שאלה: הזדעזעתי לקרוא במאמר "יסוד המעלה" בגליון החודש שעבר בתוך הסיפור המתאר את עליית עזרא ונחמיה ובנין ירושלים בימי בית שני את המשפטים הבאים, הצורמים כל אוזן חרדית – "אברכי משי שקדנים ועמלי תורה מתוך הדחק העמידו עצמם בלוע הארי, כשהם הופכים עצמם לפועלי בנין כשנשקם חגור במתניהם, וחבריהם חסידים ואנשי מעשה מגוננים בגופם ובכלי מלחמה שבידיהם על הפועלים בוני העיר מיד חילות יושבי הארץ הבאים עליהם מזוינים. כך פעלו ללא הפוגה בבניה מהשכם בבוקר ועד ליל, כשאף בלילות אינם זונחים לרגע את נשקם מידיהם ועומדים על המשמר מיד מבקשי נפשם. בעוז רוחם ללא פחד וללא מורא נצבו מעטים מול רבים, כשהם רואים במלחמתם זו מלחמה על חיי בניהם ובני ביתם, ומשימים בטחונם באלוקי השמים".
משפטים חמורים אלו מזעזעים כל לב חרדי ונשמעים מפיהם של שונאי הדת למיניהם, החותרים לשנות את צביונו של עולם התורה. משפטים אלו כל מטרתם אינה אלא לקרר את האמבטיה ולהוציא את בני הישיבות מאהלי התורה לזרועות הצבא.
החותם במחאה
י. ר.
בית שמש
תשובה:
משום מה הושמט ממכתבכם משפט שהתווסף מיד לאחר מילים אלו, ואשר מעקר מכל וכל את המשמעות הבעייתית כביכול, של משפטים אלה. בהמשך מאמר "יסוד המעלה", כתב הרב בנימין הלוי – "יצוין, כי באותם הימים, מערכת הביטחון כולה – החל מהפיקוד המדיני העליון ועד מפקדי השטח – הייתה נשלטת בידי יראי ה' מובהקים, ובשירות במשמר אזרחי זה לא היה משום פריצת גדרי ההתבדלות מהרשעים, או משום חשש כלשהו להשפעה רוחנית שלילית". אלא שמבין ריסי עיניך ניכר, שלדעתך טעם הימנעותם של יראי ה' מהשירות בצבא אינו אלא משום ביטול תורה והרס צמיחתם של בני הנעורים לתלמידי חכמים.
טעות זאת נובעת מערבוב שמייצרים גורמים שונים אם בזדון ואם בשגגה, בין פעילות שתדלנים המשתמשים בתירוץ זה לפטור את בני הישיבות – ואת כל מי שיכול לכלול עצמו בפטור זה – מזרועות צבא השמד, לבין המניע האמיתי להשתמטותנו מרשתו. עד לאחרונה הכל ידעו, שתירוץ זה אינו אלא מן השפה ולחוץ, אך באמת ראוי לכל ירא ה' לברוח ממקום זה כמפני האש (גם אם אין עיסוקו בתורה כלל). בעת האחרונה באו קלי הדעת בכלי תקשורת שבקצה המחנה להסתפח לאנשי רשע להיות לעזר ולאחיסמך למקצצים בנטיעות, וזורים חול בעיני ההמון כאילו כל טעם הימנעותנו משירות צבאי אינו אלא משיקולי ביטול תורה והגנתה והמסתעף.
גורמים אינטרסנטיים הפועלים ע"מ לקבל פרס או בהתנדבות בשורות השטן במסגרות התקשורת הפסולה למיניהן, עושים שימוש ציני במחלוקת גדולי התורה על אופני ההתמודדות למניעת סכנת גזירת הגיוס והשמד, ומציגים מצג שווא מזויף, כביכול ישנו מי מגדולי התורה שתומך בשירות צבאי כלשהו לאנשים מסוימים בתנאים מסוימים. זאת, תוך שיתוף פעולה מלא עם הצגת הממסד החילוני, כאילו כל טעם התנגדותם של גדולי התורה לצבא השמד אינו אלא משום ביטול תורה.
ואכן אם כדבריהם כן היה טעם יראי ה' הנמנעים משירות בצבא השמד, היה בדברינו סתירה להנהגה זו, שהרי במעשה שהובא במאמר אנו רואים שראשי חכמי ישראל נחמיה וחביריו שבוודאי היו חכמים בתורה יותר מהרב הכותב הנכבד והמזועזע, ויסכים עמנו כת"ר שגם חביריו של נחמיה לא היו מחממי ספסלים ויושבי חדרי תה גרידא, וכולם נטלו חלק של ממש בנשיאת כלי מלחמה להגנה מפני הצר הצורר הערבי.
אמנם אין צריך למעשה זה ולדומיו לשם הוכחה זו. מדהים לגלות לעתים תכופות עיתונאים בכירים וחרדים בעיני עצמם, שסיימו זה מכבר כיתה ג' בביה"ס, אך אינם שתים לבם לשאלתו התמימה של נהג מונית מתחיל לכל בן ישיבה, משירותו הצבאי של אדוננו דוד המע"ה בצבא שאול. שהרי לגבי מלחמת מצוה שהיא להצלת ישראל ועזרתו מיד צר (רמב"ם מלכים ה', א'), פשוט שאם היה צורך מבצעי בשירותם של תלמידי חכמים לא היה בזה שום פטור של ת"ח, שהרי במלחמת מצווה הכל יוצאין (סוטה מ"ד:, וע"ע סוטה י., ובערוך ערך אנגריא שהובא בגליון שם), וכמו שמצאנו אצל משה, יהושע, דוד ובשאר מלחמות השופטים והמלכים (ועי' רש"י שמות י"ז, י"ב).
ומלחמת מצווה להצלת ישראל ולמעוטי גויים דלא ליתו עלייהו נוהגת אפילו כשאין מלך, שהרי היו עושים כן משך כל ימות השופטים, אף קודם שהיה מלך בישראל. ונכלל בה החובה הפשוטה ללמד לבני יהודה קשת וכל שימושי כלי מלחמה וכלי הגנה בטרם יבוא הצר עליהם, כדברי אדוננו דוד הידועים (שמואל ב' א', י"ח).
ואף לגבי חיוב ההשתתפות ב'נטירותא', שנהג אף בכל גלויות ישראל, שפטרו את מי "שהוא מוחזק לת"ח בדורו שיודע לישא וליתן בתורה, ומבין מדעתו ברוב מקומות התלמוד ופירושיו ובפסקי הגאונים, ותורתו אומנותו" (שו"ע יו"ד רמ"ג, ב') מההשתתפות בו משום ד"רבנן לא בעו נטירותא", לא אמרו כן במקום דקביע הזיקא[1], ואעפ"כ הנהגת יראי ה' בדורנו שלא למסור עצמם לזרועות צבא השמד בכל גווני וגם אם אינם עומדים בהגדרות הנזכרות. וגם בני ישיבות העושים כל צרכי הגוף הנפש והנופש בהרווחה יתירא וביומי דפגרא ממושכים, לא יזכר ולא יפקד ולא יעלה על לבם ליפול בזרועות צבא השמד.
התירוץ השקרי, כביכול כל טעם הימנעותנו מגיוס לצבא אינו אלא משום שמירתם של בני התורה על המדינה, או השימוש במדרש הידוע שבמלחמת מדין הועמדו אלף למטה לתפילה כנגד אלף היוצאים למלחמה, יכולים להוות משקל הסברתי קטן בהקטנת הזעם הציבורי, ובעיקר לעקור את תחושת הנחיתות שהייתה עלולה להיווצר ח"ו בתוככי עולם התורה, ומתבטלת ע"י הידיעה שגם בני הישיבות מביאים תועלת חשובה גם מבחינה בטחונית, וכמבואר בגמ' ב"ב (ז:) "אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו ת"ח", וכ"ה במדרש תהלים (מזמור קכ"ב, ג') "מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה, שערי ירושלים שהיו עוסקים בהם תורה".
ואכן כשאין צורך בכל העם במלחמה, אזי מן הראוי להעדיף להשאיר את תלמידי החכמים על משמרתם לתורה, ועל משמרתם לתפילה כדאי' בב"ר (תולדות ס"ה) "הקול קול יעקב – בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות, אין הידים ידי עשו, ואם לאו הידים ידי עשו, אתם יכולים להם" [ועי' בפתיחתא איכה, דמשמע שדורש דרשה זאת גם על ת"ת, ולא רק על תפילה].
ומטעם זה רשאים נציגי הציבור לפטור את לומדי התורה מעול השמירה כמו שמצאנו גם במלכות דוד, שנטל המס לא היה בחלוקה שווה ממש, כי לא לקח לעבודתו מן העניים [כמ"ש רש"י בדה'י שם], וק"ו שרשאים נבחרי הציבור לפטור את בני הישיבות שמוסיפים שמירה בזכות התורה דמגנא ומצלא.
וכעי"ז אמרו בשבועות (ל"ה:) "כרמי שלי לפני, האלף לך שלמה – שלמה לדידיה, ומאתים לנוטרים את פריו – רבנן". ופרש"י ומאתים לנוטרים כו' – לרבנן הניחם, ויעסקו בתורה אחד מששה שבהם. ולפי"ז היה לה למלכות לפטור שישית מן העם לומדי התורה ממס המלך [במקום שאין מלחמת מצוה, שצריך בה כל אחד ואחד]. אמנם כיון שבדיני חיוב נטירותא של הלכות שכנים לא מצאנו חלוקה באופן כזה, א"א לחייב בזה את הציבור לפטור מחיובי שמירה מעבר לגדרי ההלכה.
אפשר גם להציג תועליות מרובות דתיות או מנטליות שמסייעות למדינה ולאזרחיה, הנעשות ע"י העמדת הישיבות כמתכונתם. ניתן גם להאשים את הרשעים פורקי עול תורה בכל תחלואי המדינה וצרותיה. אך מ"מ אין בכך אלא השקטת המצפון מתחושת חוסר הצדק, ואין בזה טענה הלכתית תקפה בדיני חו"מ ויו"ד לפטור את יראי ה' מההשתתפות בנטירותא ובמצוות המלחמה, כשם שלא יכולה לבוא מכח טענה זו תביעה ממונית על עושי רשעה בכך שע"י מעשיהם גרמו להוצאות כספיות מיותרות בהשקעה בצרכים ביטחוניים עבור כלל הציבור.
אילו היה הצבא מתנהל באופן שמטרתו אך ורק לצורך שמירה והגנת יושבי הארץ, אזי גם אם לא היינו סומכים על שיקול דעתם של מפקדים שאינם שומרי תו"מ, מ"מ צריכים היינו לסייע בדרכים צבאיות רבות לשמירת העם היושב בציון. ואף כשאין צורך בריבוי גדול כ"כ של חיילים, היה לנו להתחלק בזמני השירות כפי שמצאנו בימי דוד שחילקם לחודשים כדאי' בדה"י (א' כ"ז ,א).
גם היה מקום לבעל דין לומר, דאדרבה – רק יראי ה' הם המה שיכולים לנצח המלחמה, כאשר בהם מתקיים הפסוק "כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך והיה מחניך קדוש", וממילא יש צורך דווקא בהם, ואין יכולים לפטור עצמם בתואנה זו שאין צורך בריבוי החיילים.
והנה אנו רואים, שבתוך הציבור החרדי כל בן תורה שבחר לו אומנות להתפרנס ממנה, אין חברת יראי ה' מואסת בו, ואילו הלוקחים עצמם לצבא השמד הרי ללעג ולמיאוס יהיה בפני כל יודעיהם ומכיריהם. וזאת, אף שהדעת לכאורה הייתה אמורה לגרום לתחושת הכרת הטוב כלפיהם, הן מצד שירותם ומסירות נפשם להגנת העם והן מצד שירותם במסע יחצ"נות התקשורת החרד"קית על אלפי החרדים המצטרפים והולכים לצבא השמד מידי שנה בשנה, ומצילים במסירות גופם, נפשם ונשמתם את כלל בני הישיבות מעזיבת מקור מים חיים.
אמנם הטעם הברור והמוסכם על כל גדולי ומנהיגי הציבור החרדי, שיש לעשות כל טצדקי להפטר מגיוס לצבא, אינו משום ביטול תורה, אלא משום ביטול שמירת המצוות, העברה על דת והדרדור הרוחני בדעות ובמעשים שהוא כמעט מחויב המציאות שיהיה במקום זה, אשר כל המערכת מכף רגל ועד ראש מרושתת במשומדים בשוגג או במזיד, מחללי שבת ואוכלי נבלות לתיאבון או להכעיס.
והדבר ברור, כי גם אם תיווצר אפשרות לנתק כל מגע בתוככי הצבא בין יראי ה' לפורקי עול למחצה לשליש ולרביע (אפשרות שעדיין לא נוצרה), וגם אם תפתרנה כל מכשולות הערווה ובעיות הלכתיות רבות בנושאי כשרות ושבת ועוד במקום זה (אשר גם בעיות אלו מתעוררות חדשים לבקרים), עדיין עצם הכפיפות לרשעים וההתחברות עמהם ואחוות הלוחמים לובשי המדים האחידים, מייצרת קרבה מסוכנת מאוד.
אופי השירות הצבאי על כל הכרוך בו משפיע הרבה יותר מאשר משרה כלכלית כלשהי בחברת עוברי עבירה. השפעה שאי אפשר שלא תתן את אותותיה לכה"פ בלבבות, בלגיטימציה רגשית לרשעי ישראל שלא לראותם כרשעים וחוטאים, משומדים ועבריינים.
דבר זה עצמו, מלבד שהוא מביא בבירור לזלזול בשמירת המצוות, הרי הוא עצמו קלקול חמור בדעות, שהוא חמור יותר מקלקול המעשים.
מלבד זאת גם אם יוסדרו כל ענייני שמירת המצוות בצבא באופן אמיתי, מי לידינו יתקע שלא יבואו למחר בניסיונות השפעה וקלקול מעשיים, כאשר מוכיחים את עצמם בשדה החינוך, יומם ולילה לא ישבותו להחדיר את ערכיהם לתוך קודש הקדשים, וכ"ש וכ"ש שלא ימנעו מלעשות כן במקום שלתחושתם הוא מקום הטומאה האישי שלהם.
ובאמת על דא קא בכינא, על אשר מקום המחנה הזה, מחנה המלחמה שהיה ראוי שיהיה הוא מקום הקודש, ועליו אמרו "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך" ובו הפליגו בחיובי הטהרה וההרחקה מן העריות וחיוב קדושת המחשבה (דברים כ"ג, ט"ו ובע"ז כ:), הוא הוא אשר היה למערת פריצים ובאו בו פריצים וחללוהו.
איני יודע אם רצוי ואם ניתן להשיב הגלגל לאחור ולומר את האמת גם אל מול פני התקשורת והפוליטיקה החילונית, וייתכן שגם מלכתחילה התירוץ שנטען היה הטוב ביותר שיכול היה להתקבל, והא קמן שדבר זה החזיק מעמד כשבעים שנות מדינת ישראל. זאת, בניגוד להסבר האמיתי, שייתכן שאינו יכול להתקבל על אוזניים חילוניות שאינן יכולות לשאת את גודל התיעוב וההרחקה שאנו חשים וסבורים שיש להרחיק מהם, ומהחשש הגדול שלא נמעיט בדרגת המיאוס שאנו רואים בדרכם, דרך הרשע והפשע.
אך מ"מ לנו ולבנינו וודאי יש לנו לדעת את האמת, כי טעם השתמטותנו אינו משום ביטול תורה והגנתה, וגם מי שאין תורתו אומנותו יש לו להרחיק בכל כוחו מלהכניס עצמו תחת כנפי הרשעים בצבא השמד.
ונזכה לראות בשוב ה' שבות עמו בתשובה שלמה, ונחיה ונראה בחזרת גאוות חרבם של ישראל בישועת הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, במהרה בימינו.
שאלה: שלום וברכה לעורכי העלון קדושת ציון.
ראיתי שחכם אחד כתב על מה שכתבתם שיש לנו להודות לה' על חסדיו שקיבץ הגלויות לארצנו הקדושה, והביא ע"ז הפסוק שכתוב 'וקבצנו מן הגויים להודות לשם קדשך', וכיון שקיבוץ גלויות זה לא קידש שם שמים, אין צריך להודות על זה, והגדיר שלומר שזה שחזרנו לארצנו 'זה קיבוץ גלויות ועלינו לצפות להשלמת הגאולה בבנין מדינה ע"פ תורה' הם דברים מעוותים, וכן תקף את מה שכתבתם שמימי שלמה לא הייתה לישראל מלכות ושלטון כפי שיש בזמננו, אשמח לשמוע מה אתם עונים על דבריו הנחרצים.
ראובן גרינבוים,
ירושלים.
תשובה: שלום וברכה לשואל היקר,
כיון שלא פירשת לנו שמו של חכם זה, אין אנו יכולים לדון אלא על פי דבריו אלו, ועל כן נתיחס לגופם של דברים.
א. בפסוק הנזכר בתהילים (ק"ו, מ"ז), לא נאמר שאם אין מודים אזי אין זה קיבוץ גלויות, וגם לא שאם אין זה מקדש שם שמים, אזי אין זה קיבוץ גלויות, אלא כתוב שזו תכלית תקוותנו ותפילתנו לה'.
אמנם כמובן פשוט הוא, ואין צריך לפנים, שעל-אף שהעמדת מערכת שלטון רשע כפרני על-ידי בני ישראל ומצבו הרוחני הנורא של רוב עם ישראל בארץ ובחו"ל הינם בוודאי חילול ה' נורא, מכל מקום הרי עצם חזרת עם ישראל לארצם בדורות האחרונים קידשה את שם ה' כפי שלא היה מזה 2000 שנה – צא וראה, שכל המחזירים בתשובה מביאים זאת כראיה לקיום הנבואות, שלא מצינו עוד עם אחד שגלה מארצו וחזר אליה לאחר 2000 שנה, ובזה יכולים אנו להראות לכל באי עולם שדבר אחד מדבר אלקינו לא ישוב ריקם, ודבריו שהבטיחנו בתורתו לפני למעלה מ-3300 שנה נתקיימו, ושב ה' את שבותנו וריחמנו, וכמו שכתוב בשירת האזינו, שדבר זה לא נעשה בזכות ישראל, כי אם להראות 'כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי… ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו'. וכן מפורש ביחזקאל פרק ל"ו, שהחזרה לא"י לא תבוא מכח זכויותיהם של ישראל, אלא כדי לקדש את שם ה' שחולל בגויים בהיות ישראל בזויים ונרדפים בקרבם, ושה' יחזיר אותם אף במצב שאינם מקיימים את התורה אך ורק למען שמו, ורק אח"כ יחזרו בתשובה, עיי"ש כל הפרק. ומלבד אותו חכם נעלם ושכמותו, אשר פלא הוא כיצד טחו עיניהם ואינם רואים את מעשה ה' הגדול, בראות העולם ראו את ישועת אלקינו, וכפי שראינו כיצד התגברה תנועת החזרה בתשובה הן כאן והן בעולם היהודי כולו אחר שנתן לנו ה' את כל הארץ ואת הר הקודש בירושלים, ואין זה אלא מחמת קידוש ה' הגדול שנהיה מזה [ואגב, ראוי לספר כאן מעשה ששמעתי מחכ"א שהפנו אליו ת"ח מחסידי סאטמר שהתעוררו לו שאלות באמונה, בכדי שיבאר לו את עיקרי האמונה, ותוך כדי הדברים שאל אותו שהיראים מאמינים בהרבה דברים 'הזויים', לדוגמא בביאת המשיח ובנין ביהמ"ק, וכל בעל שכל מבין שזה לא יקרה אף פעם, עפ"ל. וענהו אותו חכם, אילו היית שואל אותי דבר זה לפני 100 שנה הייתי מתחיל להבין שאלתך, והייתי צריך להוכיח לך בראיות את אמיתות דברי הנביאים, אבל עכשיו שכבר חזר עם ישראל לארצו, ואפשר להבין בצורה טבעית לגמרי שיבנה ביהמ"ק, והכל בבחינת 'עינינו הרואות', מה מקום לשאלה שטותית זו? ענה לו אותו חסיד בזו הלשון – 'אבל אותנו למדו שזה סטרא אחרא'. והדברים נוראים! במקום לראות כאן את יד ה' ולהתחזק בכל דברי הנביאים, מחנכים אותם שהכל נעשה על-ידי כחות אחרים, על כל ההשלכות החמורות הנובעות מהבנה זו, שעל-ידה מתעוררות שאלות באמונה]. צא וראה מה שכתב הגר"ש אויערבאך שליט"א, הידוע בגודל קנאותו כנגד רשעי ישראל, בהסכמתו לספר 'אחרית כראשית', שיש בספר זה כדי להתחזק באמונה בדברי הנביאים, וכמובן שאין לך קידוש ה' גדול מזה. ואילו אותו חכם לא נודע מי הוא, רואה בזה חילול ה', עולם הפוך שמענו!!!
ב. אמנם האמת, שרוב יראי ה' שמחים ומודים לה' שהם בארץ ישראל, ואין אחד מהם שרוצה לחזור לאירופה או לארצות הערבים, ומאז שחזרנו לארצנו רק נתקיים בנו מה שכתב 'ושב וקבצך והרבך מאבותיך', וברוחניות ובגשמיות נהיה המצב טוב בהרבה ממה שהיה קודם שהשיבנו אלקינו לארצנו, וכידוע שבאירופה היה המצב גרוע מאוד מאוד מצד המשכילים וממשיכיהם, והייתה היהדות החרדית בנסיגה מתמדת מחמת ההשכלה. ומי שמעט מכיר את ההיסטוריה של עשרות השנים שקדמו לשואה באירופה יודע, כי חל תהליך כואב ומדהים, במהלכו תוך זמן מועט יחסית התמוטטו מוסדות החברה הדתיים אשר החזיקו את עם ישראל במשך מאות בשנים, והחילוניות השתלטה על כל פינה, עד שבשואה עצמה כשני שליש מהנרצחים היו חילונים, ואף המכונים "חרדים" היו רחוקים מאד מהמושג המוכר לנו כיום, כאשר בני הישיבות לא היו אלא מיעוט זניח לחלוטין מבחינה מספרית, כאשר אף בתוככי הישיבות היו הרבה כתבי השכלה, כידוע לכל מי שאינו מנסה להשלות את עצמו. ואילו כאן בארץ-ישראל כמעט ואין מושפעים מהחילונים והיהדות החרדית בגדילה מתמדת, ובזכות התחדשות הקהילות בארה"ק בצורה מופרדת, אין מושפעים מהלכי הרוח החילוניים והמערביים למעט מתי מספר בשולי המחנה, ונתרבו הישיבות באופן שלא היה כמותו בכל משך הגלות. ואף לגבי יהדות ספרד, אמנם נתקלקלו כאן הרבה בארץ, ובאשמת ראשי המדינה שר"י, אמנם עיקר הדבר היה על-ידי התפשטות רוח המודרנה שלא ידעו להתמודד עמה, ואף אם היו נשארים בארצות הגויים היו מתקלקלים, וכפי שקרה לאלו שנשארו שם [אמנם ודאי מגלגלים חובה ע"י חייב, ועלינו לשנוא את אלו שגרמו בפועל את קלקולם]. ואלו שהיגרו לאמריקה ולא עלו לא"י, רבים מאוד מהם נהיו חילונים, וכידוע מרבותינו הח"ח והגרי"ז, עד כמה הקפידו על אלו שהלכו לאמריקה ולא עלו לא"י [והגרי"ז לא ענה למכתבי חתנו הגרי"מ ז"ל בשהותו בארה"ב עד שחזר לארה"ק], מחמת הקלקול הנורא שהיה שם, ועל כן רוב היראים שמחים שהם נמצאים בארץ ה', ומודים על זה לה', לומר שאינם כפויי טובה [ואמנם נראה, כי אין לקבוע לזה שמחה ביום אידם, הן משום עצם החיבור לרשעים, והן משום שאז היה אף הקמת ממשלת רשעה בארה"ק, ואף שזה עדיף משלטון הערבים, אך עדיין אי"ז שמחה, ועיקר שמחתנו הוא על קיבוץ גלויותנו ושיבתנו לארה"ק, וקיום הממשלה הרשעה הוא לצנינים בעינינו, וקיבוץ הגלויות היה לאט לאט לאו דווקא ביום זה, ואף כשבאו ישראל לארץ בביאה ראשונה ושניה לא מצינו שעשו על זה יו"ט לדורות, ואין ביאה שלישית שונה מזה, ואף שיתכן שיש שיחלקו על זה, אי"ז נושא עקרוני כ"כ].
ג. וכיון שאנו עומדים שלושים יום קודם לחנוכה, יהא זה בנותן טעם להביא כאן את דברי הרמב"ם בהלכות חנוכה (פ"ג ה"א), שם כתב שחלק מההודאה על הנס הוא על ש'חזרה מלכות לישראל יותר ממאתים שנה', והנה כל המכיר קורות ימי עמנו ותקופת בית שני בפרט, יודע שבמשך רובא דרובא של מאתיים שנה אלו היה עם ישראל נתון תחת שלטון רשעים, וכשמת ינאי המלך עשו החכמים יו"ט כדאיתא במגילת תענית, והורדוס המלך היה עבד והרג את כל חכמי ישראל, ומלבד זה היו הרבה מלכים מבית חשמונאי שהיו צדוקים, והם אלו שהשליטו את הצדוקים על ביהמ"ק ועל השלטון, ובכל אופן כותב לנו הרמב"ם שיש לנו חובה להודות ולהלל על כך ש'חזרה מלכות לישראל יותר ממאתים שנה' כאשר בפועל רק למשך כמה עשרות שנים הייתה המלכות בידי ראשוני החשמונאים שהיו צדיקים, ואם כן תנוח דעתו של אותו חכם, וודאי אפשר לקרוא לקיבוץ גלויות זה 'קבצנו מן הגוים להודות לשם קדשך'.
ד. לגבי מה שכתבנו שעשה עמנו אלקינו חסד שנתן לנו מלכות וכח כפי שלא היה מזמן שלמה, הדברים פשוטים וברורים, לכל מי שבקיא בדברי הנביאים ובקורות עמנו עד סוף ימי בית שני, אמנם פשוט לכל בעל שכל שקרא את דברינו שכוונתנו הייתה למה שאלקינו נתן לנו את ארצו הקדושה, ולא למה שאנו לא נתנו לו ממלכת כהנים וגוי קדוש, ואנו נראים בשפל מדרגתנו, אך כאמור זו בעיה שלנו שאנו חייבים לשוב בזה לאלקינו, אך אין זה חיסרון בטובתו של מקום שנתן לנו בלי סוף, ואיך נעיז פנינו שלא רק שלא עשינו המוטל עלינו, אלא משום כך אף נסרב להודות לו על חסדיו עמנו?
ושמעתי מחכם אחד, שתקופה זו מתאימה למה שכתוב בתהילים (ס"ט, ל"ו – ל"ז) 'כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה, זרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו בה'. ומבואר, שישועת ציון ובנין ערי יהודה יתקיימו בתחילה על ידי אנשים שלא זה בלבד שאינם ראויים להקרא 'בניו' או 'אוהביו', אלא אפילו 'עבדיו' אינם נקראים, הם רק 'זרע עבדיו', אך כל זה לא יהיה אלא למען 'אוהבי שמו ישכנו בה', למען שומרי התורה והמצוות אוהבי ה', שהם יהיו לעולם באותו מקום שכבשו 'זרע עבדיו', וכן אנו רואים בעינינו, שאט אט אלו שניהלו ממשלות השמד מסתלקים מהשלטון בארה"ק, ועיקר הכיבוש מועיל ל'אוהבי שמו', ומה שכבשו לפני כ-50 שנה את כל ארה"ק מיושב בעיקר על-ידי חרדים ושומרי תורה ומצוות – סנהדריה, ארזי הבירה, רמת אשכול, מעלות דפנה, רמות, רמת שלמה, נוה יעקב, קרית ספר, ביתר, מיצד, עמנואל, ואף שאר היישובים שבהם רובם הם מהחלק שיותר שומרים תורה ומצוות בציבור הדת"לי.
מודים אנחנו לפניך ה' על כל החסד שעשית עמנו, כה יתן ה' וכה יוסיף עד שאכן נוכל להודות לפניו בשמחה שלמה בשוב ה' ציון בבנין מקדשו, ובשוב כל בניו ועבדיו לעבודתו, במהרה בימינו, אמן.
[1] כדמוכח בב"ק (קט"ז.) גבי רב ספרא שהיה הולך בשיירא יעויי"ש, ואפשר דבכה"ג לא מהני נטירותא זו, וכעין מאי דמתרץ בגמ' (פסחים ח. ובכמה דוכתי) לגבי שמואל הנביא שהיה מתיירא בשליחות מצוה מפני שאול.