שאלה: לכבוד מערכת "קדושת ציון" שלום רב,
כמי שעוקב זמן רב אחר העלון, אני מבין כי פשוט בעיניכם, שכל יהודי העולם צריכים לעזוב את מקומות מושבותיהם, ולעלות לארץ-ישראל, לקיים בגופם את מצות ישוב הארץ. ואמנם לו יהי שאכן מצות ישוב הארץ נוהגת בזמננו, האם יתכן לומר שהיא תבוא על חשבון גופי תורה, וכפי שראינו בתקופה בה הגיעו לכאן קהילות קדושות וטהורות מארצות המזרח, ותחת שלטון הציונים נרמס כל זכר ממורשתם המפוארת, עד שכיום בהשראת התרבות החילונית השלטת בארץ הם ממלאים את בתי-הסוהר. הלנער הזה התפללנו? האם לא מוטב היה אילו נשארו בארצות פזוריהם והיו ממשיכים לקיים תורה ומצוות?
שלמה דינר,
בני-ברק.
תשובה: נטיה טבעית קיימת בליבו של אדם לתור אחר תשובות פשוטות וחתוכות לכל השאלות. הדבר ניכר בעיקר בקרב ילדים ובני הנעורים, אשר ממאנים לקבל הסברים מורכבים, אם מחוסר יכולת הכלה ואם מחוסר אמון ומתוך תחושה, שהמשיב מתחמק משאלתם. לעיתים צודקים הצעירים, ומאחורי ההסברים הארוכים והפתלתלים מסתתרת מגמת הדחקה, אולם במקרים רבים התשובות לשאלות אכן מורכבות, ולא ניתן לתמצת את העניין במשפט מחץ אחד.
סוגיית העלאת יהודי התפוצות לארץ-ישראל אמורה הייתה להיות מהסוגיות הפשוטות והמבוארות. כל מי שפתח תנ"ך מימיו, וכל מי שמכיר את דברי חז"ל המפליגים בשבח ישיבת הארץ – אין בליבו כל ספק באשר ליעודו של עם ישראל כאומה על אדמתה וליעודו של כל יחיד מהאומה. יעוד זה אינו נמצא בארה"ב, בצרפת או באנגליה. הוא נמצא כאן, בארץ ה'. מה שמסבך את השאלה הוא השלטון החילוני, אשר עושה כל שביכולתו על-מנת לחלן את ציבור יראי ה', ואשר יודע לנצל את כחו בעיקר נגד חלשים, וכפי שהתבטא בשואה הרוחנית של יהודי ארצות המזרח, אשר התרחשה כאן בשנותיה הראשונות של המדינה. ואכן צודק השואל בהנחת היסוד, ולפיה כאשר עליה לארץ ישראל כרוכה בעזיבת התורה והמצוות, אזי מוטב לוותר על אותה עליה, על-אף החשיבות האדירה של מצות ישוב הארץ. ארץ-ישראל נתנה לעם ישראל על-מנת שיקיים בה את מצוות הבורא, כפי שמובא אינספור פעמים בתנ"ך, ועל-כן לא יתכן שהביאה לארץ תהיה כרוכה בעזיבת התכלית של אותה ביאה.
מהאמור לעיל נראה, כי אכן צדקו אלו הטוענים שמוטב היה להשאיר בחו"ל את יהודי ארצות המזרח, וכן את יהודי אירופה עוד מלפני קום המדינה, אשר עזבו קהילות מפוארות בהן כהנו גדולי עולם והלכו לקיבוצים שונאי-דת. אולם עיון מדוקדק במציאות ההיסטורית יוכיח, כי הדברים אינם כה פשוטים, ושאותה התרפקות נוסטלגית על הגלות מקורה בחוסר ידיעה במקרה הטוב, ובחוסר תום לב ואינטרסים זרים במקרה הפחות טוב.
נתחיל באירופה. מעדויות היסטוריות מהימנות בנות התקופה אנו למדים, כי אחר שמקלפים את שכבת הנוסטלגיה והתעמולה, מתגלה בפנינו תמונה עגומה ביותר. אנו אמנם רגילים לסיפורים מרטיטים על ישיבות אירופה ועל גדולי ישראל שהקימו אותן וכהנו בהן, אך זאת יש לדעת, כי מספר הלומדים באותן ישיבות כולן היה זניח ביותר ביחס לכלל האוכלוסיה. די אם נביא לדוגמא את העובדה, כי בחורי הישיבות היו נקראים על שם עירם – הסטייפלער לדוגמא – כדי להורות על כך שמעטים מאד באו מכל עיר ועיר. מחוץ לעולם הישיבות, לעומת זאת, שררה בוקה ומבולקה. ככל שחלפו השנים מאז הריסת הגטו היהודי ומתן האפשרות ליהודים להשתלב בחברה הכללית, הלכו והתרבו חילולי השבת, נישואי התערובת ושאר תופעות המעידות, כי שמירת המצוות באירופה הייתה במצב מחריד, כאשר המגמה כלפי מטה. הגר"ש פינקוס זצ"ל, אשר לא חשוד על אהדה יתרה לתנועה הציונית בלשון המעטה, העיד בשם חמיו, שכבוד בחורי הישיבה היה בשפל ממש, עד ש"אם היה בחור ישיבה עומד בתור למכולת ואיתו שפחה כנענית, היו מקדימים אותה לפניו". הוא הוסיף ואמר, כי המצב היה כה גרוע, עד שה' שרף את הכל כדי להקים את עולם התורה מחדש! בוינה בירת אוסטריה רק רבע מהיהודים מלו את בניהם! נתון מזעזע זה משקף את האוירה של אותם ימים בכל רחבי אירופה. אכן, אנשי העליות הציוניות באו לכאן תוך מרד בה' ובתורתו ושאפו להקים חברה הבנויה על ערכי החומרנות של התנועה הסוציאליסטית, אולם הדבר כלל לא נבע מציונותם. ההפך הוא הנכון – את אותם ערכים פסולים ינקו באדמת אירופה הטמאה, ואם משהו בכל זאת השאיר אותם בכלל ישראל וגרם לכך שלא יתבוללו בעמים –היה זה הקשר לארץ-ישראל.
בארצות המזרח, ניתן היה לחשוב, שהמצב היה שונה. אולם עיון מדוקדק מלמד, כי אותה מגמה שתוארה באירופה פשתה גם לעבר ארצות צפון אפריקה והמזרח התיכון. חברת כי"ח יסדה בתי-ספר של "אליאנס" במרוקו ובתוניס, שם החדירו לצעירי הצאן היהודי את התרבות הצרפתית הטמאה, תוך שהם מבטיחים להורים התמימים כי ילדיהם ילמדו תורה ויקיימו מצוות. בארצות אלו, בניגוד לאירופה, אפילו לא היה עולם ישיבות שינסה להתמודד נגד מגמות החילון וההשכלה, ואחד מגדולי רבני מרוקו תיאר, שבכל מרוקו כבר לא נמצאה אשה יהודיה שהלכה בכיסוי ראש! כל התיאורים על דורות של יהודים יראים ושלמים העובדים את בוראם, נהנים מיגיע כפיהם והולכים לשמוע שיעור מהרב – תיאורים אלו נכונים לתקופות מוקדמות יותר. בשנים האחרונות של גלות צפון אפריקה, כמו גם עיראק, פרס וכיוצא במקומות הללו – כבר החלה להתרחש השואה הרוחנית, שכלתה את יהדות ספרד. מה שעשו כאן הציונים ליהודים שעלו מארצות ערב הוא כתם שלא ינוקה לעולם – שואה של יהודים כנגד יהודים, אשר כל שומעה תצלנה שתי אוזניו – אך את האמת יש לדעת, כי התהליך החל עוד בחו"ל, ובואם ארצה של אותם יהודים לא הוא שגרם להשמדתם הרוחנית. אדרבה, תנועת התשובה, שבעשרות השנים האחרונות תפסה תאוצה בעיקר בקרב בני עדות המזרח, לעולם לא הייתה מצליחה אילו נשארו אותם יהודים בגלות. היהודים מצפון אפריקה שנשארו שם או שהגרו לצרפת ולשאר מדינות נשארו חילונים, כשרבים מהם מתבוללים באחוזים מבהילים כמו בקרב כל יהודי אירופה וארה"ב.
ניתן להצביע על עדה אחת יוצאת דופן, והיא יהדות תימן, אשר לשם לא חדרה ההשכלה, ואכן לגביהם יש מקום לדון אם מוטב היה שישארו שם מאשר שיבואו לכאן להשמדה רוחנית תחת השלטון החילוני. ואמת היא, שכיום נראה, כי אין כל עתיד פיזי ליהדות שם. ואמנם כבר שנינו, שגדול המחטיאו יותר מההורגו, אלא שיש לדון אם בכל זאת ניתן היה להתעקש ולעמוד על עקרונות היהדות כאן, מה שלא ניתן היה לעשות שם, והדבר צריך הכרע. עצם זה שכלפי עדה זו היו צריכים הרשעים לנקוט בברוטליות מיוחדת ולחטוף את ילדיהם, ולא הסתפקו בדרכי הפיתוי והשקרים שנקטו כלפי עולים תמימים מארצות המזרח האחרות – עצם זה מעיד על חוסנה של אותה עדה, אולם כאמור – בשורה התחתונה לא ראינו ששפר גורלם של הנשארים בגולה אף בארץ זו.
השורה התחתונה, שהקב"ה מחסל את הגלות כפי שהבטיח על-ידי נביאיו, והמקום היחיד בו ניתן לשרוד הן פיזית והן רוחנית הוא ארץ-ישראל. הנסיון להשמיד רוחנית עדות שלמות ולנצל את חולשתם הטבעית של העולים החדשים הוא פרק אפל בהיסטוריה של מדינת ישראל, שאל לנו להתעלם ממנו, ויש לזעוק ולהתריע מעל כל במה על מה שנעשה ועל מה שעדיין עלול עוד להיעשות, אך עם זאת יש לדעת, כי אין מנוס ליהודי אלא לעלות לארץ-ישראל וכאן להלחם על קיום הדת הן במישור הפרטי והן במישור הלאומי. בגליונות האחרונים תואר נסיונו של ענק הרוח הגאון ר' עקיבא יוסף שלזינגר זצ"ל לכונן כאן ישוב יהודי על טהרת הקודש עם מוסדות שונים ומגוונים, אשר למעשה הייתה זו תכנית להקמת מדינה יהודית אמיתית בארץ-ישראל עשרות שנים לפני הרצל. אילו השכיל קהל יראי ה' לשעות לעצתו של אותו ענק, אילו אותם אנשים קטנים שרדפו אותו היו מכירים בגדולתו ובצדקת דרכו – השאלה הזאת לא הייתה נוגעת למעשה, והיו כולם יודעים, כי ארץ-ישראל, מלבד היותה ארצנו המובטחת שכרתנו עליה ברית עם ה' – היא המקום הטוב ביותר מבחינה רוחנית עבור כל יהודי. בשל אותה קשיות עורף וקטנות מוחין, אנו נאלצים ללמוד את אותה אמת בדרך הקשה.