משנת מרן המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטין זצ"ל
משאו של הגאון רבי יצחק ברנד שליט"א בועידת 'קדושת ציון' בבניני האומה
ברוך ה', כזה ציבור גדול וענק!
ברוך ה', שזכינו פה לציין את היום, בו שבה לידינו עיר הקודש ירושלים על כל חלקיה, שזה בעצם יום שהיה חלק ממלחמת ששת הימים.
אני רוצה להזכיר, שכשאני למדתי בישיבת פוניבז' – אני הגעתי לפוניבז' בשנת התשכ"ח, זאת אומרת שנה אחרי מלחמת ששת הימים – והיה שם המשגיח הצדיק הגדול מורינו הרב יחזקאל לוינשטיין זכר צדיק וקדוש לברכה, שהוא היה המשגיח של הישיבה. ואז, שנה אחרי מלחמת ששת הימים, כל הזמן, כל דרשה שהוא דיבר – הוא דיבר על הניסים הגדולים שהיו במלחמת ששת הימים.
והוא אמר, שזה אחד משורשי האמונה.
מורנו רבי יחזקאל היה אחד מעמודי האמונה, והוא אמר שהיסוד של האמונה הוא להאמין שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את הארץ. הוא דימה את הניסים של ששת הימים לניסים של יציאת מצרים וקריעת ים סוף! לא פחות מזה!
וניתן לשאול, אולי היו ניסים למעלה מן הטבע ביציאת מצרים וקריעת ים סוף יותר ממלחמת ששת הימים, אבל ידוע היסוד של הרמב"ן (סוף פרשת בא), שמן הניסים הגלויים אדם יודה על הניסים הנסתרים, ולכן אף על פי שזה היה יותר בהסתר – צריך להודות על זה.
אם חס ושלום לא מודים לקדוש ברוך הוא על הניסים, זה פגם נורא! כבר הזכרתי בשנה שעברה בענין חזקיה מלך יהודה – כשהקדוש ברוך הוא עשה נס גדול, שבלילה אחד נהרגו שם כל החיילים וראשי הצבא של סנחריב, וחיכו שיאמר שירה לקדוש ברוך הוא והוא לא אמר שירה – חזקיה מלך יהודה, שהיה צדיק גדול, שהחזיר בתשובה את עם ישראל, והחזיר את עבודת בית המקדש, והחזיר את לימוד התורה לישראל, שכל בן ובת שהיו, כל ה'בית יעקב' וכל הישיבות היו בקיאים בכל הלכות טומאה וטהרה, הוא ביער את העבודה זרה כמו שלא עשה שום מלך לפניו, והוא ביטל את השחוטי חוץ, והוא ביטל את נחש הנחושת, וכל מה שהוא עשה – אז הקדוש ברוך הוא רצה לעשות אותו משיח, אדם צדיק גדול כזה, אבל מידת הדין קטרגה ואמרה: אין הכי נמי, הוא צדיק גדול, אבל דבר אחד חסר – שהוא לא אמר שירה על הניסים! (סנהדרין צד.).
כל התיקון שלנו, ביאת המשיח – הכל תלוי בזה שנגיד שירה על הניסים שהקדוש ברוך הוא עשה!
וברוך ה', פה עושים פרסומי ניסא על הניסים של מלחמת ששת הימים, שזה הדבר הכי גדול שיש.
אני רוצה להוסיף פה כמה הלכות, שמלחמת ששת הימים מחייבת אותנו בהן, לא רק להודות על הניסים ולפרסם אותם, אלא זה גם מחייב עוד להלכה.
קודם כל, הכוונה של מלחמת ששת הימים – כיבוש ירושלים, כיבוש יהודה ושומרון, כיבוש סיני, כיבוש רמת הגולן, כיבוש רצועת עזה – זה היה הכל במלחמת ששת הימים. כל זה מחייב, שיש כאן איסור לאו דאורייתא של 'לא תחנם' אם תתן את זה לגוי.
מי שחס ושלום נותן חלק של הכיבוש, שזה ברית של הקדוש ברוך הוא שכרת עם אבותינו, השבועה של הקדוש ברוך הוא לאבותינו אברהם יצחק ויעקב לתת לנו את הארץ, שהתקיים פה באופן הרבה יותר גדול ממה שהתקיים קודם, וכל חלק וחלק של הברית – מי שנותן חלק אפילו קטן של הארץ לגוי – הוא מחלל את הברית! הוא כופר בברית! הוא מפר את הברית! זו ברית ושבועה של הקדוש ברוך הוא!
מדברים, כאילו גם עכשיו ישנו הענין של שלוש שבועות, שאסור למרוד באומות וכל מיני דברים כאלו, שכבר נתבטלו כמה פעמים, אבל שוכחים שיש כאן ברית ושבועה של הקדוש ברוך הוא, שנשבע אז, ושהוא נתן לנו כעת את הארץ הזאת!
וזה מה שדיבר רבי יחזקאל לוינשטיין! אני זוכר אותו, הייתי בישיבה, אני לא מדבר מכלי שני, לא מכלי שלישי, אני מדבר מכלי ראשון, איך שהוא דיבר, שזו אמונה להאמין, שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את הארץ.
וממילא, חס ושלום, מי שנותן חלק של ארץ ישראל לגוי – הוא עובר על איסור גזל, על 'לא תחנם', ורחמנא ליצלן הוא 'מוסר', שאין לו חלק לעולם הבא [אם הוא מזיד], כמו כל העבירות שהן הפרת הברית.
[קיום הברית מתקיים גם כשהכובש הוא חוטא ומחטיא את הרבים, כמבואר בספרי ריש דברים על הפסוק (ח) 'ולזרעם אחריהם', שכולל גם את כיבוש ירבעם בן יואש, שהיה חוטא ומחטיא את הרבים (מלכים ב יד כג-כז).
חוץ מזה, יש כאן מצוה ליישב את כל הארץ. החזון איש כותב (שביעית סי' כד ס"ק א), שהמצוה ליישב את כל הארץ – זו חלק ממצות ביעור עבודה זרה. ואפילו הישמעאלים, שיש דעות שהם לא עובדי עבודה זרה, אבל אומר החזון איש שהישמעאלים הם כופרים בא-להי ישראל, והדינים האלו חלים גם עליהם[1].
כל מקום שבו יהודים יושבים כאן – זה מקדש שם שמים.
ויש עוד דבר חשוב מאוד ביחס לנסים שהיו, כשעם ישראל ניצח את שבע האומות שרצו להשמיד את כל עם ישראל פה – יש סיפור בתנ"ך (דברי הימים ב יד), שהמלך אסא, שהיה מלך צדיק גדול וביער את העבודה הזרה והחזיר בתשובה את כל עם ישראל, והיו שם כושים שלחמו נגדו עם צבא עצום וענק, והקדוש ברוך הוא עזר, שאסא ניצח את כל האויבים. וזה היה קידוש ה' גדול.
ועל ידי זה חלק ממלכות ישראל הצטרפו לאסא, בגלל שראו את קידוש ה' שנעשה על ידו, שנצח את הכושים.
אולם, שנה אחר כך, מה קרה? (שם פרק טז) – מלך ישראל, בעשא, התחיל לעשות צרות לאסא, ולא נתן להם לצאת ולבוא, ובעשא צירף אליו את מלך ארם, שיבוא ללחום נגד אסא. מה עשה אסא – הוא לקח כסף, ושילם למלך ארם, ואמר לו שיפר את הברית עם בעשא מלך ישראל, ושילחם נגדו. ומלך ארם עשה את זה. וההשתדלות הזו הצליחה. נו, ברוך ה', ההשתדלות הצליחה…
פתאום, הגיע נביא ואמר לאסא: אתה עשית לא בסדר. למה בקשת מהגוי שיציל אותך מהאויב? אז זה היה מלך ישראל. למה אתה לא סמכת על הקדוש ברוך הוא שעזר לך באותה מלחמה נגד הכושים? למה בקשת מהגוי שיעשה את העבודה שאתה צריך לעשות? אתה צריך בעצמך ללחום, ולסמוך על הקדוש ברוך הוא שיעזור לך, כמו שעזר לך במלחמה נגד הכושים.
ובגלל זה כתוב בחז"ל, והמפרשים מביאים את זה על המקום (רש"י סוף פרק טו ומצודות ריש פרק טז), שהיה אמור להיות מצב, שמלכות יהודה תקבל בחזרה את כל עם ישראל, וזה היה שלושים ושש שנים אחרי תחילת פירוד המלכות, ששלמה המלך חטא שלושים ושש שנים, וכנגד זה פילוג המלכות היה צריך להיות שלושים ושש שנים, וזה היה באותו הזמן שאמור היה אסא ללחום נגד מלך ישראל, שזה היה שלושים ושש שנים מפטירת שלמה. והוא ביקש מהגוי, במקום לסמוך על הקדוש ברוך הוא ולעשות בעצמו. אז הוא הפסיד את התכנית שיקבל את כל המלכות, והסדק של פירוד המלכות של ישראל ויהודה נשאר עד הסוף ולא חזר.
מה אנחנו רואים – שאם הקדוש ברוך הוא עושה לנו נסים, ועוזר לנו במלחמות נגד הגויים, צריך לדעת שלא לבקש מהגוי שיעשה לנו את המלחמות, אלא אתה צריך לעשות את זה בעצמך, ועל ידי שאתה סומך על הקדוש ברוך הוא – הקדוש ברוך הוא יעזור לך.
[במלחמת יום הכיפורים בתשל"ד, ביום ראשון שלא רצו ללחום, וחיכו שהאויב יתחיל, היה הפסד נורא, ומהיום השני, שהתחילו ללחום, היה נצחון גדול והקב"ה עזר בנסים גדולים. וכן בשאר מלחמות – כשלחמו , הקב"ה עזר לנצח, וכשהתקפלו – הפסידו].
ומזה אנחנו יכולים ללמוד את התפקיד שלנו בהמשך. צריך לדעת שצריך ללחום נגד הגויים ולא לסמוך על אמריקה או על אחרים, אלא לסמוך על הקדוש ברוך הוא ולעשות בעצמנו השתדלות, ועל ידי ההשתדלות שלנו, הקדוש ברוך הוא יעזור, כמו שעזר במלחמת ששת הימים, שהיתה השתדלות, אבל היו ניסים גדולים מאוד, שהקדוש ברוך הוא עזר למעלה מן הטבע. והקדוש ברוך הוא יעזור לנו להקים ממשלה על פי תורה, לא רק בשמירת שבת ושמירת התורה בכל חלקי התורה, שהיו נהוגים בזמן הגלות, אלא גם במלחמה על פי תורה – לסמוך על הקדוש ברוך הוא שעזר לנו לנצח את כל האויבים. ואחר כך נזכה לבית המקדש ונזכה לביאת המשיח בקרוב במהרה בימינו, אמן.
[1] ראה חזו"א שביעית סימן כד סק"ג, שם נתבאר מכח סברה זו, שהם כופרים בא-להי ישראל, כי גם לשיטת הראב"ד, החולק על הרמב"ם וסובר שאיסור לא תחנם חל רק על גויים עובדי עבודה זרה – גם הוא יודה במקרה של הערבים בימינו, שחל עליהם האיסור. וראה גם דברי החזו"א ביו"ד סימן סה.