לכבוד גליון 'קדושת ציון',
יישר כחכם על שאתם מדברים על השאיפה לשלטון התורה. רציתי להצביע על העובדה, ולפיה מתחת לפני השטח כבר יש התקדמויות, אמנם קטנות, וכדאי לשים אליהן לב.
דוגמה אחת קטנה – ראיתי שבמדריך כשרות לעסקים ומוסדות שיצא בתש"פ ע"י בית ההוראה לענייני רבית בראשות הרה"ג ר' פנחס וינד שליט"א [השגתי בדוא"ל בבקשה ל-b025015920@gmail.com], יש רשימה של עיריות [כולל 'חילוניות'], מוסדות המדינה, קופות חולים, חברות חשמל וגז, חברות, עסקים, מפעלים, גמ"חים וכו', קרנות פנסיה השתלמות וגמל וכו' שיש להם הסדר של היתר עסקה [מבלי להיכנס לסוגית היתר עסקה – עכ"פ למסתייגים אפשר לומר גם בזה, קמעה קמעה]. תעברו על הרשימה, אני חושב שזה לא פחות ממדהים.
בנוסף, כשאנשים שנאמנים לתורה – עכ"פ במידה מרובה – מפעילים מערכות הקשורות לכלל החיים המדיניים [חברות, שירותים, מפעלים ועוד], או עכ"פ משפיעים בהם, ובפרט כשיש ביטוי מעשי לאותה נאמנות, האין אתם רואים זאת כהתקדמות לקראת שלטון התורה?
נכון שזה לא נעשה בחקיקה ובכפיה, ולכן יש אנשים שלא יבינו מה הקשר בין זה לבין שלטון התורה, או במונח היותר מצוי, 'מדינת הלכה'. אבל בעיני, התנהלות עם ישראל בכיוון של דרך התורה ללא כפייה, משמעותית פי כמה מאשר בצורה של תכתיבים ממשלתיים.
כמובן, הרבה מאוד התקדמות בנושא שלטון התורה תלוי בהתקרבות הציבור לתורה [הרבה יותר מפעלולים פוליטיים], כי למעשה, השלטון במידה מרובה הוא השתקפות של הציבור. ובמילים אחרות, כשיהיו עם ישראל אנשי התורה, השלטון גם יהיה שלטון התורה.
אני חושב, שעבור הציבור החרדי, החידוש של 'קדושת ציון' הוא שלא צריכים שהחילונים ישארו חילונים בשביל להפעיל את המערכת המדינית והשלטונית כעין "גוים-של-שבת" [כי אסור להפעיל מערכת שלטונית בארץ ישראל לפני בא המשיח, או, רח"ל מהאי דעתא, שאין התורה ושומריה מסוגלים להתמודד התמודדות מעשית עם אתגרי מדינה].
בברכה,
י.ב., ירושלים