היעשה ה' ניסים ע"י רשעים?
כתב הרב (אות קל"ח): "אי אפשר לבוא תשועה לישראל אלא ע"י זכאין שיש להם זכות התורה והמצות".
היוצא מדבריו הוא, שאי אפשר שה' יתברך יושיע את עמו, אלא ע"י אנשים כשרים וצדיקים.
ולכאורה יש לתמוה, שהרי ראינו גם ראינו בדברי הנביאים כמה פעמים שה' הושיע את עמו ע"י אנשים רשעים. שהרי ירבעם בן יהואש שנאמר בו שעשה הרע בעיני ה', ובכל זאת הושיעם ה' יתברך על ידו, כאמור: (מלכים ב' י"ד, כ"ד): "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' לֹא סָר מִכָּל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל. הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר. כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל: וְלֹא דִבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ".
פשט הכתוב מספר לנו, שהיה מלך שעשה הרע בעיני ה', ולא סר מכל חטאות ירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל, ובנוסף לכך, עם ישראל היה במצב רוחני ירוד ביותר, שהרי הגדירם הכתוב 'מורה מאד' ופרושו "ממרים את פי ה'" (רלב"ג), "ומפליגים ברשעתם" (מלבי"ם), ובכל זאת הושיע ה' את עמו. ומדוע? כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל. לא בגלל זכותם ולא זכות מלכם, אלא כמו שכתב הרלב"ג, וז"ל: "סיפר שההצלחה שהיתה לירבעם בן יואש מלך ישראל היתה בעבור ברית השם עם האבות שלא ימחה שם ישראל מתחת השמים".
והנה הרב (אות קל"ח) רצה לדחות ראיה זו מכמה טעמים. ראשית, כתב שעמדה לו לירבעם זכות שלא קיבל לשון הרע על עמוס הנביא. והוא מתנא דבי אליהו (אליהו רבה פרק י"ז).
על טעם זה יש להעיר, אם בגלל שמצא להם זכות נעשתה תשועה על ידם, א"כ לשיטתו מדוע לא ימצא זכות ל"ציונים", הרי עמרי אבי אחאב היה רע בעיני ה' ונעשתה תשועה ע"י בגלל שהוסיף כרך אחד לישראל (סנהדרין ק"ב.). א"כ כ"ש אלו שהוסיפו כמה וכמה כרכים וערים.
ועוד, הבנת הרב בנביא היא שלמעשה ירבעם ואביו [יהואש] וסבו [יהואחז] ובנו [זכריה], כולם "היה להם זכותים מרובים והרבה תורה ומצות ומסרו נפשם על התורה הקדושה". במילים אחרות, הם היו צדיקים.
מלבד שהבנה זו סותרת פשט הכתוב, היא גם סותרת את תרוצו הראשון וכמזכה שטרא לבי תרי, שהרי בתנא דבי אליהו שהוא עצמו הביא לעיל מבואר שהדבר היחיד שנמצא טוב בירבעם הוא שלא קיבל לשון הרע על עמוס. משמעות הדבר, שהיה רשע ולא צדיק כמו שכתב פה. וז"ל התנא דבי אליהו:
"ויושיעם ביד ירבעם בן יואש. וכי מה נשתנה ירבעם בן יואש מכל מלכי ישראל שהיו לפניו, והלא ירבעם עובד ע"ז היה? אלא מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס הנביא שנאמר (עמוס ז') וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל וגו'. מיד גער בו ירבעם והוציא לאמציה בנזיפה ואמר לו: ח"ו לא ניבא הנביא אותה נבואה, ואם נתנבא כך; לא מעצמו הוא מתנבא כך אלא מן השמים הוא מתנבא. באותה שעה אמר הקב"ה: דור, וראש הדור, עובדי עבודה זרה היו, הארץ אשר אמרתי לאברהם ליצחק וליעקב לזרעך אתננה הריני נותנה בידו של זה, מפני מה? מפני שלא קיבל לשון הרע על עמוס, ועליו הוא אומר (מלכים שם) "הוא השיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה'". בא זכריה בן ירבעם בן יואש בן יהוא אחריו, ואם היה עושה תשובה ומעשים טובים היה צדיק בן רשע והיה טוב לו, וכיון שלא עשה תשובה והיה רשע בן רשע לכן היה רע לו. וכן במדה הזאת לכל משפחות האדמה בין לישראל בין לעכו"ם".
הרי לנו מבואר בפסוקים ובדברי רבותינו, שירבעם בן יואש הוגדר כרשע, ובכל זאת הושיע ה' יתברך את ישראל על ידו. ומדוע? "לא בשביל תשובה שעשו, אלא שריחם עליהם כי ראה ענים" לשון הרד"ק[1].
ועוד מצאנו ראינו במפורש במעשה דאחאב מלך ישראל שנאמר בו: "רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ". ובכל זאת הקב"ה הושיע את עם ישראל על ידו ישועה מופלאה פעמים, כמבואר בנביא (מלכים א' כ'), שמלך ארם, הוא ושלושים ושנים מלכים אשר איתו ורבואות חיילים נצבו מול עם ישראל שבצבאו רק שבעת אלפים איש (!), ובכל זאת עם ישראל ניצח והכום מכה רבה מאה אלף איש ביום אחד!
וראיתי לרב שכותב על אחאב (אות קל"א) – "ברור שהיה מאמין בה' ובתורתו הק' ובעבדיו הנביאים אמונה גמורה ושמר תורה ומצוות בתכלית זולת עון ע"ז דתקיף לי יצריה".
והנה לא הייתי רוצה להשיב על דבריו כי אז אהיה מחויב לפרסם רשעת הקדמונים דבר שאין אני רוצה לעשותו, אבל בכל זאת אחשוב למצוה לסקל אבני השיבוש מדרך עמי. והנה, אע"פ שקיימא לן שבבואנו לדבר על הקדמונים נאמר לנו 'של נעליך מעל רגליך', מ"מ להביא מעט מדברי רבותינו בענין אחאב מותר לנו.
סנהדרין ריש פרק חלק: ואלו שאין להם חלק לעולם הבא… ירבעם אחאב ומנשה.
סנהדרין ק"ב: – "ויעש אחאב את האשרה ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה' אלקי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו" (מלכים א' ט"ז, ל"ג). א"ר יוחנן שכתב על דלתות שמרון אחאב כפר באלקי ישראל, לפיכך אין לו חלק באלקי ישראל".
ברכות ס"א: – "לא איברי עלמא אלא לרשיעי גמורי או לצדיקי גמורי". והם אחאב בן עמרי ור' חנינא בן דוסא כמבואר שם.
מדרש תנחומא ישן ואתחנן – "ויעש אחאב בן עמרי הרע בעיני ה' מכל אשר לפניו. (מלכים א' ט"ז, ל') תדע לך שהיה מוכר עצמו לע"ז והשכיח שמו של הקב"ה. האיך? היה מוחק את האזכרות וכותב תחתיהם וידבר הבעל, בראשית הבעל, ויאמר הבעל, וכל התורה כולה עשה כן".
וידוע שהקב"ה הבטיח ליהוא, שיזכה שבני רבעים ישבו לו על כסא המלכות מכיון שעשה את הטוב בעיני ה' והכרית את בית אחאב.
ועוד, לאורך כל התנ"ך אנו רואים כמה הזכיר הנביא לרעה את ירבעם בן נבט, ואחר כל זאת אמרו רבותינו (סנהדרין ק"ב:), כי קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם.
והנה, לפי מהלכו של הרב, שמגדיר את מלכי ישראל הללו כצדיקים, הפך פשט הכתובים ודברי רבותינו, א"כ אין רשעים ואין צדיקים לכאורה, ואם כן הכיצד נלמד אורחות חיים?
ובאמת יודע אני שיש מבוכה וטשטוש בדרך שיש להתיחס לנאמר בתנ"ך. שיש החושבים שכל מי שמוזכר בתנ"ך הוא צדיק יסוד עולם ולא משנה מה אמר ומה עשה. ויביאו ראיה לשיטתם מהא דסנהדרין (ק"ב:), דאיתא התם שמנשה אף שהיה מלך רשע אמר לרב אשי שאינו ראוי לקוראו חבירו, והקב"ה ביקש לטייל עם ירבעם בן נבט בגן עדן (סנהדרין ק"ב.), וכדומה באלו המאמרים, ושכחו שמנשה ירבעם ואחאב אין להם חלק לעולם הבא (שם צ.), וע"פ תורתנו הקדושה רשעת אדם וצדקתו נקבעת אך ורק לפי קיום או ביטול תורה ומצוות. ואף שקדמונים אלו מצד מעלת נפשם היו גדולים מאד, ואין לנו השגה במדרגתם ולא בסוג היצר הרע שהיה בתקופתם, עם כל זאת, זאת התורה לא תהיה מוחלפת. והעובד ע"ז שחיטתו אסורה ויינו יין נסך[2]. והנביא משמיענו בפשטות שכשהקב"ה רוצה להושיע את עמו עושה זאת לעיתים ע"י מלך רשע (ולכל הפחות הגדרתו כרשע), ומי יאמר לו מה תפעל.
והנה, כתבו הרשב"א (שו"ת ח"ד רצ"ו) והרמב"ן (מיוחסות רפ"ח) במשפטי החרם, שכאשר יהונתן בן שאול עבר על החרם שהחרים אביו וטעם מיערת הדבש, פדו אותו העם בטענה "שאי אפשר שיהא יהונתן מזיד, מכיוון שנעשתה תשועה גדולה על ידו ואין הקב"ה עושה נס ע"י הרשעים המזידים"[3].
ולכאורה דבריהם תמוהים, שהרי ראינו פסוקים מפורשים שנעשו ניסים לישראל גם ע"י מלכים רשעים כנ"ל.
אמנם כשתתבונן בדבר תראה שדבריהם צדקו מאד, ושאין דמיון כלל בין מלחמת יהונתן למלחמות מלכי ישראל שהזכרנו למעלה.
והנה, כך נאמר ביהונתן (שמואל א' י"ד): "ויהי היום ויאמר יונתן בן שאול אל הנער נשא כליו לכה ונעברה אל מצב פלשתים אשר מעבר הלז ולאביו לא הגיד… ויאמר יהונתן אל הנער נשא כליו לכה ונעברה אל מצב הערלים האלה אולי יעשה ה' לנו כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט… ותהי המכה הראשנה אשר הכה יונתן ונשא כליו כעשרים איש כבחצי מענה צמד שדה. ותהי חרדה במחנה בשדה ובכל העם המצב והמשחית חרדו גם המה ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלקים".
מכאן אנו רואים, שיונתן פתח במלחמה על דעת עצמו, במסירות נפש ובאמונה ובטחון בה' יתברך שיעשה לו נס, נגד ההלכה שאין סומכים על הנס, ורק צדיק גדול כזה יכול לסמוך על כוחו. נס אישי כזה אין ראוי שיעשה לרשע מזיד. אבל נס כללי במלחמה להציל את העם מעטים מול רבים אע"פ שהמלך הוא רשע, בזה הקב"ה עושה ניסים. והוא פשוט וברור ואתי שפיר דברי הרשב"א.
והא לך לשונו של הגאון בעל "ציץ אליעזר" שדן בסוגיא זו, וז"ל (ח"ז סימן מ"ח קונטרס אורחות המשפטים פרק י"ב):
,שאין מקום כלל.. לטענה לומר שבלתי אפשרי שתוכל הישועה השמימית לצמוח ע"י אלה האנשים אשר אין יראת אלקים בלבם, כי מלבד שהיא מזויפת ושוברה בצידה מפני שברור הדבר שככל שתתגבר העליה של שומרי תורה כן תתגבר כח ההשפעה של היהדות
הנאמנה במוסדות המדינה עד שבהמשך הזמן יוכתרו בהצלחה המאמצים לשנות פני הדברים לטובה בעז"ה. מלבד זה מי יוכל לבוא בסוד ההשגחה העליונה ולמצוא חקר ש-די, שהרי כבר היה כזאת לעולמים, שבאפס עצור ועזוב שלח ה' עזרתו מקודש בידי מלך ישראל רשע להרחיב את גבולות הארץ וליישב בה המוני בית ישראל, ומפליא הדבר, שהכתוב מציין הדבר לשבחו של מלך זה סמוך ונראה יחד עם ציינו את גודל רשעתו של מלך זה בבחינה של אין עבירה מכבה מצוה".
ולסיכום נאמר, כי אי אפשר להתעלם מכך שהקב"ה עושה את שליחותו לעיתים ע"י נחשים ועקרבים, ובוחר להושיע את עמו לפעמים בצורה שאינה מובנת לנו. וכי מובן לנו מדוע בנס פורים הוצרכה אסתר הצדקת למסור עצמה למשכב טמא וערל, או בנין בית שני שנבנה ע"י הורדוס הרשע בעצת בבא בן בוטא (ב"ב ג:), וגדולה מזו, גאולת בבל שנעשתה ע"י כורש שהיה מלך גוי, שהקב"ה קראו משיחו (ישעיה מ"ה, א'), היש דבר תמוה מזה?! ראה נא מה אמרו רבותינו במדרש (שה"ש רבה פ"ה פס' ג פשטתי את כותנתי):
"אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, כל ניסים שעשית לי ע"י כורש לא היה מוטב לעשותן לי על ידי דניאל ועל ידי אדם צדיק? ואעפ"כ מעי המו עליו".
הרי לנו שגם עם ישראל התקשה להשלים עם העובדה שיצטרכו להגאל ע"י אינש דלא מעלי, והיא היא טענתו של האדמו"ר זצ"ל. אבל כאמור, אין מי יאמר לה' יתברך מה תעשה ומה תפעל, ולא אוכל לנסח זאת טוב יותר מהגאון הנצי"ב (במאמר אחרית כבראשית) שכתב על ענין זה בדיוק, וז"ל:
"כי באמת אין לחוות דעה את ה', וכאשר אמר ע"י ישעיה הנביא כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרככם דרכי וכו', ואנו אין לנו להתחכם לאמר כי נצרך להיות באופן אחר".
[1] ואף הרב (ד"ה גם) מודה בכך.
[2] בעניין זה ראה בהרחבה מה שהובא בשו"ת דרישת ציון בגליון מספר 6 – אדר א' התשע"ו, שם נדרשנו לסוגיית אחאב וירבעם. המעוניין יוכל לקבל את אותו גליון אצלנו במערכת.
[3] וכעין זה בע"ז (י"ח.): "אי לא איתעביד בה איסורא מתעביד ניסא, אי עבדה איסורא לא מתעביד בה ניסא".