לכבוד מערכת העלון "קדושת ציון" שלום רב,
אני קורא ותיק של עלונכם, ואני מחכה לו בשקיקה מדי חדש בחדשו. העלון מפיח רוח חיים בקרבי ובקרב רבים מחברי, אשר טרם הורגלו עד כה בהלך המחשבה הנושב מבין העלון. היינו שקועים עד כה באווירת הנכאים שנשתרשה בעת גלותנו בין האומות, אוירה המשתקפת מבין פיוטי הסליחות והקינות למיניהם, והיה זה חידוש מרענן לראות כיצד המציאות והתורה אינן צרות זו לזו, אלא הן תואמות באופן מופלא. הבניה והתקומה אותה אנו חוזים אינן עוד "נסיון באמונה" כדברי שוחרי הגלות, אלא היא התגשמות דברי הנביאים. שמחנו לראות כיצד אדוננו הגר"א רבן של ישראל צפה למרחוק וכיצד תלמידיו הלכו לאור הספר הקדוש "קול התור" והקימו את התשתית לכל הבנין הנפלא שמוקם לעינינו כיום.
בשוטטנו ברחובות ירושלים בימי ירח האיתנים, בעודנו משתוקקים לראות את הבית הגדול בבנינו ובתפארתו, שוטטנו בין בתי כנסיות בירושלים, וראינו את ביה"כ "תפארת ישראל" בחורבנו בעודנו בתהליך שיקום, והתמוגגנו למראה בית הכנסת של רבי יהודה החסיד, העומד בתפארתו, כאשר קול תורה ותפילה בוקע מבין כתליו. אמנם, ראינו מקום להעיר, כי שמחתנו נמהלה בצער מסוים, בראותנו זוג גויים מדברים ביניהם בשפתם, ולועגים לכך שהיהודים מכנים את בית הכנסת אף בתקומתו ובתפארתו בשם הגנאי "חורבה". חורבה, כידוע, היא מקום משכן למזיקים כדאיתא בברכות ג. . אחר ברור בין יושבי העיר למהות השם, נאמר לנו כי שם זה נשתרש בקרב הציבור בין השאר בשל אותה גמרא בברכות, שם מתואר שר' יוסי נכנס לאחת מחורבות ירושלים להתפלל, ומסורת מסוימת מזהה את המקום עם אותו בית כנסת. ואמנם קטונתי מלחוות דעה כנגד צדיקי ירושלים, אמנם רציתי רק לעורר נקודה למחשבה. ר' יוסי חי סמוך לחורבן ושמע מאליהו הנביא על אותה בת קול שמנהמת כיונה ואומרת "אוי להם לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות". ואני הקטן שואל, האם אותה בת קול גם בימינו מנהמת כך, האם גם כיום מנענע הקב"ה בראשו ואומר "אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם"? או שמא כיום בת קול מחייכת למול רבבות אלפי ישראל, ומי שאוזנו רגישה דיה שומע עם אותה בת קול את קולם של ילדים ומבוגרים עוסקים בהויית דאביי ורבא? האם כיום לא זכינו לכך שהבנים שבים לשולחן אביהם, לקראת בנית הבית הגדול? אם כן הוא, חושבני שהשם "חורבה" אינו מתאים עוד לאותו בית כנסת מפואר. ראוי לקרוא לו בשמו המקורי "בית יעקב". אם כן נעשה, אזי בפעם הבא שנפגוש באותם גויים, הם לא יצחקקו עוד, כי ידע אז כל בשר, כי חפץ ה' בציון ונחם חרבותיה.
בברכת גאולת ציון,
ברוך מאירוביץ'.
אופקים.