שנת שמיטה תשע"ה חלפה ועמה דממו קולות האוסרים לקנות יבול נוכרי וקולות המהדרים באהבת הארץ וחקלאיה, אשר מעדיפים לקנות יבול שביעית מאשר פירות וירקות המיובאים מחו"ל. שומרי שמיטה כהלכה הואשמו בהפקרת חקלאים יהודים בארץ ישראל. נטען כנגדם שמשום ישוב הארץ, אסור לפגוע בחקלאות היהודית משום ישוב הארץ, והיו שהגדילו לטעון כי מדובר במעין פיקוח נפש אם תושבת החקלאות בארץ ישראל לשנה אחת ע"פ ציווי ה'.
שנת שמיטה תשע"ה חלפה, ועמה חלפו מעל מדפי הירקנים השלטים הנושאים את הכיתוב – "נוכרי", "חו"ל", "אוצר בית דין", "היתר מכירה" וכדומה. ואני עומד ותוהה, מדוע? האם פתאום נעלמה התוצרת החקלאית הערבית מן השוק? האם המגדלים הערביים יצאו לששת שנות שבתון? לא ולא, החקלאים הערבים, כולל אלו שבעזה, עדיין מגדלים פירות וירקות הנמכרים ליהודים בארץ ישראל. רוב המלפפונים, הפלפלים, העגבניות והצנונות אשר אנחנו קונים מקורם בגידול ערבי כאן בארץ או ביבוא מירדן, כאשר חלקו הגדול בא מרצועת עזה. איך נהיו דואגי החקלאים היהודים לקוני ירקות הערבים? לאן נעלמה הדאגה לכלכלת המדינה ולחקלאי היהודי. האם התחדש איסור חדש, שרק בשביעית אסור לקנות פירות וירקות מנוכרי וליבא אותן מחו"ל?
אני בעד ישוב יהודי בארץ ישראל וכיוצא בזה אני בעד אחיזה בגוף הקרקע ובעד העצמאות הכלכלית אשר חקלאות משגשגת ותעשיה כבדה הם מרכיבי היסוד שלה. ה', אשר ציווה לנו לישב את ארץ ישראל, התנה מפורשות, שקיום בני ישראל על אדמת ישראל תלוי בהיעדר עבודה זרה, בפרישות מעריות ובשמירת שמיטה (ויקרא כ"ו, ל"ד – ל"ה; אבות פרק ה', משנה ח', שבת ל"ג.). הוא גם הבטיח שיצווה את ברכתו בשנה הששית לשומרי השביעית (ויקרא כ"ה, כ"א). הרוצה בישוב הארץ על דרך התורה חייב לשמור שמיטה כדי למנוע חורבן וגלות נוספים ח"ו, וממילא למדנו, כי שמירת שביעית היא תנאי לשמירת ישוב הארץ ושגשוג החקלאות.
המבחן האמיתי לדאגה לחקלאים היהודים בארץ ישראל חייב להתבטא בכל שנות השבוע, ולא רק בניגוח שומרי שביעית בשנת השמיטה. האם אכן ישנה דאגה כנה לחקלאים היהודים בארץ ישראל? מאז שנת השמיטה האחרונה, שר האוצר חתם על יותר מעשרה צווים, אשר חלקם הפחיתו מכס מעל מוצרים חקלאיים כאלו ואחרים, וחלקם האחר העלו את מכסות היבוא של תוצרת חקלאית הפטורה ממכס. חלקם הוצאו כתיקון קבוע, וחלקם כהוראות שעה, אשר גם הוארכה, וחלקן גם הפכו לקבעות. חשוב לציין, שהעלאת המכס בחזרה כרוכה באישור ועדת כספים של הכנסת, ולכן הדרך חזרה קשה יותר מאשר הורדת מסים. מדיניות זו פגעה קשות בענף החקלאות בישראל, כאשר היעד המבוקש של מדיניות זו – הורדת מחירי מוצרי אוכל נפש – לא הושג כלל, חוץ מזה שמגיעים אלינו מאכלים באיכות ירודה ובכשרות מפוקפקת. כשמתבוננים בדברי חז"ל, לעומת זאת, מוצאים תקנות שמטרתן הורדת מחירי מוצרי אוכל נפש, כמו למשל האיסור לסוחר להשתכר יותר משתות במוצרי אוכל נפש והתקנה לעקיפת משווקים המעלים מחירים (בבא מציעא מ:, בבא בתרא צ., רמב"ם הל' גנבה פ"ח הלכה כ', שם הלכות מכירה פי"ד הל' א' – י"א; שו"ע חו"מ סי' רל"א). בנוסף, מדיניות הממשלה בשנים האחרונות פגעה בחקלאים גם במישורים נוספים, כגון העלאת מחירי המים ועידוד הפשרת קרקעות לטובת נדל"ן, וכתוצאה מכל אלו הגיל הממוצע של החקלאים היהודים בארץ ישראל הינו 65. החקלאים מתמודדים עם קשיים רבים, ובהעדר עידוד ממשלתי, רבים מהם נאלצים לעזוב את עבודת האדמה. בכל השנים הללו, אותה מפלגה שבשנת השמיטה מציגה את עצמה כמייצגת את החקלאים היהודים, ואשר כיום אף מחזיקה בתיק החקלאות, הייתה שותפה בכירה בממשלה, ובמבחן העשיה נכשלה כשלון חרוץ בהגנה על החקלאים מפני מדיניות פוגענית זו. אין צורך לומר, שלא שמענו את מנהיגי אותו ציבור ורבניו מוחים על הפגיעה בחקלאים היהודים בארץ ישראל.
במבחן של שעת האמת, ראינו בעליל, כי הכוונה האמיתית של אותם אנשים, אשר דגלו בקול רם בהיתר המכירה, לא הייתה דאגה לישוב הארץ, לאחיזה בקרקע ולטובת החקלאים, אלא הייתה זו עצת היצר הרע לבטל את מצוות שמיטה ולישר הדורים עם שותפיהם החילונים. לעומת זאת, אנו כנאמני התורה חייבים למחות על הפגיעה בחקלאים היהודים ובהשמטת רגלי האוחזים בקרקע של ארץ ישראל.
אין רצוני במסגרת זו לדיון הלכתי על טיבו של היתר המכירה, אולם פטור בלא כלום אי אפשר, ואעיר על מספר נקודות –
ראשית כל, אין שום איסור לקנות ירקות מנוכרי אם לא מדובר בשלשה ימים לפני אידם, ועינינו הרואות, שבמשך שש שנים אכן קונים סחורה ערבית ונותנים להם פרנסה בבניית ישובים יהודים. כמובן, שראוי במידת האפשר להעדיף לקנות מיהודי, וכפי שנתבאר בספר "אהבת חסד" של רבנו החפץ חיים (אהבת חסד פ"ה, ס' ו' – ז' ע"פ תורת כהנים פרשתא בהר ג', ג'), וכן להעסיק יהודים ולעסוק בכל משא ומתן עם יהודים מאשר עם גויים (ועיין היטב בדברי הלבוש בתחילת הלכות רבית – יו"ד קנ"ט ס"א). ומובן מאליו, כי יש לעשות כל שבידינו על-מנת לא לפרנס את אויבינו הישמעאלים הארורים צמאי הדם. אולם איסור "לא תחנם" לא נאמר במי שקונה מגויים, כפי שהיו שרצו לטעון.
וכיון דאתינן להכי, נציין כי איסור "לא תחנם" עניינו שאסור למכור קרקע לגוי בארץ ישראל, ולכן מי שעורך "היתר מכירה" עובר על איסור מפורש מן התורה, אפילו כשמדובר במכירה לשנה (ראה משנה עבודה זרה פרק א' משנה ח'; רמב"ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י' הלכה ג'. לגבי השכרה שדינה כמכירה לשעה ראה בבא מציעא נ"ו:, רמב"ם הל' מכירה פרק י"ג הלכה י"ז).
חוץ מזה "היתר המכירה" מבוסס על מכירת קרקע בשטר, ומכירת קרקע בשטר לא חלה עד למתן דמים (קידושין כ"ו:; רמב"ם הלכות מכירה פרק א' הלכה ז').
קצרו של דבר, שאם המכירה אכן חלה, מי שערך אותה עובר על איסור "לא תחנם", ואם אינה חלה, אז יהודי עובד על אדמתו בשביעית ומחייב אותנו חובת גלות.
מגוחך מהכל, שדווקא אנשים שדוגלים במצוות יישוב ארץ ישראל, רומסים את השמיטה ברגל גסה. כזכור, בספר ויקרא, בספר ירמיהו, במסכת אבות ובמסכת שבת כתוב מפורשת, שביטול מצוות שמיטה מביא לידי גלות. כנראה שאותם אנשים אינם לוקחים ברצינות את המקרא ודברי חז"ל. אילו באמת היה מקום להיתר מכירה, אזי הייתה מזדעקת השאלה מדוע חז"ל והראשונים לא השתמשו בהיתר זה, ובכך, חלילה מלומר זאת, התעללו בחקלאים.
ראוי עוד להעיר, כי הרב קוק זצ"ל ביסס את דבריו בענין היתר מכירה בין היתר על העובדה שישראל הם מיעוט בארץ וכלכלתם כולה תלויה ביצור יין והדרים, ועל כך שכל הקרקעות היו אז קנין המלך (אגרות ראי"ה קע"ז), ושהממשלה יכולה לתבוע את חוקה (שם, קי"ט). [אגב, גם בזמנו זה לא היה נכון, משום שלבריטים היה מנדט ולא ריבונות בא"י]. כך או אחרת, אין צורך להאריך ולבאר שכל אותם תנאים אינם קיימים כיום.
ויהי רצון שנזכה לישיבת הארץ, לקיום המצוות התלויה בה, להורשת האויב הערבי תוך קיום דבר ה' ולא תוך רמיסתו, אשר רק תחייב אותנו חובת גלות, ושנזכה לשוב בתשובה שלמה לפני בורא עולם, הן כאומה והן כיחידים, ועל-ידי כך יראה כל בשר, כי ה' הוא מלך על כל הארץ, ברצונו נתנה לנו, ושאנו עמו ונחלתו הנאמנים לדבריו.
חיים פקוביץ', ירושלים.