בס"ד
לכבוד עלון "קדושת ציון"
אחר מבוא השלום והברכה,
קראתי את העלונים שלכם בעיון ורציתי לעורר על מספר נקודות.
העלון הנ"ל בא לעורר נקודה חשובה ויסודית הנוגעת לעיקר אומתנו והוא השייכות לא"י, ואגב נגעו גם בדברים חשובים נוספים כשיבושים שנגרמו בדרך הלימוד וכדו'.
ואם אמנם יש מן הנכתב שם דברים אמתיים ומועילים, אך כמדומה שנוצרו שם עיוותים מהותיים בכל היחס לדעת תוה"ק. וקודם כל אקדים ששמעתי בשם הגר"נ שולמן שאמר בשם החזו"א ששיבוש ערכים אצל בני תורה חמור יותר מגוף העבירה אצל פשוטי עם, וא"כ א"א להתיחס בשוויון נפש על כל סטיה ואפי' קטנה מדעת תוה"ק.
והדבר הראשון – עצם העמדת הנושא מה יותר חשוב האם התורה או א"י וכל המו"מ בזה הוא מנוגד לכל מה שקבלנו מחז"ל ובפרט מרבינו הגר"א, שכל מי שדרכה רגלו על מפתן תורת הגר"א רואה נכוחה את היחס שהתורה היא כלל המציאות וכמו שהאריך תלמידו הגדול בנפה"ח ואין להאריך, והראיות שהביאו מפסוקים אין בהם כדי לדחות דברים מפורשים שיצאו מפי רז"ל, אם כי יש מקום לעיין בטעם הדבר.
דבר נוסף הוא היחס האוהד ללאומיות, ועי' היטב בקובץ מאמרים להגרא"ו ז"ל ואכמ"ל בדברים פשוטים.
עוד נשתרבבו שם ביטויים צורמים, רבים מהם בנוסח "משכילי" כמו הלעג ל"גלותיות" או לדוברי שפת האידיש (ופלא מדוע לא עוררו על טהרת לשון הקדש בלא שיבושי ב"י שר"י), ומהם בנוסח אוילי כמו הצורך לטבוח בערבים ושפיכת קיתונות בוז על המנסים לשכך את זעם המרצחים וכהנה רבות.
ועל כל גישת תלמידי הגר"א ברעיון ה"אתחלתא" יש לפקפק הרבה שלא מפי הגר"א יצאו הדברים ויש לכך סימוכין, אך זה נדון בפני עצמו.
והגישה ה"עצמאית" להבנת המקראות וה"השקפה" ע"י כל לבלר וצורב, חכם ככל שיהיה, הרי היא מסוכנת לאין ערוך, וכמדומה שמכיון שניכר שהאמת אהובה עליכם תודו על האמת, ואיזהו חכם הרואה את הנולד.
ראיתי תועלת בהעלאת הדברים על הכתב והנני, מוכן לדון בע"פ ככל שתחפצו.
ואסיים בברכת כהן הדיוט שתזכו להמשיך בעבודת הקדש ולעשות רצונו ית' ביתר שאת ויתר עז.
מוקירכם,
שלמה יהודה אהרונסון
בני ברק
לכבוד הרב אהרונסון השלום והברכה,
יישר כח ששם עינו על העלון, והאיר והעיר בביקורתו, ושלא כדרך המתלהמים. וודאי צדקו דבריו, ששיבוש בדעות אצל בני תורה הוא חמור ביותר, ומשום כך יצא העלון לאור עולם.
א. כמדומני שמעולם לא נטען בעלון שא"י יותר חשובה מהתורה, ואדרבה – פסוק מפורש הוא בתהלים "ויתן להם ארצות גויים בעבור ישמרו חוקיו", כל מה שנטען הוא שמטרת התורה אינה ענין נפרד מא"י ועיקר ענין קיום התורה הוא בא"י, וכמ"ש בספרי, שבחו"ל אי"ז אלא ציונים, והביאוהו רמב"ן ורש"י. ועל כן נטען שצריכים בני התורה להכיר במעלת א"י שאינה ענין אך לחלקת אדמה, אלא לעצם תורתנו הקדושה שיכולה להיות במצב המחויב לגמרי ולא רק כציונים ותמרורים. וראה בענין זה את מאמרו של הרב בנימין הלוי בגליון זה.
ב. לגבי היחס ללאומיות בפשוטו אנו חולקים עליך לגמרי, אם כי יש להבדיל בין לאומיות חילונית ללאומיות על-פי תורה, ויתכן שאין בינינו פלוגתא. ודאי הוא, שאלה הרואים ערך בעצם לאומיותו של עם ישראל ללא קיום תורה ומצוות טועים לגמרי, ועל לאומיות זו צווח הנביא הושע "ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אשה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה", אמנם יש לאומיות שעניינה ההבנה שאין התורה עיקרה בעניינו של יחיד, אלא בעם ה' כולו, ולכך נתנה התורה לעם ולא ליחידים, ולכך כאשר העם הוא שומר תורה [או קבוצה ממנו, לגבי קבוצה זו] כל טיפוח ועידוד וחיזוק של רגש זה של עם ישראל בארצו בכל תיקוניו וענייניו, הם עבודת קודש ממש, ולאומיות מתוקנת זה המושג של כנסת ישראל בטהרתו שעליו דברו הנביאים וחז"ל והמקובלים.
ג. לא זכור לי שהיו בעלון דברי לעג על גלותיות וודאי לא בנוסח משכילי, אם כי העלון בהחלט שם לו למטרה לעקור את הגלותיות. "גלותיות" הינה ההבנה שעיקר ענינה של התורה הוא רק בהעצמת נפש האדם בקרבתו לאלקיו, ללא שימת דגש על תיקון הארץ, אמנם עיקר ענין התורה וההלכה הוא שדבר ה' יהיה 'מקורקע' כאן בעולם, והיינו שיהיה משויך לכל פרט במציאות הגשמית, ושתהיה דעת תורה ברורה על מה צריך להיות סדר הכלכלה במדינת התורה הקדושה, ומה דעת תורה בענין נטילת המיסים וחלוקתם, ומה הוא המוסר שצריכים לנהוג במלחמות עם אויבי ה' ואויבי ישראל, ועוד כהנה וכהנה שאלות רבות הנובעות, מתוך האמונה שתורתנו צריכה לנהל ולהנהיג את כל ענייני הארץ מחוקי התחבורה עד חוקי המלחמה, ומחוקי הרווחה עד סדרי היופי האסטטי של העיר [וכפי שמצאנו בזה דינים בחז"ל בפרק לא יחפור ובכ"מ], הגלותיות עניינה לתפוס את התורה כמנותקת מעם ומדינה, ושאינה אלא "צו לצו קו לקו זעיר שם זעיר שם", כאשר מאידך דעת תוה"ק שהתורה צריך שיהיה לה עם ומדינה שהיא המנהלת את חייו לכל הפחות כחוקה מדינית, ולא אך כאוסף הלכות.
נקודה נוספת יש ב'גלותיות' שחשוב לעלון לתקוף, והיא שישנם כאלו שמרגישים שהם מסכנים וחלשים ואין להם מה לעשות, שזו באמת חשיבה "גלותית" הנובעת מהזמנים בגלות שאכן לא היה בידינו כח, ולמעשה בזמננו הקב"ה נתן כח גדול לעם ישראל ובכח זה כבש את א"י והעמיד כאן מדינה שלא הייתה כמותה מזמן שלמה המלך [כמובן שהעיקר חסר מן המדינה, אמנם כבר ניבא ע"ז יחזקאל הנביא בפרק ל"ז, שתחיית ישראל תתחיל מן הגוף ורק אח"כ תיכנס הנשמה בגוף, וזה מוטל עלינו]. ומכאן נקח ראיה לעצמנו, שעתה הדברים תלויים בנו, שנשיב לכאן את שכינת עוזו יתברך, והדעה שאנו מסכנים וחלשים – מלבד שהיא חינוך לשקר – היא גורמת לכך שאכן אנו כחרדים לא נחלץ חושים להפוך את המדינה ליהודית, כאשר לו היינו מודעים לזה שחפץ בנו ה' וכבר הביאנו לארצנו, והוא חושב עלינו מחשבות לטובה ולא לרעה, היינו יכולים לעשות רבות בנושאים הללו [אוסיף, שבנושאים רבים אין אנו מתנהגים כאן כאילו אנו אכן חלשים ובגלות, כשרק שומעים את הנוסח 'מגיע לי' המתלהם של הח"כים והעיתונים, אזי רואים בעליל שהם לא מרגישים בגלות, וכן כאשר רואים את העזות דקדושה להלחם על חילול שבת וחילולי קברים ושאר תועבות, מה שאין מעלים בדעתם כלל בחו"ל, אף כנגד החילונים שם, זה מבטא היטב את התחושה שאנו 'בבית', וכפי שאמר הגרי"ז לר"ע בלוי ז"ל, ורק כאשר אנו דנים באמת על לקחת אחריות על מה שקורה כאן ולנסות להחזיר את הדברים למצב הנכון, שבות ומתערבבות ההשקפות המעוותות שאנחנו בגלות, ואכמ"ל].
ד. בענין מה שכתב מדוע לא התקפנו את שיבושי בן-יהודה, פשוט מאוד, משום שאין לנו עם זה שום בעיה, מדרך השפה להשתנות, וכשם שנכנסו למשנה מילים רבות שאין בתנ"ך כגון 'אויר' 'אמצע' 'כדאי' 'אכסדרה ומרפסת', ופעמים רבות השתמשו במילים במשמעות אחרת מזו שבתנ"ך כגון 'עולם', וכן הראשונים הוסיפו מילים שנכנסו ממש לתוך לה"ק כגון 'מרכז', ואינני חושב שיש ענין לטהר את לה"ק מכל הוספותיהם, כן אין ענין לטהר את לה"ק מהוספותיו של בן-יהודה שהתקבלו בעם ישראל, וזו השפה החיה בה הם מדברים מצעיר הדרדקים עד מרנן ורבנן ותלמידיהון, וכל זה אינו נוגע להיותו של בן-יהודה פורק עול. ואך לקטנות ייחשב העסק בזה.
ה. בענין ה"התלהמויות" שצריך לטבוח בערבים וכו', אינני יודע בדיוק למה אתה מתכוון מהחומר שנכתב, אך בטרם תקרא לכך "עיוות השקפתי חמור", יש לבאר דברי רבותינו בש"ס ופוסקים, כיצד אמרו "גדולה נקמה" ועוד משפטים מהסוג הזה [לא אהיה נועז עד כדי להציע לך לפתוח תנ"ך ח"ו], ויש להסביר מדוע באמת לא נכון לנהוג כפי שנהג דוד שטבח באויביו? ואף אם תמאן לקבל את דברי חז"ל כפשטם, ואנו מוכנים לדון כמו בכל נושא כדרכה של תורה אם אכן ישנם חילוקים וביאורים מדוע לא יהיה זה נוהג היום, כלום "עיוות השקפתי" ישנו למי שלומד בצורה פשוטה את דברי חז"ל כפי שנאמרו ואינו עורך חילוקים מפולפלים
ו. אמנם על ספר "קול התור" היה מי שערער, אך כבר הראינו נכונה בעלונים הקודמים, שגם מי שיתעקש שלא לקבל את עדות חכמי ירושלים בכל הדורות ובתוכם מרנן פוסקי הדור הקודם הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב זצ"ל, מכל מקום יהיה חייב להודות כי עיקרי הדברים שם כבר נכתבו בפירוש ע"י הגר"א בכתבים שהם ודאי שלו, כגון בביאורו לאגדות הש"ס ובביאורו לזוה"ק ולתיקו"ז. וכבר נתבארו הדברים בספר 'אחרית כראשית' של הגאון ר' אריה שפירא בהסכמותיהם של הקנאים הגדולים שאינם חשודים על ציונות פסולה, הלא הם הגרמ"ש שפירא זצ"ל ולהבחל"ח הגר"ש אויערבאך שליט"א.
ז. אכן הגישה העצמאית מסוכנת, אך לאין ערוך ממנה מסוכנת הגישה העדרית, ואם בעיתונות הרשמית יכול כל לבלר לכתוב את דעתו האוילית ללא כל ביקורת רצינית, עאכו"כ אנחנו שאיננו נותנים לכל לבלר לכתוב את דעתו אלא כאשר אנו רואים שדבריו מבוססים מפסוקים ודברי חז"ל.
בכבוד ובברכה, מערכת "קדושת ציון".