כידוע, נבוכו רבים וטובים בהבנת מהות התקופה שאנו נמצאים בה. הללו אומרים, 'אתחלתא דגאולה', ואחרים מגדירים 'סוף הגלות', יש נוקטים שזאת 'הכנה לגאולה', ויש בכלל הטוענים שזו 'גלות הקשה מכל הגליות'. לאיש אין נוסחא המתקבלת על הדעת על כולם ופותרת את כל השאלות והסתירות.
רציתי לשתף בהצעה ששמעתי לאחרונה אשר לעניות דעתי שופכת אור על ענין עמום זה.
במדרש תנחומא (פרשת בחוקתי סימן ג) דרשו חז"ל על הפסוק "אלך אשובה אל מקומי" (הושע ה טו), וזה לשונם: אמר הקב"ה, מה אני עושה כאן, אלך אשובה אל מקומי. אלכה ואשובה אין כתיב אלא אלך אשובה, שאילו היה כתוב אלכה ואשובה לא היה להם לישראל תקוה. אלא אמר להם הקב"ה, אע"פ שאני הולך יעשו תשובה ואני חוזר. לכך כתיב, אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו וביקשו פני בצר להם ישחרונני. ומתוך צרה הבאה עליהם יעשו תשובה ואני חוזר ויבקשו פני שנאמר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה וגו'. ואחרי כן אני מחזיר להם שכינתי. רבי יהודה אומר, אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין שנאמר (ישעיה ל טו) בשובה ונחת תושעון. רבי שמעון אומר בין עושין תשובה ובין עושין תשובה כיון שמגיע הקץ מיד נגאלין שנאמר אני ה' בעתה אחישנה. רבי אלעזר אומר, אם אין עושין תשובה מעצמן הקב"ה מעמיד עליהם מלך קשה כהמן ומשתעבד בהן ומתוך כך עושין תשובה שנאמר (שם נט יט) כי יבוא כנהר צר רוח ה' נססה בו. באותה שעה, ובא לציון גואל, עכ"ל.
וקשה הרי לכל תנא יש פסוק המוכיח כשיטתו, ומה יענה האחד על פסוקו של רעהו? ועוד, הרי בתחילה נוקט המדרש בפשיטות ש'מתוך צרה הבאה עליהן עושין תשובה', ואחר כך מביא דעות חולקות, מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר?
ויש לבאר, שאין כאן מחלוקת כלל, וכל תנא מדבר על חלק אחר בגאולה השלימה. יש את החלק הגשמי שהוא קיבוץ גליות לא"י, בניין ירושלים, שלטון ישראל ופריחת הארץ מחדש. יש את החלק הרוחני והעיקרי שהוא ביאת המשיח, בניין בית המקדש והשראת השכינה. ויש חלק רוחני גבוה יותר, שדוד המלך חוזר ושולט עלינו בירושלים, ואכמ"ל.
וכידוע, אין לאדם שום שליטה ובחירה על גשמיות והכל נקבע ע"י הקב"ה עד הפרט הקטן ביותר. אולם ברוחניות הוא הקובע ומשפיע על ידי מעשיו.
ומעתה, ר' שמעון מדבר על החלק הגשמי, שהוא יבוא בין ישראל עושין תשובה ובין אם לא, ואפילו כולם פושעים גמורים רח"ל, וברגע שמגיע הקץ מתרחש קיבוץ גליות וכו', כי אין לנו השפעה על גשמיות כאמור. ר' יהודה מדבר על החלק הרוחני האידיאלי, שמצד אחד אין הקב"ה יכול כביכול להביאו אם לא ע"י אתערותא דלתתא ותשובה שלנו שהרי ברוחניות אנחנו קובעים, ומצד שני הוא מוכרח להיות ולכן הקב"ה יביא צרות גדולות ויכריח אותנו לשוב בתשובה כדי שהגאולה תוכל לבוא. לכן נקט המדרש ברישא כשיטתו, שכולם מודים שזוהי הגאולה החשובה והעיקרית, וכך גם היה בשעבוד מצרים, שמתוך השעבוד זעקו לה' ואז יכל לגאלם, ועיקר גאולת מצרים היתה הגאולה הרוחנית, קבלת התורה והיותנו לעם השם. ואילו ר' אלעזר מדבר על החלק היותר גבוה שאכן יבוא רק בתשובת ישראל ובקשת פני ה'.
אם כן, זמן הקץ היה כבר אחרי השואה, ומשום כך התגשמה הגאולה הגשמית. אך אין זה קשור כלל למצב הרוחני, שתלוי אך ורק בנו, ומנותק לגמרי מהגאולה הגשמית, וממילא אין זה מצדיק ח"ו התחברות לרשעים, ולא משליך כלל על ההתמודדות הרוחנית. ואילו בדורנו (לענ"ד מאדר תש"פ) החלו הצרות שמטרתן להחזירנו בתשובה ולאפשר לגאולה להגיע.
מה שנדרש מאיתנו עכשיו זה תשובה שלימה ובקשת הגאולה, מי יתן ונבין את הימים הרי העולם שאנו עומדים בהם, ונפעל ונזכה להביא את משיח צדקנו בב"א בחסד וברחמים.
תודה רבה,
אהרן ל.