בית המדרש (74) – הפליטה בארץ ישראל

שלום וברכה 

ראיתי מש"כ שיש בפורענות הנוראה הזו גם תיקון על החטא הנורא של מאיסת ארצנו הקדושה, 

וכן שאתם מתכוננים להוציא עלון על עניני המלחמה[1]

הלכך צרפתי כאן מש"כ [מדובר בחיבור שאני עוסק בו על אסיפת הנבואות על גאולתנו שהתקיימו כבר ברוב רחמיו וחסדיו עלינו, ואולי בעתיד הוא גם יענין אתכם] שעוסק בפורענויות שחווינו על חטא מאיסת הארץ – אולי יעניין אתכם. 

והרי בל נשכח, שכמו שמלמדנו רבנו הרמח"ל בכללים ראשונים כלל לד כמדומני, שעיקר ההנהגה בעת הזאת היא היחוד שפועל לתקן את עולמו, וכעת הוא פועל את פעולותיו האחרונות, שמכח הייסורים יתוקנו כל עם ישראל וכל העולם.  והרי שמחת תורה היא גמר הימים הנוראים שהם בעצם עומדים כתיקון לימי החורבן שבשיאם עמד חטא המרגלים – לא רחוק א"כ להבין, שיש כאן גמר התיקון על החטא הנורא הזה, והרואה רואה, שבאותם שני מקומות שארצנו חסרה ויושבים עליה עדיין לצערנו אומות העולם, שהם עזה ולבנון – שם לעת כזאת קיימת כעת הפורענות, ובעז"ה גמר התיקון במהרה בימינו יהיה רק מתוך רחמים.

ושוב, יישר כחכם. 

בברכה, חיים לנדו

הפליטה בארץ ישראל

נאמר ביואל ג ה – "והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט כי בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה כאשר אמר ה' ובשרידים אשר ה' קרא", ועוד כתוב כן בעובדיה א יז – "ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש".

ומבאר המצודות ביואל, שהפליטה תהיה בהר ציון ובירושלים, וכן לשרידים נוספים, הגם שלא יהיו בהר ציון.

ידוע, כי מרן החפץ חיים הזכיר נבואה זו קודם השואה כמה פעמים, וכעדות מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר – "היה זה לפני מלחמת העולם השניה, ישב פעם מרן החפץ חיים ולידו תלמידו הגדול רבי אלחנן וסרמן, נאנח החפץ חיים ואמר – 'אני רואה עננים שחורים אשר מתקדרים על שמי אירופה, סכנה נוראה מרחפת על כלל ישראל'. נחרד רבי אלחנן וסרמן ושאל 'ומה יהיה'? השיב לו החפץ חיים ואמר – "ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש". הוסיף רבי אלחנן ושאל – הרי שם בארץ ישראל מתגברים החילוניים, מורדי אור התורה. ענה לו החפץ חיים ואמר – "'והיה קודש' – הנביא משתמש כאן בוא"ו ההיפוך, על מנת להשמיענו שבסופו של דבר תהיה בארץ ישראל מהפכה רוחנית לקדושה ולטהרה" (בדרך עץ החיים ח"ב עמ' 527).  

וכ"כ בספר נתיבות הקדש עה"ת ומועדים (ירושלים תשס"ב עמ' קסא), שאמר החפץ חיים, כי כל איש ואשה אשר יש לו מוח בקדקדו יסע לארץ ישראל ויקנה בית ואחוזה, כי העיר ברלין וגם הכרכים אשר בחו"ל יחרבו וארץ ישראל תמלט. וכן ידוע, שהרב מפוניבז' כתב נבואה זו על חזית בנין ישיבתו.

והנה כבר בשירת האזינו, מזהירה אותנו התורה הקדושה מפני פורענות כמו זו שהיתה בעוה"ר בשואה, ולמשל 'קטב מררי' – ועיין במלבי"ם בתהילים על שיר של פגעים (פרק צא) על המילים 'מקטב ישוד צהרים', שקטב הוא אויר ממית, והיינו לכאורה הגז שהיה בשואה! ושם בהאזינו (דברים לב כו) על המלים 'אפאיהם אשביתה', אומר הספורנו שינצלו בהר ציון!

[ומדברי רבותינו בכמה מקומות למדנו, שלא רק שבהר ציון הוא מקום להינצל מפורענויות, אלא שאם כלל ישראל היה עולה להר ציון, היתה נמנעת המלחמה הנוראה הזו, וכמש"כ בספר קול התור – "כמעט בכל יום דיבר אלינו רבינו [הגר"א] ברתת והתרגשות, כי בציון ובירושלים תהיה פליטה ולא לאחר את המועד, מי ימלל ומי יתאר את גודל דאגתו של רבינו בדברו אלינו הדברים האלה ברוח קדשו ובדמעות בעיניו. ושם בפ"א ס"י – ובמדה שיגדל קבוץ גלויות יתגבר הסט"א, ואז תוסיף גם קטיגוריה נגד אלה שאינם מחזקים בקבוץ גלויות".

וכן הביא בספר דורש לציון (עמ' רכב) דברים אלו בשם הגר"א, מפי הגאון רבי משה מגיד משקלוב תלמיד הגר"א דבר הנבואה (יואל ג) "בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה כאשר אמר ה' ובשרידים אשר ה' קורא" – "הדאיג מאד את רבינו הגר"א, שלפי זה יבוא זמן בעקבות משיחא שקיבוץ גלויות יהיה בדרך של פליטה – היינו מתוך הכרח של צרות וגזירות, ורק שרידי הפליטה יגיעו לציון וירושלים". ושם בהערה: "הרה"ג ר' ישעיה חשין ז"ל סיפר בשם אב זקינו הגאון ר' סעדיה ממוהילב תלמיד הגר"א, שהגר"א בדברו לפני תלמידיו על ענין 'בציון ובירושלים תהיה פליטה', זלגו דמעות מעיניו, ואמר 'צריכים לקוות שקבוץ גלויות תהיה מרצון, ולא מתוך דרך של פליטה'.

וכ"כ הג"ר יוסף צבי הלוי גאב"ד ת"א יפו (חתנו של הג"ר נפתלי הרץ הלוי גאב"ד יפו) בספרו 'עשר תעשר' במאמר 'הכל מעלין לארץ ישראל' לאחר עליית הנאצים ימ"ש לשלטון – "והקב"ה הודיע מראש ע"י הנביא ואמר – בני ציון היקרים! מהרו לעלות לארץ ישראל, כי אם לא תעלו ברצון בעוד מועד – הסוף יהיה שיבואו ההיטלרים הנאצים וירדפו אותם ויהרסו מצבם החומרי, יעיקו ויאלצו לעזוב את ארצם, ולא ימצאו מקום מנוח ומקלט רק בארץ ישראל, ומתוך הלחץ וההכרח יעלו לארץ ישראל בלי אמצעים מספיקים, הלא יותר טוב שמרצון הטוב יצאו מחו"ל ויעלו לארץ ישראל, שההתעוררות לעזוב את חו"ל יהיה מלבך בלי לחץ, ולא לחכות עד שיבואו המהרסים ויגרשו אותך מארצם". וכן רבי אברהם גרודז'ינסקי זצ"ל הי"ד משגיח בישיבת סלבודקה, אמר בפני תלמידיו בזמן השואה שתים עשרה סיבות, שבגללן ארעה השואה, ואחת מהן משום שלא עלו לארץ ישראל [הובא בספר 'לב מרדכי' לתלמידו הגאון רבי מרדכי צוקרמן זצ"ל עמ' שח].  וכן כתב הג"ר יששכר שלמה טייכטל הי"ד זצ"ל בספרו 'אם הבנים שמחה' [שהוצא לאור בימי השואה] – עי"ש באריכות.

וכ"כ הרב אבקת רוכל [לרבינו מכיר תלמיד רבי יהודה בן הרא"ש] חלק שני, וז"ל – "ואם מעצמם יעשו תשובה תבוא להם הגאולה בשלוה ובנחת וכו'. ואם ח"ו אינם עושים תשובה, הקב"ה מעמיד להם מלך שגזרותיו כהמן ומחזירן למוטב בעל כרחם וכו' כן יעשה הקב"ה לישראל ליתן לב למלכים ולשרי הארץ לגרשם מן הארץ שנאמר (יחזקאל כ לה) 'והבאתי אתכם אל מדבר העמים'".

וכן כתב הגר"י אלקלעי בהקדמה לספרו שלום ירושלים (שנכתב בשנת ת"ר, מאה שנה קודם השואה) – "כל שנה שהיא עת רצון וישראל אינם נעזרים בתשובה נחשבת לעת צרה ח"ו, ודברים אלה אמורים מפי קדוש בזוה"ק (פרשת וירא דף קיז.) – 'ובשית מאה שנין לשתיתאה .. כבר נש דמתתקן ביומא שתיתאה מכי ערב שמשא לאעלא בשבתא. ות"ר נקראות מאה שנה, מן היום ועד שנת תרצ"ט, כי אחריה באה שנת ת"ש!!! חס ושלום". והמשיך שם בפרק ד אות י – "ואם ח"ו לא נעשה את המוטל עלינו בשנת ת"ר זו [שלהנ"ל כוונתו מת"ר עד תרצ"ט] שארו דמעין למינפל [יתחילו דמעותיו של הקב"ה ליפול], אוי לנו".

וכתב הגאון רבי מרדכי גימפל יפה זצ"ל, והובא בספר שיבת ציון עמ' 15 – "ועתה שמעו נא אחינו אשר חכמים הגידו ולא כחדו מאבותינו, כי כן בכל העתים והזמנים אשר התעוררה שאלת ארצנו הקדושה, להזכירנו מה חובתנו ומה יפה לנו, ואם לא נעשה המוטל עלינו להשיב בנים אל חיקה וציון היא דורש אין לה בזמן דבעי דרישה, יהיה בזאת קצף על ישראל. וכמו בדור המדבר במאסם בארץ חמדה, גרמו בכיה להם לדורותם, כן בכל דור ודור, אם שכחנו חבת ארצנו היינו שכוחים ועזובים גם אנחנו, כי אז היינו כמרחיקים את הקץ, אשר השביענו ע"ז להיות כצבאות או כאילות השדה, וכדברי חז"ל – 'התיר דמם כצבאות וכאילות השדה' – התיר ממונם של שוכחי ארץ חמדה… ולזה אין להתפלא על דברי הראשונים כי יקנא ה' לארצו החמודה ויתבע עלבונה מידנו, צדיק הוא ה' על כל הבא עלינו, כי העווינו מסלות עד כה, ואנחנו ואבותינו שגינו, בושנו מאד כי עוזבנו מארצנו, השלכנו ממשכנותינו".

וכן אמר הגרי"ח זוננפלד זצ"ל (מובא בספר האיש על החומה, ח"ב עמ' 148) – "כמה וכמה פעמים ביקשתי וציויתי להגיד להיהודים החרדים, שכל מי שסיפק בידו לעלות לארץ ישראל ואינו עולה – עתיד ליתן את הדין".

ודבר מענין הוא, שבמגילת תענית מובא, שיום מיתת המרגלים היה בי"ז אלול, וביום י"ז אלול תרצ"ט יום ו' לסדר והיה כי תבוא אל הארץ וגו' [שכוללת את פרשת הברכות והקללות], החלה מלחמת העולם השניה!

וכן מצאנו על קנאת ירושלים עיה"ק – בספר מוסד היסוד (חלק ג הערה 81 עמוד 148) מובא, שאמר הגאון רבי יעקב ליב לעווי בשם מחותנו רבי משה מגיד משקלוב בשם חכמי ירושלים, שהרעידה שהיתה בצפת שהרגה כשני שליש מתושביה והחריבה את הישוב היתה מחמת קנאת ירושלים עיה"ק שעזבוה על חשבון ישיבת צפת, וכדברים האלו כתב ג"כ החת"ס (בדרשות ח"ב עמ' שצ, ובתורת משה פרשת אמור) – "קנאת ירושלים עשתה זאת".

וכן אמרו בשם האור שמח זצ"ל, ששמע על הליכתם של בני ישיבת סלבודקא לחברון, ומאוד מאוד תמה על זה איך עזבו את ירושלים לטובת עיר אחרת, ותלו אחר-כך את מה שקרה בפרעות תרפ"ט עם הישיבה בקפידא זו (אמרי שפר עמ' רפב-רפג). וכדברי היעב"ץ בסידורו (סולם בית א-ל חווק ג אות ו) – "ע"כ שמעוני אחי ורעי המתגוררים בארץ לא לנו על אדמה טמאה, זכרו את ה' וירושלים תעלה על לבכם, התקוששו וקושו. המזכירים את ה' אל דמי לכם תמיד לא יחשו. ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה. עושו גושו חושו, ואל תחשבו להשתקע בחו"ל חס ושלום לקיים ואכלה אתכם וכו', זאת היתה חטאת אבותינו שגרמו בכיה לדורות כי מאסו ארץ חמדה. והיא שעמדה לנו בגלותנו המר, שלא אחד בלבד עמד עלינו, אלא בכל דור לא שקטנו ולא שלונו, על צוארנו נרדפנו, יגענו ולא הונח לנו, כמת מלב נשכחנו, אחר ששכחנו דירת ארץ ישראל לגמרי".


[1] הערת המערכת – הדברים נכתבו בעקבות מה שנכתב ברב-מסר של האגודה, המופץ לאלפי מנויים. להצטרפות לרב-מסר ניתן לשלוח הודעת דוא"ל לכתובת office@kedushastzion.org

כתיבת תגובה