שלושה אלף מכל שבט – אחד ללחום, שני לשמור על הכלים ולחד מ"ד גם אלף שלישי לתפילה. אציין, כי בעוניי חיפשתי ולא מצאתי שמשה רבנו לקח אלף ללמוד תורה. והמוצא יבורך.
הערה 2 – כפי שנתבאר, לגבי אנגריא בדווקא לא נכתב למעלה כיון שלא זה גוף המאמר, שאיננו מתימרים לגעת בעניינים אלו בהלכה למעשה ורק להראות את הבסיס.
הערה 3 – בענין שבט לוי, אכן יש מקום לדון ולהאריך… ועוד חזון למועד. ויעויין במאמר הרב אבא שלמה גולדברג בגליון סב, טבת תשפ"ב.
הערה 4 – אכן כדבריכם, וכמו שנכתב בהקדמה, כי מטרת המאמר נועדה אך ורק למען כינון מדינת התורה בשלמות.
הערה 5 – להשאיר לומדים למען גדולי הדור – הכל מבוסס על מצב הצבא כפי שהוא היום, וקשה לנו לדמיין מצב של צבא קדוש עם השראת השכינה. אבל ברור, שבצל השראת השכינה גדלים גדולי הדור ללא כל מניעה. ומשה רבינו ויהושע בן נון ודוד המלך וכו' היו גדולי הדור ללא ספק, והם עשו את כל מלחמות סיחון ועוג וכיבוש הארץ, ללמדך, שאין הדבר מפריע כלל…
הערות 6-7 טובות ונאות ואכן יש מקום לדון ולהאריך כדרכה של תורה, ובכל אופן לזכור תמיד שאת ההכרעה יעשו פוסקי ומנהיגי הדור.
רק אעיר, כי במקרא מצינו ענין של 'ללמדם מלחמה' (ראה שופטים ג ב), ומאז ומעולם, מימות השופטים כבר היתה המלחמה צריכה לימוד וטכסיסים, ולא באופן ספונטני לגמרי כמו שמנסים המשכילים לשוות לאבותינו… ויעוין בספר שמואל (ב כג) אריכות רבה בשמות הגיבורים אשר לדוד וכו', שמשמע שהיה צבא גדול מאד ומסודר שהיה לו מבנה וקביעות ולא רק משהו לעת צרה.