שאלה – ראיתי את עלונכם בבית הכנסת של חניכי הישיבות בקרית ספר, וכמו רבים אחרים עיינתי בו והוא אכן מעורר עניין רב, עד שרוב שיחת המתפללים אחר התפילה נסובה על הכתוב בו, כאשר חלק מצדד וחלק מתנגד. מכיון שניכר כי הדברים הינם אכן דברים שעומדים ברומו של עולם, הם ערוכים בטוב טעם והרמה התורנית של העלון היא אכן משובחת ביותר, ראיתי לנכון לסדר כמה שאלות שעלו בקרב הציבור, ואשר בוודאי מקננות בקרב כלל הקוראים במקומות אחרים.
וראשית לכל, השאלה העולה תמיד – אף כי כנים דבריכם והם מבוססים על מקראות מפורשים ועל דברי חז"ל, מכל מקום כיצד זה שגדולי ישראל מכל החוגים בדורות האחרונים נמנעו במכוון מהעיסוק באותם דברים אשר אתם מנסים להעלות למוקד העניין הציבורי של הציבור החרדי. דבר זה לכשעצמו טעון הסבר, שכן לכאורה אתם חולקים בכך על גדולי ישראל, והציות לדבריהם הינו יסוד מוסד בכלל ההנהגה החרדית מאז ומעולם.
פרט לכך נשאלה השאלה – בהנחה שהניתוחים שלכם נכונים, והמציאות אכן הינה כפי שאתם מתארים – מה זה נוגע למעשה לכל אחד ואחד? האם רצונכם שנלך לצבא? לשוק העבודה? להשאר בכולל ורק לדעת שיש כזה תהליך כפי שאתם מתארים, תהליך שאינו נוגע למעשה לציבור החרדי?
בכבוד רב ובהערכה רבה,
שלום מאיר הכהן פרידמן.
תשובה – נתחיל בענין מה שהעיר כי אף שהערכים המדוברים בעלון הינם אמיתיים, מ"מ גדולי הדורות האחרונים נמנעו מלהכניסם לבית המדרש כדי שלא יבואו להמשך אחר הרשעים.
אכן, טענה זו יש בה טעם נכון, ובאמת אנו רואים ירידה משמעותית בהתייחסותם של גדולי ישראל למעלת הארץ וחשיבות יישובה, מאז הקמת המדינה ע"י רשעי ישראל. אך דעת לנבון נקל, כי אין כאן גדר של תקנה, ומעולם לא גזרו גדולי ישראל לבטל ערך זה מן התורה או שלא לדבר בו ולחזקו.
אלא שכל עניין חיזוק הערכים הינו עניין משתנה לפי המקום והזמן, ולא הרי החיזוק הנצרך בדור המבול כדור הפלגה, ולא הרי דור חורבן בית ראשון כדור חורבן בית שני. וכל שלא נעקרה המצוה ע"י תקנה אין צריך מושב בי"ד להשיבה למקומה, ואם ראו בדורו של שמד לחזק את עניין הבידול של יראי ה' ולא לדבר בשום דבר שיכול ליתן ערך כל דהו לרשעי ישראל, אין זה שייך בדורנו, שכבר בטלה הציונות החילונית מן העולם, ואדרבה רוב רשעי ישראל הגמורים מבדלים עצמם לגמרי מכל עניין לאומי. ואדרבה מטעם זה היה ראוי לבדל את עצמנו מכל שמץ של שמאלנות כדי שלא נתקרב עי"ז לרשעים, כפי שאנו רואים שהלבלרים קלי הדעת עולצים בכל לבם על היות דעת גדולי התורה (לפי הבנת דעת בעלי בתים שלהם) כדעת מתבוללי השמאל וכדו'.
ומה שאנו מוצאים שאנשי הימין רחוקים יותר משתו"מ מהחרדים, אינו משום עסקם בא"י, שהרי בציבור הזה עצמו הקרובים לא"י הינם יותר דתיים, צא ולמד על התהום הפעורה בין הציבור המכונה "חרד"לי", שמתרכז בירושלים ובישובי יו"ש, לבין הלייטים לסוגיהם, אשר בדרך-כלל גם יחסם לא"י הינו פושר למדי. ואפילו בין פורקי עול התורה לגמרי רח"ל, המציאות מוכיחה שככל שמתקרבים לענין ארץ ישראל מתקרבים גם לשמירת שאר חלקי התורה והמצוות. ואין לערוך השוואה בין דתיים-לאומיים לחרדים, אלא בכל ציבור בפני עצמו יש להעריך את מידת שמירת המצוות של המחזקים את ענין א"י למול המחלישים אותו.
ואם אין אנו מוצאים את גדולי ישראל שבדורנו מחזקים ענין זה, אין זה אלא משום שמנהיגי הדור עוסקים באותם עיקרים של הדברים הצריכים חיזוק ע"פ רוחב דעתם. ומעולם לא ראינו שעשו כינוס לחזק ענייני דקדוק הלכה וכדומה, וכי משום כך נאמר, שמי שמוציא עלון לחזק את ענין דקדוק ההלכה ראוי לומר עליו שהוא הולך נגד גדולי הדור?
הכלל, שאי אפשר ללמוד מדור אחד למשנהו, ואנו אין לנו אלא העיקרים שמבוארים בתורה שאינם מתחלפים ואינם משתנים, וכל חיזוק בהם ח"ו לומר שהוא מביא לידי חולשה, ורק כשנעשה שלא כהוגן ע"י אינטרסים זרים, כגון רצון להתקרב לרשעים וכדומה, אז יש להרחיק ממנו.
עוד שאלת מהי מטרתנו המעשית, וכי רוצים אנו שילכו לצבא או לשוק העבודה וכדומה?!
ובעניין זה כמדומה שהדברים מיותרים וברורים לכל יראי ה', כי כל עוד בראשי מערכת השלטון עומדים משומדים ופורקי עול, אין אפשרות שיהודי חרדי ירא שמים, ואפילו אינו קובע עת לתורה אלא בק"ש שחרית וערבית, ישרת תחתיהם מכמה וכמה טעמים, וכבר עוררו על כך כל גדולי ישראל מכל העדות והחוגים. ומה ששאלת לגבי שוק העבודה, לא הבנתי מהיכן הוצאת דברים אלו מתוך דברינו, אלא א"כ התעוררת בעצמך לכך, כי קידוש חיי החומר והחולין עלול לגרום להרפות מקדושת חיי הרוח. אמנם אנו, אין מגמתנו להרפות אלא לחזק, ושוק העבודה הינו עניין סבוך מאחר והוא פרוץ מאוד וצריך הכרעת חכמים על כל יציאה אליו, ואנו אין פנינו לפרוץ גדרים אשר גבלו ראשונים לתחום את יראי ה' בבתי מדרשות מפני הרעות הגדולות המצויות בחוץ.
ובאשר לשאלה מהי, אם כן, מגמתנו, נענה דבר דבור על אופניו.
ראשית, כפי שכתב אחד השואלים בעבר, שיבוש בדעות הינו דבר חמור, ובפרט כשהוא אצל בני תורה, וממילא מצוה רבה היא להעמיד דעות נכונות על מכונן.
שנית, גם בפן המעשי, ישנן דוגמאות רבות לכך שהדעה הגורסת כי מציאותנו כאן הינה עניין של בדיעבד גורמת רעות רבות בכל תחומי החיים התורניים – החל מביסוס ז' טובי העיר ע"פ דיני התורה, וכלה בשאלות מדיניות חמורות.
לא נכנס לדוגמאות מעשיות [שישנן למכביר, ובכל אחת ניתן להתווכח על מידת הצדק שבה], אך כל מי שיש לו מח בקדקודו אינו משלה את עצמו שהתנהגות נציגי הציבור ועמדתם בנושאים בטחוניים ומדיניים העולים על הפרק, אינה מושפעת משאלת חברותם בקואליציה או באופוזיציה, ודבר זה הינו עיוות מוחלט. כשם שלא עולה על דעת מאן דהו לסחור בענייני שבת, גיוס בני ישיבות, חינוך וכו', לא יתכן שבנושאים הרי גורל כשאלות חמורות שבחמורות, תהיה בהם השפעה של עמדה פוליטית כזו או אחרת.
עניינים 'פעוטי ערך' כמו הצבעות נציגים יר"ש בנושאים כמו הקפאת בנייה \ מסירת שטחים \ הסרת מחסומים \ שחרור אסירים \ החלפת שבויים \ מבצעים צבאיים, אינם נתונים להכרעת מועצגה"ת על כל צעד ושעל כמו נושאי חינוך למשל, והעניין פתוח למו"מ פוליטי, כמנהג המפלגות האחרות המיוצגות ע"י עסקנים פורקי עול שאין להם אלא תאוות השררה והממון. ואינני מדבר על עניינים הלכתיים מובהקים שהמדינה מתנהלת תוך התעלמות מהם, ומעולם לא שמענו את הח"כים נאבקים עליהם, כגון הלכות שכנים כמבואר בפרק השותפין ובלא יחפור, דיני ירושה שנרמסו בשם "זכויות האשה" ועוד נושאים רבים, ועל כולן עלתה אותה חרפה, שמדינת ישראל מתעקשת לייצר חשמל בשבת קודש רח"ל, וכבר הביע מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל (אשר תמיד ברח כמו מאש מכל התעסקות פוליטית) את פליאתו על כך שאין דרישה זו, שחברת החשמל תשמור שבת, עומדת בראש הדרישות הקואליציוניות של המפלגות החרדיות. ואין כוונתנו לומר שנושאים אלו אינם יקרים לציבור היראים, אלא שחסרה התודעה הלאומית ביחס אליהם, שכלל ישראל צריך להיות מתוקן ולא רק היהודי הפרטי שגר בקרית ספר ויש לו חשמל כשר.
למרות הקשיים האובייקטיביים לנהל מדיניות תורנית בבית מחוקקים כפרני, עניינים אלו היו עשויים להיות טובים יותר בנושאים רבים, אילו הייתה מודעות לערך זה של העמדת הנהגת המדינה ע"פ חוקי התורה.
במישור המעשי, הרי שאף כי אין ביד כל יחיד ויחיד לשנות דברים בגפו, הרי זאת יש לדעת, שהאווירה הציבורית הינה הגורם המרכזי בצומת מקבלי ההחלטות בכל תחום (אגב, יתכן שגם זה אחד מהטעמים לכך שע"פ דעת תורת ה' ישנה ענישה קולקטיבית במלחמה). וממילא, דעה רופסת הגורסת כי לתורה אין עמדה בכל עניין מדיני או בטחוני, מסוכנת ועלולה לגרום נזקים מהותיים לעם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל, מלבד עצם חילול שם שמים שיש בדבר, בין מצד ההעמדה כאילו אין לתורה עמדה בנושאים אלו, ובין מצד המסחר בעניינים הנוגעים למצוות ה' ולפיקו"נ תמורת דברים חשובים ככל שיהיו. ויותר מכך, ההבנה לפיה נושאים מסוימים אינם נתונים לשלטון התורה ובהם ההחלטה נתונה רק ל"מומחים מקצועיים" שאינם נשמעים לדעת תורה כגון נושא הבטחון, יש בה סרך של כפירה, כאילו חס ושלום קיימות שתי רשויות – אחת של "ענייני דת" והשניה של "ענייני חול", וכדי בזיון וקצף. ויהי רצון שיערה עלינו ה' רוח ממרום וינחנו בדרך הנכונה על-מנת שנזכה להעמיד כראוי את מלכות ה' על תילה במהרה בימינו, אמן.