קוראים מספרים על המהפך שחולל בחייהם הספר 'אם הבנים שמחה'


לפני מספר שנים הגעתי לארץ-ישראל לחופשה משפחתית. בערב שבת התפללתי ברחבת הכותל וראיתי מישהו מניח חבילת גליונות, שמיד נחטפו על-ידי קבוצת קנאים שקרעו אותם. (באותו הזמן לא ידעתי, כי האיש שהניח את הגליונות היה לא אחר מאשר ר' יהודה אפשטיין). שערתי לעצמי, כי אם הקנאים מרגישים צורך לקרוע את הגליונות, ככל הנראה יש בהם אמת כלשהי (הרי אף אחד לא מרגיש מאוים על-ידי שקרים). הצלחתי בזריזות לאסוף גליון אחד והכנסתיו לתוך כיסי. כשהגעתי הביתה, קראתי אותו מכריכה לכריכה והייתי מוקסם. בתוך הגליון היתה כתבה על בעל ה'אם הבנים שמחה'. הרגשתי צורך להשיג את הספר וללמוד אותו בשלמות. ברוך ה' הצלחתי להשיג את הספר ואכן למדתי אותו מכריכה לכריכה.

כיהודי חרדי שגדל במערכת החינוך החרדי, הסוגיה של ישוב ארץ-ישראל בזמן הזה מעולם לא נידונה, ותמיד היא נחשבה למושג ציוני חילוני. יותר מכך, חונכנו תמיד לחשוב שעלינו לצפות לגאולה באופן פסיבי, מבלי לפעול בענין. הספר 'אם הבנים שמחה' חשף בפני הן את מרכזיותה של מצות ישוב ארץ-ישראל בזמן הזה, והן את החלק הפעיל שכל יהודי יכול ליטול בתהליך הגאולה, כשהוא מקיים את המצוה הזאת. בסופו של דבר, למדתי את 'אם הבנים שמחה' בעודני חי בחוץ לארץ. כשסיימתי את הספר, לא יכולתי עוד לחיות בסתירה שבין אמונתי בה' ובתורתו בעודי חי בחו"ל. ברוך ה', זכיתי ביחד עם משפחתי לעלות לירושלים לפני שנתיים וחצי!

בשולי הדברים ראוי לציין, כי לדאבוננו, הרב טייכטל בעל ה'אם הבנים שמחה' לא זכה לעלות לארץ. כשעלינו בפועל, לקחתי אתי את הספר 'אם הבנים שמחה' במטוס באמריקה וירדתי ביחד אתו כשנחתנו בארץ-ישראל. רציתי להעניק לרב טייכטל את הזכות לקיים את מצות העליה לארץ על דרך המובא בגמרא – 'דבריהם הם זכרונם'.

יהודה לייב זינגער, ירושלים עיה״ק


הרב אריאל גליאן / נערך מתוך שיחה שנמסרה באירוע קדושת ציון לעולים דוברי אנגלית, בחול המועד סוכות תשפ"ד

  • דור ייחודי עם תפקיד מיוחד

כל אדם צריך לדעת מהן החסרונות שלו, כדי לדעת על מה הוא צריך לעבוד. אבל חשוב עוד יותר להבין, מהן המעלות שלו, במה הוא טוב, ומה הוא יכול לעשות באופן מיוחד בעבודת ה'. זה נכון הן ברמה האישית, והן ברמה הציבורית.

על החסרונות אנחנו שומעים הרבה, הבעיות שיש בדור שלנו – הטכנולוגיה וכו'. אבל לרוב לא מדברים על המעלות הגדולות, והדברים העצומים והחיוביים, שקיימים בדור שלנו. 'קדושת ציון' ממלאת את החסר הזה. מוציאים גליון תקופתי כדי להדגיש מחדש את המסר שאנחנו לא רק עוד דור המשך של כלל ישראל, אלא זהו דור מאוד יחודי, ולו תפקיד מאוד יחודי – להחזיר את עם ישראל לארץ הקודש ולבנות מחדש את ארץ הקודש בעזרת ה' על-פי תורה וקדושה.

בדור שלנו, שבעה מיליון יהודים חיים בארץ ישראל. אנחנו חיים בקיבוץ גלויות. ארץ ישראל עכשיו נקבעה כמרכז עולם התורה, ויש לנו היכולת ללמוד כאן תורה, לקיים כאן מצוות, בצורה שעבור הדורות הקודמים לא הייתה אלא חלום.

  • שלושה שלבים בשיבה לארץ ישראל, ומיקומו של הספר אם הבנים שמחה

יש שלושה שלבים בשיבה לארץ ישראל.

השלב הראשון: לפני כ-250 שנה התרחשה התעוררות אדירה של צדיקים מעדות שונות של כלל ישראל לעלות לארץ ישראל – ביניהם האור החיים הקדוש, תלמידי הבעש"ט, תלמידי הגר"א ועוד.

השלב השני: לפני כ-140 שנה, הציונים החילונים מחוללים עליות המוניות, בונים ישובים בצורה אדירה, ובונים את תשתיות המדינה.

השלב השלישי: הציבור החרדי מתעורר להתחבר שוב לשורשים הטהורים של שיבת ציון בקדושה. הספר 'אם הבנים שמחה', שנכתב בתקופת השואה, שייך לשלב זה.

  • שתי הקדמות מפנימיות התורה, המסייעות להבין מה הוביל לטרגדיה של השלב השני

האריז"ל אומר יסוד: אם יש שפע של קדושה שחייב לרדת לעולם, אבל לצד הקדושה אין כלים לקבל אותו, ממילא מקבלות הקליפות אחיזה עצומה. אבל אם יש כלי לקדושה עבור השפע – זה ידחה את הקליפה.

כשהגיע הזמן של עם ישראל לחזור לארץ ישראל, עוד לפני השואה, עולם התורה, לצערנו, לא זכה לבנות את הכלי שהיה נצרך לחזור בצורה המונית לארץ ישראל. היו עיכובים שונים, ולא כל-כך משנה מה הסיבות לכך. מפני זה, בגלל שהיינו צריכים לקבל את הקדושה האדירה הזאת, ולא בנינו כלים של קדושה עבורו, הסטרא אחרא בנתה כלים עבורו, וזה יצר חורבן אדיר. הם בנו את התשתיות של מדינת ישראל, ועד היום, כל ההפגנות שיש עכשיו, וכל הבעיות שיש לנו מהבג"ץ – הכל מתחיל מהעובדה, שהם בנו את המדינה.

אנחנו מנסים להלחם על הכל בדיעבד, אבל הם בנו את המדינה, הם בנו את היסודות, הם עשו הכל, ואנחנו הגענו כאורחים, ו-75 שנה אחרי שקמה מדינת ישראל, אנחנו מתמודדים עמוקות עם הדבר הזה, עם היסודות של מדינת ישראל, כי היא נבנתה על פי כפירה.

יש עוד יסוד שהרב טייכטל מביא. חלק מהאנשים שחלקו על הרב טייכטל הקשו – הרי אם הבנין של ארץ ישראל זה דבר של קדושה עצומה, שיוביל לדברים גדולים טובים, איך יכול להיות שמרשעים יצא משהו טוב? אתה אומר שההכנה של הגאולה וכל הדברים האלה מגיע מהרשעים, פורקי עול כאלה, איך זה יכול להיות?

הרב טייכטל עונה על השאלה ומביא יסוד גדול מפנימיות התורה, מהאריז"ל בשער הגלגולים ובליקוטי תורה באיוב. הוא שואל, איך הנשמה האדירה של אברהם אבינו, אבי המאמינים, שהתחיל את היהדות, והביא את העולם להבנה שה' אחד – איך הוא ירד לעולם דרך רשע כמו תרח? כיצד יתכן, שצדיק כזה – אברהם אבינו – ירד לעולם מצינור כזה של טומאה אדירה. תרח היה כומר, איש רשע, כיצד יתכן שממנו הגיע אברהם אבינו?

איך יכול להיות, שמלכות בית דוד הגיעה מבנות לוט, מרות המואביה. כיצד יתכן, שמלכות בית דוד, משיח צדקנו, מגיעה מדברים שאנחנו לא רוצים לדבר עליהם?

הוא מסביר כך – לפעמים, מפני שאנחנו לא זכאים – הקב"ה רוצה להביא קדושה גדולה לעולם, אבל מפני שהדור לא זכאי לקבל את זה, זה חייב להגיע בלבוש ולהיות מוסתר, כביכול להערים על הסטרא אחרא. כדי להביא את הקדושה העצומה הזאת לעולם, חייבים להכניס אותה ללבוש של חושך, טומאה וקליפה. ה' רצה שהנשמה של אברהם אבינו תגיע לעולם, אך בגלל חטא אדם הראשון וכל הקלקולים, לא היתה אפשרות, למשל, ששם ועבר יולידו את אברהם אבינו, כי אז יצר הרע היה נלחם מדי הרבה. אז ה' מערים כביכול על היצר הרע – 'עובד על המערכת'… . הוא אומר – אני אשים את הנשמה של אברהם אבינו אצל תרח, זה נראה ששום דבר לא יצא מזה, תראה מי האבא שלו, תראה איך הוא גדל. וכן דוד המלך, ומשיח. אם זה היה מגיע ישר מהיחוס המשובח ביותר, היצר הרע היה נלחם מדי חזק. אז הוא מחביא את זה, משאיר את זה מכוסה, מחביא את זה בלבוש של טומאה.

הרב טייכטל אומר אותו דבר ב'אם הבנים שמחה'. לפי מצב הדור, אם האדמו"ר מגור והאדמו"ר מבעלז וגדולי ישראל היו מובילים את התהליך, היצר הרע היה נלחם מאוד חזק, ולכן הם לא יכלו לעשות את זה. הקב"ה רצה להחביא את זה, כי הוא יודע שחזרת עם ישראל לארץ ישראל תהיה הכנעה אדירה לסטרא אחרא. זה יהיה חורבן לסטרא אחרא, זה הולך לבנות מחדש את כלל ישראל, וזה יביא את היהדות לרמה חדשה לגמרי. הרי אין תורה כתורת ארץ ישראל. היהדות כאן היא חוויה אחרת לגמרי, בכל ההיבטים. כל ההתעוררות, כל התורה, כל הישיבות, יש רמה אחרת של תורה כאן. החזרה לארץ ישראל היתה הכנעה אדירה לסטרא אחרא, זה הביא קדושה ברמה גבוהה הרבה יותר.

וכדי לשמור על דברים באיזון, הקב"ה היה צריך להערים על היצר הרע. היצר הרע אומר כך – תראה מי התחיל את התנועה הזאת? לא האדמו"ר מבעלז, לא החפץ חיים, אלא בן-גוריון, הרצל, ויצמן. בסדר, עם זה אני יכול להסתדר, אם אלה האנשים מאחורי התנועה הזאת, זה בסדר. זה היסוד השני.

אבל עכשיו למעשה זו טרגדיה. המדינה לא נבנתה על פי תורה, וכולנו יודעים את כל ההשלכות שסבלנו ושאנחנו עדיין סובלים מזה.

  • הנקודה היחודית המקשרת בין בית מדרשו של הגר"א ל'אם הבנים שמחה'

בנין הארץ אינו רק היכי תמצי לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל, אלא זו הפעולה המביאה את הגאולה. אם אנחנו רוצים שהקב"ה יחזיר את עם ישראל לארץ ישראל, צריך שנעשה פעולות בהתאם לאותו השפע שאנחנו רוצים להוריד מהשמים. כדבריו של הכוזרי, והספורנו, ועוד, בפירושם לתפילת העני כי יעטף (תהלים קב) – "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד". הגיע הזמן. איך אנחנו מעוררים את זה? על-ידי מה שכתוב בפסוק הבא – "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". זאת הסיבה שתוביל למה שכתוב בפסוק הראשון – על ידי שאנחנו משתוקקים לארץ ישראל ובאים ובונים שוב את ארץ הקודש – זה מה שמוריד את השפע של הקב"ה לחזור ולהחזיר את שכינתו חזרה לכלל ישראל כאן בארץ הקודש. זה חייב להתחיל מאתנו. חייב להיות אתערותא דלתתא, התעוררות מלמטה, לפני שהקב"ה יביא את השפע מלמעלה.

אם מישהו רוצה להיות תלמיד חכם, הוא לא ידע ש"ס על ידי אמירת תהלים עשר שעות ביום. צריך גם לשבת וללמוד ולעבור על הסוגיות, התפילות זה לא מספיק. גם עבור פרנסה לא מספיק רק להתפלל כל היום, אלא צריך לעשות גם איזו השתדלות (על פי הגמרא נדה ע, ב). כמו כן, אנו מתפללים ומתפללים להקב"ה – תחזיר אותנו לארץ ישראל, המחזיר שכינתו לציון, אבל אנחנו צריכים גם לעשות פעולות שהן בהתאם, שהן יכולות להיות אתערותא דלתתא, שיכולות להיות פעולות מלמטה שמורידות את השפע מלמעלה.

אם זה קשה היום, על אחת כמה וכמה לפני 250 שנה זה היה קשה. לא היה ארגון 'נפש בנפש', לא היו תשתיות, היו יסורים גדולים. אבל הגר"א עודד שיבואו, והרבה הגיעו, הרב ישראל משקלוב ועוד הרבה.

  • תודעה המעצימה את המשמעות של העליה לארץ ישראל והחיבור אליה.

את הספר 'אם הבנים שמחה' קיבלתי כמתנת בר-מצוה מדודי, שאביו היה תלמיד של הרב טייכטל בסלובקיה [לייביש מאהלר, הוא מוזכר ב'כור הברזל', יומנו של הרב מימי המלחמה]. רק לפני כמה שנים – אחרי שכבר עליתי לארץ – החלטתי ללמוד את הספר כולו ביסודיות, ולספר היתה עלי השפעה אדירה.

הספר נותן מבט גדול בהרבה על המשמעות של לחיות בארץ ישראל. אני באתי לארץ ישראל כי חשבתי שהחינוך יותר טוב לילדים, זה טהור יותר, לא רציתי את כל לימודי החול, לא רציתי את כל הנארישקייט של התרבות האמריקאית, הספורט והכל. היתה ודאי גם הסיבה שזו מצות יישוב ארץ ישראל, וגם הרגשתי שכאן זה היעוד של כלל ישראל, אנו מתכוננים לגאולה. אבל המבט הזה, שעצם הפעולה של לבוא לארץ ישראל היא פעולה חיונית מאוד להבאת הגאולה – את זה קבלתי מה'אם הבנים שמחה', וזה מוסיף מבט רחב יותר ועוצמתי יותר.

הרב אריאל גליאן, הוא עולה מארה"ב, ומפיץ את גליונות קדושת ציון בביתר עילית.


ספר אחד שעשה עלי רושם גדול היה ה"אם הבנים שמחה" מאת הגאון הרב ישכר שלמה טייכטאל זצ"ל הי"ד. בכל פעם שהייתי עובר על כמה עמודים של הספר, הייתי במחשבותיי חי בארץ ישראל, כמו שהבעל שם טוב אמר (כתר שם טוב ב:יב), "היכן שהמחשבה של האדם מגיע, שם הוא". זה עשה רושם חזק על החלום שלי לחיות בארץ ישראל.

עכשיו אנחנו מתקרבים לשנה השביעית שלנו בירושלים. ראיית המנופים הענקיים שממלאים את קו האופק בארץ ישראל זה פשוט לחיות את הנבואה.

מתוך דברי ר' יידי ליבוביץ זצ"ל, הובאו באריכות בקדושת ציון גליון נב, כסלו תשפ"א

כתיבת תגובה