לכבוד גליון קדושת ציון,
אני מצרף מאמר קצר שכתבתי, אולי תוכלו לפרסמו.
ארבעה טעמים * המחייבים את ישראל לספח את דרום לבנון
ישראל לא בחרה מרצונה לצאת למלחמה בחיזבאללה. כאשר החיזבאללה החליט להצטרף לחמאס אחר שמחת תורה במתקפה על ישראל בלא שקדמה לכך התגרות ישראלית, הדבר יצר אתגרים רבים, אך גם כמה הזמנויות יחודיות עבור ישראל, ואם נאמר זאת מפורשות – מדובר ביכולת ובהצדקה לספח את דרום לבנון.
בעוד שבמבט ראשון הרעיון עשוי להשמע מרחיק לכת, הרי שבפועל, סיפוח האזור יעניק לישראל כמה וכמה יתרונות משמעותיים, אשר ראוי מאד לשקול אותם בכובד ראש.
השגת הרתעה – הפחתת הסיכון למערכה רב-זירתית
במצב תקין, כאשר מדינה מסוימת מאיימת על ריבונותה של מדינה אחרת ותוקפת אותה – אותה מדינה עצמה מסכנת את אובדן שטחה שלה. לדאבוננו, אויבי ישראל מרגישים כעת שבאפשרותם לירות טילים על ישראל ללא כל סיכון לריבונותן על מדינותיהם. משוואה מסוכנת ושגויה זו היא הסיבה לכך שישראל עומדת כעת בפני אפשרות של מערכה רב-זירתית.
מדינות שתוקפות את ישראל מרגישות, שאין להן כל-כך מה להפסיד. אם תימן, לבנון, עיראק, סוריה או ירדן היו מבינים שכאשר הן תוקפות את ישראל הן עלולות לאבד את אדמתם, יתכן והחשק שלהן לתקוף יפחת באופן משמעותי. אם ניצור תקדים כזה בדרום לבנון, מדינות אחרות תורתענה מלקיחת סיכונים מיותרים.
מתן בטחון לתושבי הצפון
כאשר כ-100,000 אזרחים ישראלים שוהים כעת מחוץ לעריהם ולישוביהם הסמוכים לגבול הצפוני של ישראל, מוטל על ישראל הן להבטיח בטחון והן להעניק תחושת בטחון במהירות האפשרית לתושבי הצפון על-מנת שיוכלו לשוב לבתיהם ולבנות מחדש את קהילותיהם. אם ישראל תספח את לבנון ותיישב אותה באזרחים ישראלים תוך יצירת נוכחות צבאית קבועה במקום תיצור למעשה אזור חיץ רחב אשר ינטרל את האיום של מנהרות החיזבאללה, של חדירות גבול ושל טילים לטווח קצר מלבנון, כך שתושבי מטולה וקרית שמונה יוכלו לשוב בבטחה לבתיהם.
לאחר שמחת תורה, אנשים מרגישים פחות בנח לסמוך על כוונותיהם הטובות של שכנינו. על-מנת לאפשר לאנשים לשוב לביתם ולבנות את קהילותיהם, הם זקוקים לתחושת בטחון חזקה, אשר תובטח רק על-ידי סיפוח השטח נוכחות צבאית בתוכו. הניסוי בעזה הוכיח אחת ולתמיד, כי במקום בו ישנה התישבות יהודית – יש בטחון. כאשר אין התישבות יהודית, צומחת חממה של טרור.
אולם עומדת בעינה השאלה, מי ילך להתישב בדרום לבנון?
פתרון לשתי בעיות חברתיות עיקריות בישראל – גיוס חרדים ומשבר הדיור
מהלך של סיפוח דרום לבנון והענקת דיור במקום בהנחות גדולות לציבור החרדי שמוכן להתישב שם עשוי להוות פתרון מקורי לסוגיה המורכבת של גיוס חרדים. במקום גיוס בכפיה, יהיה ניתן להביא למצב בו הציבור החרדי תורם תרומה אדירה לבטחון המדינה בכך שהוא מיישב את דרום לבנון. דיור בחינם או בהנחה גדולה מאד ללא ספק יקדם את המהלך משמעותית ויעניק גם פתרון למשבר הדיור.
כלפי אלו המסתפקים ביכולתם של החרדים לשמש כחלוצים, ראוי להזכיר, כי שני הישובים הגדולים ביהודה ושומרון הם הערים החרדיות מודיעין עילית וביתר עילית. אם נתמחר זאת נכון, החרדים יהפכו את דרום לבנון לבית שמש של הדור הבא.
אך כיצד תוכל ישראל לספח ארץ אחרת?
התשובה לכך פשוטה – היא לא! דרום לבנון נחשבת לכל הדעות לחלק מהארץ המובטחת לבני ישראל. חבל ארץ זה הובטח לנו בתנ"ך, ואין אף מדינה אחרת שיש לה קשר כה חזק לאדמה זו.
יותר מכך, אין לישראל כל בררה מלבד סיפוח דרום לבנון, אם רצונה לאפשר לתושבי הצפון לשוב לבתיהם. כל דבר שהוא פחות מסיפוח – משמעותו המעשית היא ויתור על שטחי צפון המדינה, משום שהתושבים יחששו לחזור לשם. אם ארה"ב מתנגדת לסיפוח, היא מוזמנת להחזיר את טקסס ואת קליפורניה למקסיקו. כל עוד אינה עושה זאת, אין לה זכות להטיף לאחרים.
ככל שהרעיון נשמע מרתיע במבט ראשון, ישראל עשויה עם מעט תעוזה לבצע אותו הרבה יותר בקלות ממה שנראה הודות לעובדה שרוב מוחלט מקרב תושבי דרום לבנון הם שיעים, כך שישראל תוכל לספח את השטח ללא התנגדות משמעותית של האוכלוסוית הסוניות והנוצריות שמהוות רוב בשאר חלקי לבנון.
ישראל לא בחרה להכנס למצב הזה, אבל עם הרבה אמונה, בטחון ואומץ, ביכולתה לנצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכה לתפוס כמה ציפורים במכה אחת. בואו נקוה, שלא תחמיץ את ההזדמנות…
בברכה,
אברהם שוסטריס
הרב מיכאל שפירא:
* כמובן, לאחר הטעם הראשון לכל טעם – חובתנו הקדושה לקיים רצון בוראנו שציונו בתורתו (מסעי לג) 'וירשתם אותה וישבתם בה', וכדברי הרמב"ן בספר המצוות (שכחת העשין ד) שציונו לרשת את הארץ אשר נתן הא-ל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה וכו' היא מצות עשה לדורות, מתחייב כל יחיד ממנו ואפילו בזמן גלות'.