לכבוד מערכת קדושת ציון והכותבים הנכבדים הי"ו,
ייש"כ על עבודתכם המעולה והמשובחת, שמעוררת דרישת ציון, וידוע שע"י הדרישה גופא מקרבים את הגאולה, כדכתיב "אתה תקום תרחם ציון… כי רצו עבדיך…".
כפי שכבר כתבתם בכמה מאמרים, בזמן הזה אנחנו עומדים לאחר קיבוץ רוב הגליות, ואנו ממתינים ומצפים כעת למלוכה ע"פ התורה, ובוודאי שגם נכלל בזה החזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה. וא"כ נשאלת השאלה מה ה' אלוקינו דורש מעמנו, ומה חובתנו בשעה זו? בגליונות הקודמים העלו כמה רעיונות, כולם אהובים כולם ברורים, רק רציתי להוסיף בזה את הנלענ"ד.
שמעתי פעם מחכ"א, שהשקפת הרבה מהדתיים בארץ ישראל הינה שאנחנו צריכים את החילונים בשביל הצבא וכל שאר הדברים שלא נעשים ע"פ תורה, ולו יהיה שכל חברי הכנסת יחזרו בתשובה עם שאר עם ישראל, אז מה שצריך להיות הוא שיעמדו כמה אנשים ויחזרו בשאלה והם ינהיגו את המדינה. ודאי שמחשבה זו היא עקירת הדת ממש, וזו אין צריך לפנים, ומסתמא אף אחד גם לא אומר שהוא סובר כן בפירוש. אבל א"א לומר שאנחנו נקיים מה' ומישראל, כל עוד איננו רואים שהמצב בתיקונו הוא הנהגת כל המדינה ע"פ התורה. משמעות הדבר, שמחובתנו לדרוש אחר נקודה זו דווקא – לעיין, ללמוד ולברר מה היא דעת התורה על עניני הנהגת המדינה, כי חלילה לנו לחשוב שאין לתורה מה להגיד בענינים אלו, וכאילו שהתורה רק מורה לנו עניני שו"ע או"ח ויו"ד שנוגעים בכל הגולה וכיוצא בכך, רח"ל מהאי דעתא, אלא ודאי לתורה יש מה לומר על כל עניני הזמן. וכבר עשה אחד מגדולי הפוסקים עבודה משובחת בנושא זה, והוא ספר הלכות מדינה [ג' חלקים] להרב אליעזר יהודה ולדנברג זצ"ל, בעל הציץ אליעזר.
ואמנם פשוט הדבר, שכל זה אינו רק בגדר השקפה תיאורטית בלבד, שאינה מביאה לידי מעשה, אלא גם בחלק הלמעשה יש מה לומר בזה. כי לכאורה פשוט הוא, שמה שחברת החשמל מחללים שבת רח"ל הוא נגד התורה, והיה ראוי שהכל יעשה ע"י גוי או בלי מלאכות. ואף אם יש היתר ליהנות מטעם פיקוח נפש [דבר שצ"ע מכמה טעמים, וכל מי שאינו מכחיש המציאות יראה ויודה בבירור שהדבר אסור גמור, וכן מורים ובאים רוב גדולי הפוסקים, ואכמ"ל], ודאי לילך וליהנות מדבר המכוער הזה הוא כאילו להכריז בקול רם שאין לתורה דרך להנהיג המדינה, וטוב לנו החילונים שהם עובדים בשבילנו בשבת ויש לנו אור. אבל מי שמחזק בעניין זה הוא עושה מעשה להראות שרע בעינינו שהמדינה מונהגת ע"י פורקי עול, ואנחנו חלילה לנו ליהנות מזה. ולכאורה זוהי כוונת החזו"א (או"ח ל"ח ס"ק ד'), שכתב שיש בדבר חילול השם, מלבד כל הנידון בסוגיה של מעשה שבת, וכן כתב הגרשז"א זצ"ל במנחת שלמה תנינא כ"ד, שאף לו יהיה שהדבר מותר ע"פ דין [וכהיום המציאות אחרת ממה שהיה בזמן הגרש"ז], מ"מ מכוער הדבר ליהנות מזה.
וכל זה עלה במחשבה אחרי כל פרשת הרכבת בתל אביב שעבדו שם בשבת, ויש חבר כנסת אחד שהכריז שזה מותר משום פיקוח נפש, דבר מגוחך לגמרי ואין ראוי להשיב עליו כלל וכלל, אבל יותר כאב לשמוע שהם חושבים כאילו יש להם דעה לקבוע מהי ההלכה ומהי דעת התורה. והתבוננתי וראיתי, שכל זה מידה כנגד מידה, מזה שאין אנחנו מוחים מספיק נגד חברת החשמל, ואנו חושבים כאילו הנהגת המדינה בענינים אלו מסורה ליד הפוקרים, ואין זה מעניננו כל עוד זה לא קשור לשאלה כמה כסף מגיע לכל אברך.
ומבואר בפסוקים, שע"י חיזוק בשמירת שבת נזכה למלכות בית דוד, כדכתיב בירמיה (י"ז, כ"א): "כֹּה אָמַר ה’ הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם… וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם". ובהמשך שם (כ"ד – כ"ה) – "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּן אֵלַי נְאֻם ה’ לְבִלְתִּי הָבִיא מַשָּׂא בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וּלְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת בּו כָּל מְלָאכָה. וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת מְלָכִים וְשָׂרִים יֹשְׁבִים עַל כִּסֵּא דָוִד רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים הֵמָּה וְשָׂרֵיהֶם אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְיָשְׁבָה הָעִיר הַזֹּאת לְעוֹלָם". וכן מורה פשוטו של מקרא בישעיה נ"ו, שאם קרובה ישועתי לבוא, צריכים לשוב ולחזק בשמירת שבת.
ובזכות שכולנו נעמוד בפרץ, ונראה בגלוי שישנה דעת תורה כיצד להנהיג מדינה, נזכה במהרה למלכות בית דוד ולבנין ביהמ"ק.
נאום יששכר דוב קרמר.