לכל משתתפי הכינוס של קדושת ציון!
אני קטונתי מלברך. אני בא להתברך מכם, ולא לברך אתכם. למה? כי אתם זכיתם להיות, ואני בעוונותי לא זכיתי להשתתף בכנס הזה.
אדם שיש לו נשמה כללית – הוא מגיע לכנס הזה. אדם שיש לו נשמה פרטית והוא אנוכי – לא זוכה להגיע לכנס הזה. מי שאכן זכה לבוא לכנס הזה, הוא לא חי על הגאוה, הוא חי על עם ישראל, והוא מבורך בברכה של עם ישראל.
מי שלא מגיע – לא אכפת לו הנושא הזה, קיבוץ גלויות לא מעניין אותו. [הוא אומר לעצמו] – "אני חי במונטריאול, עולם כמנהגו נוהג. חי בברלין, חי במונטריאול, חי באנטוורפן. מה אתה רוצה?! אני לומד תורה כל יום, הרבה פעמים אני לומד תורה מהבוקר עד הערב, אז מה אתה אומר לי?! אני לא שומע את זה כל כך. זה כמו אוכל לא טעים, אני לא שומע אותך. אני עכשיו נמצא בברוקלין, לומד תורה שמה".
אם קשה, ויש לך בית חרושת שם, ואתה מפחד לקפח פרנסה של מאה או מאתים פועלים – אז אני לא יגיד לך. נכון, אתה מפרנס אנשים, אתה עושה דברים שהם לעם ישראל, וחסדים. אשריך, אני לא יכול להגיד שום דבר. הלוואי שאני אעשה חסדים עם ציפורן אחת של עם ישראל, ואשריך וטוב לך, ואני מקנא בך מאד. אבל אם אתה לא בדיוק ככה, אתה לומד תורה וחושב על עצמך – איך אתה יכול לא להתחשב בארץ ישראל.
היום יש מלחמות קשות על כל כביש לסגור אותו בשבת. כל מגרש – אם יהיה בו קידוש ה' או חילול ה' תלוי בנו. תלוי אם אתה בא כאן לארץ ישראל, אז יהיה קידוש ה' בכביש, אם לא תבוא לארץ ישראל – אז בכביש גהה יש מאה אלף מכוניות מידי יום, אי אפשר לעבור בשבת את הכביש הזה. פעם ניסיתי, אי אפשר לצאת בשבת לרחוב. היום יהודי שמכבד את עצמו, שיש לו נשמה, ולא גר במקום שהוא מאה אחוז שמור מחילול שבת אלא יש שם כביש פרוץ – פשוט אינו יכול לצאת מפתח ביתו בשבת.
יש בית כנסת 'אהל יעקב' מול הבית שלי, פעם אמרו לי לבוא להיות סנדק שם בשבת. על פי רוב האנשים כאן מכבדים ורובם דתיים, אבל הכביש לא סגור בשבת. אמרו לי שיביאו שני שומרים שילוו אותי ויסגרו את הכביש, ואמרו לי – "תבוא שתי דקות, תהיה סנדק ותחזור מיד להתפלל מנחה בבית הכנסת". אמרתי להם 'לא' בא' רבתי! אני לא עובר את הכביש הזה, נקודה. וזה כביש שהוא לא סואן כמו כביש גהה.
מה הפירוש שאתה אדיש היום כשארץ ישראל בוכה בכאלה דמעות שליש?! הכבישים צורחים בארץ ישראל! הורגים אותנו, מחללים שבת, דורכים על אדמת ארץ ישראל בשבת. הכבישים סואנים בפרהסיה דפרהסיה. עשרה אנשים בישראל זה כבר יהרג ואל יעבור. וכאן לא עשרה אנשים, ולא עשרים, ולא מאה, ולא אלף. וכל העולם רואה את זה, זה מצולם בכל העולם, שבת זה כמו חול, ויותר גרוע מחול, כי אנשים יוצאים לטיולים בשבת, איך אתה יכול לעמוד בשקט?!
"אני נמצא בבורו פארק מהבוקר עד הערב, לומד תורה". מה אתה אומר… אתה יודע מאיפה יבוא משיח? לא מבורו פארק. הוא יבוא מארץ ישראל. אם אתה לא נלחם על ארץ ישראל, ואתה אדיש לגבי זה, אז אתה מעיד על עצמך שאתה אדם לעצמך, אשריך שזכית… לכלל ישראל בעולם הבא לא תיכנס, תהיה במחיצה לעצמך. אדם שבמחיצה לעצמו, כמה הוא דליל, כמה הוא חלש. מי שלא שייך לעם ישראל דרך ארץ ישראל, מי שלא מתחבר דרך ארץ ישראל, כמה הוא חלש, כמה הוא דל בעולם הבא. העולם הבא ניתן לעם ישראל, 'ועמך כולם צדיקים'. זה לא ניתן ליחיד, זה ניתן לעם ישראל. ארץ ישראל ניתנה לעם ישראל, ומי שלא שייך לעם ישראל – חלקו לעולם הבא ודאי לא יקופח, ודאי הוא יקבל צ'קים, אבל אל תוך עם ישראל הוא לא יכנס, בחוץ הוא יהיה. צ'קים הוא יקבל, סעודות הוא יקבל, אבל אל המסגרת של עם ישראל הוא לא יכנס.
אשרי הארגון הזה, שהם מוסרים את נפשם, לא חתים מפני איש, מדברים על הדברים האלה. בזה תלויה הגאולה שלנו עכשיו. עכשיו הגאולה כבר בפתח, זה כבר לא כמו פעם. אתה רואה בכל יום ויום, זו סכנת מות או משיח, אחד מהשניים. האור והחושך בערבוביה. חמישים אחוז מוות. ממש ספרי חיים ומתים פתוחים בכל יום ויום.
אשרי מי שישמע אותם. אנשי הארגון הזה מוסרים את נפשם, אני מקנא בהם, אשרי מי שמחזק אותם, מי שישמע אותם. שנזכה בקרוב לגאולה, וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ, אמן!