לכבוד עורכי 'קדושת ציון' ומעוררי חיבת ציון וירושלים,
קיבלתי סיפורים וזכרונות על זקני זצ"ל הכ"מ שאתם עורכים לדפוס בגליונכם [הערת המערכת – מופיע בגליון זה]. תשוח"ח. באתי רק להוסיף ממה שנחרט ממחוז ילדותי בגולה ובנכר ביבשת עם-ריקה וחשכה, כשגדלתי על ברכי סבי וכל שיגו ושיחו על ציון חמדת צבי – רק לעלות ולראות. כל מדינת קולומבוס דמתה עליו כקליפת השום, וכל מעינו מהנעשה בארצנו הקדושה. כשפגש יהודי שהגיע מהארץ שמח לקראתו, כשקיבל פרי הארץ לגאון ולתפארת, זלגו עניו דמעות משמחה.
בכל תפריט של סעודת שבת, היה פריט אחד מהארץ, מאכלים שהיו נדירים לקבלם בחו"ל וקיבל רק ע"י שליחים, ולא חסך לשלם ע"ז טבין ותקילין, החל מכוס יין שלא שתה כלל רק מארצנו, מהול בקצת מים ממעין השילוח. ליד הגעפילטע – דג מליח קטן תוצרת הארץ. מרק – שקדי אוסם, ליד הבשר – חמוצי קבוצת יבנה, וסיים בלפתן ממשובחי פירות הארץ, וכך היה חי ונושם בגעגועין וכיסופין לארצנו הקדושה.
אין טעם להרבות עוד, אבל כדאי לציין מכתב שנמצא בספר 'יגילו במלכם' על הרב בן ציון שנקר המנגן ממודז'יץ, ידיד נעורים של זקני, אשר ביחד קבלו חסידות וחיבת ציון מרבם האמרי שאול ממודז'יץ. בספר הנ"ל נמצאת אגרת מזקני זצ"ל ששלח לחסיד הגאון רבי דוד פרקוביץ לירושלים בהיותו עוד בחור צעיר ומשתפך בערגה לעלות לציון, ומביע בגעגועיו, שאפילו המעטפה שמגיעה מארצנו הקדושה חביבה עליו ביותר – עיי"ש. מצורף צילום קטע מהאגרת בכתב-יד קדשו.
בסוף המאמר, אודות החילונים והציונים – איני מוצא טעם בזה, ולואי שיוציאו כל הפסקה [כנלע"ד], כי אין זה משקף את התמונה המלאה על זקני, שחיפש רק בשבח הארץ ובאהבת האדמה והיושבים עליה, וכל ימיו היה דוגל למצוא לימוד זכות על הפחות מישראל בסגנון איזביצ'ה ורבי צדוק, ואין ראיה מאמירה אחת או שתים שאמר לצורך השעה. "כולך יפה רעיתי ומום אין בך".
בברכה,
ברוך אליעזר מאשינסקי
