אחר הפסקה של כמה חדשים חוזרים אנו לעסוק בספר "ויואל משה" לאדמו"ר מסאטמר. מאמר זה הוא המשך לסדרת המאמרים על הספר שנתפרסמו עד כה בגליוני קדושת ציון.
אך מכיון שלכל אורך פרסום המאמרים קבלתי תגובות רבות בכתב ובע"פ אמרתי לשתף את הקוראים בחלקם ומתוך כך יתבארו הדברים כשמלה בטרם נמשיך. והנה במאמר האחרון דנו בענין 'האם יעשה ה' ניסים ע"י רשעים', ולכן ראיתי כי נכון לפתוח בשאלה הנוגעת קצת בענין זה.
שאלה:
בגליון 17 במאמרו של הרב חיים והב נאמר שההגדרה הנכונה ביחס לשלטון הערב רב היא שאנו לא בגלות תחתם אלא במלחמה נגדם. אשמח לקבל מקור לזה, אחר שבזוה"ק קורא לזה בשם 'גלות ערב רב'.
תשובה:
ובכן דע ידידי שהמושג 'גלות ערב רב' המוזכר בזוהר (לטענתך, ויתבאר לקמן), הוא דבר הצריך לימוד להבינו היטב לפני שנוציא ממנו מסקנות. שהרי אם תרצה לפשט בדעתך את זה המושג ולהלבישו במציאות של ימינו בבחינת הלכה למעשה, נמצאת בא במבוכה – ואסביר.
ראשית, בכדי להבין מהי גלות ערב רב יש לנו ללמוד מהי הגדרת גלות ומהי הגדרת ערב רב.
ונתחיל בשם גלות, אשר ענינו בפשטות חוזר על יציאת איש או עם ממקומו למקום אחר כמבואר לכל אורך המקרא וזיל קרי בי רב הוא. ויתרה מזו – אף אם חלק מן העם יצא לגולה, אותם שנשארו ולא יצאו, לא נקראים גולים אע"פ שמשועבדים הם לעם אחר. וזכר לדבר (זכריה י"ד): "וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר". ופרש"י לֹא יִכָּרֵת – לא יגלה. וכמו דאיתא בזוה"ק (ויחי רי"ד) דלא אתקרי גלות אלא למאן דאיהו דר בארעא נוכראה אינון אתקריין גליין.
ועכשיו למושג ערב רב, ונעשה סדר בדברים.
ראשית ענין זה מובא כידוע בספר שמות, כנאמר (שמות י"ב, ל"ח): "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם" וכמו כן נקראו 'אספסוף' (במדבר י"א, ד') וענינו 'תערובת אומות של גרים' כמ"ש רש"י שם.
ובכן בגמ' (ביצה ל"ב:) איתא:
שבתאי בר מרינוס אקלע לבבל, בעא מנייהו עסקא – ולא יהבו ליה, מזוני – מיזן נמי לא זינוהו, אמר הני מערב רב קא אתו דכתיב (דברים י"ג, י"ח) ונתן לך רחמים ורחמך. כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם.
לכאורה למדנו שמי שאינו מרחם על הבריות אינו מזרעו של אברהם ונמנה עם אותם הנקראים ערב רב.
והנה, בדברי המקובלים נתחדש חידוש בענין זה והוא שערב רב אינו רק ענין של יחוס גרידא כמבואר מן הפסוקים, אלא הוא גם ענין של נשמה הנקראת כך. ולכאורה יש נ"מ עצומה, שכן אם נעמיד את הדברים כפשטן כאמור לעיל, נבין שערב רב אלו בני גרים של אותו דור של יציאת מצרים. אך מדברי הזוהר והמקובלים יוצא, שאף ישראל מיוחס יכול להקרא בשם ערב רב כפי בחינת נשמתו.
ובזוהר (בראשית כ"ה:) איתא, שחמשה מינים הם בערב רב, וסימנם נג"ע ר"ע – נפילים, גבורים, ענקים, רפאים, עמלקים, ועל שם מעשיהם הם נקראים.
ועתה יש לנו לשאול, האם יש נ"מ ברמת המעשה? ואתן דוגמא לדברי. הנה בזוהר הנ"ל מובאת הסיבה שבגינה נקראו חלק מסוים מהערב רב בשם גבורים, וז"ל הזוהר:
גִּבּוֹרִים – מִינָא תְּלִיתָאָה. עֲלַיְיהוּ אִתְּמָר הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים וְגו' אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. וְאִנּוּן מִסִּטְרָא דְּאִלֵּין דְּאִתְּמָר בְּהוֹן (בראשית י"א) הָבָה נִבְנָה לָנוּ עִיר וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם. וּבָנִין בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִדְרָשׁוֹת וְשַׁוְיָין בְּהוֹן סֵפֶר תּוֹרָה וְעֲטָרָה עַל רֵישׁוֹי, וְלָא לִשְׁמָא דְיְיָ, אֶלָּא לְמֶעְבַּד לוֹן שֵׁם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם.
ובכן לאור דברי הזוהר הללו יש להבין, האם מי שנראהו בונה בית כנסת ומתפאר בכך, נכריז בקול גדול שהוא ערב רב?
או לפי הגמ' בביצה הנ"ל, האם כל מי שמתנהג בקושי לב נאמר במוחלט שהוא ערב רב?
ואם תתעקש לומר שאכן כן, ודברי חז"ל כפשטן והותרה הרצועה להכתיר כל אחד בתואר ערב רב לפי ההגדרות הנ"ל, אם כן יש לחקור, אם אותו אחד חזר בו ושינה מעשיו, האם כתוצאה מכך נפסיק להחזיקו כאספסוף? אם תאמר שלא, א"כ בטלת מצות תשובה וכן לא יעשה. ואת"ל שכן – אם כך הרי הוא ככל ישראל שחטא, א"כ מאי נ"מ איך תקרא לו – ישראל או ערב רב?
ושמא נוכל להצביע על מישהו כערב רב רק אחרי מיתתו.
מכל זה בין תבין ידידי את אשר לפניך, שאין הגדרת ערב רב הגדרה הלכתית מחייבת, שהרי גם מי שבונה בית כנסת ומתפאר בכך וכו' עדיין שחיטתו שחיטה ויינו כשר ובלא ספק ישראל הוא לכל דבריו ואין זה צריך לפנים, ואין נ"מ אלאלענין יחוס וחתנות שראוי לו לאדם שלא להתחתן עם משפחה שמראה בעצמה סימני עזות ואכזריות לכתחילה כמ"ש הרמב"ם (איסו"ב פרק י"ט הל' י"ז, ועיין במ"מ שם).
ואחר שהסברנו את המושגים 'גלות' ו'ערב רב', הבה נתבונן במקורותינו ונראה אם אנו מעותדים אכן לגלות תחת הערב רב.
והנה, במקורותינו לא נמצא זכר לענין 'גלות ערב רב'. וכשנעיין בכל המקורות – מהנרמז לנו מברית בין הבתרים עד מראות דניאל, שהם המקומות השורשיים ביותר לחקור בהם על גלויותינו – נמצא שהגלויות שעותדו לנו הן: בבל, מדי יון ואדום. ויש שלמדו מן הכתובים גם על גלות ישמעאל (עיין ראב"ע דניאל ז', י"ד ורש"י על זכריה ה', י"א), אבל גלות ערב רב לא שמענו כלל.
לכן אם ננסה להבין את דברי הזוהר שהבאת כפשוטן, היינו – שכיום אנו נמצאים בגלות תחת אנשים מסוימים הנקראים ערב רב, לענ"ד לא יכונו הדברים, שהרי ת"ל יושבים אנו בארצנו ואיננו גולים[1]. וכמו כן קשה להצביע באופן ברור מי הוא ערב רב, כאמור. וגדולה מכולן, לא ראינו ולא שמענו במקורותינו סוג גלות כזאת.
אך כך הוא ישובן של דברים[2]. לכשנתבונן בדברי הזוהר, תחזינה עינינו שבכל מקום שהזכירו חכמי הזוהר את שני המושגים הללו – 'גלות' ו'ערב רב' – העולה מן העיון בדבריהם הוא, שאין ישראל בגלות תחת הערב רב, אלא שבזמן גלותם של ישראל בין האומות יש שליטה מסוימת לערב רב על ישראל.
שא עיניך וראה זוהר נשא (קכ"ו: ברעיא מהימנא)
"ובכל אתר דישראל מפוזרין בינייהו בין מלכוון, ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל"
ובזוהר בראשית (כ"ה.)
"מאלין דאשתארו מנהון (מן הערב רב כמבואר למעלה מזה) בגלותא רביעאה, אינון רישין בקיומא סגי ואינון קיימין על ישראל כלי חמס"
ובתקונים (תיקון כ"א, דף נ"ג:):
"ערב רב… אינון רב עלייהו בגלותא"
ובהשמטות שבסופו (תיקון ג', דף קמ"ד.):
"דערב רב אינון מעורבין בהון בישראל בגלותא"
ובתיקוני זוהר חדש (ח"ב, דף פ"ו:)
"דאינון (הערב רב) רישין עלייהו בגלותא"
והנה עיניך הרואות, שלא נאמר בדברי הזוהר שאנו נגלה תחת הערב רב, אלא משמעות הדברים היא שבזמן הגלות אז גם הערב רב יקבלו את הכח לשלוט על ישראל. ונראה שבזה ביארנו הקודש לענין שאלתך.
אך באמת כשנבוא לנסות להגדיר את מצבנו היום, יתכן שנמצא פשר דבר במאמר רבותינו בסוף מס' סוטה שאמרו שבעקבתא דמשיחא מלכות תהפך למינות. שאף שיש לפרש דבריהם על המלכות השולטת בעולם שהיא תהיה מלכות של מינות, מ"מ נראה לומר שפשט הדברים חוזר על ישראל (ככל דברי הברייתא שם) ור"ל שתחזור לנו ממשלה[3] ושלטון, אך לצערנו מלא במינות. וברוך היודע.
[1] וגם אותם יהודים הגרים בחו"ל עושים זאת מתוך בחירה וחפץ ולא מתוך כפיה ושעבוד, ופשוט.
2 ומחזיקנא טיבותא בזה לידידי חריף ובקי הרב חיים פרידמן נר"ו במאמריו הנפלאים שהאיר עיני בסוגיא זו. ורוב ככל מראי המקומות מכרמו בצרתי ואל כלי נתתי.
[3] וכעין דברי המלבי"ם (מיכה ד'): "ומפרש שזה (הגאולה א"ה) יהיה בג' מדרגות: תחילה "בת ציון עדיך תעדה" שהגליות יתחילו להקבץ. וגלות יהודה ובנימין שהם בת ציון שגלו מציון בחרבן בית שני יתקבצו אליך, ואח"כ "ובאה הממשלה הראשונה" תבוא ממשלה קטנה, שיהיה להם קצת ממשלה והנהגה כמו שהיה לישראל לפני מלוך מלך לבני ישראל שהיה להם שופטים מנהיגים אותם, ואח"כ תבא "ממלכת לבת ירושלים" שאחר כך ימלוך מלך המשיח בממלכה קבועה".