לכבוד מערכת קדושת ציון,
ראיתי נבואה תמוהה לכאורה, שבהתבוננות נוספת – היא לכאורה המציאות שלפנינו, עם מסר חשוב עד מאוד. אשמח שתפרסמו את הדברים לתועלת.
בהפטרת שבת נחמו (ישעיהו פרק מ פסוק ט): "עַל הַר גָּבֹהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱ-לֹהֵיכֶם".
והנה פסוק זה קשה לכאורה: מדוע מי שמבשר את הגאולה צריך – לפחד !!! שצריך הנביא לומר לו: הרימי אל תיראי. מדוע הוא צריך לומר בקול גדול מאוד – האם אנשים לא רוצים לשמוע את הגאולה? מדוע הוא צריך לעלות על הר גבוה – האם אנשים לא באים לשמוע גאולה??? הלוא במשך שנים הם בוכים ומתפללים על הגאולה – וכיצד יתכן שהגאולה מגיעה ובסוף הם לא רוצים לשמוע אותה ????
באמת בדורות עברו זה היה קושיה עצומה, אבל כאשר זה מתרחש בפועל אנו רואים כיצד "ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם". והנה לנו עוד נבואה שמתגשמת בימינו: רש"י על המקום מביא – ובמקום אחר הוא אומר רגלי מבשר (לקמן ישעיהו נב) מדוע כאן נקראת הגאולה מבשרת בלשון נקבה. מתרץ רש"י: "זכו קל כזכר לא זכו תש כנקבה ומאחר פעמיו עד הקץ".
באור: מדובר כאן בתקופה שלנו – שעדין לא זכו – עדין לא כולם צדיקים ובכל זאת הקב"ה מביא את הגאולה בצורה של עני ורוכב על חמור – חומריות. במצב כזה יש הרבה שלא רק שאינם רואים את הגאולה – אלא אפילו הם כועסים על אלו שטוענים שזה חלק מהגאולה. לכן מבשר הגאולה במצב שלנו (לא זכו) מפחד לדבר על כך – מה, הוא ציוניסט?
והנביא אומר לכל מחלקי גליון קדושת ציון (אלו שבוחרים לראות את יד ה' בכל הדברים שקורים): "הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל תִּירָאִי".
בברכה,
מחבר הספר לכו נרננה – על עניני הגאולה. טל: 055-6785647