משא כ"ק האדמו"ר ממונסטריץ' שליט"א
כתוב בזוה"ק בפרשתנו (פרשת במדבר): "'איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל..'. רבי אלעזר פתח – 'שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה..'. כמה חביבא אורייתא קמי קב"ה, דהא בכל אתר דמילי אורייתא אשתמעו, קב"ה וכל חיילין דיליה כלהו צייתין למלוליה, וקב"ה אתי לדיירא עמיה, הה"ד 'בכל המקום אשר אזכיר את שמי..', ולא עוד אלא דשנאוי נפלין קמיה… 'שמחו את ירושלם.." – בגין דחדוה לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא, דתמן אתחברת אתתא בבעלה, וכדין הוא חדוותא דכלא, חדוותא דעילא ותתא". ע"כ לשון הזוה"ק.
ונשאלת שאלה פשוטה, מה הקשר בין המאמר הזה, שעוסק בירושלים, לענין הדגלים, שהרי הדגלים הם סדר המחנות של כלל ישראל במדבר. עוד יש לשאול, שהרי בפרשתנו סופרים את בני ישראל, ואח"כ כשמעמידים את הדגלים, שוב כתובים המספרים של עם ישראל, וזה ודאי בא ללמד משהו.
אני חושב שיש כאן מסר מאד חשוב. סדר חניתם במדבר היה שהמשכן היה באמצע, וסביב לו חנו הכהנים והלוים, שהיו מחולקים לארבע רוחות, וסביב להם חנו כל השבטים, שהיו מחולקים גם כן לארבעה מחנות. למה זה כך? התשובה היא פשוטה. הקב"ה רוצה שנדע, שלכל שבט ישנן התכונות שלו, האופי שלו והדעות שלו. לכל אחד ישנה היחודיות שלו, וכל אחד מגיע מהכיוון שלו לשכינה, שנמצאת באמצע. וזה מלמד אותנו, שאנחנו צריכים להכיר, שלא כולנו אותו דבר, לא לכולנו ישנה אותה דעה ואותן תכונות, אלא לכל אחד ישנה היחודיות שלו, וכל אחד מגיע להשראת השכינה מהכיוון שלו.
ואין זו רק חלוקה של השבטים, אלא כן הוא אצל כל אחד ואחד מישראל. כל אדם יש לו האופי והתכונות והדעות המיוחדות לו.
חז"ל אומרים (ירושלמי ברכות ט א) – "כשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה". ויש לשאול, מדוע דימו את שינוי הדעות לשינוי הפרצופין. תירץ על זה הג"ר בונים אייגר זצ"ל, אחיו של הגרעק"א, שאנחנו צריכים להכיר בכך, שכשם שיש לכל אחד פרצוף שונה ואתה לא נגד מי שיש לו פרצוף שונה משלך – כך אל תהיה נגד מי שיש לו תכונות אחרות ודעות אחרות משלך, כי כך רצון הקב"ה, שתהיינה דעות שונות ויהיה גיוון, ולא יהיו כולם אותו הדבר.
ואני חושב, שזה כל ענין הדגלים – להראות שלכל שבט ישנו הכיוון שלו והיחודיות שלו, ולכן חוזרים על המנין בפרשת הדגלים, כדי להראות שלכל אחד ואחד ישנו הפרצוף המיוחד והתכונות המיוחדות והאופי היחודי שלו.
והסיבה לכך שהזוה"ק הביא את ירושלים בקשר לזה, היא כיון שחז"ל אומרים, שירושלים לא נתחלקה לשבטים. ירושלים מקבצת את כל השבטים יחד, וכל אחד ואחד מישראל – לא משנה מהיכן הוא מגיע, מה הן דעותיו, מה האופי שלו – יש לו מקום בירושלים. ולכן כתוב בירושלמי חגיגה (ג ט): "א"ר יהושע בן לוי "ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" – עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים". כשאחד לא רוצה להכיר את השני בגלל דעותיו או בגלל אופיו, אז הם אינם יכולים להיות חברים. אבל אם מכירים, שלכל אחד צריך שתהיינה לו דעות ותכונות יחודיות – אז כולם חברים. הרי, שהמקביל לסדר הדגלים והמחנות במדבר זה ירושלים, ועל זה אנו אומרים "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה".
הזוה"ק מלמד אותנו, שענינה של ירושלים הוא לקבץ ולאחד את כל ישראל יחד. ואומר הזוה"ק, שרק כאשר יש אחדות בעם ישראל וכולם מרגישים חברים זה לזה – אז נופלים האויבים. וכמו שאמרו חז"ל: "דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו, והיו יוצאין למלחמה ונוצחין. ולמה כן? שלא היה ביניהן דילטורין".
ואני רוצה לברך את כל הקהל הקדוש בפסוק: "יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך. וראה בנים לבניך שלום על ישראל" – במהרה בימינו אמן.