הערת המערכת:
אחד האנשים שהושפעו רבות מהמשגיח זצ"ל הוא אחד מאלו שסייעו בהקמת אגודת "קדושת ציון" – הרב גבריאל טאובר שליט"א, יליד ארצות הברית וכיום תושב העיר העתיקה בעיר הקודש ירושלים. במכתב ל'קדושת ציון', מספר הרב טאובר על המשגיח זצ"ל.
מאז שאני זוכר את עצמי, אולי כבר כילד בן 8, הייתי הולך לשטיבל שלו 'אמונת ישראל' לשמוע את הדיבורים המיוחדים שלו בסעודה שלישית הוא היה מאריך להפליא בזמן של תוספות שבת וקיים כפשוטו 'המאחרים לצאת מן השבת'. למרות השעה המאוחרת, הרבה אחרי רבינו תם, אנשים האזינו בשקיקה עד שכל מי שהיה שם – היה בעולם אחר. הוא הצליח להחיות את נשמת התורה כנתינתה מסיני. אני לא יכול לתאר את זה במלים, עד שהתקרבתי אליו לקבל את תורתו.
אפשר לספר עליו דברים נפלאים לאין שיעור, על התורה שלו על המסרים שלו, על החיות שהוא היה מחיה את התורה, וגם על העצות שלו שהיו מסדרים את הבן אדם, חבל על דאבדין ולא משתכחין. מעולם לא לקח צד במחלוקת. למרות שבדרך כלל היה עם כל חכמתו הגדולה מבטל את עצמו, בזה לא ביטל את עצמו, יהיה מי שיהיה (ועיין בפהמ"ש לרמב"ם באבות על המשנה (א י) 'אל תתודע לרשות'), ולאו מילתא זוטרתא היא.
המשגיח זצ"ל היה מדבר הרבה על תפילה, על אמונה, על מידות טובות [לא פעם הוא התבטא, שלא כתוב בשום מקום שבחור ישיבה נהיה גרוע או פחות למדן אם הוא מתנהג בדרך ארץ…].
ארץ ישראל היה דבר מרכזי במשנתו, שזה מה שהשפיע עלי הרבה לעלות לארץ ולסייע בכל מה שקשור לישוב הארץ. זה שנטלתי חלק במפגש בו התיסדה האגודה, וכן אם יצא שעזרתי במשהו ל'קדושת ציון' – בפרט בתחילת ימי האגודה – זה ללא ספק נזקף ישירות לזכויותיו של המשגיח.
גם ביחס לתקופתנו קיבלנו ממנו את ההסתכלות הנכונה, ותמיד הדגיש את המיוחדות של כל זמן במעגל השנה, שלכל זמן ומועד וכן לכל תקופה – יש יחודיות משלו. כמו שלכל בן אדם ישנה יחודיות, ואי אפשר לבטל את הצורך בבן אדם מסוים בטענה שיש הרבה מוכשרים ממנו, אלא ודאי לכל אחד ישנה יחודיות שאין לאף אחד אחר – כך יש לכל זמן היחודיות שלו, וכל תקופה פועלת את התיקון שלה, ואפשר להשיג בה מה שאי אפשר להשיג בשום זמן אחר, לא לפני ולא אחרי.
וכך היה מסביר אף את התקופה ומשמעותה לקראת הגאולה השלמה. בהקשר לזה, סיפר המשגיח על המשגיח דלייקווד רבי נתן וואכטפויגל זצוק"ל, שהוא היה 'משיח ייד' – יהודי של משיח, והיו לו בגדים מיוחדים כדי לקבל פני משיח, כפי שמסופר גם על החפץ חיים. רבי נתן תמיד דיבר על המשיח, והיתה שנה אחת, שבסוף ה'זמן' הוא אמר לבחורים בליקווד, שב'זמן' הבא המשיח כבר יהיה כאן. הגיע ה'זמן' הבא, והמשיח עוד לא הגיע. הלכו לשאול אותו מה פשר הדבר, והוא ענה להם במשל –
היה 'אלטערע בחור' בישיבה שהתקשה למצוא את זיווגו, הוא נעשה יותר ויותר מבוגר, ולא יכל למצוא שידוך, ואנשים תמיד היו מקניטים אותו, ושואלים אותו מתי כבר תתחתן. אחרי שנים רבות הגיע הזמן ב"ה, הוא מצא שידוך ונהיה חתן. כשהגיע זמן החתונה, כולם ישבו בקבלת פנים, ופתאום שמו לב שצד הכלה לא נמצאים. הכלה, השווער והשוויגער. ככל שעבר הזמן התחילו כולם לדאוג. אחרי חצי שעה, מישהו נכנס בריצה לאולם ואמר שהוא קיבל שיחת טלפון מהשווער והשוויגער והכלה, שהודיעו שהם נתקעו בפקק-תנועה, ולקח להם זמן עד שסוף סוף הם מצאו טלפון ציבורי [לפני עידן הפלאפונים], והתקשרו למישהו שגר קרוב לאולם, להודיע שהכל בסדר. עדיין ייקח להם קצת זמן להגיע, אבל הם בדרך, זו רק בעיה טכנית, שהם נתקעו בפקק. כמובן, שהאווירה בקרב הציבור שישב בקבלת פנים נהיתה יותר נינוחה, ואז אחד החברים מגיע לחתן ומתחיל להקניט אותו, ואומר לו – נו, מתי כבר תתחתן? ענה לו החתן – עכשיו אתה שואל אותי מתי אני מתחתן?! אתה לא רואה מה קורה כאן?! אתה לא רואה את הפרחים, אתה לא רואה את התזמורת, אתה לא רואה מה קורה?
אמר רבי נתן וואכטפויגל לתלמידיו – אתם לא קוראים את החדשות? אתם לא רואים מה קורה בעולם? עכשיו אתם שואלים אותי איפה המשיח? וזה המסר שרבי משה וולפסון העביר. הוא התכוון לומר, שצריך רק לפתוח את העיניים לראות מה ה' עושה. ככל שהזמן עובר, רואים יותר ויותר סימנים, וצריך להיות עיוור בכדי לא לראות ולא להבין מה קורה.
חשבתי, שהיות ואצלנו נהוג לספר סיפור מופתים, אולם המתנגדים בינינו הי"ו יתכן שלא יהנו, אז אימא לכו מלתא דשויא לתרוייכו (כמובא בבבא קמא ס:) – "בכל מהלך שנת תש"ס [לפני 23 שנים] המשגיח הצביע על השנה כשנת הקץ [וציטט מהסבא של בעל התכלת "ספר מי השילוח" חלק ב פרשת פנחס – 'ביום השמיני עצרת תהיה לכם. בזה הפרשה נרמז קץ האחרון', בציינו ש'עצרת' בגימטריא תש"ס. ולכאורה ההסבר בזה הוא על פי מה שסיפר המשגיח על רבי נתן וואכטפוגל. ואפרט קצת כדי לשפוך אור על המשמעות של ההתרחשויות בשנת תש"ס שהיו הכנה למה שקרה בשמיני עצרת תשפ"ד, מה שלא היה אפשר לראות ולהבין אז בשעת מעשה אלא עכשיו אחרי הרבה שנים. והנה ידוע [מסורה מתלמידי הגר"א ובעל התניא על משנתם הסדורה על תהליכי הגאולה שהמשגיח לא מעט ציטט מהם], שעד תש"ן היא תקופת בנית הקומה הגשמית של הגאולה, ובשנים תשנ"א – ת"ת (1991-2040) היא תקופת בנין הקומה הרוחנית של הגאולה. ואכן, בשנת אראנו נפלאות [תנש"א – מלחמת המפרץ הראשונה] היו נסים גלויים [זכיתי אז לשבת ביחד עם המשגיח בסעודת הודיה בשושן פורים]. המשגיח אמר, שבאותה תקופה היתה אשה [כנראה חילונית] שהתקשרה לרדיו [בארץ] והתלוננה – "מתי יסתיימו הנסים", כי היא כבר רוצה ללכת לחוף הים, וכל זמן שיש כאלו נסים בגלוי, לא הרגישה בנח לעבור על התורה. וככה התחילה תקופת תשנ"א [תקופת בנין הקומה הרוחנית של הגאולה]. אולם ידוע, כי מדרכי ההשגחה העליונה היא, שבתחילה השמים נפתחים ואחרי זה נעלמים כל האורות כדי שבעל הבחירה יוכל לעבוד ולעמול באתעררותא דלתתא, כדי שהוא באמת יזכה שיהיה קנינו שלו. וכן הוה בתקופתנו – לא עברו ימים מועטים, הכל נעלם, ובמקום לראות קומה רוחנית נבנית – דווקא אז היה נראה שקומה אנטי-רוחנית נבנית כעשר שנים – "במחשכים הושבני כמתי עולם" – הייתכן, שמשנת תשנ"א נבנית קומה רוחנית של עם ישראל?
"אולם הסוד הוא שמיני עצרת" – המשגיח עשה עסק גדול מהמיוחדות של כל זמן, ולא משנה איזה זמן שהיית אצלו, היה נשמע שהזמן הזה כל כך מיוחד עד שאין כדוגמתו ושמעתי מתלמידיו הקרובים – כבר לפני עשרות שנים – ששאלו אותו, תגיד לנו את האמת, איזה יום באמת הכי גדול, מה באמת היום הכי גדול, והוא אמר בשקט, כלומר לא לגלות, כאילו בסוד – 'שמיני עצרת'. גם מיד ממש אחרי שמיני עצרת השנה [אפילו לפני שידעו והפנימו מה קרה], אמר: "שאם זה קרה בשמיני עצרת – שזה יום שהקב"ה אומר: מספיק עם העולם, עכשיו מטפלים רק בכלל ישראל, כי הקב"ה אף פעם לא יתיאש מאף יהודי, אפילו את היהודי הכי נמוך הוא יתקן", אז אמר: "שעוד מעט נראה שלא יעבור הרבה זמן, נראה איך שכל מה שקרה בשמיני עצרת הוא חסד עצום איך הקב"ה בא לתקן כל יהודי, אפילו היהודי הכי נמוך".
לכן חשבתי אולי, שמה שקרה זה שבשנת תש"ס ההשגחה העליונה הכינה את שרון כדי שיעלה אחר כך לגדולה וישתגע ויזרוק את היהודים מגוש קטיף, וצפון השומרון ונתנו המון כסף לחמאס, כדי שיהיו עסוקים בלבנות מנהרות במשך ח"י שנים – הגיעו הזוועות של ה'שביעי לאוקטובר' [שמיני עצרת תשפ"ד], וכתוצאה מזה – עם ישראל מתחבר לשורשיו, עד כדי כך שהתקשורת מתביישת מזה ומשתדלים להסתיר זאת. ודוקא אלו הכי רחוקים מדברים על אמונה ובטחון. האנשים שלא היית חולם שאי פעם יהיה להם תיקון, כי לא ידח ממנו נדח. נמצאנו למדים, שאכן כן התרחש תהליך מתהליכי בנית הקומה הרוחנית של הגאולה, רק אחרי הרבה שנים אפשר לראות מה קרה באמת בתש"ס.
ובעצם, זו רק דוגמה לרעיון הכללי, כי מי שהיה בזמן הגירוש מגוש קטיף לא היה יכול להבין בדרך הטבע איך זה חלק מתהליך הגאולה, ולא ח"ו איזו נסיגה, כביכול. הרבה אנשים התאכזבו – הרי לפני הגרוש גוש קטיף היה ממש נראה שהגאולה מגיעה, זה נהיה כמו גן עדן, כל מה שעשו הצליח, בדיוק כמו 'ויזרע יצחק בארץ ההיא' – גם זה היה בגרר – הפלישתים לא הצליחו לגדל שם שום דבר ואז כשהיהודים הגיעו זה היה ממש 'גאולה'. "אמר ר' אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא'". ואז הגיע הגירוש ואנשים תמהו, אלא מאי, זה לא חלק מהגאולה, כנראה זה לא הזמן הנכון, והיה מאוד קשה, זה היה משבר גדול. ועד עכשיו הקושיה נשארה פתוחה.
שנזכה בקרוב ל'והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות וכו' כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ויהיו הדברים לע"נ הטהורה.
בברכה,
גבריאל טאובר