"וְרִדְּפָה אֶת מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא תַשִּׂיג אֹתָם וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא וְאָמְרָה אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה" (הושע ב ט)
לכבוד מערכת 'קדושת ציון' והאנשים היקרים העומדים מאחוריה שיחיו,
רציתי לשתף אתכם עם הרגשה שהרגשתי כבר מזמן, אבל לאחרונה הדברים התחדדו אצלי עוד יותר. כשדנים על המושג של 'מדינת הלכה' ועל הרעיון ליישם את מדיניות התורה בהנהגת המדינה, בקרב רבים משומרי התורה והמצוות מקננת איזושהי תחושה, ולפיה אנחנו לא יכולים באמת לנהוג כהנהגת התורה, שכן קיימת מוסכמת יסוד, ולפיה המעמד שלנו צריך להיות מקובל אצל אומות העולם, ואילו חלילה ננהג על פי התורה, נבאיש את השם הטוב של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ואז כל ידידינו מסביב לעולם יראה בנו כקיצוניים, ונאבד את תמיכתם. וניתן לסכם, שאצל רבים מובן מהו יחס התורה הקדושה לאזרחי עזה 'החפים מפשע', והכל מבינים, שזה לא תקין לסכן חיי יהודים רק כדי להגן על אותן חיות, אלא שלמרות ההבנה הזאת, סבורים כי אין לנו ברירה, כי אם לא נתנהג על-פי כללי המלחמה שהעולם המערבי דורש מאיתנו, אין לנו שום זכות קיום בעיני העולם.
ובאמת, הבנה זו מקובלת לא רק בעניני מלחמה, אלא גם בעמדת התורה הקדושה ביחס לאותם אנשים שבחרו לחיות חיי תועבה – גם בזה אין אף אחד שבאמת מסופק מהי עמדת התורה הקדושה, אלא שמצד שני, רבים חיים בתחושה, ולפיה דברים כאלו לא כדאי להגיד בקול, כי אילו הגויים היו מבינים מה אנחנו חושבים על זה, מיד היו מפסיקים לתמוך בנו לחלוטין. ולא רק אצל הגויים אנחנו רואים זאת. הנה לפני כשנה, כשח"כ הרב יצחק פינדרוס אמר בראיון לתקשורת הכללית, שלדעתו אותם אנשי התועבה מהווים איום על עם ישראל יותר מחיזבאללה, גם אז רבים הרגישו שהגם שהדברים פשוטים, דברים כאלו אין לנו להגיד בקול גדול, שלא להרגיז את אומות העולם.
וחשבתי, שאפשר לסכם את הדברים בכך, שבכל נידון אנחנו מסתכלים על ה'הלוך ילך' בעולם, ולדעתי יש כאן אמירה ברורה של הקב"ה, שיש לנהוג בדיוק הפוך – שאין לנו להתחשב ב'מה יגידו בגת', אלא עלינו ליישם את מדיניות התורה.
בנושא של התועבה, בתחילת המלחמה התנהלה מערכת ענפה של 'הסברה' ישראלית, שיצאו להסביר לכל העולם איך מדינת ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בכל המזרח התיכון, ופה אפשר לחיות כחיי הבהמות של אותה תנועה, והסבירו איך שמצד שני בעזה, מי שרק מגביה את הדגל של התועבה – אחת דתו להמית, וזורקים אותו מהגג. את כל זה עושים כדי להוכיח לעולם כמה אנחנו הגונים וכמה אנחנו מוקירים את ערכיהם הריקים.
אמנם בפועל, אחר כל מערכת ההסברה והחנופה הזאת, בפועל התוצאה בשטח היא ממש הפוכה. בכל העולם, כשיש צעדות בעד החמאס, בכל צעדה פרוסים עשרות דגלי תועבה, כאילו באמת קשורים הדברים זה בזה.
האם יש הגיון בתופעה? ממש לא. הרי אותם ליברלים לא יצליחו לחיות יום אחד בעזה תחת שלטון חבריהם. אלא חושבני, שזה בדיוק המסר שהקב"ה מראה לנו – אל תחשוב שהתמיכה שלכם מאומות העולם מותנית בזה שאתם ליברליים ופתוחים, אלא להפך – ככל שיותר מנסים למצוא חן בעיניהם, הדבר רק מגרע מכחנו להיות עם עצמאי ע"פ ערכינו הקדושים. ועשה ה' אות, שדווקא אותם רשעים שלא ישרדו יום אחד תחת שלטון החמאס – דווקא הם התומכים הגדולים ביותר של אויבינו. עלינו להבין, שאל לנו להתבלבל, אלא מוטל עלינו להגיד בקול רם את עמדת התורה הקדושה בלי להתחשב מה יחשוב העולם, כי גורלנו נתון אך ורק בידיו של השי"ת.
כיוצא בו, אפשר לראות את אותו עקרון בעוד סוגיות רבות. הן בנושא של 'רצח אזרחים וילדים' – עושים כל השתדלות שלא לפגוע בהם, ואף על פי כן בעיני העולם קיים פה 'רצח עם', והוצאו צוי מעצר מטעם הקרקס המכונה 'בית הדין הבינלאומי' בהאג כנגד ראשי המדינה בשל כך. בתחילת המלחמה, ידעו היטב, כי המבצר המרכזי ביותר של הטרור נמצא בבתי החולים. גם בזה עמדת התורה ברורה ביותר [ולהבדיל אא"ה גם באמנת ז'נבה, על פי הטקסט, אם יש כוחות עוינים שמשתמשים בבתי חולים, מותר לפגוע בהם, אבל למה לבלבל את העולם…]. אמנם, כדי לרצות את 'העולם', נהגו במדת 'רחמים' מרובה על כל ה'חפים מפשע' בבתי החולים, וניסו להראות לכל השרים והעמים כמה אנחנו מוסריים. ואז, יום אחד, טיל של הערבים התפוצץ ליד איזה בית חולים, וטענו אז שזה הרג כ-500 איש, וכל העולם האשים את מדינת ישראל שמפוצצים בתי חולים, ואנשי ההסברה התחילו להביא ערימות של ראיות, שזה בכלל היה טיל ערבי, ובכלל לא מתו מזה אלא כעשרה אנשים וכיוצ"ב, ולמרות שההוכחות היו ברורות שחור על גבי לבן – בתקשורת של אומות העולם כל הטענות לא הועילו כלל, וכמו שאומרים – 'משנה ראשונה לא זזה ממקומה'.
רואים זאת גם בנוגע לסיוע ההומניטרי. מיד אחרי שמחת תורה, ראשי המדינה הודיעו שלא יכנס לעזה שום חשמל ושום מים עד שיחזירו את אחרון החטופים. ברעיון, ראשי המדינה בעצם עדיין אוחזים שזה מהלך חכם, רק ש'לא היתה להם בררה', כי הרי ארה"ב לא אהבה את הרעיון הזה, ודרשו שיכניסו סיוע הומינטרי. ומאז שהסכימו להכניס, כל יום החדשות חוזרת על עצמן, וממש כל יום אפשר לראות כותרות, איך שהנשיא ביידן ימ"ש אומר שלא מכניסים מספיק סיוע, וצריך להכניס עוד, וזה חזר על עצמו כבר עשרות פעמים. וכאשר יבקשו כן יקבלו, עד שאפילו בנו נמל בים, ונכנסו מאות אלפי משאיות. [מצד שני, מצרים הפסיקו לתת להם להיכנס, וכמובן אין שום קול מחאה מהקהילה הבינלאומית].
וכאמור, גם אילולי העובדה, ולפיה כל הסיוע נשלט מיד על ידי החמאס, בלאו הכי עמדת ראשי המדינה הוא שבעיקרון היה יותר טוב לא לאפשר את זה, רק מה – לא נשארה לנו בררה מול דרישות ארה"ב, ואם לא נסכים לכל הדרישות שלהם, חלילה יגידו בעולם שאנחנו מרעיבים את העזתים. ולכן נכנסות אלפי משאיות, וככה אין לנו מה לדאוג מכל מדינות העולם…
או ככה חשבנו. אבל כעת התפרסם, שאותו 'בית דין' בהאג החליט להאשים את נתניהו וגלנט בדיוק על ה'עוון' הנורא הזה, שהם מרעיבים את העזתים.
ולאחר שהודיעו שרוצים צווי מעצר כנגדם, כל ה'תומכים' הגדולים שלנו באירופה, כולל צאצאי הנאציים ימ"ש שאיכשהו התבלבלנו לחשוב שהם 'חברים' שלנו – כולם כבר אומרים שהם מקבלים את הפסק של 'בית הדין' הזה, ויעשו בדיוק כפי החלטות אותו בית דין. [זולת ארצות הברית, שמסתמא הבינה, שאם לא יקבלו את עמדת בית הדין, יהיה להם יותר כח להמשיך לסחוט אותנו…].
המסקנה המתבקשת מכל האמור היא, 'למה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח', גם כך כל העולם כולו עדיין מאשים אותנו בהרעבת העזתיים, ולא משנה המציאות – לפחות שבאמת נרעיב אותם!
אמנם הקב"ה סידר את זה, שממש באותו יום שמאשימים את מדינת ישראל, נהרג נשיא איראן ימ"ש, במיתה משונה שבה יד ה' היתה גלויה לעיני כל. ואותו רשע מטהרן, מלבד מה שהיה מגדולי תוכמי הטרור בעולם, גם במדינתו הוא אחראי לרצח של עשרות אלפי אזרחים. ועליו כל העולם כולו אומרים "קדוש קדוש קדוש". באו"ם הורידו את הדגלים לחצי התורן למשך כמה ימים כאות הזדהות עם האבלות, ובכינוס האו"ם עמדו לדקת דומיה לזכרו, ואפילו ארה"ב שלחה תנחומים על מיתתו המשונה של אותו רשע שקרא להרוס את כל ארצות הברית.
וכל זה קורה ממש במקביל ובאותה העת בה טוענים, כי מדינת ישראל מרעיבה את העזתים ואינה מכניסה להם מספיק סיוע. אין כוונתי לעורר על הצביעות של העולם וכמה הם שונאים אותנו, כי הרי את זה ידענו מזמן, אלא בכוונתי לעורר אותנו לחשבון נפש בו אנו – עם ה' – מחויבים להעמיק.
מה המסר בכל זה? מה הקב"ה אומר לנו? זה שבכל העולם כולו לא אוהבים אותנו – ידענו מזמן, וכבר במתן תורה ירדה שנאה לעולם, כידוע מדברי רבותינו. אמנם לדעתי, המסר שעולה כאן שוב ושוב הוא שהתמיכה הבינלאומית אינה קשורה לשום 'מוסריות', ואין דרך לקנות אותה, וככל שננסה לרצות אותם – זה עדיין לא יספיק, כי אם להפך – רק יגרום להם לבוז לנו, ולא כל-כך נעים להודות, אבל די בצדק…
אך לא אלמן ישראל! נמצאת בידינו הבררה לנהוג כדרישת התורה, בלא לפחד מה יגידו הגויים. והנה הגויים עדיין מאשימים אותנו בדיוק על אותם דברים שאנחנו אמורים לעשות. הקב"ה מראה לנו, שאנו אוכלים את הדגים הסרוחים וגם לוקים, וזה כבר לא שווה לנו. ואם הם כבר מאשימים אותנו בכל, אז כבר כדאי לנו, ש'לפחות' גם נקיים את דברי התורה הקדושה.
"ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם" (יחזקאל כ לג). אם אנחנו מפחדים לנקוט כעמדת התורה, הקב"ה מביא אותנו לכך בעל כרחנו, כי בין כך לא נמצא חן בעיני הגויים.
ולכשתמצי לומר, זה גם צריך להיות כיוון החשיבה בסוגית 'היום שאחרי' בעזה. לא מותירים בידינו שום בררה, עד שנבין שעלינו לכבוש את עזה, לסלק משם את האויב ולהתישב בתוכה.
ויהי רצון, שהקב"ה יפקח את עינינו וישמור עלינו, ויתן בידינו את האפשרות לכבוש וליישב את כל ארץ ישראל השלמה, ויגאלנו במהרה גאולה שלמה עם משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.
משה א.