דברים שאמר בכנסיה הגדולה במריבנד – אלול התרצ"ז
רבותי! יש לנו ספר תורה קדוש אשר נאמר עליו 'תורת ה' תמימה', ואם חסרה אות אחת הרי זהו פסול מקדושתו, יש לנו גם ארץ קדושה אשר גם עליה נאמר כי קדושתה היא כשכל ישראל עליה, ולכן רק אנשים כאלה אשר להם העוז המר לקרוע גזרים מתורתנו התמימה והקדושה – הם הם אשר ירהבו בנפשם לקרוע גם את¸ארצנו לגזרים. אבל אנחנו שומרי התורה וחרדים על דבר ה' של תורה שבכתב ושבע"פ נמראשו עד סופו מוסרים את נפשנו על כל אות ואות ועל כל ממנהג שבישראל – בשום אופן לא נוכל להסכים לותר אפילו על צעד ושעל אחד מארצנו הקדושה…
ויותר יגדל כאב הלב ושפך דם לבנו על האנשים קטני ערך אשר לא דעת ולא תבונה להם להבין את ערך דבריו של דברי הנביא – 'על כסאו לא ישב זר ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו". ואיך ירהיבו בנפשם עוז להתכונן לכתר כזה שאינו הולמתם ולהיות מעפילים לעלות ולשבת כורסא מלכותא דנא בישראל. רבותי! שאלה העומדת כעת על הפרק לפני גדולי התורה כבר הייתה לעולמים. כאשר חכמים הגידו דבר זה שאלו לחכמים ולנבונים ולא פרשוה עד שבא הקב"ה בעצמו ופרשה, על מה אבדה הארץ, על עזבם את תורתי, זאת אומרת – המקום ב"ה חפץ להושיב בארצו הקדושה יהודים כאלה אשר נשמה באם אשר יכירו ויאמרו 'ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה'. אבל יהודים למחצה ולשליש ולרביע רצוצי הנשמות עוזבי תורה לא להם הארץ. כאשר יאמר הנביא "נותן נשמה לעם עליה" ופרש"י במס' כתובות ק"י הכונה לארץ ישראל. ולכן התורה שהיא נשמת האומה אך המאור שבה יאיר את נפש הישלי ויצהיר את נשמתו. ואחרי אשר עזבו את תורת ה' הרי כבר אבדו עי"ז את נשמתם שוב חסרי נשמות כאלה, הארץ תעזב מהם. אנחנו הנגשים לעבודת הארץ ובנינה – החובה עלינו להסיר את שורש החטא שהיא סיבת אבדת הארץ, ולשום את כל מגמתנו להקמת התורה להרבות ולהגדיל תורה בישראל, ואז נוכל לקוות שבעזה"י ישיב שבות הארץ כבראשונה.
מתוך "הפרדס", שנה י"א, חוברת ו' עמוד 14 – 15.