הגאון ר' ישעיה חשין זצ"ל, צאצא של תלמידי הגר"א (ראש המלמדים בת"ת עץ חיים), כותב בסוף ספרו "דברי ישעיהו":
צריכים כל בית ישראל לדעת שכל הענין הזה (של סיפורי בנין הארץ) הוא אינו רק ענין של זמן העבר, לא רק לשם סיפורי דברים על מה שהיה בימים קדומים. צריכים לדעת שהאילן קיים ופורח רק על יסוד שורשו.
השורש הגדול של הישוב עד כה ועד ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, הוא תלמידי הגר"א ותלמידי הבעש"ט, שהם הם שיסדו והקימו את יסוד הישוב במסירות נפשם ומתוך סכנות נוראות. בזכות השורש הנשגב הזה תלוי כל קיום הישוב והרחבתו.
שכחה חמורה ומכוונת שהיתה ועודנה ביחס ליסודות הבנין, גורמת לחשוב שהבנין שתול על יסודות חול, כאילו ראשית היישוב היה בעליות הרבה יותר מאוחרות, שלא חרתו על דגלם את כוונות הקודש של מייסדי היישוב.
זכרון היסודות האמיתיים נחוץ כדי לשער נכונה את מהותו של היישוב. יסודתו בהררי קודש, והחול אך נטפל אליו מאוחר יותר.
(מהכריכה האחורית של הספר)
גדולי ישראל בונים את ארץ ישראל
בגיליונות הקרובים נביא סיפורים על גדולי ישראל שהתעסקו בבניין הארץ, מתוך הספר החדש נחלת יעקב – חמישים פרקים על גדולי ישראל שבנו את ארץ הקודש (ניתן להשיג ברשת יפה נוף).
השריד מהעליה החסידית הראשונה
חסידות קרלין
חסידות קרלין הייתה פעילה מראשיתה ביישוב בארץ ישראל. רבי יעקב בנו של רבי אהרן הגדול מקרלין, עלה לארץ ישראל בסביבות שנת תק"ל והקים את הגרעין החסידי הראשון בארץ[1].
חסידי קרלין הקימו קהילה ענפה בטבריה. בשנת תרכ"ט הם החלו לפעול למען רכישת הבית של רבי מנחם מנדל מוויטבסק במטרה לשקמו. שליחים נשלחו למזרח אירופה כדי לגייס משאבים למטרה זו. בשנת תר"ל רכשוהו במצוות רבם, רבי אהרן (השני) מקרלין.
כאשר הגיע שטר הקניה לאדמו"ר מקרלין שמח מאוד, ואמר שיש פסק מהרה"צ משפיטובקא זצוק"ל, אשר מי שקנה חלק בארץ ישראל, אפילו כשיבוא משיח לא יוכלו לקחת זאת מאיתו.
בשנת תרל"א החלו בניית בית הכנסת מעל ביתו של ר' מנחם מנדל, ונעצרו כעבור זמן קצר בשל חובות. בצר להם יצאו שוב, בשנת תרל"ג, שליחים לחצרות קרלין סטולין ולקהילות החסידים ברחבי פולסיה וואהלין כדי לגייס תמיכה כספית.
רבי אהרן מקרלין חתם עם בנו, רבי אשר (השני) מסטולין, על קול קורא בתמיכה במפעל. בינתיים, התפללו החסידים בביתו העתיק של רבי מנחם מנדל מוויטבסק שמתחת לבית הכנסת, ורבי אהרן שלח אליהם ספר תורה שסיים לכתוב, תיבה ועמוד תפילה מעץ.
וזה חלק מלשון המכתב: לאחינו בית ישראל… באתי בדברים היוצאים מן הלב, שיתנדבו בלב ורוח נדיבה, מרוב חיבת הקודש, שקדושה לשעתה ולעתיד לבוא, ארץ אשר ה' דורש, וכל תפלות ועליות כלל אחב"י וכל המעשים והדיבורים והמחשבות הקדושים, הכל דרך סולם מוצב ארצה – דרך ארצנו.
ובעזהשי"ת מצאו מקום מנוחה לקיבוץ חברים מקשיבים לקול תורה ותפלה, במקום דריסת רגלי הצדיקים הקדושים אשר בארץ המה, בכלל ובפרט אדמת הקודש מקום קבוע לתפילה, מקדוש עליון הרב הצדיק ושמו קודש מנחם זצוקללה"ה אשר ידיו הקדושים יסדו מקום הקודש, בעזה"ש עלה בידי אנ"ש לקנות המקום הקדוש שלא זכה בו אדם. עד הנה עזרם השי"ת. ועדיין צריכים לעזר אחב"י, מחמת שעלה בידם הבית בהיבנותו אבן שלמה מסע, לפאר בית קדשנו ותפארתנו. מהראוי להיות לעזר ולסעד להם בעין יפה ורוח נדיבה. וע"י מקנת כספם יהיה חלקם בארץ החיים, במקום המקודש בעשר קדושות וכל ביה עשרה וכו'.
רק בשנת תרנ"א הושלמה תקרת בית הכנסת על ידי תרומתו של שמואל זאב שייב וזכה לברכתו של 'הינוקא', רבי ישראל מסטולין.
רבי משה מסטולין ורבי אברהם אלימלך מקרלין, שנספו בשואה, ביקרו מספר פעמים בבית הכנסת העתיק. כאשר רבי אברהם אלימלך נכח במקום בשנת תרצ"ג אמר: "כל אחד יכול להרגיש קדושת הרה"ק הרבי ר' מנחם מנדל זצ"ל ששורה במקום הזה".
השריד ששרד
בית כנסת זה קיים עד היום, בסמוך לכניסה לטיילת בטבריה הסמוכה לכנרת, ליד בית הכנסת חב"ד ובית הכנסת ר' חיים אבולעפיה.
מקום זה הוא השריד כמעט היחידי שנשאר מהעליה החסידית הראשונה, היות ורוב המבנים הישנים של העיר טבריה נהרסו במשך השנים. בבית כנסת זה מתקיימים ג' תפילות גם בימות החול ויש במקום כולל אברכים.
(מתוך פרק י"א בספר)
חסידים ואנשי מעשה – בנין הארץ
במדור זה נשתדל להביא סיפורים על יהודים שחיבת הארץ בערה בעצמותיהם, והשתדלו הרבה מאוד בבנין הארץ. מתוך הספר החדש נחלת יעקב.
גאולת בית הכנסת אור החיים
סיפורו של 'בית הכנסת אור החיים' בו היתה ישיבתו של האור החיים הקדוש, הוא סיפור מרתק מלא גלגולים של מסירות נפש לגאולת וקדושת ארץ ישראל.
התחלת בנית בית כנסת זה היתה באלול תצ"ז, על ידי המקובל ר' עמנואל חי ריקי מחבר הספר "משנת חסידים". בדעתו היה להקים במקום זה ישיבה בירושלים ולבנות חורבה אחת מחורבות ירושלים. במשך שלש שנים בנה מקום קדוש זה, ומחמת חובות שנקלע אליהם יצא לאיטליה להתרים נדיבי לב להחזיק את הישיבה.
כאשר עלה האור החיים לארץ ישראל בסוף שנת תק"א, שהה זמן מה בעכו ואחר כך בטבריה, ומשם עלה לירושלים בשנת תק"ב. שם פתח את ישיבתו בבית מדרשו של ר' עמנואל חי ריקי זצ"ל , בשיא פארה מנתה הישיבה כ-60 תלמידים.
לאחר פטירתו של רבי חיים בן עטר המשיכה הישיבה להחזיק במקום במשך כמה שנים, עד שהתקשו לעמוד בדמי השכירות [המקום היה שייך לערבי שהשכירו ליהודים, שכן עד שנת ת"ר לא הרשו התורכים ליהודים לקנות בתים]. במשך שנים עמד המקום שומם, עד שהועבר לחזקת האשכנזים לאחר שהושכר בידי רבי מנחם מנדל משקלוב [מעניין שר' מנחם מנדל כתב פירוש לספרו של הרב עמנואל חי ריקי – משנת חסידים].
לאחר שנבנה בית כנסת "החורבה", הכוללים השונים היו מפרישים סכום כסף כדי להמשיך להחזיק במקום לבל ישכנו בו זרים, ובימי ההילולא של האור החיים היו מתכנסים יקירי ירושלים וקובעים בו מקום לתפילתם ותורתם.
בשנת תרפ"ח החליט הערבי בעל המקום למכור את החצר לכל המרבה במחיר. משפחת וינגרטן חפצו לגאול את המקום, וביקשו מגדולי הדור שיכתבו להם מכתב המלצה. כך אנו מוצאים את מכתבו הנדיר והמיוחד של מרן הג"ר יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל, מכ"ז טבת תרפ"ט:
"הנה אך למותר להוסיף ע"ד הרה"ג והצדיקים שליט"א המדברים בשבח יקר תפארת קדושת בית מדרשו וישיבתו של רבינו הקדוש מאורן של ישראל, מרן בעל אור החיים זי"ע ועל כל ישראל, אשר ממנו תצא תורה לכל עדת ישראל ממזרח שמש ועד מבואו.
ואפריון נמטי' להאי גברא אברהם וינגרטן הי"ו, מחזיק החצר והבית המדרש משנים קדמוניות, אשר מאז ועד היום הנהו שוקד ברוב עמל ויגיעה לקיומו של היכל התורה הזה בתפלה בצבור ובקביעת ישיבה של תלמידי חכמים יראי שמים לילה כיום יאיר כרצון רבינו הקדוש זי"ע, אשר גילה בספריו הקדושים שלא ישבות התמיד, וכעת התעורר ונדבה רוחו בגדול המעשה לגאול את החצר והבית מדרש מידי זרים ולהקדישו לשם מרן זצ"ל, מה מאוד שמחתי ע"ז, לבי לחוקקי תורה ישראל, דורשי תורה ושוחרי תושיה ולכל אחינו בית ישראל המתנדבים בעם להיות למשען ולעזור ולסייע בכל האפשר לענין נשגב זה".
ואכן הצליח ר' אברהם וינגרטן לגאול את החצר והבית, והיה מקום לתורה ותפילה עד שנת תש"ח.
כששוחררה ירושלים מידי זרים בשנת תשכ"ז מצאו כי הבית נותר בשלימותו, ועם חידוש היישוב היהודי בעיר העתיקה נפתח המקום בשנית כבית כנסת אשכנזי. ומאז ועד היום באים יהודים להתפלל באותו מקום קדוש, שרבותינו הקימוהו בחיבתם הגדולה למקום קדוש זה, שבירושלים עיר הקודש.
(מתוך פרק ט בספר)
[1] בשל המספר הקטן יחסית של העולים בעליה זו ועוד כמותה, עליות אלו אינן נמנות על ידי ההיסטוריונים כעלייה החסידית הראשונה, וכעלייה הראשונה נחשבת עליית החסידים משנת תקל"ז.
פרקים אלו מתוך הספר נחלת יעקב – גדולי ישראל בונים את ארץ ישראל להשיג ברשת יפה נוף בכל הארץ