לכבוד מערכת 'קדושת ציון' השלום והברכה.
שגור בפי כל ההבטחה בשם החפץ חיים זצ"ל, כי 'בהר ציון תהיה פליטה'.
אבל רציתי לשאול, מאיפה באמת הביטחון שבהר ציון תהיה פליטה?
אני גם אשמח לחשוב ככה וגם לי נראה מסברה, שיושבי ארץ הקודש שמורים יותר.
אבל מאיפה הביטחון בזה? הרי כבר היו זמנים בהם נגזרה גזרה, ודווקא מי שיצא לבבל חי, ומי שנשאר נפל בחרב הכשדים או ברעב.
י.א.
הרב מיכאל שפירא:
ידועים דברי חז"ל (תנחומא, שופטים ט): על הפסוק 'והשלישית יִוָתר בה' (זכריה יג ח) – "שאין מתישבין [ישראל] בארצם אלא בגאולה שלישית. גאולה ראשונה – זו גאולת מצרים. גאולה שניה – זו גאולת עזרא. השלישית אין לה הפסק". וז"ל הלקח טוב על הפסוק 'לתת להם ולזרעם אחריהם' (דברים א ח): "רבי אומר: 'לתת להם' – אלו עולי המדבר; 'ולזרעם' – אלו עולי בבל. 'אחריהם' – אלו ימות המשיח". וכן נאמר (הושע ו ב): 'יחיינו מיומיים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו', ופרש הרד"ק שם: "זה המאמר הוא על העתיד. ו'מיומיים' – משל לשני גלויות, גלות מצרים וגלות בבל. 'ביום השלישי' – משל לגלות הזה השלישי שיקימנו ממנו. 'ונחיה לפניו', שלא נגלה עוד לעולם". וז"ל מצודת דוד שם: "בעת השלישי, בגאולה העתידה, יקימנו מן הנפילה ונחיה לפניו עד עולם כי לא נבוא עוד לגולה".
כל בר-דעת מבין היטב, כי ימינו אנו הם ימים של 'ירושה שלישית', אלא שרצה ה' להנחילנו זאת בדרך של 'קמעא קמעא' וכפי שאמרו חז"ל בכמה מקומות, כי כך היא גאולתן של ישראל. ויש לנו להחזיק במאמר אשת מנוח לאישה (שופטים יג כג) – 'לוּ חָפֵץ ה' לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה, וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת'. לא לחינם ולא לריק הראנו ה' את כל המהלך הענק הזה, של כינוס נדחי ישראל מארבע כנפות הארץ ונסי כיבוש הארץ מעל לדרך הטבע ומעבר לכל תחזית אנושית. אם כן, ודאי אין מקום להשוואה על נבואות שנאמרו לגולי בבל, בהן שלטה גזרת הגלות, ושם אכן מי שלא יצא נותר בסכנה גדולה. והדברים נכוחים וישרים למוצאי דעת.
עם זאת, יתכן שישאל השואל, כי אכן ירושה שלישית אין לה הפסק ולא העלנו השי"ת לארץ כדי להוציאנו משם.
אולם עדיין, הלא יתכן ח"ו פרעות גם לאחר הקיבוץ והעליה, וכמו שראינו למשל, בשמחת תורה האחרונה.
אז מי שחלם שצריך לברוח, מה נורא בזה??
וצריך לענות כאן תשובה.
איני אדם גדול אך אנסה לכתוב את הכיוון, והוא בעצם היסוד של כל המהלך ששמו 'חובת הבטחון'.
בטחון – אין פרושו להיות בטוח שלא יארע לי כל נזק וכד'. כי מי ערב לך על זה.
בטחון פרושו לסמוך על ה' יתברך, שהוא אוהב אותך, דואג לך, וכל טובתו עליך.
וממילא בא רוגע בלב ושמחה, שאני בידיו הטובות של אבי שבשמים.
[המהלך הזה הוא המוסכם בין כל השיטות השונות ואין כאן צורך להכנס לפרטים כאלו ואחרים].
כיוצא בזה – ארץ ישראל.
ארץ ישראל, מצד היותה מקום ההשגחה העליונה באופן המגולה והנראה ביותר, ככתוב 'ארץ אשר ה' א-להיך דורש אותה, תמיד עיני ה' א-להיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה'.
וכמו שהבחינו כבר בספה"ק, שבכל הארצות נאמר רק 'עיני ה' משוטטות' ואילו באה"ק נאמר 'עיני ה"א בה', בהבטה קבועה ופקוחה תמיד.
ולכן, האיש המאמין, כאשר באה לפניו שאלה היכן להיות – בארץ או בחו"ל, לעולם התשובה תהיה – בארץ. וזאת, משום שארץ ישראל היא מקום ההשגחה המגולה, וממילא היא המקום הבטוח ביותר. בטוח אין פירושו 'פוליסת ביטוח' עם 'כיסוי על כל נזק'. 'בטוח' פרושו – עמוק בתוך זרועותיו של אבא. החזק והכל-יכול.
ועל כך אמר דוד המלך – "גם כי אלך בגיא צלמות" – פירוש, מקום שצל המות מרחף עליו – "לא אירא רע, כי אתה עמדי".
לא אירא רע – לא מפני שהמקום חדל מלהיות 'גיא צלמות', אלא לא אירא רע, מכוח ההרגשה הנפלאה של 'כי אתה עמדי'. הרגשה א-להית, מעומק הנשמה. הרגשה זו בלב המאמין, גוברת על כל תחושת פחד, הנובעת מכח החושים הגשמיים והחישובים השכליים.