בלוג

הרב אברהם יהושע ויזער

ירושלים

מאי חנוכה? התשובה לכאורה ידועה "דת"ר כו' שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה". 

ושוב פעם אשאל, מאי חנוכה? כאשר אנו מדליקים את המנורה ומקריבים קרבנות על המזבח – השמחה גדולה ואנו זוכרים איך יש לנו את העבודה, את הנסים שעשה לנו ה' א-להי ישראל, אך מאז אבדנו כל זאת, לשמחה זו מה עושה? וכי מה יש לשמוח על נסי המנורה כשאת המנורה עצמה אין לנו? איזו שמחה יש בחנוכת המזבח כאשר מקום המזבח משוקץ ומשומם?

לא אני הראשון שעורר שאלה כאובה זו – יש על זה סוגיא בבבלי ר"ה י"ח שם אמרו שכל הימים טובים הכתובים במגילת תענית בטלו, מפני שדינם כדין ד' צומות – בשעת שלום יהיו לשמחה ולששון, אין שלום צום – הגמרא מקשה על זה ממעשה שהיה בזמן ר' אליעזר ור' יהושע שגזרו תענית בחנוכה ור"א ור"י מחו בהם ואמרו התענו על מה שהתעניתם – והרי בזמנם לא היה שלום (רש"י כתב שהיו אחר החורבן אך בפשוטו הוא ראיה לרמב"ם שאף בזמן הבית אם אין שלום יש צום ואכמ"ל) ומיישבת הגמרא "אמר רב יוסף שאני חנוכה דאיכא מצוה – אמר ליה אביי, ותיבטיל איהי, ותיבטל מצותה – אלא אמר רב יוסף שאני חנוכה דמיפרסם ניסא" לא נעסוק בעומק תירוץ הגמרא, אבל מה שברור שהגמרא כורכת את חנוכה יחד עם ד' צומות – שבזמן הבית הוא זמן שמחה אך אחר החורבן מן הדין היה שלא ינהג ביום זה אפילו מצות נר חנוכה כמו שאמר אביי "תיבטל איהי ותבטל מצותה"

אם כן אחזור ואשאל מאי חנוכה?

יש שיאמרו – השמחה היא על אפשרות שמירת התורה והמצוות שכן אלולי נסים אלו היתה משתכחת תורה מישראל – אך נראה שאת רבותינו האמוראים אין תרוץ זה מספק – משום שאם עם ישראל באותו זמן היה מכופף את הראש ליונים והיה אומר להם – קחו את בית המקדש, קחו את הסמיכה והסנהדרין, קחו את המלכות על ארץ ישראל – באותו רגע כל הגזרות על התורה והמצוות היו מתבטלות כי היונים רצו לשלוט עלינו לשלוט על מלכות ישראל המפוארת היונקת ישירות ממלכות הבורא – הם ידעו שאם ינתקו אותם ממקור היניקה – הנצחון בידיהם, כיון שכך אין מקום לשמוח ולציין ימים אלו כימי השבת התורה על כנה ומקומה – כי בשביל תורה כמו של ימינו לא צריך ניסים – לתורה כזו ששופטים ושוטרים – אין, סנהדרין – אין, מלך – אין, בית המקדש – אין. למצב כזה היונים חיכו ובכך הם שבעי רצון. 

אעתיק ממגילת אנטיוכוס (בתרגום) מדברי אנטיוכוס "ויען ויאמר לשריו הלא ידעתם כי יש עם היהודים אשר בירושלים בינינו. לאלהינו אינם מקריבים ודתינו אינם עושים ודתי המלך עוזבים לעשות דתם. וגם הם מיחלים ליום שברון המלכים והשלטונים ואומרים מתי ימלך עלינו מלכינו ונשלוט בים וביבשה וכל העולם ינתן בידינו. אין כבוד למלכות להניח אלה על־פני האדמה. עתה בואו ונעלה עליהם ונבטל מהם את הברית אשר כרת להם שבת ראש חודש ומילה." על כן כאשר הגענו לחורבן הבית וביטול כהניה מלכיה וסנהדריה, והמצב כבר לא כמו שמתאר הרמב"ם בסיום תאור הנס "וחזרה המלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני" – מן הדין היה שיבטלו ימי החנוכה. 

אם כן אשאל שוב "מאי חנוכה"? לא מסתבר שאנו מקיימים את ימי החנוכה ללא כל משמעות רק בגלל ש"מפרסם ניסא" איזו משמעות יש כן לימים אלו ולמצוותיהם? רש"י מפרש "דמפרסם ניסא" "כבר הוא גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצות, והחזיקו בו כשל תורה – ולא נכון לבטלו" – אחרי שאכתוב את העולה מדברי הנביא – נראה אולי לפרש את דברי רש"י לעומקם.

על מאורעות ימי החנוכה כבר התנבא הנביא זכריה ונכתבו בקצרה – עלינו ללמד מהם מהו המסר שנקבע לנצח בכתבי הקדש – מסר זה הוא נצחי שקיים אף לזמננו אנו, וכמו שנראה – במיוחד לזמננו אנו.

גִּילִ֨י מְאֹ֜ד בַּת־צִיּ֗וֹן הָרִ֙יעִי֙ בַּ֣ת יְרוּשָׁלִַ֔ם הִנֵּ֤ה מַלְכֵּךְ֙ יָ֣בוֹא לָ֔ךְ צַדִּ֥יק וְנוֹשָׁ֖ע ה֑וּא עָנִי֙ וְרֹכֵ֣ב עַל־חֲמ֔וֹר וְעַל־עַ֖יִר בֶּן־אֲתֹנֽוֹת: וְהִכְרַתִּי־רֶ֣כֶב מֵאֶפְרַ֗יִם וְסוּס֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְנִכְרְתָה֙ קֶ֣שֶׁת מִלְחָמָ֔ה וְדִבֶּ֥ר שָׁל֖וֹם לַגּוֹיִ֑ם וּמָשְׁלוֹ֙ מִיָּ֣ם עַד־יָ֔ם וּמִנָּהָ֖ר עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ:

גַּם־אַ֣תְּ בְּדַם־בְּרִיתֵ֗ךְ שִׁלַּ֤חְתִּי אֲסִירַ֙יִךְ֙ מִבּ֔וֹר אֵ֥ין מַ֖יִם בּֽוֹ: 

שׁ֚וּבוּ לְבִצָּר֔וֹן אֲסִירֵ֖י הַתִּקְוָ֑ה גַּם־הַיּ֕וֹם מַגִּ֥יד מִשְׁנֶ֖ה אָשִׁ֥יב לָֽךְ: 

כִּֽי־דָרַ֨כְתִּי לִ֜י יְהוּדָ֗ה קֶ֚שֶׁת מִלֵּ֣אתִי אֶפְרַ֔יִם וְעוֹרַרְתִּ֤י בָנַ֙יִךְ֙ צִיּ֔וֹן עַל־בָּנַ֖יִךְ יָוָ֑ן וְשַׂמְתִּ֖יךְ כְּחֶ֥רֶב גִּבּֽוֹר: 

וה' עֲלֵיהֶ֣ם יֵֽרָאֶ֔ה וְיָצָ֥א כַבָּרָ֖ק חִצּ֑וֹ וַֽא-דֹנָ֤י ה' בַּשּׁוֹפָ֣ר יִתְקָ֔ע וְהָלַ֖ךְ בְּסַעֲר֥וֹת תֵּימָֽן: ה' צְבָ-אוֹת֘ יָגֵ֣ן עֲלֵיהֶם֒ וְאָכְל֗וּ וְכָֽבְשׁוּ֙ אַבְנֵי־קֶ֔לַע וְשָׁת֥וּ הָמ֖וּ כְּמוֹ־יָ֑יִן וּמָֽלְאוּ֙ כַּמִּזְרָ֔ק כְּזָוִיּ֖וֹת מִזְבֵּֽחַ: וְֽהוֹשִׁיעָ֞ם ה' אֱ-לֹהֵיהֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּצֹ֣אן עַמּ֑וֹ כִּ֚י אַבְנֵי־נֵ֔זֶר מִֽתְנוֹסְס֖וֹת עַל־אַדְמָתֽוֹ: (זכריה ט)

קשה במסגרת קצרה זו להאריך בכל פרט ופרט שבנבואה – וישנם עוד פסוקים בהמשך שלא הובאו כאן – אך נכתוב את המבנה הכללי כפי שפרשו הרד"ק והמלבי"ם.

החלק הראשון של הנבואה מדבר על מלך המשיח ועל הגאולה השלמה העתידה "הנה מלכך יבוא לך כו' והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלים ונכרתה קשת מלחמה ודבר שלום לגוים" כו' – זו גאולה שאין אחריה מלחמה ושבה ימלוך מלך לישראל ש"משלו מיד עד ים ומנהר עד אפסי ארץ".

והחלק השני של הנבואה עובר לדבר על גאולת ישראל מידי יון, ואומר על זה "גם היום מגיד משנה אשיב לך", מה הקשר בין הענינים ומהו "מגיד משנה"? 

כתב הרד"ק: "גם היום מגיד משנה אשיב לך. אמר הא-ל יתברך בבשורה אחרת קרובה יבשר לך הנביא המגיד, שניה לראשונה שהגיד, שהיתה עתידה, והוא מה שהושיע הא-ל יתברך לישראל מידי יון בבית שני ע"י מתתיה בן יוחנן כהן גדול ובניו".

והמלבי"ם ביתר ביאור: "אתם אסירי התקוה, שהייתם מקוים זמן רב על הגאולה, גם היום מגיד משנה אשיב לך, יש לי להשיב לך דבר שיגיד לך משנה, היינו נסים כפולים שיהיה בשני זמנים, כי יודיעם מלחמות החשמונאים נגד היונים בימי אנטיוכוס, ומלחמת בני אפרים נגד גוג ומגוג לעתיד, ששניהם נבואות עתידות, ואמר גם היום, כי יכלול בזה הגדה אחת בדבר שיהיה היום בזמן הזה קודם הגאולה העתידה, שהיא מלחמת המכביים עם בני יון".

והיינו שניסים אלו שהיו בימי מתתיהו ובניו באים להורות על הגאולה העתידה והם באים לתת תקוה – כשם שארעו ניסים אלו כך בוא תבוא מלחמת בני אפרים עם אויבי ישראל בקץ הגלות ובבוא הגאולה העתידים לבוא.

ואם נשאל מה הצורך בסימן זה ומה הוא מורה על העתיד יותר מגאולת מצרים? משום שעם ישראל בשובו מגלות בבל, רואה שהוא נכנס לתקופה בה אין נביא, ובית המקדש שנבנה כבר, חסר חמשה דברים, ואין בו השראת השכינה ואין נביא כמשה, כיהושע והזקנים, שינהלו את עם ישראל, (בכמה מקומות מתואר עם ישראל לפני הגאולה העתידה כצאן ללא רועה ראוי, ביניהם בנבואה הבאה בזכריה, נבואת פורענות על הרועים שאינם חסים על הצאן, ויש להאריך הרבה כמה הדברים נוגעים לימינו, אך קצר המצע מהשתרע) ועל כן תמהים ישראל איך מתוך מצב כזה נצא מאפלה לאורה? מגלות לגאולה? לצורך כך הראה לנו הקב"ה את ניסי חשמונאי ובניו – אשר קמים מעצמם מתוך קנאה לשם ה' ולכבודם של ישראל ללא כל מינוי מצד העם וגם ללא כל צווי מגבוה – ומושיעים את ישראל.

הנביא אומר "והושיעם ה' א-להיהם ביום ההוא כצאן עמו, כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו" כאן כתוב שרועי הצאן שעל ידם יהיה הנס הם הכהנים וכמו שפרש"י "כי הכהנים בני חשמונאים המתפארים באבני נזר בטורי חושן ואפוד יהיו מתנוססים בניסים על אדמתן" הכהנים מתוארים כאן כנושאי אבני החושן על לבם – והוא כמו שנאמר על החושן "ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבאו אל הקדש לזכרון לפני ה' תמיד" "ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד" – והיינו שהכהנים אשר הם עובדי ה' ופרושים מההנהגה המדינית – אך הם הם הנושאים את בני ישראל ומשפטם על לבם, ומתתיהו ובניו אשר ראו בעניים ולחצם של ישראל, הם אלו שלא נכנעו וכופפו את ראשם לדרישות היונים להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, אלא דבקו בה' ובתורתו, כשראו הכהנים זאת וקמו להושיעם – אז יכלו להתפאר באבני נזר בטורי חושן ואפוד.  

ומזה נלמד לדורות, שגם אנו הדלים והקטנים והרחוקים, אם נצא ונלחם למען ה' ועמו ומקדשו, אף בעת חושך ללא נבואה ואורים ותומים, יבואו על ידינו ניסים ונפלאות, כשם שנעשה למתתיהו ובניו – כבימים ההם, כן בזמן הזה.

יתכן לבאר את עומק דברי הגמרא ורש"י הנ"ל – מועדי מגילת תענית שהנהיגו אותם ישראל מדעת עצמם – אין בהם אלא מה שהם, ציון ושמחה לנס שארע באותו יום, ולכן כאשר בטלה השמחה בטלו אלו הימים, בשונה מכך מועדי התורה, כפסח שבועות וסוכות, יש בהם נצחיות ויש בהם מן העבר ההווה והעתיד, גם יהודי הנמצא ב'אושוויץ' אוכל הוא מצה – כי הוא יודע שיציאת מצרים היא נצחית וגם אם עכשיו הוא נמצא בחשכה – הקב"ה כרת ברית עם ישראל ביציאת מצרים להיות א-להיהם לנצח "וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". יתכן שחנוכה אמנם מתחילה נתקן כמועד כמו כל מגילת תענית – אך מתוך פרסומו וכמו שכתב רש"י "החזיקו בו כשל תורה" – נמצא שהחזיקו את ימי החנוכה לא רק כימי ציון של העבר אלא כ"של תורה" שכדברי הנביא זכריה –  ניסים אלו אינם למקומם ושעתם אלא הוראה נצחית יש בהם.

* לא אתאפק מלהזכיר את אחת ממאורעות הזמן המסעירות – מהפכת המורדים בסוריה – כששמעתי על כך אמרתי לעצמי, אם הם הצליחו – מה אתנו? בניו של מקום – אם יכאב לנו עול הוללים ומשחיתים, אשר מצוות רבות בתורה אינן מניחים לנו לקיים כראוי, אם נרצה אנו החרדים אל דבר השם במלכות שמים שלמה, כמו שרצו אבותינו – בודאי נצליח לחולל מהפכה – והרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כשם שעשה עם אבותינו בימים ההם בזמן הזה.