השנה החלטנו ליזום תחרות חיבורים בין קוראי העלון, וזאת על-מנת לעודד את הכתיבה היצירתית בנושאים הקריטיים העומדים על סדר היום של עם ישראל בכלל ושל קהל יראי ה' בפרט. כנושא לשנה זו נבחר חיוב העליה לארץ-ישראל. מן השמים סייעו בידינו לבחור נושא זה, אשר קיבל משנה תוקף בעקבות משבר הקורונה.
הוחלט, שהתחרות תקרא על שם אחד מענקי הרוח של עמנו בדורות האחרונים, אשר דרש לציון בכל מאודו על טהרת הקודש ולא חת ולא זע מפני המלעיזים מתוך המחנה, ואף בימים בהם טרם נולדה אגודת 'קדושת ציון' והיה הדבר נחשב לקול קורא במדבר – עמד אותו ענק וזעק את זעקת תורתנו בדבר מרכזיותה של ארץ-ישראל בחיי האומה והאיסור לוותר עליה בכל מחיר.
מדובר, כמובן, בגאון הצדיק רבי יצחק שלמה זילברמן, אשר ברר וליבן, איזן וחיקר והעמיד יסודות ברורים ואמתיים בכל חלקי התורה, ובכלל זה כמובן העמיד את ארץ-ישראל וירושלים כמרכז ההוויה של האומה. זכות היא לנו, שתחרות החיבורים נקראת על שמו של אותו צדיק, ואף זכינו השנה שצאצאיו תרמו את מרבית הסכום לפרסים הזוכים.
מוגש בזאת המאמר הזוכה לשנה זו מאת הרב אברהם שלמה אופנבכר מהישוב יד בנימין.
לכבוד בן דודי האהוב והיקר, האברך המהולל ר' שניאור אהרון הי"ו.
ברכות לך מארץ הקודש. לא ראיתיך הרבה שנים כבר. ואני יודע, כי לא מעצלות היא זאת, כי אתה לא מתעצל, וכי אתה שוקד על תלמודך יומם ולילה, עמל על דבר ה'. ובתור אברך נשוי עם שבע ילדים, לשבת ללמוד עשר שעות ביום זה לא דבר פשוט, ובכל זאת אתה מוסר את נפשך – אתה ונוות ביתך – וזהו דבר עצום ורב, אני מקנא בחלקך לעולם הבא. אשריך ואשרי יולדתך, ועוד תהיה צדיק גדול בישראל.
שמחתי לראות את הסיכום של הסוגיה האחרונה שלמדת. ניכר ששקדת עליה המון, והטבעת את דמך וחלבך בו. וכתבת שם שהיו לך כמה קושיות שלא באת על פתרונן, וחמקו ממך. ואני שואל: וכי אם בלייקווד אתה ככה מצליח ללמוד תורה בכאלה עוצמות, הלא אמרו חז"ל בבבא בתרא: "אווירא דארץ ישראל מחכים", ברמה הכי פשוטה זה אומר בדיוק כך: מי שגר בארץ ונושם את אווירה – מחכים וקל לו יותר הלימוד.
והנה, אתה גר בחוץ לארץ, בארץ טמאה, וממילא – מטמטמת. ברמה הכי פשוטה: האין כאן ביטול תורה באיכות ברמה נוראה? האם לא חבל על השעות שאתה שוקד על תלמודך, מתאכזר על אשתך וילדיך המתוקים כמו עורב כהוראת חז"ל, והנה מפיק לימוד תורה פחות זך משאתה יכול?
הרי ודאי שלא היית מוותר ולומד בלי כל הכח והעמל, לא היית עושה את תורתך טלאים טלאים וכדומה – היות וזה יפגום בתורה שלך. אתה מספר לי על שיש ימים שאתה בתענית דיבור ולמד חמש ושש ושבע שעות ברצף ללא הפסקה, כי זה עוזר לריכוז ולהעמקה בלימוד. אז למה שלא תעלה לארץ, ואז תוכל להחכים בתורה ודבר ה' הרבה יותר בכפל כפלי כפליים?
אבל זה לא רק זה. זה לא רק שאלה של לימוד תורה גרידא, איפה אפשר ללמוד יותר טוב, אם בארץ הקודש או בחוץ לארץ. הרי, אתה ודאי יודע לחקור ולהבין בדיוק את היסודות של הדינים בלימוד, כמובן. אז מה היסוד בכך, שחז"ל קבעו – ובעצם ה' קבע – שהאוויר של ארץ ישראל מחכים יותר? זה סתם? חלילה!
נכון שיש ערים באירופה ששמה יש אוויר יותר צח, או מעיינות חמים שטובים להברות את הגוף ואת הנפש. אבל האם זה הכל? ארץ ישראל היא פשוט ארץ שאפשר להברות שמה את השכל? ואולי גם אשאל שאלה יותר עמוקה: וכי תורה זה רק שכל וחכמה פשוטה?
"ראשית חכמה יראת ה'" אומר שלמה! לכן, אולי יש לומר, הרי אם יסוד החכמה היא יראת ה', "ואין חכמה אלא תורה שנאמר: כי היא חכמתכם וכו'", אז אולי האוויר של ארץ ישראל בעצם מקנה – יראת שמים? ומי לא רוצה יראת שמים? וכי אתה למד תורה להיות פרופסור לתלמוד? וכי אין בינך לבין פרופסור למיתולוגיה היוונית העתיקה אלא המקצוע בחכמה? ממש לא!
לימוד תורה זה לא חכמה ככל החוכמות, אלא כאמור: זהו יראת ה'. הרי כל הסיבה שלומדים תורה זה להידבק בה', להתחבר אל ה', לקיים את רצונו. אז מה יותר טוב מללמוד את התורה הזאת של ה' בארצו? מה יותר טוב מללמוד את חכמת המלך בפלטרין שלו?
תדמיין לך אהובי, שהיה מגיע ראש הישיבה שליט"א ומתיישב למולך, ומסתכל עליך כשאתה לומד. איך הייתה מרגיש? אני יודע, אתה ודאי בורח מהכבוד ואין לך עניין שיעריכו אותך ככה בחיצוניות כזאת. אבל איך היית מרגיש? לא מרומם? לא עם תוספת דרבון ללמוד, ותוספת רוח בך? ובכן אחי, כשאני פה בארץ הקודש יש לי יותר מראש הישיבה.
"ארץ אשר ה' אלוהים דורש אותה, תמיד עיני ה' אלוהיך בה". עיני ה' בארץ, ולא רק לפרקים – אלא תמיד. ה' תמיד עם העיניים על ארץ ישראל, "ה' עיניו משוטטות בכל הארץ להתחזק עם לבבם שלם אליו". ה' מביט בבניו, וכשהם לומדים תורה הרי הם לא לומדים לבד, השכינה שונה כנגדם, ועיני ה' עליהם, מביט בהם בחמלה ובאהבה ובשמחה.
ממילא, אם ה' מסתכל עלינו כשאנו למדים, הרי איזו התחדשות של רוח נכנסת באדם, שככה ה' אלוהי ישראל בורא כל העולמות מביט בו כשהוא לומד, נותן בו את עיניו ומתרכז אך בו? "בשבילי נברא העולם", ה' מסתכל רק עליך.
אבל בחוץ לארץ? בחוץ לארץ כביכול ה' לא רואה. זה רחוק. אין את החוויה הזאת שעיני ה' אלוהיך נמצאים עליך ובוהות בך, מתבוננות בך, בודקות אותך באהבה אינסופית. ולמה זה, שבארץ ישראל דייקא, יש כזו התבוננות אלוהית על האדם, וממילא כזו התחדשות של חכמה אדירה הנשפעת עלינו ממרומים?
כי זה פלטרין של מלך. וזאת אומרת: זה המקום לקיים את התורה, זה המקום לשבת וללמוד. אך כאמור: זה לא רק עניין של תלמוד תורה. אבל אם תלמוד תורה בשיאה דייקא בארץ ישראל, ואין תורה אלא – יראת ה', כמו שכתוב: "הן יראת ה' היא חכמה" – אז זאת אומרת שיראת ה' תגיע לשיאה ושלמותה אך ורק בארץ ישראל.
אדם שמחפש יראת ה', לקיים את רצון ה' ולשבת בבית ה' כל ימיו. זה לא אפשרי לגמרי עד שהאדם בארץ ישראל, בפלטרין של מלך. ארץ ישראל זהו ארץ שמחדירה באדם יראת ה', כי פה ממש נושמים אותו. פה בארץ, יש שכינה בתוך הפירות עצמם – וכמו שכותב זקנינו הקדום בעל הב"ח זצ"ל – ומרגישים את ה', וממילא כל עבודת ה' היא אחרת.
אני אומר לך. כשנוטלים לולב בחוץ לארץ זה דבר אחד, אבל כשנוטלים לולב בארץ ישראל זהו נטילת לולב אחרת, ולמה? כי ה' מסתכל עלינו כשאנו נוטלים לולב, מביט בנו, ואז הוא רואה אותנו ואנו – יראים אותו. שמה בגלות, אתה מוקף גוים. לא משנה כמה גבוה תבנה לך את חומות הגטו שלך, תמיד תצטרך לבוא במגע עם הגוים. התרבות שלהם עוטפת מסביב.
מילא לפני כמה מאות שנים אולי היה יותר בידוד, אך כיום אפילו יותר קשה. אתה מדבר את השפה שלהם, אתה חי בארצם ומושפע ממה שקורה סביב. ממילא הטומאה שלהם חודרת, מטמטמת, ומונעת מהלימוד תורה ומקיום מצוות – רק בפן של יראת ה' – בצד הכי מלא שלהם. הם לא עושים משהו לעשות את זה, זה פשוט המציאות והעובדה.
אבל פה בארץ הקודש, פה בארץ ישראל – זה פלטרין של מלך. יש כאן אוויר אחרת. לא רק מחכימה, אלא היא מקנה לאדם יראת שמים. ככה היא מחכימה את האדם. הרי שם בגלות, כשהילדים המתוקים שלך משחקים בחוץ, הם משחקים באבנים ואדמה ועצים של – ארץ טמאה, מחוללת מכל קדושה. ילד שמשחק פה בחוץ בארץ ישראל, משחק באדמת ארץ הקודש.
זה לא סתם. לא רק ילדים משחקים בעפר של ארץ ישראל. גם גדולי ישראל מדורות עברו: "רבי אבא מנשק כיפי דעכו, רבי חנינא מתקן מתקליה, רבי אמי ורבי אסי קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא, רבי חייא בר גמדא מיגנדר בעפרה". גדולי האמוראים, הם היו מתעסקים בעפרה של ארץ ישראל, בדרכים של ארץ, וכל זאת למה? שיהיה טוב בארץ ישראל, כי אוהבים את ארץ ישראל, ולמה?
כי בארץ ישראל יש שכינה, יש קדושה, וממילא יש המון יראת שמים. ואם יש יראת שמים – יש תורה אמיתית, יש תורה מדוייקת, יש תורה ברמה אחרת. יש גם קיום מצוות ברמה אחרת – לבד מהמצוות התלויות בה שלא ניתן לקיימן בחוץ לארץ –, קפידה על רצון ה' במציאות אחרת מאשר בחוץ לארץ. זהו לא הבדל קטן, וגם לא גדול – אלא הבדל מהותי שאין לדמות אותה לחוץ לארץ.
"רבי זירא, כי סליק לארעא דישראל – יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה, כי היכי דלא נטרדיה". ביחס לתורת ארץ ישראל, הרי "גמרא בבלאה" – תורת חוץ לארץ – היא אך למטרד, ורבי זירא ישב בעשרות תעניות לשכוח אותה! זהו כוחה של תורת ארץ ישראל, של תורה בארץ למול תורה בגלות.
וכל זאת – שוב פעם – למה? כי כאן זה המקום, כאן זה הבית. הרי ברור לך שלא תלמד תורה באמצע איזה פאב חלילה, באמצע איזה מועדון רחמנא ליצלן. לא תשב באיזה גן שעשועים ותלמד תורה. נכון שבגן שעשועים אפשר, אבל זה לא המקום ללימוד תורה, וגם הלימוד יהיה הרבה פחות מאשר אם זה היה בבית מדרש. למה? כי בית המדרש זה המקום, וממילא זה המתאים גם ללימוד התורה.
אפשר ללמוד תורה בחוץ לארץ, ושם נלמדה התורה באלפיים שנים האחרונות. אבל אין מה לעשות, לימוד התורה זה אך ורק פה בארץ ישראל, כי זה הבית של ה', זה המקום שה' רוצה שנהיה בו ונחיה פה בארץ הקודש, ורק ככה – אם כן – נוכל להתחבר לתורה ולרצון ה' באמת.
כי הרי התורה זה בעצם מדריך לקיום רצון ה', והרצון שלו הוא שיקיימו ויחיו את רצונו – רק בארץ ישראל, ועל כן גם לימוד התורה והבנת רצונו יתברך גופא – עיקר השגתו זה בארץ ישראל דייקא, ששם זה בית ה', ששם ה' רוצה שיתגשם רצונו.
וכמובן, שאני לא מכיר אותך מאתמול שלשום. אני מכיר אותך שנים, בן דודי האהוב והיקר. אתה בעל יראת שמים עצומה, התמדה עצומה, אהבת ה' עצומה. אני יודע את זה, ואף אחד לא צריך להוכיח לי. לכן אני מבקש ממך, ממקום של יראת שמים, ממקום של אהבת תורה אמיתית, למה שלא תבוא ותעלה לארץ ישראל?
למה שלא תשוב אל ארץ אבותיך ולמולדת אימהותיך, לארץ שה' הבטיח לאבותינו הקדושים, כדי להגדיל תורה ולהאדירה פה בארץ? בשביל לקיים את רצון ה' פה בארץ שלו, כמו שהוא רוצה? כמה קשה שזה אולי יהיה, וכמה ביטול תורה שייגרם עקב עצם המעבר – יוחזר לך כפלי כפליים בלימוד שלך בארץ ישראל כיושב ארץ ישראל ונושם את אווירה בתמידות.
לבד מכך, שזהו רצון ה'. ה' רוצה שתבוא לארץ ישראל – כמו שכתוב בכל התורה עשרות פעמים. ה' גם אומר לך שהלימוד תורה וקיום המצוות שלך לא יהיו אותו דבר – פה בארץ ישראל. וגם בזה תלויה בגאולה, כמו שאומר דוד: "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו". מתי ה' יקום לרחם ציון? לא רק כשלומדים מלא תורה, כי הרבה תורה למדו בגלות, אך ה' רוצה שניאבק בעפרה ובאבניה של ארץ ישראל.
אתה אוהב ה' גדול, אתה אוהב תורה, אז תיקח את התורה שלך ותתאבק איתה בארץ, תחבק את אדמת הקודש, שתינק את הקדושה והשראת השכינה ממנה, והיא תהפוך לך את התורה הקדושה לתורה הרבה יותר גבוהה ועמוקה משאתה יכול לדמיין. וגם רק ברמה הכמותית, הרי סיפר הגרא"א דסלר שבארץ ישראל יכל להבין משהו בכמה ימים שהיה לוקח לו חודשים בחוץ לארץ.
בא אחי, בא עלה אל הר ה' ותיטע את ביתך מחדש במקום קודשו. לא למען איזה תכליתות – אלא למען רצון ה', לא למען להתנתק חלילה מהתורה – אלא זהו החיבור הכי גדול לתורה הקדושה. אני יודע שזה קשה, וקל להגיד את זה, אבל גם זה כבר אמרו לנו רשב"י: "שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא", ואתה יודע להתייסר על התורה, והנה גם הארץ אכן צריכה שיתייסרו עליה, ויתמסרו עליה באמת.
באהבה רבה ובהערצה גדולה, ובציפייה לראות אותך יושב עמי בספסלי בית המדרש בארץ ישראל. ובע"ה, פה תוכל גם לחזור על סוגייתך, וגם על הדרך להעמיק לפתור את הקושיות הנ"ל.
בן דודך,