הרב חיים פרידמן
מחבר ספר בחר ה' בציון (נמצא באוצר החכמה ועוד)
מודיעין עילית
'וַיֹּאמֶר בִּי אֲ-דֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח' (שמות ד, יג). – "ביד מי שאתה רגיל לשלוח, והוא אהרן" (רש"י).
הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זצוק"ל ביאר, שמה ש"משה רבינו התעכב שבעה ימים רצופים במדין עד שהסכים לשליחות הקב"ה לגאול את בני ישראל ממצרים – הוא משום שהגאולה היתה צריכה לבוא על ידי מופתים, ומשה רבנו רצה גאולה רק בדרך הטבע" [ראו יריעה נרחבת בעמוד 22].
ויש להקשות בדברי קדשו:
(א) איך אפשר לומר שמשה רבינו העדיף גאולה בדרך הטבע – על פני גאולה ניסית, והלא אמרו (סנהדרין צח.): "אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (דניאל ז יג) 'וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה', וכתיב (זכריה ט ט) 'עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר'. זכו – עם ענני שמיא, לא זכו – עני ורוכב על חמור". ומבאר המהרי"ל דיסקין זצוק"ל (הובאה עדות נאמנה משמו, בירחון הפלס, שנת תרס"ד, עמ' 435): "זכו עם עננא שמיא – על ידי נסים ונפלאות; לא זכו – תהיה אתחלתא דגאולה ברשיון הממשלות". עכ"ל. ומסתבר, כי מהרי"ל דיסקין שאב מקורו מ'קול התור' בשם הגר"א (א טז): "דרך האתחלתא בלא זכו, היא כעני רוכב על חמור, בעניותא .. על דרך הטבע, עד שנזכה לענני שמיא" (וכן ביאר ה'אור החיים' במדבר כד יז. והובאו דבריו ב'קול התור' פ"ב בחינה קלח).
(ב) מלבד זאת, הנה מפשטות המקראות משמע שמה שמשה רבינו לא רצה ללכת לגאול את ישראל – הוא בגלל הענוה, ובפרט שהוא לא רצה לפגוע באהרן אחיו הגדול, ולכן ביקש שהגאולה תבוא על ידי אהרן.
אמנם לאחר העיון נמצא שלכאורה פירושו מתבאר עפ"י שלשה יסודות שכתב הגר"א.
יסוד א – 'פקידה' בתשרי ו'זכירה' בניסן
[יסוד א] כתוב (ישעיהו ס כב) "אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה", ודרשו: "זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה" (סנהדרין צח.). והנה במצב של 'זכו' – שה' מחיש את הגאולה – נגאלים גאולה שלמה בעושר ובכל טוב. אמנם ב'לא זכו' – הגם שיש מעט אנשים שהם אכן בכלל 'זכו' – אין הקב"ה מחיש את הגאולה בעבורם, כי אם עכשיו – כאשר עדיין מידת הדין שולטת בתוקף, ומידת הרחמים עדיין לא התעוררה כראוי – מיד היתה באה גאולת משיח בן דוד, שהיא הגאולה השלמה, אזי לא היו נגאלים אלא 'אחד מעיר ושנים ממשפחה' הזכאים, והשאר היו מתים. רח"ל. וכפי שהיה בגאולת מצרים, שמכיון שהגאולה באה לאחר שהיו בגלות רד"ו שנה, קודם שנשלמו כל הארבע מאות שנה – לא יצאו ממצרים אלא אחד מחמשה, וארבעה חלקים מתו במכת חושך.
ולכן צריך שבתחילה תהיה רק גאולת משיח בן יוסף – 'אתחלתא דגאולה', ובינתיים, בימות משיח בן יוסף – עם ישראל עוברים צרות רבות, וזה מעורר את מידת הרחמים, ואז כשיושלם הזמן ומידת הרחמים כבר התעוררה כראוי בכל תוקפה – אז תבוא גאולת משיח בן דוד, ועי"ז כל ישראל יזכו לגאולה[1].
יסוד ב – 'משיח בן יוסף' בדרך הטבע
[יסוד ב] גאולת משיח בן יוסף – היא גאולה בדרך הטבע, וגאולת משיח בן דוד – למעלה מדרך הטבע, וכמו שאמרו חז"ל (ברכות לד:): "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד". ומבואר, שבימות המשיח אין שום שינוי מדרכי הטבע שהיו בכל שנות העולם הזה, וכל הישועה בימות המשיח היא שנפדינו מלהיות תחת שלטון הגויים. וקשה, שהרי הנביאים נתנבאו על ימות המשיח, שיהיו ניסים למעלה מדרך הטבע? וביאר הגר"א (חידושי אגדות שם; 'אמרי נועם' ברכות יג.): "כי ב' ימות המשיח הן, היינו ימות משיח בן יוסף.. ואז אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד גלויות, אבל עשו לא יפול בידו. ואח"כ.. יבא עשו עם גוג ומגוג על ה' ועל משיחו, ויפלו כולם ביד משיח בן דוד, וכשיבוא משיח בן דוד יתקיים מה שכתוב 'בלע המות לנצח', וכל יעודי הנביאים, וזה נקרא לעתיד לבא".
יסוד ג – אהרן בבחינת 'משיח בן יוסף'
[יסוד ג] אהרן היה בבחינת משיח בן יוסף, ומשה היה בבחינת משיח בן דוד (תיקוני זוהר חדש – דף א טור ד מדפי הגר"א וביאור הגר"א; אוצרות רמח"ל בא עמוד מ"ו).
וכן מבואר בשיר השירים (ד ה): 'שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים'. ותרגם התרגום (מתורגם ללה"ק) – "שני גואלייך שעתידים לגאלך – משיח בן דוד ומשיח בן אפרים – דומים למשה ואהרן בני יוכבד, שנמשלו לשני עפרים תאמי צביה, והיו רועים לעם ישראל בזכותם ארבעים שנה, במן ובשליו ובאר מרים".
משה רצה שגאולת מצרים תהיה כגאולה העתידה – 'כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ'
ומעתה יתבאר הענין כמין חומר: שמה שמשה רצה שגאולת מצרים תבוא ע"י אהרן – פנימיות הענין הוא, שמכיון שעד עכשיו היו במצרים רק רד"ו שנה – לכן משה רצה שעכשיו הגאולה תבוא ע"י משיח בן יוסף, שזה גאולה בדרך הטבע. ואח"כ כשישלמו הארבע מאות שנה, יבא משה שהוא משיח בן דוד, ויגאלם בגאולה נסית. ובאופן הזה כל ישראל יזכו לגאולה.
ובשלמא אם עם ישראל היו במצב של 'זכו' – אכן היה עדיף גאולה ניסית, וכנ"ל מהגמרא: "זכו – עם ענני שמיא". אך מאחר שעם ישראל היו במצב שהיו שקועים במ"ט שערי טומאה, א"כ הם במצב של "לא זכו – עני ורוכב על חמור". ובמצב זה, עדיף שהגאולה הנסית תבוא רק בזמנה.
*
ואמנם הקב"ה ידע, שאם עם ישראל יתעכבו עוד במצרים – הם ישקעו בחמישים שערי טומאה, ולא יוכלו לצאת משם עוד. ולכן מיהר והוציאם ממצרים, וכמש"כ (דברים טז ג) "כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (ילקוט מעם לועז שמות יב יא). ולכן מתו במכת חושך ארבעה חלקים מעם ישראל.
אך בגאולה האחרונה נאמר (ישעיה נב יב) "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן" – שלא יהיה כמו במצרים שיצאו במנוסה ובחפזון (זוה"ק משפטים צד:; תיקו"ז הקדמה טו.). ולכן בתחילה זוכים רק לגאולת משיח בן יוסף – שהוא בדרך הטבע. ורק לאחר שנגמר התיקון דמשיח בן יוסף – זוכים לגאולת משיח בן דוד – גאולה בדרך נס. ועי"ז כל ישראל נגאלים.
בשמחת לבי אני מקבל עלי – ע"מ שלא יאבד אחד מישראל
המהלך הנ"ל חוזר על עצמו באחרית הימים. וכך אמרו חז"ל (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תצט):
אָמַר לוֹ [השי"ת לַמָּשִׁיחַ] – הַלָּלוּ שֶׁגְּנוּזִים אֶצְלְךָ עֲוֹנוֹתֵיהֶם [=שֶׁעֲוֹנוֹתֵיהֶם נִכְנְסוּ וְנִגְנְזוּ אֶצְלְךָ, כְּאִלּוּ הֵם עֲוֹנֹתֶיךָ, וְאַתָּה סוֹבֵל כְּדֵי לְכַפְּרָם]- עֲתִידִים לְהַכְנִיסְךָ בְּעֹל בַּרְזֶל, וְעוֹשִׂים אוֹתְךָ כָּעֵגֶל הַזֶּה שֶׁכָּהוּ עֵינָיו, וּמְשַׁנְּקִין אֶת רוּחֲךָ בְּעֹל, וּבַעֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ עָתִיד לְשׁוֹנְךָ לְהִדָּבֵק בְּחִכְּךָ… אִם נַפְשְׁךָ עֲצֵבָה אֲנִי טוֹרְדָן מֵעַכְשָׁיו".
ולהנ"ל כך ביאורו – 'אִם נַפְשְׁךָ עֲצֵבָה אֲנִי טוֹרְדָן מֵעַכְשָׁיו' – הקב"ה מציע למשיח, שאם המשיח רוצה – הוא יביא עכשיו את הגאולה השלימה. אלא שבשביל זה הוא יצטרך להרוג את הרשעים שבישראל, ויגאלו 'אחד מעיר ושנים ממשפחה', וכנ"ל.
ועל כך עונה המשיח להשי"ת:
"אָמַר לְפָנָיו: רבש"ע, בְּגִילַת לִבִּי וּבְשִׂמְחַת לִבִּי אֲנִי מְקַבֵּל עָלַי – עַל מְנָת שֶׁלֹּא יֹאבַד אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל… בְּכָךְ אֲנִי רוֹצֶה, בְּכָךְ אֲנִי מְקַבֵּל".
'פקידה' בתשרי ו'זכירה' בניסן
כך מובא ב'אבן שלמה' (פרק יא סימן ט, בהגה"ה, והוא קיצור מביאור הגר"א לתיקוני זוהר ורעיא מהימנא בכמה מקומות), וז"ל: "מה שאמרו (ראש השנה יא.) 'רבי אליעזר אומר: בתשרי עתידין ליגאל. רבי יהושע אומר: בניסן עתידין ליגאל'. וכן מה שאמרו (סנהדרין קיא.) 'כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה [וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן]' – אמר ריש לקיש: דברים ככתבן. אמר ליה רבי יוחנן: לא ניחא ליה למרייהו דאמרת להו הכי, אלא, אחד מעיר מזכה כל העיר כולה, ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה כולה' – אלו ואלו דברי א-להים חיים. כי מתחילה תהיה 'פקידה' בתשרי, ואם היו זוכים ל'אחישנה' – היתה אז הגאולה בשלמות ואז היו יוצאים בעושר. אך אם חלילה לא יזכו ותהיה 'בעתה', ואז אם היתה הגאולה בתשרי – לא היה להם תקומה ח"ו, ולא היו נשארים חלילה אלא 'אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה', מפני שמדת הדין שולט בתשרי, ומשיח בן יוסף היה צריך למות. על כן לא תהיה אז רק 'פקידה' – כמו שהיה בבית שני בימי כורש, ויתגלה משיח ויתכסה מהם עד ניסן, ואז יהיה להם חבלים וצרות גדולים – כמו שהיה בגאולה הראשונה כשנתכסה מהם משה משך ו' חדשים (כמ"ש במדרש רבה שמות פ"ה), וכמ"ש 'תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים' כו' (שמות ה ט). וע"ז נאמר 'אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם' (יחזקאל כ לג). ואח"כ יגאלו בניסן ברחמים גדולים" (מקורות: תיקוני זוהר דף נו טור ב-ג. ד"ה ובג"ד שמאל דוחה – עד ד"ה ובההוא זמנא; תיקוני זוהר דף עה טור א ד"ה יתער ביה; תיקוני זוהר דף פו טור ב' ד"ה יהי אור; תיקוני זוהר דף קסא עמוד א-ב. ד"ה ורזא דמלה כו' איהי בן. ובד"ה ישזיב משיח; תיקוני זוהר חדש דף כז טור ב'. ד"ה ועתידין, וד"ה וימין מקרבת; תיקוני זוהר חדש דף לו טור ג' ד"ה ותחיין; תיקוני זוהר חדש דף לו טור ד' מד"ה 'ובגין דצדיק' עד ד"ה 'ויפקוד ברחמי צ"ל ויפקון ברחמי'; תיקוני זוהר חדש דף לז טור ב' ד"ה ויתמהמה; רעיא מהימנא משפטים דף קיט-קכ. ובביאור הגר"א דף כא:, כב.-:).
'פקידה' – משיח בן יוסף * 'זכירה' – משיח בן דוד
באור הדברים: 'פקידה' – הוא גאולת משיח בן יוסף. 'זכירה' – הוא גאולת משיח בן דוד. וכמש"א חז"ל (זוה"ק וירא קיט.), "אוֹתוֹ זְמַן שֶׁיִּפָּקְדוּ [בו יעקב], הֵם יִפָּקְדוּ בָּאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי… יָקִים אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם פְּקִידָה לְבַת יַעֲקֹב.. וְיִזְדַּוְּגוּ כָּל הָעַמִּים עַל בַּת יַעֲקֹב לִדְחוֹת אוֹתָהּ מֵהָעוֹלָם. וְעַל אוֹתוֹ הַזְּמַן כָּתוּב (ירמיה ל) 'וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ'".
וקשה, שמאחר שזו גאולה – איך הזוהר אומר שעל הזמן הזה נאמר 'וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב'?
אמנם אכן מצינו, שפסוק זה נאמר על ימות משיח בן יוסף, וכמש"כ (חבקוק ג טז): 'אֲשֶׁר אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה'. וביאר הגר"א: "הוא בימי משיח בן יוסף, כמ"ש 'והיה עת צרה'".
וכאן מדבר הזוהר על החלק בגאולה שנקרא 'פקידה' – שזה ימות משיח בן יוסף. וכמש"כ הרמ"ק ב'אור יקר' (הובא ג"כ ב'אור החמה' לרבי אברהם אזולאי): "וענין פקידה וזכירה הנזכר בשמועה זו הוא, כי 'פקידה' – סוד גילוי משיח בן יוסף, ו'זכירה' – משיח בן דוד..".
וכן מבואר ב'רזין גניזין' (ח"ז מכתבי רמח"ל עמ' רל"ז). וכן מבואר ב'מאמר הגאולה' לרמח"ל (עמודים יג-יח. במהדורת מכון רמח"ל. וע"ש בעמוד ל"ח).
*
ועל זה אומר הגר"א, שאילו היתה ה'זכירה' [גאולת 'משיח בן דוד'] בתשרי – שזהו הזמן שהדין שורה בעולם – אז הגאולה היתה באה באופן של 'אחד מעיר ושנים ממשפחה' ח"ו. אבל מכיון שבתשרי תהיה רק 'פקידה' [גאולת 'משיח בן יוסף'], וה'זכירה' תמתין עד ניסן – שזה הזמן שהרחמים שורים בעולם – לכן כל ישראל יזכו.
*
וכ"כ הרמח"ל (אוצרות רמח"ל עמוד ג"ן): "שכשהגאולה באה בתחילת הגלות .. וישראל לא סבלו עדיין די ספוקם .. באותו הזמן נאמר 'אחד מעיר ושנים ממשפחה'… וכן היה בגאולת מצרים שיצאו קודם זמנם שהיה ארבע מאות שנה, ולא עמדו בגלותם אלא כמנין רד"ו – שאז הוצרך שהקב"ה ישלח החושך כמו שאמרו רז"ל, כדי להמית הרשעים שבישראל. אבל כשהגאולה באה בסוף הגלות – אז אין עוד מורא ורעדה כלל… ואז הגאולה היא גם לרשעים שבישראל".
*
והנה יש לציין כלל חשוב בהזכרת תאריכים בגאולה, כגון כאן בדברי הגר"א על ניסן ותשרי, שהתאריכים – אלו מדרגות. וכמש"כ ב"אגרות רמח"ל" פ"ב: "ואותם המדרגות עכשיו הם לו ימים ושנים". וב"תפילות רמח"ל" קנ"ג: "וז' מדרגות עומדות עליהם.. והם ז' שנים של בית המקדש".