כמה דברים בנוגע להבנת מהות התקופה:
א. בספר 'מעייני הישועה' של רבי משה קאצנלבוגען המכיל כמה שמועות נדירות מפי הגר"א בענין הגאולה, נכתב "קיבלתי מאבי נ"ע שקיבל מהגאון, אם מלכי הגויים יקבצו נדחי ישראל ויהיו לעזר לבנות הערים הנחרבות יבטל ה' כל הנבואות הרעות אשר דיבר עליהם ולא יהיה כלל מלחמת גוג". ייתכן, שבהסכמת האומות להקמת מדינה יהודית בארה"ק הרי זה נחשב שקיבצו נדחי ישראל וא"כ לא תהיה מלחמת גוג ומגוג. מבואר עוד, שנבואות הפורענות, גם אלו שנאמרו על אחרית הימים, לא חייבות להתקיים אם יטיבו הבריות מעשיהם ודברים יכולים להשתנות.
ב. ישנה נבואה מדהימה של רבנו האברבנאל על השואה בספרו 'ברכת הישועה' פ"ז, ספר שכנראה אבד לאחר השואה, אך יש שני מקורות מעצם ימי השואה שמצטטים את דבריו, והם ספר 'מגיא ההריגה' להרב שמעון אפרתי בהקדמה וספר 'אמרי קודש' מרשימותיו של החסיד ר' רפאל חיים פרידמן זצ"ל עמוד פג מהחלק השני. וכה דבריו: "וזאת קבלה היא מפי הנביאים, שהזמן האמיתי והאחרון שאין עליו אחרון, בעתה, יהיה במלחמה היותר נוראה שתהיה בעולם למן היום אשר נברא. בעיר אחת ממדינות המערב יעמוד רשע אחד מושל באף וחימה וצוויו יהיו להשמיד ולאבד את שונאיהם של ישראל עד גמירא בלי גמול, ועם ישראל יהיה אז בצרה גדולה. שבע שנים ימשול כדברי הנביאים וייצא במלחמה לכבוש את כל העולם, ויתקבצו אומות שבעולם אחד מהם לא ייעדר, מצד האחד יעמדו כל האומות המאמינים בדת ומצד השני שאינם מאמינים, ומקובל שמות שרי הצבא מכל צד. והרשע יכניע כל העולם לכף רגלו מדינה אחר מדינה וכל מלכי מזרח ומערב יכרעו ברך ויפלו לפניו כקליפת השום והוא גם לא ירחם עליהם וידרסם כארי. ומלכותו תתפשט כמעט בכל העולם מהם יכבוש בלי שפיכת דמים ומהם ישמיד עד לאחד. ובדרך הטבע אין מנוס להם (לישראל, א.ל.) ולא יישארו רק קדושים וכו' ועל זה נאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו וכו' ועל מלחמה זו ניבא בלעם "אוי מי יחיה משמו א-ל", בעת שיעמוד רשע בעולם ושמו ושם אמו רמוז באותיות א' ל' (וזה ידוע לכל ששמו של הרשע אדולף ושם אמו לאטי), סטרא דקדושה בצירוף סטרא אחרא, והיא מלחמת גוג ומגוג, וינצח ניצחון עד אשר יבוא לארעא קדישא לארעא דישראל, אז יצמח צמח צדיק גאולתינו ויאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים", עכ"ל.
ג. עוד נבואה מדהימה על השואה והקמת המדינה מצאתי בספר 'הביאי בנייך מרחוק' עמוד 45, שם מספר המחבר שלאחר כיבוש פולין המערבית בידי הנאצים בשנת ת"ש ברחו הוא ואמו לפולין המזרחית, לחלק הסובייטי, והיו חלק מן הפליטים הרבים שגדשו את העיר ביאליסטוק. בשלב מסויים הוצפה העיר בפליטים והשלטונות הסובייטים הודיעו כי על הפליטים לעקור למקומות אחרים כמו עומק רוסיה, פולין המערבית או מדינות אחרות. יהודים רבים חזרו לפולין המערבית, ואמו התלבטה. היא פנתה לשאול בעצת אחיה, משה אהרן. "משה אהרן היה תלמיד מובהק של החפץ חיים ותלמיד חכם מובהק בזכות עצמו. אמא סמכה מאד על שיקול דעתו. משה אהרן לא נתן לאמא להציע את ספיקותיה. מיד כשנתבררה לו מטרת ביקורה, הוא הודיע לה חד משמעית כי ייעודו הוא פלשתינה וכי גם עליה לעשות כן. אמא נדהמה, היא ידעה שמשה אהרן הוא לוחם מושבע בציונות ותגובתו לא היתה מובנת לה כלל ועיקר. "אתה, משה אהרן, לפלשתינה?" היא שאלה. משה אהרן היישיר מבטו לתוך עיניה ואמר "כן, פלשתינה! עכשיו הזמן לנסוע לשם. המלחמה התחילה עתה, ועתידה להימשך שש שנים". אמא היתה המומה. "שש שנים? אם המלחמה תארך זמן כה רב, הרי לא יישאר אפילו יהודי אחד באירופה!". "אין הכי נמי", הסכים אתה משה אהרן בפנים חתומות. אמא שתקה מתוך מבוכה אבל משה אהרן המשיך: "כן, המלחמה תימשך לפחות שש שנים, וכשלוש שנים אחר כך יקבלו היהודים מדינה משל עצמם". כאן כשל כח הסבל של אמא. הסיכוי למלחמה מתמשכת בת שש שנים היה מפחיד דיו, ואמא לא רצתה לשמוע עוד. ההצהרה של משה אהרן אודות מדינה יהודית, במיוחד לאחר החשש לגורל יהדות אירופה, נראתה בלתי מציאותית. אולם משה אהרן עדיין לא גמר לפסוק את פסוקו והוא המשיך ואמר: "אחרי זה בסיעתא דשמיא יבוא המשיח". הוא גם ציין תאריך כלשהו שנגמר בסיפרה חמש (מאחר שהשיחה נערכה ביידיש אשר בה היחידות נאמרות לפני העשרות היא קלטה רק סיפרת היחידות של השנה המיוחלת, אבל לא את המספר כולו). בשלב זה אמא היתה משוכנעת שמשה אהרן איבד את שפיות דעתו. אני זוכר בבירור שבשלב מאוחר יותר בשנת 1942, כאשר גורל המלחמה טרם הוכרע, היתה אמא מנחמת אותנו ואומרת "צריכים להחזיק מעמד עוד שלש שנים". כאשר הייתי לוחץ ומבקש לדעת מה מקור הידיעות, היתה אומרת "אני יודעת". שנה לאחר מכן, כשנראה היה שהמצב הצבאי שלנו השתפר, היתה מכריזה "עוד שנתיים". אינני יודע אם היא באמת האמינה בעצמה במה שאמרה או שרק חזרה כהד על דברי אחיה הצדיק. רק אחרי המלחמה כאשר התברר שמשה אהרן צדק סיפרה לנו אמא את חילופי הדברים שהיו ביניהם. אולם גם לאחר שחזרה לפולין וראתה את גודל האסון אשר בא על עמנו בשואה, עדיין היה נראה לה בידיוני לחלוטין הסיפור על הקמת מדינה יהודית. כאשר התאמת גם הפרט הזה, והמדינה היהודית הפכה למציאות, התחרטה אמא על שלא הקשיבה אז לאחיה עד הסוף".
בברכה, אהרן ל.