שאלת החזקת השטחים המשוחררים , היא לא שאלה מדינית וכלכלית גרידא, היא בעיקרה שאלה הלכתית, כי הלא המדובר הוא בשטחי א"י, שיש בהם קדושת הארץ, ומצוות ואיסורים התלויים בארץ נוהגות בהן.
… עלינו ללמוד את הבעיה מבחינה הלכתית, ודומני שאם מנקודת מבט ההלכה נחזיק בשטחים, ונדע שישנו איסור תורה להחזיר אפילו שעל אחד מאדמת א"י לשלטון נכרי – הרי בודאי שהקב"ה יסייע בידינו, שלא נצטרך להחזיר אפילו שעל אחד מאדמת הקודש, כי רצונו של השי"ת הוא, שעם ישראל יקיים את מצוות התורה, ובעזרתו יתברך שמו, נקיים גם מצווה זו, שלא ישלוט, ח"ו, שלטון נכרי בא"י, ואדמתנו לא תהיה נחלת זרים.
הרמב"ן בספר המצוות מצוה ד' שהוסיף לפי דעתו כותב – "שנצטוינו לרשת הארץ, אשר נתן הא-ל יתעלה לאבותינו… ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות, או לשממה, והוא אמרו להם – 'והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה'… א"כ היא מצוות עשה לדורות, מתחייב כל אחד ממנו ואפילו בזמן גלות".
הרי, שלדעתו החזקת השטחים המשוחררים בא"י, היא מצוות עשה מן התורה.
ואפילו לדעת הרמב"ם שאינו מונה כיבוש וירושת הארץ למצות עשה (ועי' במגילת אסתר בסה"מ שם, מש"כ בדעת הרמב"ם) – היינו שבזה"ז אין מצוות כיבוש וירושת הארץ, אבל לאחר שהארץ כבושה תחת ידינו, יש איסור תורה להחזיר אפילו שעל אחד מאדמת א"י לנכרים, כמו שכתב הרמב"ם בהל' ע"ז פ"י ה"ג – "אין מוכרין להם בתים ושדות בא"י… ומשכירין להם בתים בא"י… ומותר למכור להם בתים ושדות בחו"ל, מפני שאינה ארצנו". ובה"ד שם – "ומפני מה אין מוכרין להן? שנאמר – 'ולא תחנם', לא תתן להם חנייה בקרקע, שאם לא יהיה להם קרקע – ישיבתן ישיבת ארעי היא".
והנה, מלפני יותר מעשרים שנה, בשנת תש"ה, שאלתי הלכה למעשה ממרן הגאון החזו"א, זיע"א – ישראל שרצה להחליף קרקע שלו בקרקע של נכרי ע"י חליפין, וקרקע של הנכרי היה שטח יותר גדול משל הישראל, אם יש בזה איסור משום 'לא תחנם'.
וזה אשר השיב בכתי"ק – "אינני מוצא היתר למכירת המגרש, לא לא"י ולא לישראל חשוד למכור לא"י, לא בכסף ולא בחליפין". ובע"פ הוסיף לי, שאין מחליפין מצוות על עבירות. ואף שמצוה לגאול קרקע בא"י מנכרי, אבל לא ע"י עבירה, שנותנים לא קרקע אחרת בא"י.
…תבנא לדינא מכל האמור, יש איסור תורה להחזיר כל שעל מאדמת א"י לנכרים. החזרת השלטון לנכרים בשטחי א"י, אסור משום 'לא תחנם'. (מתוך דבריו המובאים בקובץ "תורה שבעל-פה – הרצאות בכינוס הארצי האחד-עשר לתורה שבעל-פה" בעריכת יצחק רפאל, ירושלים תשכ"ט, עמודים מ"ג – נ"ד)