שאלה: במאמרו של הרב בנימין הלוי בגיליון מספר 2, ובהמשך לכך בשו"ת דרישת ציון בגיליון מספר 3, נאמר כי תכלית השכר האמור בתורה הינו ירושת הארץ, והיא הנקראת "ארץ החיים", וכדברי המשנה בספ"ק דקידושין – "… ונוחל את הארץ". אמנם בכל המפרשים שם במשנה מבואר כי "הארץ" אותה נוחלים אינה אלא העולם הבא, והיא "ארץ החיים", וכפי שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה. ואם כן, מנין הראיה למה שאתם טוענים, כי ארץ ישראל היא תכלית השכר האמור בתורה, דלכאורה מוכח מהנ"ל לא כך?
תשובה: ראשית, נודה לשואל שליט"א על שעורר על הטעון תיקון, ואכן, לא היה ראוי מצדנו להביא מתני' דקידושין הנ"ל – "ונוחל את הארץ" – כסמך לכך שענין ארץ ישראל הוא עניין השכר שבתורה. ואמנם גם לאחר פירושי המפרשים שפירשו העניין על העוה"ב, הנה לא בכדי נקטה המשנה בלשון זו, ומסתבר מאוד כי לשון המשנה מבוססת על כך שבכל התורה ובדברי הנביאים עניין השכר והעונש הוא ירושת הארץ. ואף כי מצינו בדברי המפרשים מי שפירש דמתני' קאי על אחר תחית המתים ולא על עוה"ב, כגון בפי' רבנו יהונתן על הרי"ף וב"מרומי שדה" למרן הנצי"ב, ולפי זה מתבאר היטב שאף המשנה מדברת על ירושת הארץ הנגלית לנו, מכל מקום לא היה מן הראוי להביא את דברי המשנה הנזכרת מבלי להזכיר את ביאורה הפשוט אצל רוב המפרשים, ולפיהם היא מדברת על עוה"ב.
אמנם, אין בטענה זו כדי לסתור את עיקר דברינו, ולפיהם עיקר השכר המדובר בתורה שבכתב הוא ארץ ישראל, והמפרשים שביארו במשנה דקאי על עולם הבא לא דיברו אלא על לישנא דמתני', שהוא תושבע"פ, ובה ודאי הוזכר הרבה עניין השכר של עוה"ב, אשר לא עלה על לב מאן דהו לפקפק בעניינו, חלילה.
ובאמת יש לומר, כי ודאי הוא, שעיקר תכלית שכר התורה הוא העוה"ז, וכן ודאי הוא, שתכלית שכר התורה הוא העוה"ב, אלא שהיינו הך, שהרי האדם נברא ומיד הושם בגן עדן לעבדה ולשמרה, הרי שגן עדן זה היה כאן בעוה"ז, וגן עדן זה יהיה לעת"ל כאן בארץ ישראל כאשר יבואו הדברים לתכליתם, וכן מפורש בתהילים (ל"ו, ט') – "ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם", ונאמר בישעיהו (נ"א, ג') – "וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'. וז"ל רבינו הגר"א בפירושו לשה"ש (א', ג') – "כי העובדי כוכבים אינם מקבלים רק מן השמים בכללות וישראל לבדן נוטלין גם ביחוד מן הארץ [וכוונתו שרק ישראל יכולים לקבל הארת ה' אף מהחיים הארציים בניגוד לגויים] וכו', ובזה מתורץ מה שהקשו כל הקדמונים מה שלא נאמר בתורה שכר העולם הבא, כי עיקר העולם הבא הוא להשיב הנשמה למקורה להדבק בשכינה, ובודאי יותר טוב מזה כשהשכינה דבקה למטה כאשר היתה כוונת הבריאה כידוע, ושכר זה כתוב בתורה עד אין מספר "ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם"", הרי מפורש בדברי רבינו הגר"א זללה"ה, כי כל הבטחות התורה [ובלשונו – "כתוב בתורה עד אין מספר"] נאמרו על ארץ ישראל והעוה"ב גם יחד, דהיינו הך. וע"ע בכוזרי (ח"א אות ק"ט עד סוף החלק) שהאריך לבאר וללבן יסוד זה, שייעודי התורה אמורים על עוה"ז, שבמצבו הראשוני והתכליתי הוא הוא גן עדן ועוה"ב.
והדברים מתישבים היטב עם לשונו של האבן עזרא, אשר הובאה ברמב"ן (וישלח ל"ג, י"ט) – "כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל, ומי שיש לו בה חלק, חשוב הוא כחלק העולם הבא". וכן ביאר הרמ"ד ואלי (מבית מדרשו של הרמח"ל), כי א"י התחתונה היא הגוף של העולם הבא – שנקרא ארץ ישראל העליונה (ראה פרושו לויקרא י"ח, עמ' קע"ז, וכן כתב בעוד עשרות מקומות).