א. צפתמן
בערב חג הפסח, אני פוגש את ישראל, ממארגני המנין הקבוע בשער הכותנה. "מה הענינים, ראית את המודעות של 'קרית מועדינו'? פרסומת יפה מאד".
ישראל משיב לי בקול עגמומי – "מקווה שיהיה טוב, ימי אידם בעיצומם, ונראה מה יהיה עם המשטרה".
– ומה יש לעשות?
– פשוט להגיע. אם אנחנו רוצים שהמשטרה תבין שזה חשוב, צריך קודם שגם לנו זה יהיה מספיק חשוב.
בא' דחוה"מ [יום שישי], למרות העייפות, קמתי לותיקין, והגעתי מביתי בבני ברק. ואמנם המשטרה באמת הערימה קשיים, אבל הרצון היהודי אכן ניצח, ולבסוף הייתה תפילה מרגשת, וכאשר החזן אמר "ושם נעלה ונראה ונשתחווה", ממש הרגשתי כיצד בלב כל אחד ואחד מהמשתתפים מתעוררין רגשי דרישה, כמיהה וכיסופין.
לאחר התפילה וסיבוב השערים הקבוע, נערכה שמחת חג מרוממת בישיבת פורת יוסף [עם כיבוד כיד המלך, בחסות הארגון הנפלא 'קרית מועדינו'], כאשר הרב דביר שליט"א העמיק לבאר את דרכי עבודת ה', מתוך מבט תורני עשיר, וכמובן – הייתה גם שירה מרגשת עד שעות הצהרים. ממש הרגשנו כבימי חזקיהו "וַיַּעֲשׂ֣וּ בְנֵֽי יִ֠שְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִ֨ים בִּירוּשָׁלִַ֜ם אֶת חַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת… בְּשִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וּֽמְהַלְלִ֣ים לה'" (דברי הימים ב ל כא).
ביום ב' [ד' דחוה"מ], אני פוגש שוב את ישראל. "היה ממש נפלא ביום שישי, הרגשתי בחוש את הצפיה והרצון לשוב לראות את פני האדון ה' בהיכלו. ואיך היה היום?", אני שואל אותו.
וישראל משיב – "ברוך ה', היה היום מנין מרובה משתתפים, הלל בנעימה, סיבוב שערים בשירה וזמרה, כאשר הגאון רבי אליהו מאיר פייבלזון שליט"א ראש ישיבת פתחי עולם האיר לנו באור יקרות את פסוקי שיר השירים, וגילוי אהבת ישראל לבורא. לאחר מכן ערכנו סיור מרתק בבתי 'עטרת כהנים' ברובע היהודי המתחדש, וראינו את המהפכה הגדולה שמתחוללת שם, כאשר הם מדגישים בפנינו, שכל יהודי שעובר שם מחזק את ההיאחזות היהודית במקום.
קבלתי על עצמי – מחר אני שוב משכים ועולה ירושלימה.
בבוקר אני מגיע לרחוב שער הכותנה, ומול עיני המשתאות – מאות אברכים ובחורי ישיבות, ואני לוחש לישראל את דברי הנביא ישעיהו "מִ֤י יָֽלַד לִי֙ אֶת אֵ֔לֶּה וַאֲנִ֥י שְׁכוּלָ֖ה וְגַלְמוּדָ֑ה גֹּלָ֣ה וְסוּרָ֗ה וְאֵ֙לֶּה֙ מִ֣י גִדֵּ֔ל הֵ֤ן אֲנִי֙ נִשְׁאַ֣רְתִּי לְבַדִּ֔י אֵ֖לֶּה אֵיפֹ֥ה הֵֽם".
קשה לתאר במילים את ההרגשה שהייתה בתפילה, בשעה ששרתי "פִּתְחוּ לִ֥י שַׁעֲרֵי צֶ֑דֶק אָֽבֹא בָ֝ם אוֹדֶ֥ה יָֽהּ זֶֽה הַשַּׁ֥עַר לה' צַ֝דִּיקִ֗ים יָבֹ֥אוּ בֽוֹ", ואתה ממש חש את ההשתוקקות להכנס ולבוא בו.
בקריאת התורה, אני מבחין, שלכהן עולה מרביץ תורה חשוב בעירי בני ברק, נכדו של מרן שה"ת הגר"ח קניבסקי זצ"ל. מענין, אני מהרהר לעצמי, חשבתי שזה מנין רק של מטילי צבע הארגמון בציציותיהם, מסתבר שטעיתי.
לאחר התפילה אנו יוצאים לסיבוב שערים מתוך שירי חג ושירי ציון, כאשר בראשנו הולך הגאון רבי נתן רוטמן שליט"א מרה"י נתיבות חכמה, שלאורך כל הדרך מפליא באמרותיו לקשר בין חג המצות לדרישת ציון וירושלים. כאשר הגענו לשער השבטים, נערך ריקוד חג שהקיף את כל רחבת השער עד לשער האריות.
אני חוזר לביתי, ומיד מתקשר לישראל, ושואלו – "האם אתה מכיר את הפיוט של הקליר לליל פסח שחל ביום חמישי? 'רָשׁוּם לְהַפְקִיד שׁוֹמְרִים, חֲמִשָּׁה שׁוֹמְרִים מְשֻׁמָּרִים, חֲמֵשֶׁת לְהַמְצִית עַד שְׁמָרִים, בְּלֵיל שִׁמּוּרִים. שְׁלֵמִים יַעֲלוּ לְבִנְיַן בַּיִת, חֲמֵשֶׁת שַׁעֲרֵי הַר הַבַּיִת, וְיִרָאוּ בְּנֵי בַּיִת, בְּרִנָּה לְבַעַל הַבַּיִת' אתה זכית לקיים במקצת את הפקדת השומרים, יה"ר שתזכה לֵרָאוֹת ברינה לבעל הבית".
וישראל משיב לי בקול מלא געגוע – 'אמן'.