כמו רבים וטובים, שמחתי מאוד לקבל את הגליון הנפלא לחודש ניסן, גיליון מלא וגדוש בתוכן תורני איכותי כדרכה של 'קדושת ציון', אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל.
רציתי לשתף אתכם במחשבה שעלתה לי בשעת הקריאה בגיליון [או אולי 'הלימוד' יש לומר]. כאשר קראתי את המאמר הנפלא של הרב חיים לנדו הבנתי והפנמתי על השמחה שעלינו לחוש בעת סיבוב שערי הר בית קדשנו במועדים. אבל נשארתי בשאלה, וכי מהיכן ניקח את כוחות הנפש לשמוח מול הר בית קדשנו, ובהיכלו שמיר ושית ושעירים ירקדו שם, הגם שזהו 'עת רקוד' ולא 'עת ספוד', אבל איך לא יחשכו עינינו מול הר ציון ששמם, מהיכן נקח את כוחות הנפש לקיים זכר לשמחת מקדש כהלכתו?!
עד שראיתי את מאמרו הנפלא של הרב משה מלובצקי על גודל החסדים שרואים אנו בעינינו עיני בשר. והדברים קל וחומר, ומה רבי עקיבא שלא ראה אלא שמיר ושית, שחק על הישועה העתידה, אנו שזכינו לראות בעינינו בשיבת ציון באותות ובמופתים ביד חזקה ובזרוע נטויה, כאילת השחר שבא אורה – איך לא נשמח בראותנו מעשה א-להינו המביאנו אל ארץ חמדה לרשת אותה למען שמו הגדול הנקרא עלינו, ולא יחליף הא-ל ולא ימיר דתו לעולמים, ובוודאי יראה כסופינו ודרישתנו למקום אשר בחר ויגלה כבודו ונבנה ביתו. ועל כן, לא העת לשבת בבתינו ספונים, אלא לקום ולהלך בעיר הקודש בשווקים וברחובות ולבקש את שאהבה נפשנו, ולכסוף בתכלית הכוסף עד שנזכה לבוא ברינה לבעל הבית! ולא נהיה כרשעים הקרויים מתים [כפי שפירשו רבותינו במדרש – 'רשעים רואים חמה זורחת ואינם מברכים, שוקעת ואינם מברכים, אוכלים ושותים ולא מברכים, אבל הצדיקים רואים חמה זורחת ומברכים 'יוצר אור', שוקעת מברכים 'מעריב ערבים', אוכלים ושותים ונהנים – ומברכים על כל דבר ודבר'], אלא נהיה כישראל קדושים המפארים ליוצרם, המתחדשים עטרת תפארת כלבנה למען שם כבוד מלכותו, ומקוים ומצפים להמשך התהליך המופלא המתרחש מול עינינו, וכדברי הכוזרי שהובאו במאמרו של הרב לנדו – "ובהערת בני אדם והתעוררותם אל אהבת המקום ההוא הקדוש, ינחץ העניין המיוחל שכר גדול וגמול רב, כמו שנאמר 'ואתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדך את אבניה ואת עפרה יחוננו', רוצה לומר שירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה" [ובוודאי איננו פטורים מהשתדלות, והדברים פשוטים]. על כן, כשרואה אני שיקוץ משומם ושועלים מהלכים בבית חיינו ובתי גילולים ברחובותינו*, ומאידך מביט אני בערים המלאות כצאן אדם כצאן קדשים בהמוני ילדים וילדות משחקים בפאות מסולסלות וציציות מתנופפות, בבתי מדרשות מלאים קול תורה, שחוק ממלא את לבי.
בתודה והערכה,
נתן דוד א.
* כפי שאמר לי אחד מפעילי האגודה בעת שנעצרו מספר יהודים שירקו בשאט נפש כשראו בתי גילולים בעיר הקודש, ש"המדינה מנסה למנוע מיהודים לירוק, ואינה מבינה שעצם קיומה היא היריקה הגדולה ביותר לאמונה הנוצרית".