בפרק הראשון הובאו עקרונות תנועת חזון ציון. העקרונות הללו משקפים את רעיונות הגאולה מבית מדרשו של הגר"א. אמנם נשמעת לעתים טענה שהגר"א לא עודד את תלמידיו לעלות לארץ, אך דומה שהטענה אינה עומדת בפני מספר ראיות. הראשונה שבהן היא, שרבים מתלמידי הגר"א עלו לארץ הקודש. כמו כן מתחזקות כיום הראיות שהגר"א עצמו ביקש לעלות. חיבורים רבים של תלמידי הגר"א תומכים בעובדה שהגר"א זרז את תלמידיו לעלות. להלן נבחן את הדברים ביחס למסורות של פירושי הגר"א.
אחד הרעיונות המרכזיים בחזון הגאולה של הגר"א הוא הדיון על משיח בן יוסף ותפקידיו בדור האתחלתא. יש לפי שיטת הגר"א שלושה גוונים של משיח בן יוסף. האחד הוא משיח בן יוסף העליון, שהוא מטטרון שר הפנים והוא מזיהרא עילאה. השני הוא משיח בן יוסף תחתון הוא אחד בכל דור בבחינת צדיק יסוד עולם, והשלישי הוא משיח בן יוסף ששרוי בכל אחד מישראל בהתאם לפועלו לקירוב הגאולה.
משיח בן יוסף, נזכר כבר בגמרא: "מאן נינהו ארבעה חרשים, אמר רב הונא בר ביזנא, א"ר שמעון חסידא, משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו וכהן צדק".[1] לעתים הוא מכונה משיח בן אפרים: "ומשיח בן אפרים דנפק מיניה דעל ידוי עתידין בית ישראל למנצחא לגוג ולסיעתיה בסוף יומיא".[2] בעקבות דברי הזוהר המכנה אותו כמשיח ראשון,[3] אומר גם הגר"א: "משיח הראשון משיח בן יוסף".[4]
הגוון הראשון, משיח בן יוסף עליון מזיהרא עילאה, מובא בתורת הח"ן: מב"י העליון, הוא מט"ט – מטטרון שר הפנים. יוסף ומט"ט שניהם מזיהרא עילאה: "והענין הוא (כמש"ל) כי יוסף ומטטרון הם משרש זיהרא עילאה דנשמת אדה"ר".[5] בזוהר ובתיקוני זוהר יש קשר הדוק בין מטטרון ובין יוסף: "מט"ט לקבליה יוסף לתתא";[6] "מט"ט בדיוקנא דצדיק יסוד עלמא".[7]
הגוון השני הוא משיח בן יוסף תתאה שקיים בכל דור. העניין יכול להילמד מדברי הגר"א בעניין כורש: "על משיח הראשון שהוא משיח בן יוסף… מסט' דשמאל כידוע… שמאלו תחת לראשי והוא יהיה פקידה כמו שהיה בבית שני בימי כורש".[8]
אמנם לגבי הגוון השלישי שהוא חידוש מבית מדרשם של תלמידי הגר"א, לא מצאנו לכאורה מקור כתוב בדברי הגר"א, אבל יש מסורת בעל פה. ניצוצותיו של משיח בן יוסף נמצאים בכל יהודי שפועל לקירוב הגאולה. מעדותם של תלמידיו ר' בנימין ריבעלעס, בנו ר' הלל, ותלמידים רבים אחרים, עולה שהגר"א עודדם לעלות לארץ ולמלא את תפקידיו של משיח בן יוסף. הדברים נלמדו גם בדרך היקש מדברי הגר"א: "וכשאין לומדים בזאת החכמה הוא מתאחר".[9] וכן בפירושו לשיר השירים לפסוקים: "גן נעול מעין חתום" ו"פתחי לי אחותי רעיתי".[10] וכתב הגר"א: "והכוונה גן נעול קאי על הסוד".[11] כלומר, הקב"ה מבקש לפתוח את הגן הנעול לקראת הגאולה. ולפיכך גם העלו שהגר"א היה נהורא דמשיח בן יוסף.
למשיח בן יוסף נועדו, תפקידים מוגדרים. התפקיד המרכזי הוא קיבוץ גלויות שכולל את בניין ירושלים וקיום מצוות התלויות בארץ. תפקיד נוסף הוא גילוי רזי תורה. וכל אלה יסייעו במילוי המשימה של ביעור רוח הטומאה משערי ירושלים.
א. קיבוץ גלויות ובניין ירושלים
כבר הזכרנו את רמזי קול התור לפי פרק כד בתהלים: "מ'י י'עלה ב'הר ה'", העליה לציון היא קיבוץ גלויות; "מ'י י'קום ב'מקום קדשו", קימה היינו בניה, והוא בניין ירושלים; "י'שא ב'רכה מ'את ה'", דבר הנושא ברכה הוא הנטיעה. רמז לכך שכל התפקידים הללו נועדו למשיח בן יוסף מצוי בראשי התיבות של הפסוקים האלו – "מב"י" שהן גם ראשי התיבות של "מ'שיח ב'ן י'וסף". בפסוקים אלה מצויות: עליה, קימה, ברכה, שהן ראשי תיבות "עקב", לומר לך שהדברים הללו נעשים בעקבתא דמשיחא
עניין קיבוץ גלויות מתמקד גם בפסוק "שֻבי אל עריך" [ירמי' לא, כ]. עניין בניין ירושלים מתמקד בפסוק "בֹּנה ירושלם" [תהלים קמז, ב]. והנטיעה נלמדת מהפסוק "כי עת לחננה" [תהלים קב, יד]. חנינה זוהי נטיעה לפי הנאמר "ואת עפרה יחֹננו" [תהלים קב, טו]. שלושת הביטויים הנזכרים, המייצגים כאמור את שלושת הענפים של קיבוץ גלויות, שווים בגימטריה שלהם ועולים למספר 643 שהוא אף הגימטריה של "עדות ביהוסף" [תהלים פא, ו].[12]
ב. ביעור העמלקות וביעור רוח הטומאה משערי ירושלים
תפקיד זה קושר את מקובלי ירושלים למקום הנקרא "פיתחא דקרתא". במקום זה היו מתכנסים המקובלים בירושלים ומתפללים הן לביעור רוח הטומאה והן לשלומו ולהצלחתו של משיח בן יוסף.
על השאלה היכן יושב המשיח עונה הגמרא "אפיתחא דקרתא".[13] בזוהר נאמר שמקומו של משיח בן דוד הוא בתוך העיר ירושלים ומקומו של משיח בן יוסף הוא מחוצה לה: "לאה תחדי בהדי משיח בריה דדוד דנפיק מנה לגו, רחל תחדי בהדי משיח בריה דיוסף דנפיק מנה לבר מירושלים".[14] ועל עניין זה חוזר הגר"א בחיבורו "יהל אור" והוא מבהיר: "לגו, ר"ל דכן משיח ב"ד בר'[א] דלאה יהיה בגו ירושלים".[15]
מקובלים ירושלים מצאו שהמקום הראוי לתפילה נגד שרו של עשו הוא בפתחא דקרתא שמצוי בקו הביניים בין חומות ירושלים לשעריה. המקום זוהה ונערכו בו תפילות, כולל בדורנו.
אחת הפסקאות בספר ברית אבות מתארת את חמשת היקפי ירושלים שעל פיהם אפשר להגיע אל פתחא דקרתא:
יבקשו יו"ח ומצאוה כונת חכמים.
בתוך חמשת הקפי שטחיה ירושלם.
וחשוב דלקמן אטב"ח ומלויים:
"סבו ציון" על "פרזות ירושלם".
"ספרו מגדליה" בהם "שערי ירושלם"
"שיתו לב לחילה" על "חומת ירושלם"
"פסגו ארמנותיה" תוך "לב ירושלם",
"דור אחרון" מול "היכלא דירושלם".
ראה שם תוספ[ו]ת "טפף גינאות",
מכאן, שהכל שוים הם בנחלאות.[16]
המקורות לפסקה זו הם שניים. האחד מזמור מח בתהלים המושר בפי בני קרח שמהללים ומשבחים את ציון וירושלים. הביטוי "והקיפוה" רומז לכך שיש חמישה היקפים לירושלים: "הקיפו-ה". הצמדים הרומזים להיקפים הם: "סבו ציון" "ספרו מגדליה" "שיתו לב לחילה" "פסגו ארמנותיה" "דור אחרון". המקור השני הוא השמות שהיקפי ירושלים מוכתרים בהם: "פרזות ירושלים" "שערי ירושלים" "חומות ירושלים" "לב ירושלים" "היכלא דירושלים". השמות האלה לקוחים מספרות הח"ן ומזוהים עם תחומים שונים בירושלים. במקום אחר בספר מתאר המחבר את מיקומו של כל תחום ואת גודלו. מקשרת בין שני המקורות היא שיטת חישוב האטב"ח המופיעה במסכת סוכה, ושיטת מילוי אותיות. חישוב כל הנזכר מוליך לתוצאה מדהימה של שוויון.[17]
ג. גילוי רזי תורה
כאמור לעיל, לדעת הגר"א גילוי רזי תורה מהווה הכשרה ראויה לקירוב הגאולה, ולכן נכלל תפקיד זה בין יעודיו של משיח בן יוסף. בספר קול התור נקשר התפקיד המיוחד הזה לשם "צפנת פענח" שניתן ליוסף. כוונת הדברים היא, שפענוח רזי תורה על-ידי מי שראוי להם ועבור מי שראוי לשומעם ולקבלם, הוא מסימני האתחלתא ובכוחו לקרב את הגאולה. לגילוי הרזים של האתחלתא יש שני ענפים, האחד במישור האישי והאחר במישור של פנימיות התורה.
מקורות רבים מדברים על כך שהגר"א ראה גם בשמו את ייעודו. 'בשלם סוכו ומעונתו בציון' עולה בחשבון 'אליהו בן שלמה זלמן בן ישכר דוב'". וכן ראה הגר"א רמז לשמו בפסוק "אבן שלמה", היינו אליהו בן שלמה, ופסוק זה סמוך לפסוק "והיה כי תבוא אל הארץ".
גם תלמידי הגר"א שעלו לארץ פעלו על פי רמזים אלה. הם המשיכו בגילוי רזי תורה, פנימיות התורה והשתמשו ברזין ליישוב הארץ. בכל צעד בבניין ירושלים הם שילבו את הרזים הללו. דוגמה מאלפת לכך הם דבריו המרגשים של ר' יושעה בשעה שהתגלתה מחלה בקרב יושבי מאה שערים ועמדו לפנותם: "רבש"ע, לא יתכן, לא יתכן, אנו בחרנו את המקום על פי גורל הגר"א ולא יתכן שהגורל הזה הוליך אותנו שולל, לא יתכן". עוד באותו יום הגו רעיונות לייבוש הביצה ואכן היא יובשה על חלקה נבנתה שכונת בית ישראל, והמתיישבים במאה שערים נשארו כידוע עד עצם היום הזה.[18]
הענף השני הוא גילוי רזי תורה בבחינת גן נעול מעיין חתום – פתחי לי אחותי רעייתי, שלדעת הגר"א יש לעסוק בכך בתקופת האתחלתא. ולכן פרש הגר"א את התורה, ספרי הנביאים והכתובים, לא רק בדרך פשט אלא גם בדרך רמז וסוד. [המשך בעניין זה יבוא אי"ה ובל"נ].
[1] סוכה נב ע"ב.
[2] תרגום יונתן, שמות מ, יא.
[3] בראשית, ח"א, כה ע"א.
[4] ליקוטי הגר"א, ווארשא תרמ"ט, דף מ; סג, ובביאור "באר יצחק", להרב יצחק אייזיק חבר, שם.
[5] שער הגלגולים, הקדמה לו, דף מה ע"א.
[6] תיקוני זוהר, תיקון ע, קלז ע"ב.
[7] תיקוני זוהר, הקדמה, ד ע"א.
[8] ביאור הגר"א לתיקוני זוהר חדש, דף כז ע"א.
[9] ביאור הגר"א לתיקוני זוהר, פא ע"ב.
[10] שיר השירים ה, ב; ד, יב.
[11] ביאור הגר"א, שם.
[12] קול התור, עמ' 26 67; ברית אבות, עמ' 152 212. אנו מפנים לספר קול התור אף שהועלו שאלות לגביו. ספר קול התור מיוחס לרבי הלל בן רבי בנימין משקלוב, בן דודו של הגאון רבי אליהו מוילנה. רבי הלל נולד בעיר שקלאב בשנת תקי"ח ונפטר בירושלים בשנת תקצ"ח. קול התור זכה לתפוצה המונית, רבים הוגים בו וידועים כיום עשרות מקומות שבהם מתקבצים תלמידי חכמים ללימוד משותף בספר זה. תמצית הספר הודפסה לראשונה כפי הנראה בשנת תש"ז על ידי בן נינו של ר' הלל, ר' שלמה זלמן ריבלין. מאז זכה הספר למהדורות רבות. בצד רבים הרואים בספר השתקפות משנתו של הגר"א, אחרים מביעים בכך ספק. בין השאלות המרכזיות בולטת שאלת הפרסום המאוחר. הרש"ז הוא דור חמישי לר' הלל, מדוע אין כל מידע על הספר ומחברו בתקופה שביניהם. תקופה של כחמישים שנה מפרידה בין יום פטירתו של ר' הלל ועד לידתו של הרש"ז, וכמאה שנה עד פרסום ראשון של ספר קול התור. מדוע לא נשמע קולו של קול התור בכל התקופה הזו? שאלה זו מתעצמת לאור העובדה שפועלו של ר' הלל בתחומים מגוונים היה ידוע בסביבתו. כך למשל בספר תולדות חכמי ירושלים [ירושלים תרפ"ט] יש מידע מקיף על פועלו של ר' הלל. בין השאר מוסיף המחבר א' ריבלין את הדברים הבאים: "בידי נמצאים מכתביו של רבי הלל שכתב מירושלים לחתנו ר' שמריה לוריא… בו משתקף בעליל גדולתו של ר' הלל עשרו בתורה ובנכסים ומדותיו התרומיות וכו'". הרש"ז עצמו כאשר הוא מדבר על ר' הלל ופעלו בספר חזון ציון, מקדיש כחמישה עשר פרקים לר' הלל ותקופתו. בכל התיאור הזה לא נזכר שם הספר קול התור. גם ר' יושעה אביו של רש"ז שעסק הרבה בתיאור עליית ר' הלל וחזון הגאולה ואף הזכיר רעיונות שמופיעים בספר קול התור, אינו מזכיר בדרך כלל את שם הספר קול התור. בפזמונים אחרים הוא מכתיר את ר' הלל בכינוי בעל קץ המגולה, אך לא בכינוי בעל קול התור. גם תוכנו של ספר קול התור מעורר שאלות לא פשוטות [היטיב לתאר זאת במבוא לספר ברית אבות בסערת אליהו, ראה שם]. יש להדגיש שרעיונות הגאולה שמצויים בקול התור היו ידועים לפני תקופתו של הרש"ז. כמו למשל השיטה המיוחדת בעניין משיח בן יוסף; המלחמה בעמלק בשערי ירושלים, ועוד. לכן יש להניח שכפי הנראה ר' הלל ערך רעיונות גאולה מבית מדרשו של הגר"א אלא שהוא לא ארגן אותם בספר בשם קול התור. את הרעיונות הללו העביר לבנו ר' משה המגיד דורש ציון, שאף הוא הוסיף רעיונות והעביר לדורות הבאים. הנין ר' יושעה שילב בפזמוניו את הרעיונות האלה וכך עברו אל הרש"ז. בידי הרש"ז נמצאו גם רעיונות שהגיעו אליו מר' יצחק צבי ריבלין דרשן הגאולה. הרש"ז נטל על עצמו את המשימה להדפיס את הרעיונות האלה. אין ספק שהרש"ז הוסיף לחיבור נופך משלו. בצד תיאור זה משער המהדיר של ברית אבות שהרש"ז הוא שנתן לספר את השם קול התור.
[13] סנהדרין צח ע"א, יש גירסאות שמדברות על פיתחא דרומי, וכך לכאורה גם בגירסת הגר"א, אך ראה דברי הזוהר ובעקבותיו דברי הגר"א עצמו להלן בסמוך.
[14] זוהר פרשת שלח, ח"ג, קסד ע"א.
[15] יהל אור, פרשת שלח, דף כ ע"ג.
[16] ברית אבות, עמ' 41-35.
[17] שיטת האטב"ח היא חילופי אותיות לפי האות המשלימה לעשר, למאה ולאלף. אגב, בשונה משיטת האתב"ש או האלב"ם, בשיטת האטב"ח יש ערך עצמאי גם לכל אחת מאותיות המנצפ"ך הסופיות. בשיטה זו ט' מתחלפת בא' כי היא המשלימה שלה לעשר. ח בב' ז' בג' וכן הלאה. צ' בי' כי היא המשלימה שלה למאה ור' וף' סופית הן בנות זוג כי הן משלימות זו את זו לאלף. האותיות המשלימות של "סבו ציון" – בשיטת האטב"ח הן: "מחד יצדש", כי האות מ' היא המשלימה של האות ס', האות ח' היא המשלימה של האות ב' וכן הלאה. יש כאמור לכתוב את האותיות במילוי ולחשב את ערכן: מם (640), חית (418), דלת (434), יוד (20), צדי (104), דלת (434) שין (1010), וביחד 3060. הצמד "פרזות ירושלם" שהוא ההיקף החמישי בשיטת האטב"ח ובמילוי אותיות נותן את הסכום 5961. סיכום כללי של שני המקורות הנזכרים מביא לשיוויון 25941 כלומר חמשת היקפי ירושלים מקבילים לתיאורים של ירושלים בפרק זה. ראה בהרחבה בברית אבות.
[18] א' הורביץ, מוסד היסוד, ירושלים תשי"ח, עמ' 234.